בוב וילסון

בוב וילסון

בוב וילסון, 2009
מידע אישי
לידה	30 באוקטובר 1941 (בן 82) צ'סטרפילד שבאנגליה
שם מלא	רוברט פרימרוז וילסון
גובה	1.83 מטר
עמדה	שוער
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1962–1963 1963 - 1974 וולבס ארסנל 0 (0) 234 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1971 סקוטלנד 2 (0)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

רוברט "בוב" פרימרוז וילסון (באנגלית: Robert "Bob" Primrose Wilson; נולד ב-30 באוקטובר 1941) הוא כדורגלן עבר סקוטי ששיחק בעמדת השוער ולאחר מכן היה שדרן ספורט.

וילסון התפרסם בזכות תקופת משחקו בארסנל בין 1963 ל-1974. הוא הופיע בלמעלה מ-300 משחקים במדי ארסנל ובשני משחקים במדי נבחרת סקוטלנד, והיה לסקוטי הראשון שעושה זאת מאז 1873, לאחר שקודם לכן שיחק בנבחרת האנגלית של נערים עד גיל 15. לאחר פרישתו ממשחק פעיל הוא עסק באימון ובפרשנות ספורט, והגיש תוכניות כדורגל בטלוויזיה במשך 28 שנים.

קריירת הכדורגל

וילסון החל את הקריירה שלו כמקצוען בגיל מאוחר יחסית. אביו של וילסון לא ראה בכדורגלן כקריירה הראויה לבנו, וסירב לחתום על חוזה נוער עם מנצ'סטר יונייטד. וילסון החל ללמוד הוראה במכללת לובורו לפני שחתם בארסנל ב-1963. הוא שיחק במשחקי מילואים של וולבס כשחקן חובב, וגם בהופעת הבכורה שלו בארסנל הוא היה על תקן של שחקן חובב, ובכך הפך לשחקן הלא-מקצועני האחרון ששיחק בליגה העליונה באנגליה ולשחקן החובב הראשון שהועבר לקבוצה בליגה תמורת סכום כלשהו (כ-6,500£). ב-26 באוקטובר 1963 ערך וילסון את הופעת הבכורה שלו בארסנל, בניצחון 4 - 2 על נוטינגהאם פורסט. אולם, כיוון שהשוער ג'ים פרנל היה השחקן המועדף לעמדת השוער, חלפו ארבע שנים עד שהוא הפך לשוער הראשון של המועדון, בעקבות טעות של פרנל במשחק גביע ה-FA נגד ברמינגהאם סיטי בעונת 1967/1968.

וילסון היה השוער הקבוע של המועדון בעונת 1968/1969, שבה הפסיד המועדון לסווינדון טאון בגמר גביע הליגה. למרות ששבר את ידו בעונה שלאחר מכן (1969/1970) הוא החלים בזמן כדי לזכות ביחד עם ארסנל בגביע ערי הירידים, שהיה גם תוארו הראשון. ב-1971 הוא זכה בתואר שחקן השנה של המועדון שזכה בדאבל, והוא שיחק בכל אחד ממשחקי הליגה והגביע, ששיאם היה בניצחון על ליברפול בגמר גביע ה-FA.

וילסון היה יכול לשחק עבור נבחרת סקוטלנד החל מ-1970, לאחר כניסתה לתוקף של התקנה שלפיה שחקנים יכולים לשחק במדי הנבחרת המייצגת את מדינת הוריהם בתנאי שלא שיחקו עבור נבחרת בוגרים אחרת. וילסון זומן על ידי המאמן הזמני טומי דוקרטי, ומשחקו הראשון היה נגד נבחרת פורטוגל ב-13 באוקטובר 1971. לאחר המשחק השני שלו כמאמן דוקרטי עזב את הנבחרת והוחלף על ידי וילי אורמונד, שהחליט לזמן שוער המשחק בליגה הסקוטית ולפיכך זימן את בובי קלארק מאברדין.

וילסון המשיך לעמוד בשער ארסנל לאורך תחילת שנות ה-70. בחצי גמר גביע ה-FA של 1972 נגד סטוק סיטי הוא נפצע, והחמיץ את משחק הגמר נגד לידס יונייטד שהסתיים בהפסד של ארסנל. וילסון הוחלף על ידי ג'ף בארנט בגמר, אך חזר מיד עם החלמתו והמשיך לשחק בעמדת השוער של ארסנל עד לפרישתו המפתיעה במאי 1974, בגיל 32.

המהלך הידוע של וילסון היה זינוק לרגלי היריב על מנת למנוע את הבקעת השער, וכתוצאה מכך הוא נפצע מספר פעמים לאורך הקריירה. בניגוד למקובל בכדורגל בתקופת וילסון ולאחריה הוא לא השתמש בכפפות שוער.

תארים:

• גביע ערי הירידים: 1 (1970)
• אליפות: 1 (1970/1971)
• גביע ה-FA‏: 1 (1971)

קריירת האימון

לאחר פרישתו ממשחק פעיל הוא עבד עבור ארסנל בתפקיד מאמן השוערים במשך 28 שנים שבהן שוערי המועדון היו פט ג'נינגס, ג'ון לוקיץ' ודייוויד סימן. הוא פרש מתפקידו בסוף עונת 2002/2003, לאחר שסייע לארסנל לזכות בשני דאבלים נוספים (1997/1998 ו-2001/2002). וילסון הוא היחיד מלבד פט רייס שהיה מעורב בכל שלושת הדאבלים של ארסנל.

קריירה כשדרן

וילסון שימש פרשן ה-BBC בזמן מונדיאל 1970. לאחר קריירת הכדורגל שלו הוא הפך למגיש טלוויזיה בתחום הכדורגל, והגיש את התוכנית "Football Focus" של ה-BBC מ-1974 עד 1994. לאחר מכן הוא עבד עבור רשת ITV הבריטית עד לפרישתו בשנת 2002, ונתן את פרשנותו בשידורי ליגת האלופות ברשת עד להגעתו של דס לינאם ב-1999. הוא גם היה הפרשן של ITV ביורו 1996 ובמונדיאל 1998. גם לאחר פרישתו הוא ממשיך להופיע כפרשן מדי פעם בתוכניות של ה-BBC.

באמצע שנות ה-80 הוא זכה לחיקוי ברצועת קומיקס שבה תוארה הקבוצה הבדיונית מלצ'סטר רוברס, המנסה לזכות בתהילה בגביע החלב ולשבור את שיא המשחקים ללא ספיגת שער, שהיה רעיון חריג כיוון שווילסון כבר היה מבוגר ולא שיחק ברמות הגבוהות של הכדורגל מזה עשר שנים.

חיים אישיים ופעילות צדקה

וילסון נולד באשגייט רואד שבצ'סטרפילד. וילסון היה הצעיר ביותר מבין חמישה בנים ובת אחת, ושניים מאחיו הגדולים נהרגו במלחמת העולם השנייה. את אשתו לעתיד הוא פגש בבית הספר שאליו עבר בגיל 13. הוא היה הקפטן של קבוצת הצעירים של דרבישייר בקריקט, ולאחר מכן החל ללמוד היסטוריה וחינוך גופני בחוג להוראה של מכללת לובורו.

וילסון נישא למרגרט מילס ב-1964, ולזוג נולדו שני בנים ובת אחת. אנה, ביתו, אובחנה בפברואר 1994 כחולה בסרטן של תאי שוואן. לאחר מאבק ארוך במחלה היא מתה ב-1 בדצמבר 1998, שישה ימים לפני יום הולדתה ה-32. ב-1999 הקים וילסון את "Willow Foundation" (קרן וילואו) על מנת להנציח את זכרה, ופעל במסגרת הקרן בעיקר בהרטפורדשייר. וילסון החל לפעול בכל המדינה ב-4 באוקטובר 2005. הקרן מסייעת בכל שנה לכ-12,500 אנשים בממלכה המאוחדת שגילם הוא בין 16 ל-40 וחולים במחלות מסכנות חיים.

בשנת 2007 הוא זכה לתואר קצין של מסדר האימפריה הבריטית כהוקרה על פעילות הצדקה שלו.

לקריאה נוספת

• Harris, Jeff & Hogg, Tony (ed.) (1995). Arsenal Who's Who, Independent UK Sports. ISBN 1-899429-03-4

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בוב וילסון בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר National Football Teams
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• קרן וילואו