בית הספר נאות קטיף
בית הספר נאות קטיף היה בית ספר יסודי וחטיבת ביניים ממלכתי דתי אזורי, שהוקם ב-1978 בנווה דקלים ונסגר ב-2005, עם פינוי גוש קטיף.
בשיאו מנה בית הספר כ-630 תלמידים[1][2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר הוקם ב-1978 בנוה דקלים, ההתנחלות המרכזית בגוש קטיף אך בשנתו הראשונה של בית הספר ולאור העובדה שהכיל כ-3 כיתות לימוד בלבד (כיתות א' עד ג' בלבד) מבנה הבית הספר היה המבנה שלימים יהפוך לאחת המכולות של היישוב הסמוך לנווה דקלים, נצר חזני.
לאחר התגברות הביקוש לכיתות לימוד נוספות הוחלט להעביר את מיקום למושב קטיף, שם המבנה הכיל כ-6 כיתות לימוד, הפעם מכיתה א' עד כיתה ד'. בנוסף לכך, באותה שנה הוקמה בסמוך לבית הספר ספרייה שימשה את הילדים שלמדו בבית הספר.
בית הספר הועבר בשנית בינואר 1983, לנווה דקלים (שם גם נשאר עד פינוי גוש קטיף ב-2005) והיה למעשה מבנה הראשון ביישוב שהוקם עוד באותה שנה. בטקס החניכה השתתף שר השיכון, דוד לוי[3].
בפברואר 1990 נחנך מבנה חטיבת הביניים של בית הספר. 4 שנים לאחר מכן, בינואר 1994 הוחלט במסגרת פגישה עם סגן שר החינוך, מיכה גולדמן להרחיב את מתחם בית הספר ולהקים בו מגרשי ספורט ומשחקים. שנבנו מספר חודשים לאחר מכן.
ב-1995, עם התקדמות תהליך אוסלו אורגנה בכניסה לבית הספר מחאה רבת משתתפים שקראה להפסיק את התהליך לאור הוויתרים המדיניים שהיו צפויים בעקבותיו.
הפיגוע באוטובוס הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפיגוע באוטובוס הילדים
ב-20 בנובמבר 2000 (כ"ב בחשוון ה'תשס"א) תכננו מספר מחבלים פלסטינים פגיעה בקו אוטובוס שהסיע תלמידים ואת סגל בית הספר מכפר דרום לבית הספר נאות קטיף ולאחר מכן גם לתלמוד התורה בהתנחלות עצמונה שבהמשך הדרך.
בשעה 7:38, על "ציר טנ'צר" במרחק של כ-700 מטרים מכפר דרום, הפעילו שלושה מחבלים אשר שכבו בתוך פרדס פחות מ-100 מטרים מן הכביש, מטען נפץ באמצעות כבל חשמלי, אשר ירה פצצת מרגמה בקוטר 120 מ"מ אל חלקו התחתון הקדמי של האוטובוס. כן פוצצו מטענים נוספים. מעוצמת הפיצוץ נפערו חורים גדולים בדופן האוטובוס הממוגן, וחלקי מטען חדרו לתוכו לאורך כל ארכו.
נהג האוטובוס נפגע קל בפיצוץ והמשיך בנסיעה מרחק של כמה מאות מטרים, עד לצומת גוש קטיף. שניים מן היושבים בקדמת האוטובוס נהרגו במקום: מרים אמיתי, מורה באולפנת נווה דקלים בת 35, נשואה ואם לארבעה, וגבריאל ביטון, איש צוות האחזקה בבית הספר נאות קטיף בן 34, נשוי ואב לשישה. תשעה נוספים נפצעו, רובם ילדים[4].
תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2005, בתום 27 שנים בהם פעל בית הספר, פונה בית הספר יחד עם כל המבנים שהיו בנווה דקלים במסגרת תוכנית ההתנתקות. על אף העובדה שהתוכנית אושרה בכנסת כבר בפברואר של אותה שנה התעקשו כ-80% מהורי התלמידים לרשום את ילדיהם לשנת הלימודים הבאה בבית הספר, בתקווה כי התוכנית לא תצא לפועל או תכשל. אם לא די בכך, מנהל בית הספר, הרב יוסי קרקובר טען בראיון לתקשורת כי ההרשמה לבית הספר גדלה ונרשמו כ-50 תלמידים חדשים[5][6].
לאחר ביצוע התוכנית פתחה אוניברסיטת אל-אקצה קמפוס שעושה שימוש במרכז המסחרי של היישוב ומתחם בית הספר[7].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יאיר אטינגר, שעת חברה: תלמידות כיתה ו' חושפות חששות וכעסים, באתר הארץ, 10 במאי 2005
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אורי גליקמן, מתנתקים? רק מהחופש הגדול, 1 בספטמבר 2004
- ^ בי"ס "נאות קטיף": תשס"ד, באתר 31 בדצמבר 2004, אתר ארכיון המדינה
- ^ נאות קטיף חצי יובל, באתר ארכיון המדינה, 31 בדצמבר 2003
- ^ כתבי ynet, פיגוע קשה ברצועת עזה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2000
- ^ מורן זליקוביץ', מסיבת סיום בקטיף: 'ילדים, ניפגש אחרי החופש', באתר ynet, 27 ביוני 2005
- ^ אלי בוהדנה, "בתי הספר בגוש-קטיף נערכים כרגיל", באתר nrg, 30 ביוני 2005
- ^ מאוריציו מולינארי, כתב העיתון "לה סטמפה", בחזרה לגוש קטיף: עשר שנים אחרי, באתר ynet, 7 ביוני 2015