בראיין היל
 | |
| היל בשנת 2012 | |
| לידה |
19 בספטמבר 1947 (בן 76) איסט אורנג', ניו ג'רזי, ארצות הברית |
|---|---|
| עמדה | מאמן |
| גובה | 1.75 מטרים |
| מכללה | מכללת ג'ון פ. קנדי |
| דראפט | לא נבחר, 1969 |
| קבוצות כמאמן | |
|
1972–1974 1974–1975 1975–1983 1983–1986 1986–1990 1990–1993 1993–1997 1997–1999 2001–2003 2004–2005 2005–2007 2007–2009 2009–2013 |
אוניברסיטת מונקלייר סטייט (עוזר) אוניברסיטת ליהיי (עוזר) אוניברסיטת ליהיי אוניברסיטת פן סטייט (עוזר) אטלנטה הוקס (עוזר) אורלנדו מג'יק (עוזר) אורלנדו מג'יק ונקובר גריזליס שארלוט/ניו אורלינס הורנטס (עוזר) ניו ג'רזי נטס (עוזר) אורלנדו מג'יק ניו ג'רזי נטס (עוזר) דטרויט פיסטונס (עוזר) |
| הישגים כמאמן | |
| מאמן במשחק האולסטאר של ה-NBA (1995) | |
בראיין אלפרד היל (באנגלית: Brian Alfred Hill; נולד ב-19 בספטמבר 1947) הוא מאמן כדורסל אמריקאי, אשר שימש כמאמן ראשי וכעוזר מאמן בליגת ה-NBA בין השנים 1986–2012. היה המאמן הראשי של הקבוצות אורלנדו מג'יק וונקובר גריזליס.[1]
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליגת המכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היל נולד וגדל בעיר איסט אורנג' שבניו ג'רזי, ובין השנים 1965–1969 למד באוניברסיטת ג'ון פ. קנדי אשר בנברסקה. בשנת 1972 החל לשמש כעוזר מאמן בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת המדינה של מונקלייר, ולאחר שנתיים עבר לתפקיד דומה באוניברסיטת ליהיי שבפנסילבניה. בשנת 1975 מונה למאמן הראשי של ליהיי; ב-8 עונותיו בתפקיד רשמה הקבוצה מאזן כולל של 75 ניצחונות ו-131 הפסדים (36.4%).[2]
בין השנים 1983–1986 היה עוזר מאמן בקבוצת אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה ("פן סטייט").[3]
ליגת ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת עונת 1986/1987 הצטרף לצוות האימון של אטלנטה הוקס, אותה אימן מייק פראטלו.
בשנת 1990 עבר לשמש כעוזרו של מאט גוקאס, מאמן אורלנדו מג'יק, ולאחר 3 עונות החליף אותו כמאמן הראשי של הקבוצה. בעונת 1993/1994 רשמה אורלנדו מאזן חיובי לראשונה בתולדותיה (50–32), ובעונה העוקבת השיגה את המאזן הטוב ביותר באזור המזרחי (57–25) והעפילה לגמר ה-NBA; בסדרת הגמר הפסידו המג'יק בתוצאה 0–4 מול יוסטון רוקטס, על אף יכולת מצוינת של כוכבי הקבוצה שאקיל אוניל ופני הארדוויי. בעונת 1995/1996 ניצחה אורלנדו ב-60 משחקים, אולם הודחה מהפלייאוף בגמר האזור המזרחי, על ידי שיקגו בולס (0–4). בקיץ 1996 עזב אוניל את הקבוצה, ובהיעדרו פתחו המג'יק את עונת 1996/1997 עם 10 ניצחונות בלבד מתוך 26 משחקיהם הראשונים. כאשר עמד מאזן הקבוצה על 24 ניצחונות ו-25 הפסדים פוטר היל מאימון הקבוצה, בין היתר בשל "התקוממות" של שחקני אורלנדו נגדו.[4] במקומו של היל מונה עוזרו ריצ'י אדובאטו למאמן המג'יק.
בקיץ 1997 מונה למאמן הראשי של ונקובר גריזליס, לקראת עונתה השלישית ב-NBA.[5] בשתי עונותיו הראשונות בתפקיד בלטו בקבוצה השחקנים הצעירים שריף עבדור-רחים, בראיינט ריבס ומייק ביבי, אך הגריזליס רשמו מאזן כולל של 27 ניצחונות בלבד לעומת 105 הפסדים. את עונת 1999/2000 שוב פתחה ונקובר בצורה חלשה, וכשהגיעה למאזן שלילי 4–18 פוטר היל, ובמקומו מונה עוזרו ליונל הולינס.
בין השנים 2001–2003 שימש כעוזר מאמן בשארלוט/ניו אורלינס הורנטס, תחת פול סיילאס. בינואר 2004 מונה לעוזרו של לורנס פרנק, מאמנה הנכנס של ניו ג'רזי נטס.
לקראת עונת 2005/2006 חזר לאמן את אורלנדו מג'יק, בה בלטו אז דווייט הווארד, גרנט היל, הידו טורקוגלו וג'מיר נלסון. בשתי עונותיו עם הקבוצה בקדנציה זו השיגה אורלנדו מאזן כולל של 76 ניצחונות ו-88 הפסדים, והשתתפה בסדרת פלייאוף אחת. בסיום עונת 2006/2007 פוטר היל, ובמקומו מונה סטן ואן גנדי למאמן המג'יק.[4]
בין השנים 2007–2009 חזר לשמש כעוזרו של לורנס פרנק בניו ג'רזי, ובין השנים 2009–2012 היה עוזרם של ג'ון קיוסטר ופרנק בדטרויט פיסטונס.[6]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סטטיסטיקות האימון של היל ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות האימון של היל בליגת המכללות, באתר sports-reference.com
- ^ היל מונה לעוזר מאמן בקבוצת פן סטייט, באתר upi.com, 14 באפריל 1983
- ^ 1 2 היל מפוטר מאימון אורלנדו, באתר ESPN, 24 במאי 2007
- ^ היל מונה למאמן הגריזליס, באתר הניו יורק טיימס, 27 ביוני 1997
- ^ פרופיל של היל, באתר הפיסטונס, 5 בדצמבר 2011