בארי וייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בארי וייט
Barry White.png
מידע כללי
שם לידה בארי יוג'ין וייט
תאריך לידה 12 בספטמבר 1944
מקום לידה גאלווין טקסס, ארצות הברית
תאריך פטירה 4 ביולי 2003 (בגיל 58)
מקום פטירה לוס אנג'לס, קליפורניה ארצות הברית
שנות פעילות 1972–2003
סוגה רית'ם אנד בלוז
מוזיקת נשמה
פאנק
דיסקו
עיסוק זמר-יוצר
מפיק מוזיקלי
מעבד מוזיקלי
כלי נגינה פסנתר
קלידים
תופים
שירה

בארי יוג'ין וייט (Barry Eugene White; ‏12 בספטמבר 1944 - 4 ביולי 2003), זמר-יוצר ומפיק מוזיקלי אמריקאי, הידוע בזכות כתיבת להיטי נשמה ודאנס רבים. כהקים את להקת "Love Unlimited Orcastra", עימה יצר שירים רבים נוספים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייט נולד בגאלווסטון, טקסס. גדל באזורים מוכי הפשע של דרום-מרכז לוס אנג'לס, קליפורניה. הצטרף לכנופיה בגיל 10 ובגיל 17 נכלא לארבעה חודשים על גניבת צמיגי קאדילק בשווי 30,000$.

לאחר ששוחרר מהכלא עזב וייט הצעיר את חיי הכנופיה והחל בקריירת שירה. בתחילה היה חבר במספר מקהלות, ובאמצע שנות ה-60 החל בקריירת סולו. זכה להצלחה ראשונה כאשר התפרסם ככותב שירים לזמרים מפורסמים כגון בובי פולר.

בשנת 1969 גילה שלוש זמרות מוכשרות והרכיב איתן את להקת "Love Unlimited". הלהקה הייתה אמורה לחקות את להקת המוטאון המצליחה הסופרימס ונוהלה על ידי וייט במשך שנתיים, עד שחתמו הזמרות על חוזה עם חברת "20th Century Fox Records". במהלך העבודה המשותפת וייט הלחין, כתב והפיק את הלהיט הגדול ביותר של הלהקה, "Walking in The Rain"; עם צאתו נכנס השיר ל-20 הגדולים במצעד האמריקאי.

הלהקה יצרה מספר להיטים יחד עם וייט. וייט נישא לזמרת המובילה של הלהקה, גולדן ג'יימס. כאשר הקליט וייט מספר דמואים לשירים שיועדו לקולות גברים, יעצה לו חברת התקליטים לעבור אל קדמת הבמה. אז החלה קריירת הסולו של וייט. הוא הקליט שירים מפורסמים רבים: "I'm Gonna Love You Just a Little More Baby" ‏(1973), "Never, Never Gonna Give You Up" ‏(1973), "Can't Get Enough of Your Love, Babe" ‏(1974), "You're the First, the Last, My Everything" ‏(1974), "What Am I Gonna Do With You" ‏(1975), "Let the Music Play" ‏(1976), "Your Sweetness is My Weakness" ‏(1978), "Change" ‏(1982), "Sho' You Right" ‏(1987), "Practice What You Preach" ‏(1994 ועוד. הוא כונה על ידי מעריציו בשם "המאסטרו".

וייט כתב אוטוביוגרפיה יחד עם הסופר מארק אליוט; הספר, "Barry White: Love Unlimited", יצא לאור בשנת 1999 בהוצאת Broadway Books.

וייט סבל מלחץ דם גבוה לאורך השנים, מצבו הבריאותי החל להדרדר בסתיו 2002, כאשר חלה במחלת כליות. במאי 2003 לקה בשבץ, בעקבותיו פרש מפעילות ציבורית. הוא נפטר ב-4 ביולי 2003 בבית החולים סדארס-סיני במערב הוליווד; מותו יוחס למחלת הכליות שלו.

אזכורים תקשורתיים של שיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו של וייט זכו להוקרה מחודשת בעקבות סדרת הטלוויזיה האמריקאית המצליחה "אלי מקביל", ששודרה בשנים 1997-2002. הסדרה השתמשה בשיריו בפסקול הסדרה, להמחשת תחושותיהן ומחשבותיהן של הדמויות, וכך החזירה את שיריו לתודעת הציבור. וייט אף הופיע בסדרה פעמיים כאורח, עם דמותו האמיתית. מפגש נוסף שלו עם הטלוויזיה היה כאשר סדרת הטלוויזיה "סאות'פארק" יצרה את הדמות "שף" על בסיס דמותו של וייט. יוצרי הסדרה אף הציעו לווייט את התפקיד, אך הוא דחה את ההצעה עקב היותו נוצרי והתנגדותו לתכניה של האלימים והפרובוקטיביים של הסדרה. וייט גם הופיע מספר פעמים כשחקן אורח במשפחת סימפסון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]