בורג (מתחם מבוצר)

בּוּרְג או בּוּרְח (באנגלית עתיקה: Burg או Burh) הוא השם האנגלי העתיק לביצורים או יישוב מבוצר. הפלישה הוויקינגית במהלך המאה ה-9 גרמה לאלפרד הגדול מלך וסקס לפתח מערכת של בורגים המקושרים ביניהם על ידי דרכים כמענה להתקפות. חלק מהבורגים היו חדשים ואחרים נבנו על בסיס מבצרי גבעה מתקופת הברזל או קסטרה מהתקופה הרומית, ובמקרים רבים נעשה שימוש בשרידים אלה כחומרי בניין. בדומה ללונדון העתיקה ("לונדנבורג"), נבנו בורגים רבים סמוך לנהרות. בצורה זו נעשה ניסיון לשלוט על נתיבי פלישה אפשריים אל פנים הממלכה מכיוון הנהרות באמצעות אוניות בעלות שוקע נמוך, כגון הספינות הארוכות של הוויקינגים.

תפקידם המשני של הבורגים היה לשמש כמרכזים למסחר לעיתים גם לאדמיניסטרציה. ביצורים אלו שימשו להגנה על המטבעות המלכותיות של אנגליה.

שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילים "בורג" ו"בורח" הן התפתחות מאוחרת של אנגלית עתיקה מהשפה הפרוטו-גרמאנית; "Burg-s" הוא קוגנט עם הפועל "Berg-an" ("להסתגר למטרות הגנה"). בנוסף, מילים אלה הן קוגנטים עם המילה הגרמנית "בּוּרְג" (Burg), ההולנדית "בּוּרְכְט" (Burcht) והסקנדינבית "בּוֹרְג" (Borg) ובאנגלית התפתח ל"בּוֹרוֹ", "בּוּרְג" ובעיקר באזור מזרח אנגליה וסקוטלנד - "בּוֹרָא" (Burgh). צורות שונות אלו באו לתאר גבעות, שטחים מבוצרים ומקומות מקלט^[1]^[2].

בִּירִיג (Byrig) היא צורת הרבים באנגלית עתיקה לבורג או בורח ומשמעותו "מבצרים" או "ביצורים", ומשמשת גם בצורת פועל שמשמעותה "לתוך המבצר" או "עבור המבצר". צורה זו התפתחה ל"בארי" (Bury) ו"ברי" (Berry) אשר שימשו לתיאור אחוזות, חוות גדולות או יישובים הסמוכים למבצרים^[2].

בנוסף לגרסאות האנגליות המתוארות לעיל, נעשה שימוש בשמות אלה כתרגום שאילה במספר שפות מקומיות נוספות, כגון בריטונית, בסיומת דוּנוּם ובוולשית בסיומת קַאֵיר (Caer) (למשל: סולסברי, שנקראה בעבר סירוביריג (Searobyrig), בבריטונית נקראה Sorbiodūnum ובהיסטוריה בריטונום מופיעה בוולשית כ-Caer-Caradog)^[3].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורם נבנו בורגים לשימוש צבאי הגנתי. על פי ההיסטוריון הבריטי ה.ר. לויד, "ייצג הבורג בסך הכול שלב, אם כי חשוב ביותר, בהתפתחותה של העיירה והעיר האנגלית של ימי הביניים". גבולותיהם של הבורגים העתיקים ניתנים לעיתים לזיהוי על פי תחומן המוניציפלי של המנהלות המקומיות האנגליות של ימינו. הראשון שהחל בבנייתם של בורגים היה ככל הנראה אופה, מלך מרסיה, אשר מלך בשנים 759–796 ובנה גם את הסוללה הנקראת על שמו^[4]. רוב הבורגים נוסדו על ידי אלפרד הגדול כמדיניות מכוונת ומתוכננת, שנמשכה גם בימי יורשו, אדוארד הזקן, וביתו אתלפלדה ובעלה אתלרד השני, מלך מרסיה. תיעוד של ממלכת מרסיה מספר על בנייתם של עשרה בורגים בימי שלטונה של אתלפלדה, חלקם נותרו בעלי חשיבות, כגון טאמוורת' וסטאפורד שבסטאפורדשייר, בעוד אחרים אינם ניתנים לזיהוי בימינו^[5].

חלק מהבורגים נבנו על בסיס ביצורים ישנים מהתקופה הרומית, חלקם באתרים חדשים וככל הנראה נבנו נוספים במועדים מאוחרים יותר. אתלסטאן, מלך אנגליה, העניק לבורגים את הזכות לטבע מטבעות ובמאות הה-10 וה-11 קבע החוק על איסור טיבוע מטבעות מחוצה להם^[6].

מסמך בין המאה ה-10, המוכר בימינו כ"בורגל הידאייג'", כפי שכונה ב-1897 על ידי ההיסטוריון פרדריק ויליאם מייטלנד, תיעד 33 חלקות לצורכי גביית מס בממלכת וסקס. במהלך המאה ה-20 הסיקו חוקרים כי התיעוד תיאר את הביצורים שנבנו בממלכה במטרה להגן על האזור מפני פשיטות הוויקינגים^[7].

רק שמונה בורגים השיגו מעמד מוניציפלי והפכו לעיירות במהלך ימי הביניים: צ'סטר, ברידג'נורת' (Bridgnorth), טאמוורת', סטאפורד, הרטפורד, ווריק, בקינגהאם ומלדון^[8]. הבורגים הגדולים ביותר הוקמו בווינצ'סטר, וולינגפורד ו-ווריק, כאשר בוולינגפורד ובוורהאם שרדו הביצורים המרשימים ביותר מתקופה זו. בוולינגפורד נדרשו, על פי הערכות, יותר מ-120,000 שעות עבודה על מנת לבנות את הסוללות באורך 2,700 מטרים, שהקיפו את הבורג^[9]. לעיירות שהוקמו בבורגים היה בדרך כלל תכנון אחיד של רחובות, שחלקם השתמרו עד ימינו. בניית הבורגים נחשבת למקור ממנו התפתחו החיים העירוניים באנגליה. במרבית המקרים, שמרו הבורגים שנבנו מחדש על ידי אלפרד על שמם המקורי, ובאתרים אלה עדיין נותרו שרידי ביצורים מתקופות קדומות יותר^[10].

בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבורגים נבנו במגוון דרכים שונות, בהתאם לחומרים הזמינים באתרים בהם הוקמו וגודל היישוב עליו נועדו להגן.

במקרים רבים נבנה הבורג על בסיס ביצורים קודמים באותו אתר. לעיתים, כגון בווינצ'סטר, אקסטר, יורק, בורג קסטל ופורטצ'סטר, שופצו חומות רומיות עתיקות. במקרים אחרים, כגון בדובר, נעשה שימוש בשרידי ביצורים, בתעלות מגן ובסוללות עפר שנותרו באתר מאז תקופת הברזל^[11].

עם זאת, היו בורגים שנבנו כביצורים חדשים לחלוטין, והוקמו במקומות בעלי חשיבות אסטרטגית, בחופים, סמוך לנמלים או חולשים על דרכי מסחר. מספר גדול של עיירות חדשות נבנו על חלקות אדמה שטוחות בתצורה מלבנית, ביניהן ניתן למנות את אוקספורד, וואלינגפורד, קריקלייד ו-וורהאם^[12].

מסורתית, נבנו תחילה הבורגים כסדרה של סוללות עפר מסיביות, כשלפניהם נחפרה תעלת מגן. בדרך כלל נתמכו הסוללות בגזעי עצים מלפנים ומאחור, כאשר עליהן נבנו חומות עץ עשויות כלונסאות מחודדים עד לגובה שלושה מטרים כשעליהן משטח עמידה^[13]. בעיירות כדוגמת טאמוורת' התפוררו הסוללות במשך הזמן וכדי למנוע זאת נתמכו באמצעות אבנים, מה ששדרג את רמת ההגנה והגדיל את תוחלת החיים של הביצורים^[9].

מטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרה העיקרית של הקמת הבורגים הייתה הגנה על נמלים, עיירות והשטחים הכפריים המקיפים אותם. על פי הכרוניקה האנגלו-סקסונית, בנה אלפרד סדרה של בורגים המופיעים ב"בורגל הידאייג'", ומספרם הגיע ליותר מ-30. ככל הנראה תכנן אלפרד שיישובים חקלאיים יהיו תמיד במרחק שלא יעלה על 32 ק"מ מבורג. אלפרד בנה רשת של דרכים צבאיות שתוחזקו בקפידה, וכונו הרפאת' (Herepath), אשר חיברו את הבורגים זה לזה ואפשרו לאוכלוסייה לתפוס מחסה במהירות בבורג המקומי, במרחק קצר מהאזור בו התגוררו^[14]. ההרפאת' אפשרו לכוחותיו של אלפרד לנוע במהירות וליצור מגע עם האויב, כמו גם לגיוס ולהעברת תגבורות מבורגים אחרים בהתאם לצורך. החוקר ראיין לאוול (Ryan Lavelle) הציע שבכל בורג הוחזקו כוחות פרשים מוכנים לפעולה מיידית כנגד פשיטות ויקינגים. ככל הנראה נעשה שימוש במערכת העברת אותות באמצעות משואות על ראשי גבעות בווסקס, שהתריעו על תחילתן של פלישות. באמצעות מערכת הגנה זו, כשהבורגים מהווים את ליבה, היה ביכולתו של אלפרד להקשות על הוויקינגים לכבוש עיירות ונמלים בעלי חשיבות אסטרטגית^[15].

לבורגים היה גם תפקיד משני כמרכזים כלכליים, מקומות בטוחים למסחר ולמלאכה. בבורגים הוקמו מחסני נשק, נפחיות, מטבעות מלכותיות ותחנות מסחר. הם שמשו כמרכזי אספקה לצבא האנגלו-סקסוני בשעה שכוחותיו שהו בשדה, והבטיחו זרימה שוטפת של כלי נשק, מזון וסוסים רעננים^[16].

במהלך תקופת שלטונו של אלפרד היה קיים הבדל ברור בין הפירד המלכותי (הצבא המלכותי) לאלה של הפירד המקומי (כוחות ההגנה המקומיים). כוחות הפירד המקומיים היה אחראים לבנייתו ולהגנתו של הבורג שלהם, בעוד אנשי הפירד המלכותי שירתו ישירות תחת המלך ולא הוגבלו לאזור מסוים^[17].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Baker, John. Brookes, Stuart. Beyond the Burghal Hidage: Anglo-Saxon Civil Defence in the Viking Age. BRILL, 2013. מסת"ב 9004246053
Hill, David. Rumble, Alexander R. The Defence of Wessex: The Burghal Hidage and Anglo-Saxon Fortifications. Manchester University Press, 1996. ISBN 0719032180
Lavelle, Ryan. Fortifications in Wessex c. 800–1066. Bloomsbury Publishing, 2012. מסת"ב 9781782005513
Loyn, H.R. Anglo Saxon England and the Norman Conquest. Routledge, 2014. ISBN 1317897684
Tait, James. The Medieval English Borough: Studies on Its Origins and Constitutional History. Manchester University Press, 1968. מסת"ב 0719003393

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Alfred the Great & the Burhs, Ancient Fortresses
Anglo-Saxon Burhs, Britain Express
Anglo Saxon Burhs Map, Intriguing History
The Anglo Saxon Burgh (Burg), YouTube, 26 June 2020

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Burg — Berg, burrow — barrow, De Gruyter
^ ¹ ² borough, en-academic.com
^ Carlisle, Nicholas. Topographical Dictionary of the Dominion of Wales, "Glossary", p. xxx. W. Bulmer & Co. (London), 1811
^ DeVries, Kelly Robert, Robert Douglas Smith. Medieval Military Technology. University of Toronto Press, 2012. מסת"ב 1442604972. עמוד 202
^ Loyn, עמוד 138
^ Loyn, עמודים 137–139
^ Hill, עמודים 1–3
^ Loyn, עמוד 139
^ ¹ ² Lavelle, עמודים 33–38
^ Tait, עמודים 1–29
^ Lavelle, Ryan. Fortifications in Wessex c. 800–1066, 2012
^ Baker, עמודים 124–126
^ DeVries, עמוד 203
^ Hill, Paul. The Anglo-Saxons at War, 800–1066. Pen and Sword, 2012. מסת"ב 1781598940
^ Lavelle, עמודים 26–28
^ Lavelle, עמודים 39–46
^ Powicke, Michael R. Military Obligation in Medieval England: A Study in Liberty and Duty. Clarendon Press, 1962

[1] Burg — Berg, burrow — barrow, De Gruyter

[borough-2] ¹ ² borough, en-academic.com

[3] Carlisle, Nicholas. Topographical Dictionary of the Dominion of Wales, "Glossary", p. xxx. W. Bulmer & Co. (London), 1811

[DeVries-4] DeVries, Kelly Robert, Robert Douglas Smith. Medieval Military Technology. University of Toronto Press, 2012. מסת"ב 1442604972. עמוד 202

[5] Loyn, עמוד 138

[6] Loyn, עמודים 137–139

[7] Hill, עמודים 1–3

[8] Loyn, עמוד 139

[Lavelle3338-9] ¹ ² Lavelle, עמודים 33–38

[10] Tait, עמודים 1–29

[11] Lavelle, Ryan. Fortifications in Wessex c. 800–1066, 2012

[12] Baker, עמודים 124–126

[13] DeVries, עמוד 203

[14] Hill, Paul. The Anglo-Saxons at War, 800–1066. Pen and Sword, 2012. מסת"ב 1781598940

[15] Lavelle, עמודים 26–28

[16] Lavelle, עמודים 39–46

[17] Powicke, Michael R. Military Obligation in Medieval England: A Study in Liberty and Duty. Clarendon Press, 1962

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]