מאיר שלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר שלו
מאיר שלו
תאריך לידה 29 ביולי 1948
מקום לידה נהלל
עיסוק סופר, פובליציסט ומבקר תקשורת
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית
נושאי כתיבה ספרי ילדים, ספרי עיון, רומנים
יצירות בולטות רומן רוסי, הכינה נחמה
פרסים 1989 פרס ברנשטיין

2006 פרס ברנר[1]
2009 פרס פראט על מפעל חיים
2009 פרס פורטה סיבריה‏‏[2].

מאיר שלו (נולד ב-29 ביולי 1948) הוא סופר, פובליציסט, מבקר תקשורת, תסריטאי ומנחה טלוויזיה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר שלו, בנו של המשורר והסופר הירושלמי יצחק שלו, נולד במושב נהלל וגדל בשכונת קריית משה בירושלים. למד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

באוגוסט 1966 התגייס לצה"ל לחטיבת גולני. שלו עבר את הגיבוש ליחידות החטיבתיות והתקבל לסיירת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם[3], עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס סיור, והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הסיירת והחטיבה[4]. במלחמת ששת הימים לחם כחייל בסיירת בקרב תל פאחר[5]. בנובמבר 1967 נפצע מארבעה כדורים כשפגע בו בטעות לוחם סיירת בעת פעילות מבצעית. דמותו של שלו מופיעה לרגע בספרו "עשו", כחברו של בנימין, בחור צולע עם משקפיים, המתרועע עם רומי[6]. החל את דרכו כעיתונאי וכמגיש פינות ביקורת עיתונות ופינות היתוליות בטלוויזיה וברדיו, והנחה גם את התוכנית "שעה טובה" ששודרה בערב שבת בערוץ הראשון.

בשנת 1988 יצא לאור הרומן הראשון מפרי עטו, רומן רוסי שזכה לביקורות חיוביות. כמו כן כתב ספרי עיון וספרי ילדים.

שלו גרוש ואב לבת ולבן.

פרסים ותוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומנים של שלו עוסקים בהוויה הישראלית, מתמקדים בעיקר בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שואבים רבות מן המקורות ומחוברים לנוף, לטבע ולהיסטוריה של הארץ. ברבים מספריו משתקפים פרטים מהביוגרפיה של בני משפחתו ושלו ושזורים בהם נופי ילדותו בירושלים ובנהלל.

שלו ידוע בתחקיר היסודי שהוא נוהג לערוך לקראת כתיבת כל אחד מספריו, במסגרתו הוא בוחן היטב את המלאכות שבהן עוסקים גיבוריו, ובמילותיו שלו:

גם תיאור אפיית הלחם ב'עשו' וסיתות האבנים ב'בביתו במדבר' מבוססים על פגישות עם בעלי מקצוע ועל ההקפדה המשונה שלי לא לעשות מה שהם עושים, אלא רק להתבונן ולרשום רשימות. מעולם לא שילחתי יונה, לא סיתתי אבן, לא אפיתי כיכר לחם ולא קניתי ומכרתי פרות לבשר.

– בראיון לחיה הופמן, ידיעות אחרונות, 3 במרץ 2006

עבודתו הפובליציסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזה שנים רבות שלו הוא בעל טור ב"מוסף לשבת" של העיתון ידיעות אחרונות. בטור זה, הכתוב בהומור ובעוקצנות, מבקר שלו את מדיניות הממשלה, בפרט בנושאי ביטחון וחברה, ומבכה את מצב האומה.

ב-2002 כתב בטורו: "רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה"ל, והוא התותח הקדוש שעמד על החוף וירה בספינה "אלטלנה"... לאנשים שהיו אז מאחוריו היה השכל להחליט"‏[10].

תשומת לב מיוחדת מקדיש שלו בטורו למצב החינוך והתרבות בישראל. דוגמה לכך היא הקטע הבא, מתוך הטור שפורסם ב-23 בספטמבר 2005:

אקלימו של בית הספר, כולל האלימות, הוא המשך ישיר של האקלים הכללי, כולל האלימות, ובמדינת ישראל, בניגוד לחברה היהודית שהצמיחה והקימה אותה, אין החינוך, ההשכלה והידע מוערכים ונכספים כמו שפעם היו. סולם העדיפויות של הממשלה אחר, וגם מה שהתחיל כלגלוג על משכילים חיוורי פנים, נעשה סולם ערכים שבו ערוץ הילדים הוא ההכשרה האינטלקטואלית לקראת ערוץ 2. וכך, כל ישראלי מכיר לעומק את הגיגיהם של יעל בר זוהר, עוזי כהן ופיני גרשון. אבל מי זוכר את שמו של החנון ההוא, נו, וגם את הלפלף השני, שקיבלו פרס נובל בכימיה רק לפני שנה?

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים:


ספרי עיון:

  • תנ"ך עכשיו (1985)
  • בעיקר על אהבה (1995)
  • סוד אחיזת העיניים (1999)
  • רֵאשית – פעמים ראשונות בתנ"ך (2008)

ספרי ילדים:

אחרים:

  • משכב לצים (1982)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 פרס ברנר למאיר שלו ושפרה הורן
  2. ^ 2.0 2.1 פרס פורטה סיבריה למאיר שלו, באתר nrg מעריב, 28 בינואר 2009
  3. ^ במחנה, ‏איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, באתר ‏mako‏‏, ‏26 בספטמבר 2011‏
  4. ^ מאיר שלו, "בחזרה לסיירת גולני", במחנה, 1988.
  5. ^ לי-טל תייר, ששה ימים וזיכרון, ביטאון ביבשה גיליון 2, ‏ יוני 2007.
  6. ^ מאיר שלו, "עשו", עם עובד, 1991, עמודים 362-363.
  7. ^ מיה סלע, הסופר מאיר שלו זכה בפרס ניומן לספרות עברית על מפעל חיים, באתר הארץ, 23 במאי 2011
  8. ^ יום בן-גוריון 2012
  9. ^ ‫מיה סלע, חמישה אנשי ספרות ישראלים יקבלו עיטור מממשלת צרפת, באתר הארץ, 26 ביוני 2013‬
  10. ^ ידיעות אחרונות, י"ט בחשון תשס"ג (הובא במאמרו של זאב גלילי, ההסתה שהכשירה את חורבן קטיף, 23 בספטמבר 2005)