בוצ'י אמצ'טה
 | |
| לידה |
21 ביולי 1944 לאגוס, ניגריה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בינואר 2017 (בגיל 72) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
ניגריה |
| לאום |
איגבו |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לונדון |
| שפות היצירה |
אנגלית, פידג'ין ניגרי, איגבו |
| יצירות בולטות |
אזרח סוג ב' (1974) מחיר הכלה (1976) ילדת העבדים (1977) שמחת האמהות (1979) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פלורנס אוניבוצ'י "בוצ'י" אמצ'טה (באנגלית: Florence Onyebuchi 'Buchi' Emecheta; 21 ביולי 1944 - 25 בינואר 2017) הייתה סופרת ילידת ניגריה, שהתגוררה באנגליה משנת 1962.[1] אמצ'טה כתבה פרוזה, מחזות, אוטוביוגרפיה וכן יצירות לילדים. היא כתבה למעלה מעשרים ספרים, המוכרים ביניהם "אזרח סוג ב'" (1974), "מחיר הכלה" (1976), "ילדת העבדים" (1977) ו"שמחת האמהות" (1979). מרבית הרומנים המוקדמים שלה פורסמו על ידי החברה אליסון ובוסבי, הלונדונית ונערכו על ידי מרגרט בוסבי (אנ').[1]
מרבית יצירות הפרוזה שכתבה מתמקדות באפליה על בסיס מגדרי ובדעות קדומות גזעניות על פי ניסיונה האישי כהורה יחידנית וכאישה שחורה המתגוררת בבריטניה.[2] היא נחשבת כ"סופרת הנשים השחורה הראשונה המצליחה שחיה בבריטניה אחרי 1948".[3] והיא אחת מהשמות המרכזיים בקרב השיח הפמיניסטי הפוסט-קולוניאלי.[4]
ביוגרפיה והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמצ'טה נולדה ב-21 ביולי 1944, בלאגוס, ניגריה, להורים מהקבוצה האתנית איגבו. בגלל האפליה המגדרית באותה תקופה, בוצ'י אמצ'טה הצעירה נשארה בבית בזמן שאחיה הצעיר נשלח לבית הספר; אך לאחר ששכנעה את הוריה לשקול את היתרונות של השכלתה, בילתה את ילדותה המוקדמת בבית ספר מיסיונרי לבנות. כשהייתה בת תשע אביה נפטר (הוא נפצע בביצות בורמה, שם גויס כדי להילחם למען לורד לואי מאונטבאטן ושרידי האימפריה הבריטית). שנה לאחר מכן קיבלה אמצ'טה מלגה מלאה לבית הספר לבנות של הכנסייה המתודיסטית שם היא נשארה עד אשר בשנת 1960 כשהיא בת 16 בלבד נישאה לסילבסטר אונוורדי, אליו הייתה מאורסת מאז שהייתה בת 11. בהמשך אותה שנה היא ילדה בת, ובשנת 1961 נולד בנם הצעיר.[5]
בעלה אונוודי היגר ללונדון כדי ללמוד באוניברסיטה, ואמצ'טה הצטרפה אליו לשם עם שני ילדיהם הראשונים בשנת 1962. היא ילדה חמישה ילדים בשש שנים, שלוש בנות ושני בנים. נישואיה היו אומללים ולעיתים אלימים, כפי שעולה מספריה האוטוביוגרפים, למשל "אזרחים סוג ב'" (באנגלית: "Second class citizens"). בזמנה הפנוי כתבה אמצ'טה למורת רוחו של בעלה ששרף את כתב היד הראשון שלה, כפי שנחשף ב"מחיר הכלה", שפורסם בסופו של דבר בשנת 1976. זה היה ספרה הראשון, אבל היא נאלצה לשכתב אותו לאחר שהגרסה הראשונה הושחתה. בגיל 22, בהריון עם ילדה החמישי, עזבה אמצ'טה את בעלה. בזמן שעבדה על מנת לפרנס את ילדיה לבדה, היא השלימה תואר (B.Sc Hons) בסוציולוגיה בשנת 1972 מאוניברסיטת לונדון ובהמשך השיגה גם דוקטורט מהאוניברסיטה בשנת 1991.
אמצ'טה לקתה באירוע מוחי בשנת 2010. היא נפטרה בלונדון ב־25 בינואר 2017, בגיל 72.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמצ'טה החלה לכתוב על חוויות חייה כבריטית שחורה בטור קבוע במגזין התרבותי-פוליטי הבריטי "ניו סטייטמן" (אנ') ואוסף של קטעים אלו הפך לספרה הראשון שיצא לאור בשנת 1972, "בתעלה" (באנגלית: "In the ditch").[5] הרומן האוטוביוגרפי למחצה הזה תיאר את המאבקים של דמות ראשית בשם אדה, שנאלצת להתגורר בקומפלקס דירות תוך כדי עבודה כספרנית לפרנסת חמשת ילדיה. הרומן השני שלה שפורסם שנתיים לאחר מכן, "אזרחים סוג ב '" התבסס אף הוא על פרטים אוטוביוגרפיים של אמצ'טה ושני הספרים פורסמו בסופו של דבר בכרך אחד שיצא לאור ב-1983 בשם "סיפורה של עדה". שלושת הספרים הללו הציגו את שלושת הנושאים העיקריים בכתיבתה של אמצ'טה שהיו החיפוש אחר יחס שוויוני, ביטחון עצמי וכבוד כאישה. יצירותיה "גוונדולין" (1989) שפורסמה גם בשם "המשפחה", קהינדה (1994) ו-"השבט החדש" (2000) שונות זו מזו אך כולן עוסקות בסוגיות חיי המהגרים בבריטניה.
בין השנים 1965–1969 עבדה אמצ'טה כספרנית במוזיאון הבריטי בלונדון. בשנים 1969–1976 הייתה עובדת נוער וסוציולוגית רשות החינוך בלונדון (אנ') ומשנת 1976 עד 1978 עבדה כעובדת קהילתית ברובע קמדן בלונדון. בינתיים המשיכה להוציא רומנים נוספים עם הוצאת אליסון ובוסבי - "מחיר הכלה" (1976), "ילדת העבדים" (1977), "שמחת האימהות" (1979) ו"יעד ביאפרה" (1982) - וכן את ספרי הילדים "טיץ' החתול" (1979) ו- "אין איפה לשחק" (1980).[6]
בעקבות הצלחתה כסופרת, נסעה אמצ'טה רבות כפרופסור ומרצה אורחת. היא ביקרה בכמה אוניברסיטאות אמריקאיות, ביניהן אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, אוניברסיטת ראטגרס, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ואוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. בשנים 1980–1981 הייתה חברת סגל בכירה ופרופסור אורחת לאנגלית באוניברסיטת קלבר (אנ') בניגריה. בשנים 1982–1983 ניהלה אמצ'טה, יחד עם בנה סילבסטר, את ההוצאה לאור Ogwugwu Afor, אשר דרכה גם הוציאה לאור את יצירותיה שלה עצמה. בשנת 1982 הרצתה באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת לונדון. היא הפכה לחברת סגל באוניברסיטת לונדון בשנת 1986.
לאורך השנים עבדה אמצ'טה עם ארגוני תרבות וספרות רבים, כולל מרכז אפריקה, לונדון ועם פרס קין לכתיבה אפריקאית כחברה במועצה המייעצת.
ספריה של בוצ'י אמ'צטה לא תורגמו עדיין לעברית ובשפה העברית ניתן לקרוא יצירה שלה באוסף "מכתבים לאזרח השישה-מיליארד" שיצא ב-1999 בספרית מעריב שבו השתתפו סופרים רבים ביניהם סלמאן רושדי, מאיר שלו, נוואל א-סעדאווי ודובראבקה אוגרשיץ' שכל אחד מהם כתב לילד שעתיד היה, בעת יציאת הספר להוולד באוקטובר 1999.[7]
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין הפרסים ואותות ההצטיינות שזכתה במהלך הקריירה הספרותית שלה, זכתה אמצ'טה בפרס ג'וק קמפבל (אנ') של ה"ניו סטייטמן" בשנת 1978 על הרומן שלה "ילדת העבדים". היא הופיעה ברשימת "20 הסופרים הבריטיים הצעירים" בשנת 1983 של מגזין גרנטה.[6]
בספטמבר 2004 היא הופיעה בתצלום "יום נהדר בלונדון" שצולם בספרייה הבריטית, ובו 50 סופרים שחורים ואסיאתיים שתרמו תרומה משמעותית לספרות הבריטית העכשווית. בשנת 2005, קיבלה אותו "קצין" של המסדר האימפריה הבריטית זכות תרומתה לספרות.[8]
היא קיבלה את התואר דוקטור לשם כבוד לספרות מאוניברסיטת פארלי דיקינסון בשנת 1992.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2018 הושקה בלונדון "קרן בוצ'י אמטטה" - ארגון צדקה המקדם פרויקטים ספרותיים וחינוכיים בבריטניה ובאפריקה שהקים בנה של אמצ'טה, סילבסטר אונוודי לזכר אמו. באירוע ההשקה נכחו סופרים, מבקרים, אמנים, מוציאים לאור, חובבי ספרות ופעילי תרבות מכל העולם.
בוצ'י אמטטה מופיעה במקום 98 ברשימה של 100 הנשים שהוכרו באוגוסט 2018 על ידי מגזין ההיסטוריה של ה-BBC כאנשים ששינו את העולם.
ב־21 ביולי 2019, הופיע גוגל דודל בראש מנוע החיפוש גוגל לכבוד יום הולדתה ה-75 של אמצ'טה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A Study Guide for Buchi Emecheta's "The Joys of Motherhood", Gale, Cengage Learning, Novels for students Volume 41
- Curry, Ginette. Awakening African Women: The Dynamics of Change. Cambridge Scholars Press, 2004.
- Umeh, Marie (ed.), Emerging Perspectives on Buchi Emecheta (Foreword by Margaret Busby), Africa World Press, 1996. ISBN 9780865434554.
- Colonial and Postcolonial Fiction: An Anthology, Anthology edited by Robert Ross,
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בוצ'י אמצ'טה- בוצ'י אמצ'טה באתר הארגון post-colonial web
- בוצ'י אמצ'טה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Buchi Emecheta obituary, Guardian, 3 בפברואר 2017 (באנגלית)
- ^ "Buchi Emecheta - Literature". literature.britishcouncil.org (באנגלית). נבדק ב-2018-08-12.
- ^ Dawson, Ashley, "Beyond Imperial Feminism: Buchi Emecheta's London Novels and Black British Women's Emancipation", in Mongrel Nation: Diasporic Culture and the Making of Postcolonial Britain, University of Michigan Press, 2007, p. 117.
- ^ מתוך "דרכים לחשיבה פמיניסטית: מבוא ללימודי מיגדר" בעריכת ניצה ינאי, תמר אלאור, אורלי לובין, חנה נווה, האוניברסיטה הפתוחה. עמוד 605.
- ^ 1 2 סילבסטר אונוורדי, Remembering my mother Buchi Emecheta, 1944-2017 באתר "ניו סטייטמן", 31 בינואר 2017 (באנגלית)
- ^ 1 2 Buchi Emecheta, pioneering Nigerian novelist, dies aged 72 , Guardian, 26 בינואר 2017 (באנגלית)
- ^ מכתבים לאזרח השישה-מיליארד באתר סימנייה
- ^ Adesanya, Femi, "Nigerian Literary Icon, Buchi Emecheta Has Died", Information Nigeria, 25 January 2017.