וולברהמפטון וונדררס

**וולברהמפטון וונדררס**
**Wolverhampton Wanderers**
מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל; וולברהמפטון וונדררס
כינוי	וולבס (הזאבים)
תאריך ייסוד	1877
אצטדיון	מוליניו, וולברהמפטון ; (תכולה: 31,700)
בעלים	קבוצת פוסון
יו"ר	ג'ף שי
מאמן	גארי אוניל
ליגה	פרמייר ליג
	www.wolves.co.uk
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

מועדון כדורגל וולברהמפטון וונדררס (באנגלית: Wolverhampton Wanderers Football Club) הוא מועדון כדורגל אנגלי המייצג את העיר וולברהמפטון. קבוצת הכדורגל של המועדון, הידועה בעיקר בכינויה "וולבס" (Wolves - זאבים) משתתפת, נכון לעונת 2023/2024, בפרמייר ליג, הליגה המקצוענית הראשונה באנגליה. אצטדיונה הביתי, מוליניו (Molineux Stadium), מסוגל לאכלס 31,700 צופים. מדי הקבוצה כוללים חולצה זהובה, מכנסיים שחורים וגרביים זהובים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה הוקמה בשנת 1877 על ידי ג'ון ביינטון, ג'ק אדנברוק וג'ק ברודי, אשר קיבצו מספר תלמידים מבלייקנהול, פרוור של וולברהמפטון, לכדי קבוצת כדורגל. שנתיים אחר כך התאחדה הקבוצה עם מועדון הקריקט המקומי, מה שהוביל ליצירתה של קבוצה בשם ה"וונדררס" (The Wanderers). בשנת 1888 נמנה המועדון על אחד מתריסר מייסדיה של הפוטבול ליג.

התואר המשמעותי הראשון של הקבוצה הושג בשנת 1893, או אז זכתה לראשונה בגביע ה-FA. וולבס ירדה לליגת המשנה האנגלית בשנת 1906 ושבה אליה רק כעבור 26 שנים, ב-1932. במהלך תקופה זו הספיקה לרדת לליגה השלישית אך גם להעפיל פעמיים לגמר גביע ה-FA ולזכות בו פעם אחת (בשנת 1908).

וולבס נחשבה לאחת הקבוצות הטובות באנגליה לאורך שנות החמישים תחת הדרכתו של המאמן סטן קאליס, אשר מונה בשנת 1948. במהלך העשור (עונות 1953/1954, 1957/1958, 1958/1959) זכתה הקבוצה שלוש פעמים באליפות אנגליה - האליפויות היחידות שלה עד כה. קאליס הדריך את הקבוצה לזכייה כפולה (1948/1949 ו-1959/1960) בגביע ה-FA. הקבוצה זכתה בגביע היוקרתי עוד קודם לכן, היו שתיארו את המועדון כ"קבוצת הכדורגל הטובה בעולם" לאחר שחזרה מפיגור 0–2 נגד קבוצת בודפשט הונבד ההונגרית וניצחה 2–3. וולבס היא הקבוצה האנגלית היחידה שזכתה בתארים בחמש ליגות כדורגל שונות.

בשנת 1964 עזב קאליס את הקבוצה, שהידרדרה בינתיים לליגת המשנה. שנתיים אחר כך שבה לליגה הבכירה תחת הדרכתו של רוני אלן. אלן הוחלף מאוחר יותר בביל מקגארי שהוביל את הזאבים לגמר גביע אופ"א נגד קבוצת טוטנהאם הוטספר בשנת 1972 (הפסד 2–3) וכן לזכייה בגביע הליגה האנגלית בשנת 1974. הקבוצה ירדה שוב לליגת המשנה בעונה הבאה, אך בעונת 1976/1977 שבה לליגה הבכירה לאחר שסיימה ראשונה בליגת המשנה. במרץ 1980, תחת הדרכתו של ג'ון בארנוול, זכתה הקבוצה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע הליגה, לאחר ניצחון על נוטינגהאם פורסט באצטדיון ומבלי.

ואולם המועדון לא הצליח לבסס עצמו על סדרת ההצלחות הזו, ובשנות השמונים הוא הלך והידרדר. שיאה של הקריסה הגיע בסוף שנת 1986, כאשר וולבס רשמה את הירידה הראשונה בתולדותיה לליגה הרביעית, כשהיא על סף פשיטת רגל. לקראת סוף העשור נרכש המועדון על ידי סר ג'ק הייווארד בסכום המוערך ב-20 מיליון ליש"ט, שהציל אותו מקריסה מוחלטת. גרהם טרנר מונה למאמן באוקטובר 1986, וכבר בעונת 1989/1990 שבה לליגת המשנה האנגלית בעקבות שתי עליות רצופות. החלוץ סטיב בול, אשר נרכש מהיריבה המרה וסט ברומיץ' אלביון בסכום של 64,000 ליש"ט בלבד, היה הכוח המניע מאחורי ההתאוששות הזו. בול כבש יותר מ-50 שערים בשתי עונות העלייה וזומן לנבחרת אנגליה עוד כאשר המועדון שהה בליגה השלישית. הוא הוסיף לשחק עבור המועדון עד לפרישתו בעונת 1998/1999.

וולבס כמעט שחוללה היסטוריה בעונת 1989/1990 כשהעפילה למשחקי ההצלבה של ליגת המשנה, שבסיומם עולה קבוצה אחת לליגה הבכירה. עם זאת, היא לא הצליחה להשיג עלייה שלישית ברציפות. שלוש פעמים נוספות (1994/1995, 1996/1997, 2001/2002) הגיעה וולבס לשלב הפלייאוף של ליגת המשנה, אך בכל פעם הודחה בשלב חצי הגמר. המזל הרע הסתיים בסיומה של עונת 2002/2003: תחת הדרכתו של המאמן דייב ג'ונס וולבס ניצחה את שפילד יונייטד בגמר הפלייאוף בתוצאה 0–3, ושבה לליגה האנגלית הבכירה אחרי היעדרות בת 19 שנים. הייתה זו, כמובן, הפעם הראשונה בה השתתפה וולבס בליגת הפרמייר ליג החדשה שנוסדה בשנת 1992.

בעונת 2003/2004 וולבס ניצחה רק 8 מ-38 משחקיה (אף לא אחד מהם בחוץ), כולל ניצחון מפתיע 0–1 על מנצ'סטר יונייטד. הקבוצה צברה 33 נקודות בלבד וסיימה במקום העשרים והאחרון, שפירושו שיבה לליגת המשנה. עונת 2004/05 נפתחה בצורה רעה, ובעיצומה פוטר מאמן הקבוצה מזה ארבע שנים, דייב ג'ונס. גלן הודל, מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, הובא במקומו, והוא הוביל את הקבוצה לסיום העונה במקום התשיעי.

ביולי 2006 החליף מיק מקארת'י, מאמן נבחרת אירלנד וסנדרלנד בעברו, את גלן הודל בתפקיד המאמן והצליח להצעיד את הקבוצה למאבקי הפלייאוף בסיום עונת 2006/2007, בהם כשלה.

באוגוסט 2007 רכש איש העסקים סטיב מורגן את הקבוצה מבעליה הקודמים, ג'ק הייוורד, תמורת סכום סמלי של 10 ליש"ט, תוך התחייבות להשקיע 30 מיליון ליש"ט במועדון. בעונת 2007/2008 החמיץ המועדון את העלייה למשחקי הפלייאוף בשל הפרש שערים נחות. המועדון נקט באסטרטגיה של רכישת שחקנים צעירים מליגות נמוכות ובעונת 2008/2009 זכה באליפות הפוטבול ליג והבטיח את העפלתו לליגה העליונה - הפרמייר ליג.

הקבוצה שיחקה שלוש עונות בפרמייר ליג ובסיום עונתה השלישית נשרה הקבוצה שוב חזרה אל ליגת המשנה. בסוף עונת 2012/2013 נשרה הקבוצה מהליגה השנייה לליגה השלישית באנגליה. עונה אחת בלבד לאחר מכן שבה הקבוצה לליגה השנייה.

באמצע 2016 נרכשה הקבוצה על ידי קבוצת ההשקעות הסינית, פוסון תמורת 21 מיליון ליש"ט,^[1] והשקיעה בחודשים שלאחר מכן 17 מיליון ליש"ט ברכש שחקנים, רבים מהם מפורטוגל וברזיל שהובאו על ידי יועץ הקבוצה, סוכן השחקנים המפורסם, ז'ורז'ה מנדש.^[2] יושב הראש החדש של הקבוצה הצהיר אז כי יש לבעלים תוכנית ארוכת טווח עבור הקבוצה, כאשר העפלה והתבססות בפרמייר ליג הם רק חלקה הראשון של התוכנית. בתחילת עונת 2017 מונה הפורטוגלי נונו אספריטו סנטו כמאמן הקבוצה.^[3] ב-14 באפריל 2018 הבטיחה הקבוצה את עלייתה לפרמייר ליג, שלושה מחזורים לפני סיום העונה.

את עונת 2018/2019 בפרמייר ליג ו-2019/2020 בפרמייר ליג סיימה וולבס במקום השביעי. ב-29 באוגוסט 2019 העפילה וולבס לשלב הבתים של הליגה האירופית לראשונה מאז שנת 1980 לאחר ניצחון בשני משחקים בשלב הפלייאוף נגד טורינו. היא הגיעה עד לשלב רבע הגמר, כשבשלב הנוקאאוט של אותה העונה היא גברה על אספניול מספרד ואולימפיאקוס מיוון, אך נכנעה לבסוף לסביליה הספרדית.

את עונת 2020/2021 סיימה וולבס במקום ה-13, עם 45 נקודות. כתוצאה מכך עזב המאמן נונו אספריטו סנטו את המועדון ובמקומו מונה ברונו לאז'ה, מאמנה לשעבר של בנפיקה ליסבון. בעונת 2021/2022 המשיכה הקבוצה את שהותה במרכז הטבלה וסיימה במקום ה-10. לאחר פתיחה כושלת של עונת 2022/2023 פוטר לאז'ה ותחתיו מונה יולן לופטגי שסייע לקבוצה להחלץ מהתחתית והיא סיימה את העונה במקום ה-13.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה שעמה יש לאוהדי הוולבס את היריבות הגדולה ביותר היא וסט ברומיץ' אלביון. אצטדיוני שתי הקבוצות מרוחקים כ-18 ק"מ זה מזה. המפגש בין הקבוצות נקרא דרבי המחוז השחור (אנ'). הוא נערך במסגרות ליגה וגביע (נכון לאוגוסט 2023) 162 פעמים, כשהמפגש הראשון היה ב-1886. בסקר שנערך ב-2008 על ידי Football Pools (הטוטו האנגלי), בין 6,000 אוהדי כדורגל אנגלים, נמצא כי יריבות זו היא החזקה ביותר מבין היריבויות בין מועדונים בכדורגל האנגלי.^[4] בנוסף, יש לקבוצה יריבות עם הקבוצות השכנות מבירמינגהאם: אסטון וילה ובירמינגהאם סיטי.

משחקים מול קבוצות ישראליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1954, בעת שהייתה אלופת אנגליה, שיחקה הקבוצה באצטדיונה הביתי מול "נבחרת מכבי" הישראלית והביסה אותה 0:10.^[5]
בחודש מאי 1971 שיחקה הקבוצה באצטדיון בלומפילד מול נבחרת ישראל, במשחק הבכורה של אדמונד שמילוביץ' כמאמן הלאומי. הוולבס ניצחו במשחק בתוצאה 1:3.^[6]

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 בפברואר 2024 ^[7]

מס'		עמדה	שם
1	פורטוגל	שוער	ז'וזה סה
2	אירלנד	מגן	מאט דוהרטי
3	אלג'יריה	מגן	ריאן אית-נורי
4	אורוגוואי	בלם	סנטיאגו בואנו
5	גבון	קשר	מריו למינה
6	מאלי	קשר	בובכר טראורה
7	פורטוגל	קשר	פדרו נטו
8	ברזיל	קשר	ז'ואאו גומס
11	קוריאה הדרומית	חלוץ	וואנג הי-צ'אן
12	ברזיל	חלוץ	מתאוס קוניה
14	צרפת	חלוץ	נואה למינה (בהשאלה מפריז סן ז'רמן)
15	אנגליה	בלם	קרייג דוסון

מס'		עמדה	שם
17	ספרד	מגן	הוגו בואנו
20	אנגליה	קשר	טומי דויל (בהשאלה ממנצ'סטר סיטי)
21	ספרד	קשר	פאבלו סראביה
22	פורטוגל	מגן	נלסון סמדו
23	אנגליה	בלם	מקס קילמן (קפטן)
24	פורטוגל	בלם	טוטי גומש
25	אנגליה	שוער	דניאל בנטלי
27	צרפת	קשר	ז'אן-ריקנר בלגארד
30	פרגוואי	קשר	אנסו גונסאלס
40	וויילס	שוער	טום קינג
63	אירלנד	חלוץ	נייתן פרייזר

סמלים ומדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הראשון במדי הקבוצה נקרא "פסגת העיר של וולבס", והוא היה בשימוש בעיקר באירועים בולטים כגון משחקי גמר גביע. ב-1960 שינתה הקבוצה את סמלה לסמל המורכב מזאב מזנק, ולאחר מכן לשלושה זאבים מזנקים. ב-1979 הוחלף סמל הקבוצה בראש של זאב, והוא משמש אותה מאז.