ארסנל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארסנל
Arsenal FC.png
מידע כללי
כינוי התותחנים
תאריך ייסוד 1886 (כ"דיאל סקוור")
אצטדיון אצטדיון האמירויות, לונדון
(תכולה: 60,361)
יו"ר Flag of England.svg פיטר היל-ווד
מאמן Flag of France.svg ארסן ונגר
ליגה פרמייר ליג
תארים
מספר אליפויות 13
מספר גביעים 11
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

מועדון הכדורגל ארסנלאנגלית: Arsenal Football Club, ידוע כ"ארסנל") הוא מועדון כדורגל אנגלי מקצועני משכונת הולוויי השוכנת ברובע איזלינגטון שבצפון לונדון. המועדון משחק במסגרת הפרמייר ליג, והוא אחד המצליחים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. לאורך השנים זכה המועדון ב-13 תוארי אליפות ו-11 פעמים בגביע ה-FA. המועדון מחזיק במספר שיא של עונות רצופות בליגה האנגלית הבכירה.

המועדון הוקם ב-1886 על ידי עובדי מפעל הנשק והתחמושת רויאל ארסנל בשכונת ווליץ' בדרום-מזרח לונדון, ב-1893 היה למועדון הדרום-אנגלי הראשון שהצטרף לפוטבול ליג וב-1913 עבר למקומו הנוכחי בצפון העיר. אחת התקופות הטובות ביותר בהיסטוריה של המועדון הייתה בשנות ה-30, שבמהלכן זכה המועדון בחמש אליפויות ושני גביעי FA. המועדון לא זכה להצלחה רבה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, אך ב-1971 הפך למועדון השני במאה ה-20 שזוכה בדאבל. בעשרים השנים האחרונות המועדון זכה להצלחות רבות: דאבל גביע ה-FA וגביע הליגה, שני דאבלים של אליפות וגביע, אליפות הפרמייר ליג ללא הפסד ליגה, והמועדון הלונדוני הראשון שהעפיל למשחק הגמר של ליגת האלופות.

הצבעים הקבועים של התלבושת הביתית הם אדום ולבן. לאורך השנים המועדון שינה פעמיים את מיקום משחקי הבית שלו: המועדון הוקם בפרבר ווליץ' שבדרום-מזרח לונדון, ב-1913 עבר לשחק באצטדיון הייבורי שברובע איזלינגטון, ובשנת 2006 עבר למיקומו הנוכחי באצטדיון האמירויות שבהולוויי. החל משנת 2007 מארחת ארסנל מדי שנה באצטדיון את גביע האמירויות.

ארסנל הוא אחד ממועדוני הכדורגל האהודים ביותר באנגליה, ולאוהדיו יש יריבות ספורטיבית ארוכת שנים עם אוהדיהם של מועדונים אחרים. היריבות הידועה ביותר היא עם אוהדי טוטנהאם הוטספר, והמשחק בין שני המועדונים מכונה "הדרבי של צפון לונדון". ארסנל הוא אחד המועדונים העשירים ביותר בכדורגל האנגלי, ובשנת 2008 הוערך שוויו בכ-600 מיליון לירות שטרלינג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של ארסנל
שחקני ארסנל בשנת 1888

המועדון הוקם ב-1886 על ידי קבוצת פועלי תחמושת משכונת ווליץ', ונקרא דיאל סקוור. כעבור זמן קצר שונה שמו לרויאל ארסנל, על שם המפעל שבו עבדו מייסדי המועדון. כאשר המועדון הפך למקצועני ב-1891 הוא שינה את שמו לווליץ' ארסנל, על שם השכונה בלונדון שבה הוקם. המועדון הצטרף לליגת המשנה של הפוטבול ליג האנגלית ב-1893, וב-1904 העפיל לליגה הראשונה. כתוצאה מבידודו הגאוגרפי של המועדון לא הגיעו למשחקים צופים רבים, יחסית למועדונים אחרים, וכתוצאה מכך הוא עמד על סף פשיטת רגל ב-1910. באותה שנה הוא נרכש על ידי הנרי נוריס, פוליטיקאי ואיש עסקים אמיד. נוריס החליט להעביר את המועדון ממאנור גראונד, ולאחר הירידה לליגה השנייה ב-1913 המועדון עבר לשחק באצטדיון ארסנל שבהייבורי. שנה לאחר מכן הוסרה המילה ווליץ' משמו של המועדון. המועדון סיים במקום החמישי ב-1919, אך למרות זאת העפיל לליגה העליונה, על חשבון טוטנהאם הוטספר, בצעד שעורר ויכוחים וטענות על פעילות לא כשרה‏‏‏[1].

ב-1925 התמנה הרברט צ'פמן לתפקיד המאמן. צ'פמן הוביל את המועדון לתקופה המוצלחת הראשונה בהיסטוריה שלו. שיטות הטקטיקה והאימון החדשות שלו, ביחד עם הבאתם של שחקנים ידועים כאלכס ג'יימס וקליף באסטין, היו היסודות שעליהם התבססה שליטת המועדון בכדורגל האנגלי בשנות ה-30. תחת הדרכתו של צ'פמן זכה המועדון בשלושת הישגיו המשמעותיים הראשונים - גביע ה-FA בעונת 1929/1930, ואליפויות ליגה בעונות 1930/1931 ו-1932/1933. צ'פמן נחשב גם לאחראי לשינוי השם של תחנת הרכבת התחתית "גילספי רואד" ל"ארסנל" ב-1932 – התחנה היחידה בלונדון הנקראת על שמו של מועדון כדורגל‏[2].

ארסנל נגד ניוקאסל יונייטד (אפריל 1906)

צ'פמן מת בפתאומיות מדלקת ריאות ב-1934, ועבודתו המוצלחת נמשכה באמצעות ג'ו שו, שחקן עבר של המועדון, וג'ורג' אליסון, עיתונאי ספורט. תחת הדרכתם זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות ובשני גביעים נוספים. המועדון החל לאבד מכוחו לקראת סוף העשור, לאחר שמשחקי הכדורגל התחרותיים באנגליה הושעו כתוצאה ממלחמת העולם השנייה. בהדרכתו של טום ויטאקר המועדון זכה להצלחה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, שכללה שתי אליפויות (1947/1948 ו-1952/1953) וגביע אחד (1949/1950), אך לאחר מכן לא הצליח לזכות בתארים במשך שנים רבות. גם בילי רייט, לשעבר הקפטן של נבחרת אנגליה, לא הצליח להוביל את המועדון לזכייה בתארים כלשהם כאשר אימן אותו בין 1962 ל-1966.

מצבה של הקבוצה החל להשתפר עם מינויו של הפיזיותרפיסט ברטי מיי לתפקיד המאמן ב-1966. לאחר שני הפסדים רצופים בגמר גביע הליגה, הצליח המועדון לזכות בגביע ערי הירידים בעונת 1969/1970, שהיה תוארו האירופי הראשון. עונה אחת לאחר מכן זכה המועדון בדאבל לראשונה בתולדותיו. אולם, עשר השנים שלאחר הזכייה בדאבל התאפיינו בהחמצות של מספר תארים. המועדון סיים במקום השני בעונת 1972/1973, הפסיד בשלושה משחקי גמר של גביע ה-FA, והפסיד בדו-קרב בעיטות עונשין במשחק הגמר של גביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1979/1980. התואר היחיד שבו זכה המועדון בתקופה זו היה גביע ה-FA בעונת 1978/1979, לאחר ניצחון בתוצאה 3:2 על מנצ'סטר יונייטד.

הקפטן פטריק ויירה מניף את הגביע המסמל את הזכייה באליפות עונת 2003/2004

לאחר חזרתו של שחקן העבר ג'ורג' גרהאם, הפעם כמאמן, החל המועדון בסדרת הצלחות נוספת. גרהאם הוביל את ארסנל לזכייה במספר אליפויות וגביעים, בדאבל גביע ה-FA וגביע הליגה בעונת 1992/1993, ובגביע המחזיקות בעונה שלאחר מכן. המוניטין של גרהאם ניזוק קשות כאשר נחשף כי קיבל שוחד מסוכן שחקנים בתמורה להחתמתם של שחקנים מסוימים, והוא פוטר ב-1995. ברוס ריוק, שהחליף אותו, אימן את המועדון במשך עונה אחת ועזב לאחר מחלוקת עם חבר המנהלים.

הצלחתו של המועדון בשלהי שנות ה-90 ובעשור הראשון של המאה ה-21 נבעה בעיקר כתוצאה ממינויו של ארסן ונגר לתפקיד המאמן ב-1996. ונגר היה המאמן הראשון בהיסטוריה של המועדון שמוצאו מחוץ לאיים הבריטיים. הוא שינה את הטקטיקה ואת שיטת האימונים של המועדון, והביא עמו מספר שחקנים זרים על מנת לחזק את סגל הקבוצה. ונגר גם דגל בהבאת שחקנים צעירים וכשרוניים שינהיגו את הקבוצה‏[3]. המועדון זכה בדאבל נוסף בעונת 1997/1998, ובדאבל השלישי בתולדותיו בעונת 2002/2003. כמו כן, בעונת 1999/2000 המועדון הגיע לגמר גביע אופ"א (בו הפסיד בבעיטות עונשין לגלאטסראיי), ופעמיים בגביע ה-FA. בעונת 2003/2004 המועדון זכה באליפות הליגה ללא הפסד, ואף קבע שיא לאומי של 49 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד.

המועדון סיים במקום הראשון או השני בליגה בשמונה מתוך 11 העונות של ונגר בתפקיד המאמן. ארסנל הוא אחד מחמשת המועדונים היחידים (ביחד עם מנצ'סטר יונייטד, בלקבורן רוברס, צ'לסי ומנצ'סטר סיטי) שזכה באליפות הפרמייר ליג מאז הקמתה ב-1993, אם כי המועדון לא הצליח לשמור על התואר בכל אחת מהפעמים. עד לעונת 2005/2006 המועדון לא העפיל מעבר למשחקי רבע הגמר של ליגת האלופות, אך באותה עונה הצליח להעפיל למשחק הגמר שבו הפסיד לברצלונה בתוצאה 1 - 2. בחודש יולי 2006 המועדון עבר לאצטדיון האמירויות, מגרש הבית הנוכחי שלו, לאחר 93 שנים באצטדיון "הייבורי".

סמל המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הראשון ששימש את המועדון
גרסה של הסמל ששימש את המועדון בין 1949 ל-2002

הסמל הראשון של רויאל ארסנל, שהוצג ב-1888, כלל שלושה תותחים הנראים במבט מלמעלה ומוצבים במאונך, בדומה לשלט האצולה של הרובע המטרופוליטני ווליץ' שאינו קיים עוד. הקסקבל (רכיב בתותח) וראש האריה המגולף מסייעים להבחין בין התותחים לבין ארובות רגילות‏[4]. הסמל הוחלף לאחר המעבר להייבורי ב-1913. ב-1922 החל המועדון להשתמש לראשונה בסמל שבו תותח יחיד הפונה לצדו השמאלי של המגן, וכינויו של המועדון ("התותחנים") רשום לאורך ציור התותח; סמל זה היה בשימוש רק עד 1925, כאשר הוחלט כי קנה התותח יפנה לצדו הימני ויהיה צר יותר. הסמל הוחלף פעם נוספת ב-1949, הפעם לגרסה מודרנית יותר שכללה את התותח בסגנון הישן, שם המועדון באותיות שחורות מעל התותח, הסמל של רובע איזלינגטון וגליל קלף שעליו היה רשום המוטו הלטיני החדש של המועדון: ויקטוריה קונקורדיה קרסקיט ("ניצחון בא מהרמוניה"). היה זה הסמל הצבעוני הראשון בתולדות המועדון, ולאורך השנים השתנו צבעיו במקצת עד שנתקבעו על אדום, זהב וירוק.

המועדון אינו טוען לזכויות יוצרים על הגרסה הזו של הסמל בשל השינויים הרבים שנעשו בו. אף על פי שהמועדון הצליח לרשום את הסמל כסימן מסחר, וניהל מערכה משפטית מוצלחת נגד סוחר שמכר סחורה "לא רשמית" של המועדון, שאף המועדון לקבל הגנה משפטית רחבה יותר. כתוצאה מכך הציג המועדון ב-2002 סמל חדש שעוצב בקווים יותר פשוטים ומודרניים, שעליו ניתן היה לטעון לזכויות יוצרים. התותח פנה לכיוון מזרח, ושם המועדון נכתב בגופן חדש מעל התותח. הצבע הירוק הוחלף בכחול כהה. הסמל החדש ספג תגובות צוננות מאוהדי המועדון, שטענו כי מעצבי הסמל התעלמו מההיסטוריה והמסורת של המועדון כאשר ביצעו שינוי עיצוב כה רדיקלי, וכי האוהדים לא היו מספיק מעורבים בנושא‏[5].

צבעי המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעי מדי הבית המקוריים של ארסנל.

המדים של המועדון היו לאורך רוב השנים חולצות בצבע אדום-בהיר עם שרוולים לבנים, ומכנסיים קצרים בצבע לבן. מדים אלה נבחרו בעקבות תרומה שהתקבלה ממועדון נוטינגהאם פורסט זמן קצר לאחר הקמת ארסנל ב-1886. התרומה התקבלה לאחר שפרד בירדסלי ומוריס בייטס, שניים ממייסדי המועדון, שלחו מכתב עם בקשת עזרה מפורסט. השניים היו כדורגלני עבר בקבוצה שהיגרו לווליץ' מטעמי עבודה. כיוון שמועדונם היה הראשון שהוקם באזור הם התקשו למצוא תלבושת מתאימה. בתגובה למכתב שלחו להם אנשי פורסט סט של מדיהם וכדור משחק. החולצה הייתה בצבע דומדמנית, והשחקנים לבשו אותה עם מכנסיים לבנים קצרים וגרביים כחולים.

הרברט צ'פמן החליט לשנות את התלבושת כיוון שרצה שלארסנל יהיו מדים ייחודיים. הוא הוסיף שרוולים לבנים ושינה את גוון החולצה לאדום יותר בהיר. אין מקור באשר למקורם של השרוולים הלבנים, אך נטענו שתי טענות בנוגע לכך. לפי דעה אחת צ'פמן הבחין באוהד היושב ביציע כאשר הוא לובש סוודר אדום ללא שרוולים על חולצה לבנה; הטענה השנייה היא שהוא קיבל את ההשראה מתלבושת דומה של האנימטור טום ובסטר, שעמו נהג לשחק גולף[6]. אדום ולבן הפכו לצבעים המסמלים את ארסנל מאז תקופת צ'פמן, מלבד שתי עונות. הראשונה הייתה בעונת 1966/1967 כאשר צבע החולצה היה אדום בלבד, מהלך שהתברר כלא פופולרי בקרב אוהדי המועדון. הפעם השנייה הייתה בעונת 2005/2006, כאשר המועדון שיחק בעונה האחרונה בהייבורי, והחליף את צבע המדים לזכר העונה הראשונה שבה שיחק באצטדיון.

הצבעים של מדי משחקי הבית של ארסנל היו השראה לשלושה מועדונים לפחות. ספרטה פראג אימצה ב-1909 תלבושת אדומה כהה הדומה לזו של ארסנל באותה תקופה‏[6]; היברניאן אימצה ב-1938 את העיצוב של השרוולים של ארסנל, אך בירוק ולבן‏[7]; המאמן של ספורטינג בראגה חזר ממשחק בהייבורי, והחליט שקבוצתו תלבש מדים המהווים העתק של מדי ארסנל, ובזכות כך קבוצתו זכתה לכינוי Os Arsenalistas‏‏[8].

ברוב העונות, הצבעים של מדי משחקי החוץ היו צהוב וכחול, אך בין 1982 ל-1984 שחקני המועדון לבשו מדים בצבע ירוק עם כחול כהה. החל מראשית שנות ה-90 החליף המועדון את צבעיה ועיצובה של תלבושת החוץ של השחקנים. צבעי החוץ בתקופה זו היו בדרך כלל שילוב של שני גוני כחול, או שילוב כלשהו של צהוב וכחול. בדרך כלל, תלבושת החוץ בעונה מסוימת הפכה לתלבושת השלישית של המועדון בעונה שלאחריה‏[9]. התלבושת השלישית הנוכחית של המועדון, נכון לעונת 2008/2009, משמשת למשחקים שבהם לא ניתן לעשות שימוש בשתי מערכות המדים הראשונות, והיא מורכבת מחולצות לבנות, מכנסיים בצבע דומדמנית, וגרביים עם טבעות בצבע לבן ודומדמנית.

אצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציע העמידה הצפוני בהייבורי
אצטדיון האמירויות בזמן משחק נגד ריאל מדריד במסגרת גביע האמירויות

מגרש הבית של המועדון לאורך רוב שנותיו בדרום-מזרח לונדון היה מאנור גראונד, למעט במשך שלוש שנים (1890 - 1893) שבהן שיחק המועדון באצטדיון אינוויקטה גראונד. מאנור גראונד היה בעבר רק מגרש, אך המועדון בנה יציעים לישיבה ומקומות עמידה לקראת משחקו הראשון בפוטבול ליג, שנערך בספטמבר 1893. המועדון המשיך לשחק במאנור גראונד במשך עשרים שנים נוספות (מלבד 1894/1895), עד המעבר לצפון לונדון ב-1913.

אצטדיון ארסנל, הידוע בכינוי "הייבורי" על שם השכונה שבה שכן, היה מגרש הבית של המועדון בין ספטמבר 1913 למאי 2006. האצטדיון המקורי עוצב על ידי האדריכל ארצ'יבלד לייטץ', והיה דומה במידה רבה לאצטדיונים אחרים במדינה באותה תקופה. האצטדיון היה מורכב מיציע מקורה אחד ושלושה יציעי עמידה לא מקורים. בשנות ה-30 נערכו במועדון עבודות שיפוץ נרחבות ששיאן היה בבניית היציע המערבי והיציע המזרחי בסגנון אר דקו, שנפתחו ב-1932 ו-1936 בהתאמה. מעל ליציע העמידה הצפוני נבנה גג, אך במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הופצץ ושוקם רק ב-1954.

תכולתו המרבית של הייבורי הייתה 60,000 צופים, ועד לתחילת שנות ה-90 היא הייתה כ-57,000 צופים. כתוצאה מדו"ח טיילור, שהוצא בעקבות אסון הילסבורו, שונו תקנות הפרמייר ליג ונאסרו מקומות עמידה באצטדיונים. המועדון נאלץ להסב את הייבורי לאצטדיון המיועד לישיבה בלבד לקראת עונת 1993/1994, ותכולתו ירדה ל-38,419 צופים‏[10]. כתוצאה מתקנות של אופ"א הקשורות לפרסומות בזמן משחקים התכולה ירדה עוד יותר במשחקי ליגת האלופות, והמועדון נאלץ לעבור לשחק באצטדיון ומבלי שתכולתו הייתה למעלה מ-70,000 צופים, למשך שתי עונות (2000 - 1998).

הרחבתו של הייבורי הייתה בעייתית כיוון שהיציע המזרחי הוכרז כמבנה הראוי לשימור, ושלושת היציעים האחרים היו קרובים לבתי מגורים[11]. לאחר דיונים רבים הציע המועדון בשנת 2000 לבנות אצטדיון של 60,000 מקומות ישיבה באשברטון גרוב, שמאוחר יותר ייקרא "אצטדיון האמירויות", במרחק כחצי קילומטר דרומית-מערבית להייבורי. הפרויקט התעכב כתוצאה מבירוקרטיה ועלויות גבוהות‏[12], אך לבסוף הושלמה הבנייה ביולי 2006, בדיוק בזמן לתחילת עונת המשחקים 2006/2007. האצטדיון נקרא על שם הספונסרית הראשית שלו, חברת התעופה אמירטס, שעמה חתם המועדון על חוזה למתן חסות בסך כולל של כ-100 מיליון לירות שטרלינג, הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי‏[13]. חלק מהאוהדים קוראים לו "אשברטון גרוב" או "גרוב", כיוון שלא מקובל עליהם שהאצטדיון ייקרא על שם חברה מסחרית‏[14]. שמו של האצטדיון יהיה בתוקף עד 2012 לכל הפחות, ושמה של חברת התעופה יופיע על חולצות השחקנים כספונסר הראשי עד לסוף עונת 2013/2014.

מתקן האימונים של ארסנל נפתח בשנת 2000 בכפר קטן בשם שנלי (Shenley). קודם לכן המועדון התאמן במתקנים של מכללת אוניברסיטת לונדון, לאחר שעד ל-1961 התאמנו השחקנים בהייבורי. משחקי הבית של קבוצות אקדמיית ארסנל (קבוצת הנוער) נערכים גם כן בשנלי, ואילו משחקי הבית של קבוצת המילואים של המועדון נערכים באצטדיון אנדרהיל שברובע בארנט.

אוהדים ויריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדרבי של צפון לונדון
אוהדי ארסנל חוגגים ביחד עם השחקנים את הזכייה באליפות ב-2004

אוהדי ארסנל מכונים לעתים קרובות "גונרס", הנגזר מהכינוי של המועדון ("גאנרס" - תותחנים). לארסנל יש בסיס אוהדים רחב, ובדרך כלל המועדון מצליח למכור את רוב או את כל הכרטיסים למשחקי הבית שלו; בעונת 2007/2008 ממוצע הצופים במשחקי הבית של ארסנל היה השני בטיבו במועדונים אנגליים, ועמד על 60,070 צופים (99.5% מהתכולה המרבית)‏[15], ונכון לשנת 2006 המועדון ניצב במקום הרביעי בכל הזמנים מבחינת ממוצע הצופים במשחקי בית ‏‏‏[16], אם כי חלק מהנתונים המתייחסים לתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה עשויים להיות שנויים במחלוקת. אוהדי המועדון משתייכים למגוון רב של מעמדות חברתיים, בעיקר כתוצאה ממיקומו של המועדון בסמוך לאזורים מבוססים, אזורים מעורבים ואזורי מעמד הפועלים.

לארסנל יש מספר מועדוני אוהדים, הפועלים בשיתוף פעולה חלקי או מלא עם המועדון. כמו כן, "קרן אוהדי ארסנל" שואפת לקדם את השפעת האוהדים ואת הגברת שליטתם במועדון. אוהדי המועדון מפרסמים מספר פנזינים. בנוסף לשירים ולקריאות הרגילים במגרשי הכדורגל האנגלי אוהדי ארסנל שרים את "One-Nil to the Arsenal" ("אחד-אפס לטובת ארסנל", לפי הנעימה של "Go West" של אנשי הכפר) ו"Boring, Boring Arsenal" ("ארסנל המשעממת, המשעממת"), שיר שבעבר היה בשימוש נפוץ על ידי אוהדי היריבות של ארסנל על מנת להקניט את אוהדי המועדון וכעת מבוצע על ידי האוהדים בזמן שארסנל משחקת היטב‏[17].

המועדון זוכה לחשיפה גוברת גם מחוץ לאנגליה, בעיקר כתוצאה מהשיפור הרב באמצעי התקשורת. נכון לשנת 2007 לארסנל יש 24 מועדוני אוהדים בממלכה המאוחדת, 37 באירלנד ו-49 במדינות אחרות‏[18]. לפי דו"ח משנת 2005 שפורסם על ידי חברת Granada Ventures, שהחזיקה אז ב-9.9% ממניות המועדון, מספר האוהדים של המועדון הוא השלישי בגודלו בעולם, כ-27 מיליון איש‏[19].

היריבות הספורטיבית הוותיקה והחזקה ביותר של ארסנל היא עם מועדון טוטנהאם הוטספר. המשחקים בין שני המועדונים מכונים "הדרבי של צפון לונדון". יריבים אחרים בתחומי לונדון כוללים את המועדונים צ'לסי ווסטהאם יונייטד. בנוסף, לארסנל יש יריבות עזה עם מנצ'סטר יונייטד מאז שנות ה-80, שהתעצמה עוד יותר בשנות ה-2000 כיוון ששני המועדונים התחרו ביניהם על האליפות באופן קבוע.

בעלות ונושאים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת האם של המועדון, "ארסנל אחזקות", פועלת כחברה ציבורית בעירבון מוגבל שאינה נסחרת בשווקים הרגילים. עד כה הונפקו 62,217 מניות של המועדון‏[20], והן נסחרות בשוק ייחודי שאיננו ציבורי. נכון ל-19 בספטמבר 2008 עלותה של מניה אחת היא 8,800 לירות שטרלינג, כך ששווי השוק של המועדון הוא בקירוב 547.5 מיליון לירות שטרלינג‏[21]. הרווח התפעולי של המועדון (ללא העברות שחקנים) היה 36.7 מיליון לירות שטרלינג, וזאת מתוך פדיון של 223 מיליון לירות שטרלינג (נכון ל-31 במאי 2008)‏[22].

באפריל 2008 דורג המועדון במקום השלישי ברשימת מועדוני הכדורגל הרווחיים ביותר של המגזין "פורבס", לאחר ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד. שווי המועדון הוערך על ידי פורבס ב-1.2 מיליארד דולרים (605 מיליון לירות שטרלינג), ללא חובות‏[23]. חברת רואי החשבון דלויט טוש טומטצו דירגה את ארסנל במקום החמישי (לעונת 2006/2007) בדירוג שלה הנקבע על סמך הפדיון, לאחר שקודם לכן דורג המועדון במקום התשיעי‏[24].

57% ממניות המועדון נמצאות בבעלות חברי הדירקטוריון שלו; בעלי מספר המניות הרב ביותר הם דני פישמן (סוחר יהלומים לונדוני) ונינה ברייסוול-סמית' (אשת נכדו של יושב ראש הדירקטוריון לשעבר סר ברייסוול סמית'), המחזיקים ברשותם 24.1% ו-15.9% ממניות המועדון בהתאמה‏[20]. חבר הדירקטוריון ריצ'רד קאר מחזיק בבעלותו 4.4% מהמניות, והיושב ראש פיטר היל-ווד מחזיק בבעלותו 0.8% ממניות המועדון. שאר הדירקטורים מחזיקים בכמויות סמליות של מניות‏[20].

לאור מגמת המכירה של מועדוני כדורגל אנגליים למשקיעים זרים, המועדון היה מועמד למכירה בעשור הראשון של המאה ה-21. איש העסקים האמריקני סטן קרונקי מחזיק בבעלותו 12.4% ממניות המועדון, לאחר שרכש 9.9% מהמניות באפריל 2007‏[25]; בתחילת דרכו הוא נתקל בעוינות, אך כיום הוא נחשב לבן ברית של יתר הדירקטורים ואף התמנה לחבר חיצוני בדירקטוריון בספטמבר 2008‏[26].

חברת Red & White, הנמצאת בבעלות משותפת של המיליארדר הרוסי אלישר אוסמנוב ואיש העסקים האיראני-בריטי פרהאד מושירי, רכשה את מניותיו של סגן היושב-ראש לשעבר דייוויד דין, ונכון לפברואר 2008 היא מחזיקה ברשותה 24% ממניות המועדון, המהווים את החלק הגדול ביותר שאיננו בבעלות של אחד הדירקטורים‏[27]. כתוצאה מכך נפוצו שמועות על כך שקרונקי ואוסמנוב נאבקים על השליטה במועדון‏[28]. אולם, קרונקי הביע את הסכמתו שלא לרכוש למעלה מ-29.9% ממניות המועדון עד ספטמבר 2009 לכל הפחות, ואילו יתר הדירקטורים הסכימו למכור את מניותיהם רק ל"אנשים מורשים" (כגון בני משפחה) עד אפריל 2009. כמו כן, נקבע כי לכל אחד מהדירקטורים תהיה זכות ראשונים הדדית על המניות עד אוקטובר 2012 לכל הפחות.

ב-2011 רכש קרונקי את חלקם של דני פישמן ושל נינה ברייסוול-סמית', והעלה את סך אחזקותיו במועדון ל-63%. בכך קיבל קרונקי את השליטה בארסנל, עליה התחרה עם המיליארדר אלישר אוסמנוב‏[29].

ארסנל בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק של ארסנל נגד שפילד יונייטד, שנערך בהייבורי ב-22 בינואר 1927, היה למשחק הכדורגל הראשון ששודר ברדיו‏[30]. כעשר שנים לאחר מכן, ב-16 בספטמבר 1937, נערך משחק בין הקבוצה הראשונה לקבוצת המילואים של המועדון שהיה הראשון ששודר בטלוויזיה‏[31]. המועדון גם הופיע בפרק הראשון של תוכנית ה-BBC הידועה "Match of the Day", שבמסגרתו שודרו קטעים נבחרים מהמשחק נגד ליברפול שנערך באצטדיון אנפילד ב-22 באוגוסט 1964.

המועדון שימש רקע לסרט הקולנוע "The Arsenal Stadium Mystery" שהופק ב-1940, שהיה אחד מהסרטים הראשונים הקשורים לכדורגל‏[32]. עלילת הסרט עוסקת במשחק ידידות בין ארסנל לבין קבוצת חובבים, שאחד משחקניה מורעל במהלך המשחק. שחקנים רבים מהמועדון הופיעו בסרט, אם כי רק למאמן ג'ורג' אליסון היה תפקיד שכלל דיבור.

בשנת 1992 יצא ספרו האוטוביוגרפי של ניק הורנבי, "קדחת המגרש", שכלל את תיאור חייו של הורנבי ואת מערכת היחסים שלו עם ארסנל. הספר עובד לשני סרטים: הראשון, שהופק בבריטניה, עסק בזכייה באליפות בעונת 1988/1989; השני, שהופק בארצות הברית, הותאם לקהל האמריקני, ועסק באוהד של הבוסטון רד סוקס מה-MLB.

לארסנל היה מוניטין של משחק הגנתי, בעיקר בשנות ה-70 ושנות ה-80‏‏[17][33]; קומדיות רבות כללו בדיחות שעסקו בנושא זה. הסרט "ללכת עד הסוף" משנת 1997 כולל סצנה שבה השחקנים הראשיים מסתדרים בשורה ומרימים את ידיהם, מתוך חיקוי מכוון של מלכודת הנבדל שהייתה בשימוש על ידי המועדון.

קבוצת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הנוער של המועדון מכונה "אקדמיית מועדון הכדורגל ארסנל". הקבוצה משחקת בפרמייר ליג לאקדמיות. המועדון שולח קבוצות עד גיל 18 ועד גיל 16 לליגה, אך גם נערים בני תשע או יותר מתקבלים לשורות האקדמיה. חלק מהשחקנים המבוגרים בקבוצה משחקים בקבוצת המילואים של ארסנל. המאמן הנוכחי של קבוצת הנוער הוא כדורגלן העבר סטיב בולד, ואילו המאמנים של הקבוצות הצעירות יותר הם רוי מסיי וסטיב גאטינג. שחקן הנבחרת האירית לשעבר ליאם בריידי מפקח על התפתחות השחקנים במועדון.

קבוצת הנוער פעלה לראשונה ככל הנראה ב-1893/1894, ובין 1929 ל-1969 פעלה קבוצה שלישית (אחרי הסגל הבוגר וסגל המילואים) שנקרא "ארסנל A". מבחינה רשמית, קבוצת הנוער הוקמה ב-1954. היא השתתפה בליגת המחוזות הדרום-מזרחיים ובטורניר הגביע המקביל בין עונת 1954/1955 לעונת 1997/1998 (מלבד עונת 1967/1968 ועונת 1968/1969). קבוצת הנוער השתתפה גם בגביע ה-FA לנוער החל מעונת 1954/1955, גביע צ'אלנג הלונדוני לנוער בשנות ה-50 ובשנות ה-60), ובטורניר גביע Floodlit הדרומי לצעירים בין 1955/1956 ל-1971/1972 ובין עונת 1975/1975 לעונת 1998/1999.

בתקופה שבין 1954 ל-1998 הקבוצה הייתה אחת המצליחות ביותר באנגליה וזכתה בשבע אליפויות בליגה שבה התחרתה, שש פעמים בגביע המחוזות (כולל שלושה דאבלים) וארבע פעמים בגביע ה-FA לנוער.

קבוצת הנוער הייתה אחת מהמייסדות של הפרמייר ליג לצעירים בעונת 1997/1998. בעונה הראשונה לקיומה כללה הליגה חטיבה אחת, וארסנל זכתה באליפות הראשונה. בעונה שלאחר מכן שונה שם הליגה והיא פוצלה לשתי חטיבות (עד גיל 19 ועד גיל 17), כאשר קבוצת הנוער של ארסנל השתנתה בהתאם. ארסנל זכתה באליפות של הליגה עד גיל 17 בעונת 1999/2000 ובאליפות של הליגה עד גיל 19 בעונת 2001/2002, בנוסף לשני גביעי FA לנוער נוספים. החל מעונת 2004/2005 הליגה התאחדה לחטיבה אחת הכוללת שחקנים עד גיל 18, אם כי מתקיימים משחקים מאורגנים ללא טבלה רשמית לנערים עד גיל 16.

ארסנל ליידיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארסנל ליידיס

קבוצת כדורגל הנשים של המועדון היא ארסנל ליידיס, שהוקמה ב-1987, והפכה למקצוענית למחצה בשנת 2002. מאמן הקבוצה הוא ויק אייקרס, המשמש גם בתפקיד אחראי התלבושות בקבוצת הגברים. ארסנל ליידיס היא הקבוצה המצליחה ביותר בכדורגל הנשים האנגלי; היא האלופה ומחזיקת הגביע הנוכחית; כמו כן, זכתה הקבוצה בגביע אופ"א לנשים בעונת 2006/2007. על אף שהלכה למעשה מועדון הגברים וקבוצת הנשים מתנהלים בנפרד, יש ביניהם קשר; ארסנל ליידיס זכאית לשחק פעם אחת בעונה באצטדיון האמירויות, ואת שאר משחקי הבית שלה היא עורכת בבורהאמווד.

קשר עם הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון הקים בשנת 1985 תוכנית לאחריות חברתית בשם "ארסנל בקהילה" (Arsenal in the Community), הכוללת פרויקטים במגוון תחומים מלבד ספורט. המועדון מעניק מימון למספר מטרות צדקה, ובשנת 1992 הקים את "קרן הצדקה של ארסנל" המגייסת כספים לאותן מטרות. כמו כן, המועדון הקים קבוצת חובבים וידוענים המסייעת גם כן בגיוס כספים.

סטטיסטיקה ושיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיירי הנרי, מלך השערים של ארסנל בכל הזמנים

דייוויד אולירי הופיע במדי המועדון ב-722 משחקים בין 1975 ל-1993, והוא מחזיק בשיא ההופעות לשחקן. טוני אדמס, הקפטן לשעבר, נמצא במקום השני עם 669 הופעות. דייוויד סימן מחזיק בשיא ההופעות לשוער עם 563 משחקים‏[34].

תיירי הנרי הוא מלך השערים של המועדון עם 229 שערים, מתוכם כבש 226 בין 1999 ל-2007. בינואר 2012 חזר למועדון לכ-3 חודשים ובתקופה הזאת הבקיע שלושה שערים שהעלו את שיאו ל-229. באוקטובר 2005 שבר הנרי את שיאו של איאן רייט, שעמד על 185 שערים. רייט עצמו שבר את שיאו מ-1939 של קליף באסטין, שעמד על 178 שערים‏[35]. הנרי הוא גם מלך שערי הליגה של המועדון עם 174 שערים, לאחר ששבר את שיאו של באסטין בפברואר 2006.

מספר הצופים הגבוה ביותר במשחק בית של ארסנל היה 73,707 מול לאנס, במשחק שנערך באצטדיון ומבלי ב-25 בנובמבר 1998 במסגרת ליגת האלופות. מספר הצופים הגבוה ביותר במשחק שנערך בהייבורי הוא 73,295, והוא נקבע במשחק נגד סנדרלנד שנערך ב-9 במרץ 1935‏‏[34]. מספר הצופים הגבוה ביותר באצטדיון האמירויות היה 60,161, והוא נקבע במשחק נגד מנצ'סטר יונייטד שנערך ב-3 בנובמבר 2007‏‏[36].

המועדון גם מחזיק בשיא העונות הרצופות בליגה העליונה (87, נכון לעונת 2013/2014) וכן ברצף משחקי הליגה הארוך ביותר ללא הפסד (49 בין מאי 2003 לאוקטובר 2004). רצף זה כלל גם את כל 38 המשחקים של עונת האליפות ב-2003/2004. המועדון היחיד שעשה זאת מלבד ארסנל היה פרסטון נורת' אנד, שבעונת 1888/1889 לא הפסיד בכל 22 המשחקים שנערכו‏[37].

המועדון קבע שיא בליגת האלופות במהלך עונת 2005/2006 כאשר לא ספג שער במשך עשרה משחקים רצופים, ובכך שבר את השיא של מילאן שעמד על שבעה משחקים. רצף אי-הספיגה נמשך עד למשחק הגמר נגד ברצלונה, שבו ספג השוער מנואל אלמוניה שער מרגליו של סמואל אטו. המשחק הסתיים בתוצאה 2 - 1 לטובת ברצלונה.

ההעברה היקרה ביותר בתולדות המועדון היא רכישתו של מסוט אוזיל תמורת כ- 50 מיליון יורו ב-3 בספטמבר 2013.

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-4 בספטמבר 2014‏‏[38]:

מס' עמדה שם
1 Flag of Poland.svg שוער וויצ'ך שצ'סני
2 Flag of France.svg מגן מתייה דבושי
3 Flag of England.svg מגן קירן גיבס
4 Flag of Germany.svg בלם פר מרטסאקר (קפטן משנה)
6 Flag of France.svg בלם לורן קוסיילני
7 Flag of the Czech Republic.svg קשר תומאש רוזיצקי
8 Flag of Spain.svg קשר מיקל ארטטה (קפטן)
9 Flag of Germany.svg חלוץ לוקאס פודולסקי
10 Flag of England.svg קשר ג'ק וילשר
11 Flag of Germany.svg קשר מסוט אוזיל
12 Flag of France.svg חלוץ אוליבייה ז'ירו
13 Flag of Colombia.svg שוער דוד אוספינה
14 Flag of England.svg חלוץ ת'יאו וולקוט
15 Flag of England.svg קשר אלכס אוקסלייד-צ'מברליין
מס' עמדה שם
16 Flag of Wales.svg קשר ארון ראמזי
17 Flag of Chile.svg חלוץ אלכסיס סאנצ'ס
18 Flag of Spain.svg מגן נאצ'ו מונראל
19 Flag of Spain.svg קשר סנטי קאסורלה
20 Flag of France.svg קשר מתייה פלמיני
21 Flag of England.svg מגן קאלום צ'יימברס
22 Flag of France.svg חלוץ יאיא סאנוגו
23 Flag of England.svg חלוץ דני ולבק
24 Flag of France.svg קשר אבו דיאבי
26 Flag of England.svg שוער אמילאנו מרטינז
27 Flag of Germany.svg קשר סרג' גנאברי
28 Flag of Costa Rica.svg חלוץ ג'ואל קמפבל
34 Flag of France.svg קשר פרנסיס קוקלין
35 Flag of Germany.svg קשר גדיון זלאלם

כדורגלנים בולטים בתולדות המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטבלה שלהלן מפורטים שמותיהם של חלק מהכדורגלנים הידועים ביותר בתולדות ארסנל. לרובם יש למעלה מ-225 הופעות או למעלה מ-100 שערים במדי המועדון. המיון הראשוני הוא לפי מספר הופעות.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם לאום עמדה קריירה בארסנל הופעות שערים
דייוויד אולירי Flag of Ireland.svg אירלנד בלם 1975 - 1993 722 14
טוני אדמס Flag of England.svg אנגליה בלם 1983 - 2002 668 48
ג'ורג' ארמסטרונג Flag of England.svg אנגליה קיצוני 1962 - 1977 621 68
לי דיקסון Flag of England.svg אנגליה מגן ימני 1988 - 2002 618 28
נייג'ל וינטרברן Flag of England.svg אנגליה מגן שמאלי 1988 - 2000 584 12
דייוויד סימן Flag of England.svg אנגליה שוער 1990 - 2003 563 0
פיטר סטורי Flag of England.svg אנגליה מגן ימני/קשר 1965 - 1977 501 17
ג'ון רדפורד Flag of England.svg אנגליה חלוץ 1964 - 1976 481 149
פיטר סימפסון Flag of England.svg אנגליה בלם 1964 - 1978 477 15
בוב ג'ון Flag of Wales.svg ויילס קשר 1922 - 1937 470 13
גרהאם ריקס Flag of England.svg אנגליה קיצוני שמאלי 1977 - 1988 464 51
ריי פארלור Flag of England.svg אנגליה קשר 1992 - 2004 464 32
מרטין קיאון Flag of England.svg אנגליה בלם 1985/6, 1993 - 2004 449 8
פול דייוויס Flag of England.svg אנגליה קשר 1980 - 1994 447 37
אדי הפגוד Flag of England.svg אנגליה מגן שמאלי 1927 - 1939 440 2
פול מרסון Flag of England.svg אנגליה חלוץ/קיצוני ימני 1986 - 1997 423 99
דניס ברגקאמפ Flag of the Netherlands.svg הולנד חלוץ 1995 - 2006 423 121
פטריק ויירה Flag of France.svg צרפת קשר 1996 - 2005 407 33
פרנק מקלינטוק Flag of Scotland.svg סקוטלנד בלם/קשר 1964 - 1973 403 32
קליף באסטין Flag of England.svg אנגליה קיצוני שמאלי 1929 - 1947 396 178
קני סנסום Flag of England.svg אנגליה מגן שמאלי 1980 - 1988 394 6
ג'ו האלם Flag of England.svg אנגליה קיצוני ימני 1926 - 1937 374 125
סטיב בולד Flag of England.svg אנגליה בלם 1988 - 1999 369 22
תיירי הנרי Flag of France.svg צרפת חלוץ 1999 - 2007 369 226
בוב מקנאב Flag of England.svg אנגליה מגן שמאלי 1966 - 1975 365 6
פרסי סנדס Flag of England.svg אנגליה בלם 1902 - 1919 350 12
שם לאום עמדה קריירה בארסנל הופעות שערים
אלן סמית' Flag of England.svg אנגליה חלוץ 1987 - 1995 347 115
רודי מקאיצ'ריין Flag of Scotland.svg סקוטלנד קשר 1902 - 1915 346 0
בילי בליית' Flag of Scotland.svg סקוטלנד קשר 1914 - 1929 343 51
סמי נלסון Ulster banner.svg צפון אירלנד מגן שמאלי 1969 - 1981 339 12
הרבי רוברטס Flag of England.svg אנגליה בלם 1926 - 1937 335 5
פרדי ליונברג Flag of Sweden.svg שבדיה קיצוני שמאלי 1998 - 2007 328 72
פט ג'נינגס Ulster banner.svg צפון אירלנד שוער 1977 - 1984 327 0
בריאן טלבוט Flag of England.svg אנגליה קשר 1979 - 1985 327 49
ליאם בריידי Flag of Ireland.svg אירלנד קשר 1973 - 1980 307 59
ג'ימי אשקרופט Flag of England.svg אנגליה שוער 1900 - 1908 303 0
ססק פברגאס Flag of Spain.svg ספרד קשר 2003 - 2011 303 57
פרנק סטייפלטון Flag of Ireland.svg אירלנד חלוץ 1975 - 1981 300 108
איאן רייט Flag of England.svg אנגליה חלוץ 1991 - 1998 288 185
רובין ואן פרסי Flag of the Netherlands.svg הולנד קשר 2004 - 2012 277 132
אלכס ג'יימס Flag of Scotland.svg סקוטלנד קשר 1929 - 1937 261 27
ז'ילברטו סילבה Flag of Brazil.svg ברזיל קשר 2002 - 2008 245 24
דאג לישמן Flag of England.svg אנגליה חלוץ 1948 - 1955 244 137
לורן Flag of Cameroon.svg קמרון מגן ימני 2000 - 2007 241 9
ג'ימי בריין Flag of England.svg אנגליה חלוץ 1924 - 1931 232 139
דייוויד ג'ק Flag of England.svg אנגליה קשר 1928 - 1934 208 124
ינס להמן Flag of Germany.svg גרמניה שוער 2003 - 2008 199 0
טד דרייק Flag of England.svg אנגליה חלוץ 1934 - 1939 184 139
דייוויד הרד Flag of Scotland.svg סקוטלנד חלוץ 1955 - 1961 180 107
רג' לואיס Flag of England.svg אנגליה חלוץ 1935 - 1953 176 118
ג'ק למברט Flag of England.svg אנגליה חלוץ 1926 - 1933 161 109
ג'ו בייקר Flag of England.svg אנגליה חלוץ 1962 - 1966 156 100

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמן המקצועי הקבוע הראשון המועדון היה תומאס מיצ'ל, שהתמנה לתפקיד ב-1897, ולאחריו כיהנו 17 מאמנים קבועים נוספים ו-5 ממלאי מקום. באתר האינטרנט הרשמי של ארסנל מוזכר דווקא סם הוליס כמאמן הראשון של הקבוצה, אך לפי מקורות היסטוריים אחרים הוליס היה מאמן הכושר של ארסנל ומיצ'ל אכן היה המאמן הראשון. תקופת הכהונה הארוכה ביותר מבחינת זמן היא של ג'ורג' אליסון (1934 - 1947), והמאמן שאימן את המועדון במספר המשחקים הרב ביותר הוא ארסן ונגר (מאז 1996). ונגר הוא המאמן הראשון של המועדון מחוץ להאיים הבריטיים, וגם המצליח ביותר מבחינת ניצחונות במשחקים (57.36% נכון ל-11 במאי 2008). לזלי נייטון הוא המאמן הפחות מוצלח של המועדון, עם 34.46% הצלחה בלבד. שני מאמנים של המועדון הלכו לעולמם תוך כדי ביצוע תפקידם - הרברט צ'פמן וטום ויטאקר.

להלן רשימת המאמנים של ארסנל:

פסל בדמות ראשו של הרברט צ'פמן
ארסן ונגר, מאמן המועדון מאז 1996
שם לאום תאריך התחלה תאריך סיום תארים הערות
תומאס מיצ'ל Flag of Scotland.svg סקוטלנד אוגוסט 1897 מרץ 1898
ג'ורג' אלקוט Flag of England.svg אנגליה מרץ 1898 מאי 1899
הארי ברדשו Flag of England.svg אנגליה אוגוסט 1899 מאי 1904
פיל קלסו Flag of Scotland.svg סקוטלנד יולי 1904 פברואר 1908
ג'ורג' מורל Flag of Scotland.svg סקוטלנד פברואר 1908 19 באפריל 1915
ג'יימס מק'יואן*א
Flag of England.svg אנגליה 19 באפריל 1915 אפריל 1919
לזלי נייטון Flag of England.svg אנגליה אפריל 1919 16 במאי 1925
הרברט צ'פמן Flag of England.svg אנגליה 11 ביוני 1925 6 בינואר 1934 2 אליפויות, גביע FA אחד
ג'ו שו* Flag of England.svg אנגליה 6 בינואר 1934 28 במאי 1934 אליפות אחת שיחק במועדון בין 1907 ל-1922
ג'ורג' אליסון Flag of England.svg אנגליה 28 במאי 1934 31 במאי 1947 2 אליפויות, גביע FA אחד
טום ויטאקרב
Flag of England.svg אנגליה 2 ביוני 1947 24 באוקטובר 1956 2 אליפויות, גביע FA אחד שיחק במועדון בין 1919 ל-1925
ג'ק קרייסטון ** Flag of England.svg אנגליה 24 באוקטובר 1956 19 במאי 1958 שיחק במועדון בין 1934 ל-1943
ג'ורג' סווינדין Flag of England.svg אנגליה 21 ביוני 1958 1 במאי 1962 שיחק במועדון בין 1936 ל-1954
בילי רייט Flag of England.svg אנגליה 1 במאי 1962 13 ביוני 1966
ברטי מיי ** Flag of England.svg אנגליה 20 ביוני 1966 4 במאי 1976 אליפות, גביע FA, גביע ערי הירידים
טרי ניל Ulster banner.svg צפון אירלנד 9 ביולי 1976 16 בדצמבר 1983 גביע FA שיחק במועדון בין 1959 ל-1970
דון האו ** Flag of England.svg אנגליה 16 בדצמבר 1983 22 במרץ 1986 שיחק במועדון בין 1964 ל-1966
סטיב ברטנשו* Flag of England.svg אנגליה 23 במרץ 1986 14 במאי 1986
ג'ורג' גרהאם Flag of Scotland.svg סקוטלנד 14 במאי 1986 21 בפברואר 1995 2 אליפויות, גביע FA, ‏2 גביעי ליגה, גביע המחזיקות שיחק במועדון בין 1966 ל-1972
סטיוארט יוסטון* Flag of Scotland.svg סקוטלנד 21 בפברואר 1995 15 ביוני 1995
ברוס ריוק Flag of Scotland.svg סקוטלנד 15 ביוני 1995 12 באוגוסט 1996
סטיוארט יוסטון* Flag of Scotland.svg סקוטלנד 12 באוגוסט 1996 13 בספטמבר 1996
פט רייס* Ulster banner.svg צפון אירלנד 13 בספטמבר 1996 30 בספטמבר 1996 שיחק במועדון בין 1964 ל-1980
ארסן ונגר Flag of France.svg צרפת 1 באוקטובר 1996 הנוכחי 3 אליפויות, 5 גביעי FA

מקרא:

  • * = מאמן זמני
  • ** = שימש מאמן זמני לפני שהתמנה לתפקיד באופן קבוע

א. על אף שמבחינה רשמית מק'יואן נשא בתואר מאמן משנה, הוא היה אחראי על קבוצת הבוגרים של המועדון, והמאמן דה פקטו לאחר עזיבתו של מורל; לאורך רוב תקופתו בתפקיד הוא אימן במשחקים שנערכו בזמן המלחמה, שאינם נכללים בתיעוד הרשמי‏[39].

ב. ויטאקר היה חולה במהלך קיץ 1956, ולמרות שמבחינה רשמית היה אחראי גם בתחילת עונת 1956/1957, ג'ק קרייסטון היה המאמן מאותה תקופה ועד למותו של ויטאקר באוקטובר.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הליגה הראשונה או הפרמייר ליג:
    • אליפות (13):
    • 1930/1931, 1932/1933, 1933/1934, 1934/1935, 1937/1938, 1947/1948, 1952/1953, 1970/1971, 1988/1989, 1990/1991, 1997/1998, 2001/2002, 2003/2004
    • סגנות אליפות (8): 1925/1926, 1931/1932, 1972/1973, 1998/1999, 1999/2000, 2000/2001, 2002/2003, 2004/2005
  • גביע ה-FA:
    • זכייה (11): (שיא משותף)
    • 1929/1930, 1935/1936, 1949/1950, 1970/1971, 1978/1979, 1992/1993, 1997/1998, 2001/2002, 2002/2003, 2004/2005, 2013/2014
    • סגנות (7): 1926/1927, 1931/1932, 1951/1952, 1971/1972, 1977/1978, 1979/1980, 2000/2001
  • גביע הליגה:
    • זכייה (2):
    • 1986/1987, 1992/1993
    • סגנות (5): 1967/1968, 1968/1969, 1987/1988, 2006/2007, 2010/2011
  • מגן הצדקה/מגן הקהילה:
    • זכייה (12):
    • 1930, 1931, 1933, 1934, 1938, 1948, 1953, 1991 (בשותפות), 1998, 1999, 2002, 2004, 2014
    • סגנות (7): 1935, 1936, 1979, 1989, 1993, 2003, 2005

לארסנל יש היסטוריה ארוכה של מיקומים בחלק העליון של טבלת הליגה, ולאורך השנים המועדון סיים מתחת למקום ה-14 רק שבע פעמים. כמו כן, ארסנל הוא אחד מחמשת המועדונים שהצליח לזכות פעמיים ברציפות בגביע ה-FA.

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Maidment, Jem (2006). The Official Arsenal Encyclopedia. Hamlyn. ISBN 0600615499.
  • Soar, Phil & Tyler, Martin (2000). The Official Illustrated History of Arsenal. Hamlyn. ISBN 0-600-60175-7.
  • Spurling, Jon (2004). Rebels for the Cause: The Alternative History of Arsenal Football Club. Mainstream. ISBN 0-575-40015-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Soar & Tyler (2005). The Official Illustrated History of Arsenal, p.40. 
    Spurling, Jon (2004). Rebels for the Cause: The Alternative History of Arsenal Football Club. Mainstream, pp.38–41. ISBN 0-575-40015-3. 
  2. ^ London Underground and Arsenal present The Final Salute to Highbury. Transport for London (2006-01-12).
  3. ^ פרמייר-ליג: ככה זה נראה מכאן, באתר nrg‏, 10.08.2007
  4. ^ The Crest. Arsenal.com. אוחזר ב־2008-08-11.
  5. ^ Crestfallen (PDF). Arsenal Independent Supporters' Association. אוחסן מהמקור ב־2006-11-08. אוחזר ב־2008-08-11.
  6. ^ 6.0 6.1 Arsenal Kit Design. Arsenal.com. אוחזר ב־2008-11-08.
  7. ^ Hibernian. Historical Football Kits. אוחזר ב־2008-08-11.
  8. ^ Rui Matos Pereira (2005-10-21). "O segredo do sucesso do Braga" (Portuguese), UEFA.com. אוחזר ב־ 2008-09-02. 
  9. ^ תלבושת שלישית היא התלבושת המשמשת את המועדון כאשר לא ניתן להשתמש בתלבושת משחקי או בתלבושת משחקי החוץ
  10. ^ Highbury. Arsenal.com. אוחסן מהמקור ב־2008-01-11. אוחזר ב־2008-08-11.
  11. ^ A Conservation Plan for Highbury Stadium, London (PDF). Islington Council. אוחזר ב־2008-08-11.
  12. ^ "Arsenal stadium delay", BBC Sport (2003-04-16). אוחזר ב־ 2008-08-11. 
  13. ^ "Arsenal name new ground", BBC Sport (2004-10-05). אוחזר ב־ 2008-08-11. 
  14. ^ Dawes, Brian (2006). The 'E' Word. Arsenal World. אוחזר ב־2008-08-11.
  15. ^ Kempster, Tony. Attendances 2007/08. אוחזר ב־2008-08-11.
  16. ^ All Time League Attendance Records. Nufc.com. אוחזר ב־2008-08-11.‏
  17. ^ 17.0 17.1 Noble, Kate (2002-09-22). "Boring, Boring Arsenal", Time. אוחזר ב־ 2008-08-11. 
  18. ^ Fans Report 2006/2007. Arsenal.com. אוחזר ב־2008-09-07.
  19. ^ Arsenal FC - the Premiership’s fastest growing football brand. Granada Ventures (2005-08-05). אוחזר ב־2008-08-11.
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 Statement of Accounts and Annual Report 2006/2007. Arsenal Holdings plc (May 2007). אוחזר ב־2008-08-11.
  21. ^ Arsenal Holdings plc. PLUS Markets Group. אוחזר ב־2008-08-11.
  22. ^ Financial results - year ended 31 May 2008. Arsenal.com. אוחזר ב־2008-09-19.
  23. ^ Soccer Team Valuations. Forbes (2008-04-30). אוחזר ב־2008-08-11.
  24. ^ Real tops Man Utd in rich league. BBC Sport (2008-02-13). אוחזר ב־2008-08-11.
  25. ^ Scott, Matt and Allen, Katie (2007-04-06). "Takeover gains pace at Arsenal with 9.9% sale", The Guardian. אוחזר ב־ 2008-08-11. 
  26. ^ Kroenke joins Arsenal's Board of Directors. Arsenal.com. אוחזר ב־2008-09-19.
  27. ^ "Usmanov nets more Arsenal shares", BBC News (2008-02-15). אוחזר ב־ 2008-08-11. 
  28. ^ "Russian buys Dein's Arsenal stake", BBC News (2007-08-30). אוחזר ב־ 2008-08-11. 
  29. ^ ליאור ליברובסקי, הזמן לתארים: טייקון הספורט השתלט גם על ארסנל, באתר ONE‏, 11 באפריל 2011
  30. ^ It Happened at Highbury: First live radio broadcast. Arsenal.com. אוחזר ב־2008-08-11.
  31. ^ Happened on this day - 16 September. BBC Sport. אוחזר ב־2008-08-11.
  32. ^ The Arsenal Stadium Mystery. IMDb. אוחזר ב־2008-08-11.
  33. ^ No more boring, boring Arsenal. BBC Sport. אוחזר ב־2008-09-07.
  34. ^ 34.0 34.1 Club Records. Arsenal.com. אוחזר ב־2008-08-11.
  35. ^ Ward, Rupert. Arsenal vs Bolton. 13/09/97. Arseweb. אוחזר ב־2008-08-11.
  36. ^ "Man Utd game attracts record attendance", Arsenal.com (2007-11-05). אוחזר ב־ 2008-08-11. 
  37. ^ Hughes, Ian (2004-05-15). "Arsenal the Invincibles", BBC Sport. אוחזר ב־ 2008-08-11. 
  38. ^ סגל ארסנל באתר הרשמי של המועדון
  39. ^ Joy, Bernard (1952). Forward Arsenal!. Phoenix House, p.26. 


Flag of England.svg הפרמייר ליג, עונת 2014/2015

אברטוןאסטון וילהארסנלברנליהאל סיטיוסט ברומיץ' אלביוןוסטהאם יונייטדטוטנהאם הוטספרליברפוללסטר סיטי
ניוקאסל יונייטדמנצ'סטר יונייטדמנצ'סטר סיטיסוונסי סיטיסטוק סיטיסאות'המפטוןסנדרלנדצ'לסיקווינס פארק ריינג'רסקריסטל פאלאס

ליגת האלופות 2014/15
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Spain.svg ריאל מדריד Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון Flag of England.svg ארסנל Flag of Germany.svg באיירן מינכן Flag of Spain.svg ברצלונה Flag of England.svg צ'לסי Flag of Portugal.svg פורטו
Flag of Italy.svg יובנטוס Civil Ensign of Switzerland.svg פ.צ. בזל Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג Flag of Germany.svg בורוסיה דורטמונד Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי Flag of France.svg פריז סן-ז'רמן Flag of Germany.svg שאלקה 04 Flag of Ukraine.svg שחטאר דונצק
Flag of Greece.svg אולימפיאקוס Flag of England.svg ליברפול Flag of Germany.svg באייר לברקוזן Flag of Turkey.svg גלאטסראיי Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה Flag of the Netherlands.svg אייאקס אמסטרדם Flag of Portugal.svg ספורטינג ליסבון Flag of Spain.svg אתלטיק בילבאו
Flag of Sweden.svg מאלמה Flag of Bulgaria.svg לודוגורץ ראזגרד Flag of France.svg מונאקו Flag of Belgium (civil).svg אנדרלכט Flag of Italy.svg רומא Flag of Cyprus.svg אפואל ניקוסיה Flag of Slovenia.svg מאריבור Flag of Belarus.svg באטה בוריסוב
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg