תלמוד תורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במוסד חינוכי יהודי. אם התכוונתם למצוות לימוד תורה, ראו מצוות תלמוד תורה.
- הדף "ת"ת" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה עברית עתידית, ראו ה'ת"ת.
תלמוד תורה (ביהדות ארצות האסלאם כונה "כותאב", אצל יהודי תימן "כניס" וביהדות אשכנז מכונה לפעמים "חדר" או "חיידר"), הוא כינוי למוסד החינוך היסודי היהודי-מסורתי. המורה בחדר האשכנזי נקרא מלמד, מבוטא הַמֶלַמֶד במלעיל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ארצות האסלאם
הפעילות המרכזית בבית הספר הייתה שינון טקסטים מהמקרא ומהתפילה. מטרתו העיקרית של מוסד חינוך זה היה להכין את הלומדים בו להשתתפות פעילה בבית הכנסת. תוכנית הלימודים לא הוגבלה אך ורק ללימודי קודש. רב האי גאון קבע כי "מותר ללמד תינוקות של בית הכנסת אגב לימוד התורה כתב ערבי וחשבונות, אבל שלא עם התורה אינו נכון".[1]
בגניזה הקהירית נמצאו מחברות תירגול המעידות כי הוראת הקריאה במוסדות חינוך אלה התבצעה באמצעות לימוד האותיות הבודדות (יחד עם סימני הניקוד הבודדים) וצירוף שלהם. יצחק בן שמואל, דיין בפוסטאט (קהיר) בסביבות 1100 לספירה, גינה חידוש חינוכי במסגרתו לימדו מורים קריאה תוך כדי שימוש במילים שלמות ובמשפטים קצרים. הדבר מעיד כי חידושים מעין אלה עלו מדי פעם, אך זכו לגינוי ונשתכחו.
בכדי לחבב את מלאכת לימוד הקריאה בשנה הראשונה השתמשו במספר שיטות. אחת מהן הייתה לשרטט תבניות של אותיות ועל התלמידים היה למלא את המסגרות בצבעים.
מאחר והיה מחסור בספרים, המורים לימדו את התלמידים לקרוא את הטקסט מארבעת צדדיו. בקהילה היהודית בתימן יכולת זו נשתמרה עד המאה ה-20.
על התלמידים היה להגיע מלובשים באורח ההולם לימוד תורה, כאשר מצנפת הייתה הכרחית ורק המעמד הנמוך ביותר השתמש בכיפה.
כל מלמד או מלמדת היו "מוסד" בפני עצמו. ההוראה התבצעה בבית הכנסת, בבית המורה, ובקרב המעמד הגבוה - בבית ההורים. הקהילה דאגה לשכור מלמדים מיוחדים ליתומים ולבני עניים, שלא יכלו לשלם בעצמם עבור המלמד. משרת המלמד הייתה משרת כבוד, ואשר על כן מלמדים הוסיפו תואר זה לחתימותיהם.
[עריכה] יהדות אשכנז
ביהדות אשכנז, למרות שהמונחים "חדר" ו"תלמוד תורה" די דומים, היו מקומות שהבדילו ביניהם. "תלמוד התורה" היה שייך לקהילה ובו למדו ילדים להורים שלא יכלו לשלם את שכר הלימוד, ואילו החדר היה מוסד פרטי שהמלמד בו גבה שכר לימוד מהורי התלמידים, ולפיכך למדו בו ילדים ממעמד גבוה יותר. טוענים שהשם "חדר" ניתן בגלל שהיו חדרים מוקדשים בבית הכנסת לחינוך הילדים, אך ישנם שסבורים שהמילה "חדר" מגיעה מן העובדה שביתו של המלמד היה המקום בו למדו הילדים.
בחדר למדו רק בנים, שהיו מתחילים ללמוד בגיל 3 או 4 ועד בר המצווה ואז היו עוזבים את החדר. מי שהמשיך ללמוד עבר לישיבה. יום הכניסה לחדר נחשב כיום שמחה של מצווה על הכנסתו של הילד לתחילת חינוכו בתורה. היו שלוש כיתות שמחולקות לפי גיל ועל מנת להשתלט על שלוש הכיתות היה למלמד עוזר. בדרך כלל, לימד המלמד באחת מהכיתות נושא חדש, ואילו בשתיים האחרות היו התלמידים חוזרים בפני העוזר על מה שלמדו.
תוכנית הלימודים הייתה לימוד קריאה ולימוד חומש על פי פירושי התלמוד, רש"י ומדרשים. שיטת הלימוד העיקרית הייתה בדרך של לימוד בעל פה. המשמעת בחדר הייתה חמורה ומי שהפר את המשמעת היה עשוי להיענש בעונשים גופניים. לתלמידים היו חופשים בימי שבת וחג. על אף שהחדר היה עסק פרטי, רוב הקהילות הכניסו תקנות בדבר לימוד בחדר כמו, מספר התלמידים שהמלמד רשאי ללמד.
הפעילות בחדר הייתה בתקופה שברוב העולם לא הייתה מערכת חינוך. בסוף המאה ה-19, בעקבות תנועת ההשכלה - כשהמשכילים ראו בדרכי הלימוד בחדר פרימיטיביות - וגם משום שהילדים לא למדו בחדר מקצועות אחרים כמו חשבון ושפה. בכמה ארצות במזרח אירופה במאמצים רבים חיסלו הממשלות את החדרים על מנת שהילדים היהודים והמסורתיים ילמדו בבתי ספר רגילים ויסתגלו לחיי המדינה. רוב היהודים המסורתיים התנגדו לשינויים הללו ובסוף המאה ה-19 החלו להקים מוסדות בשם "חינוך מתוקן". בחדר המתוקן למדו מקצועות נוספים ובעיקר את השפה העברית. בכמה מהחדרים המתוקנים למדו בנות.
במזרח אירופה, בתקופת עליית הנאצים נעלם כמעט לגמרי החדר. בקהילות יהודיות בעולם ישנם בתי ספר יהודיים, אך אינם מלמדים על פי שיטת החדר. בקהילות היהודיות האדוקות עדיין קיים החדר בו מלמד המלמד בשיטה הישנה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שמחה אסף, מקורות לתולדות החינוך בישראל (תל אביב, תרפ"ה-תש"ג), כרך ב' ד'-ה'.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דוד אסף, "סודות מן החדר", (החל מאמצע הדף) מתוך "דווקא - ארץ יידיש ותרבותה", גיליון 2, ינואר 2007, באתר "טקסט".
- עולם התורה אינדקס המכיל מידע אודות כל תלמודי התורה בארץ ישראל.
- הערך חדר ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
| תפקידים: מרא דאתרא· רב · דיין · חזן · גבאי · בעל קורא · מוהל · שוחט · מלמד · דרשן · קברן מוסדות: בית כנסת · בית מדרש · מקווה · תלמוד תורה · ישיבה · כולל תפילה בציבור: מניין · היכל/ארון קודש · חזנות · תפילת עמידה · שחרית · מנחה · ערבית · מוסף · קריאת התורה · שמע ישראל · ברכה · קידוש · רשימת תפילות וברכות |
 |
