שאקיל אוניל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאקיל אוניל
Shaquille O'Neal Free Throw.jpg

אוניל בעת זריקה מקו העונשין

תאריך לידה 6 במרץ 1972 (בן 42)
מקום לידה ניוארק שבניו ג'רזי
עמדה סנטר
גובה 2.16 מטרים
מספר 34
מכללה לואיזיאנה סטייט
דראפט בחירה מספר 1, 1992
אורלנדו מג'יק
קבוצות
1992 - 1996
1996 - 2004
2004 - 2008
2008 - 2009
2009 - 2010
2010 - 2011
אורלנדו מג'יק
לוס אנג'לס לייקרס
מיאמי היט
פיניקס סאנס
קליבלנד קאבלירס
בוסטון סלטיקס
הישגים MVP של העונה הסדירה (2000)
MVP של סדרת הגמר (2000 - 2002)
מלך הסלים של ה-NBA ‏(1995, 2000)
15 בחירות למשחק האולסטאר (1993 - 1998, 2000 - 2007, 2009)
MVP של משחק האולסטאר (2000, 2004, 2009)
החמישייה הראשונה של העונה (1998, 2000 - 2006)
החמישייה השנייה של העונה (1995, 1999)
החמישייה השלישית של העונה (1994, 1996, 1997, 2009)
רוקי השנה (1993)
MVP של אליפות העולם (1994)
מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהב אטלנטה 1996 כדורסל גברים
אליפות העולם
זהב קנדה 1994 כדורסל גברים
אוניל במדי לוס אנג'לס לייקרס

שאקיל ראשון אונילאנגלית: Shaquille Rashaun O'Neal; נולד ב-6 במרץ 1972 בניוארק, ניו ג'רזי) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, שיחק בעמדת הסנטר בליגת ה-NBA. אוניל נחשב לאחד מגדולי הסנטרים בתולדות הכדורסל, ומדורג שישי בתולדות הליגה במספר הנקודות שקלע. נודע בממדי גופו הגדולים במיוחד ובדומיננטיות שלו במאבקים מתחת לסל. במהלך הקריירה שיחק בין היתר באורלנדו מג'יק, לוס אנג'לס לייקרס ומיאמי היט וזכה בארבע אליפויות NBA, בנוסף לתארים אישיים רבים.

מלבד היותו כדורסלן, אוניל הוא גם שחקן וראפר. הוא שיחק במעל עשרה סרטים, הוציא ארבעה אלבומים מוזיקליים וכיכב בשתי תוכניות מציאות בשם "Shaq vs.", ו-"Shaq's Big Challenge".

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאקיל אוניל נולד בניוארק שבמדינת ניו ג'רזי, ארצות הברית. אוניל פרץ לתודעה הלאומית בחטיבת הביניים כאשר ככב בנבחרת הכדורסל של בית ספרו, לינטון מידל. אוניל המשיך לימודיו בתיכון רוברט ג. קול בסן אנטוניו, טקסס, שם הוביל את קבוצת הכדורסל הבית-ספרית למאזן 68 ניצחונות והפסד בודד במשך שתי שנותיו הראשונות, ולזכייה באליפות המדינה בשנתו האחרונה. בעונת 1989 של ליגת התיכונים הוריד 791 ריבאונדים, שיא עונתי למדינת טקסס שטרם נשבר.

עם גמר תיכון שם אוניל פעמיו לכדורסל מכללות ולימודי עסקים בשורות אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט (LSU). בשנת 1992, לאחר שלוש שנות לימוד ומשחק בשורות המכללה, נשר אוניל לטובת קריירה בליגת ה-NBA, אם כי בשנת 2000 שב והשלים את לימודי התואר בוגר אוניברסיטה. במדי נבחרת המכללה נבחר אוניל פעמיים לנבחרת ה"אול-אמריקן", פעמיים לשחקן השנה באזור ה-SEC של ליגת המכללות, וזכה בפרס אדולף רופ לשחקן המצטיין בליגת המכללות האמריקאית בשנת 1991. אוניל מחזיק בשיא החסימות למשחק בתולדות המכללות, לאחר שסכל 17 זריקות במשחק נגד אוניברסיטת מיסיסיפי סטייט בדצמבר 1990. אוניל הונצח בהיכל התהילה של אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט ובהיכל התהילה של ניו ג'רזי. בשנת 2011 החל ללמוד בימוי קולנוע באקדמיה לקולנוע של ניו יורק. [דרוש מקור] בשנת 2013 השתתף בסרט מגודלים 2. בנוסף, ב-22 בספטמבר 2013 רכש מניות בקבוצת סקרמנטו קינגס. בשנת 2014 אוניל שקל לחזור לשחק בליגת הNBA אך משיקולים בריאותיים החליט לוותר.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורלנדו מג'יק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניל נבחר במקום הראשון בדראפט ה-NBA של 1992 על ידי קבוצת אורלנדו מג'יק. בעונתו הראשונה בליגה, עונת 1992/1993, סייע אוניל לאורלנדו לנצח עשרים משחקים יותר מאשר בעונה שקדמה לה, אך קבוצתו לא הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף, בשל נחיתות בשובר שוויון מול אינדיאנה פייסרס. אוניל השיג בעונה זו ממוצעים של 23.4 נקודות ו-13.9 ריבאונדים למשחק (ממוצע הריבאונדים ה-13 בטיבו לרוקי), זכה בתואר רוקי השנה ב-NBA ונבחר לחמישיית הרוקיז של העונה.

בעונתו השנייה, 1993/1994, חבר אוניל באורלנדו לבחירת הדראפט החדשה פני הארדוויי. הוא קלע 29.3 נקודות בממוצע למשחק בעונה זו והוביל את הליגה בקליעות מטווח השדה עם קליעה של 60 אחוז. בדומה לשנה הקודמת, הוא נבחר להשתתף במשחק האולסטאר של הליגה, וסייע לאורלנדו להעפיל הפעם למשחקי הפלייאוף שם הודחה בסיבוב הראשון על ידי אינדיאנה פייסרס. במשחק נגד ניו ג'רזי נטס בנובמבר 1993, השיג אוניל לראשונה בקריירה שלו טריפל דאבל, כאשר קלע 24 נקודות לצד שיאי קריירה של 28 ריבאונדים ו-15 חסימות.

בעונת 1994/1995 זכה אוניל בתואר מלך הסלים של הליגה עם ממוצע זהה של 29.3 נקודות למשחק, ונבחר בפעם השלישית ברציפות להשתתף במשחק האולסטאר. אורלנדו ניצחה 57 משחקים במהלך העונה הסדירה וזכתה באליפות הבית האטלנטי. במשחקי הפלייאוף גברה אורלנדו על שיקגו בולס שהובלה על ידי מייקל ג'ורדן ועל אינדיאנה פייסרס שהובלה על ידי רג'י מילר והעפילה לסדרת הגמר, אך הפסידה ליוסטון רוקטס לה הייתה זו אליפות שנייה ברציפות. אוניל נבחר לחמישייה השנייה של העונה וסיים במקום השני בבחירות ל-MVP של העונה.

בעונת 1995/1996 סבל אוניל מפציעה ממושכת והחמיץ 28 ממשחקי העונה הסדירה. למרות זאת, הוא קלע 26.6 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר לחמישייה השלישית של העונה. במשחק האולסטאר באותה עונה, שהיה הרביעי בו השתתף, הוא קלע שיא של 25 נקודות והוריד 10 ריבאונדים. עם אורלנדו ניצח אוניל 60 משחקים בעונה הסדירה וזכה עמה פעם נוספת בבית האטלנטי, אך הודח עמה בגמר האזור המזרחי בפלייאוף, על ידי שיקגו בולס שזכתה לבסוף באליפות.

לוס אנג'לס לייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששוחרר מאורלנדו והפך לשחקן חופשי, הואשם אוניל בכך שהוא מתעסק יותר מדי בסרטים ובאלבומי ראפ, במקום בכדורסל. בקיץ של 1996 הוא זכה עם נבחרת ארצות הברית במדליית זהב באולימפיאדת אטלנטה, ולאחר האולימפיאדה הצטרף לקבוצת לוס אנג'לס לייקרס. בעונתו הראשונה בלייקרס, 1996/1997 קלע אוניל 26.2 נקודות למשחק ונבחר לחמישייה השלישית של העונה, אך קבוצתו הפסידה בסדרת חצי גמר פלייאוף המערב ליוטה ג'אז. בעונת 1997/1998 צורפו לקבוצה שחקני המפתח ריק פוקס ורוברט הורי. השילוב של אוניל יחד איתם התברר כמוצלח והקבוצה ניצחה 61 משחקים בעונה הסדירה, אך בגמר המערב הובסה 4-0 על ידי יוטה. אוניל נבחר בעונה זו, לראשונה בקריירה שלו, לחמישייה הראשונה של העונה, לאחר מספר בחירות לחמישייה השנייה והשלישית.

בעונת 1998/1999, עם השילוב של אוניל ושל הכוכב הצעיר קובי בראיינט, נתלו ציפיות רבות בהצלחתה של הלייקרס. אף על פי כן, הלייקרס סבלה מבעיות רבות לאורך העונה, בהן עזיבת מספר שחקנים ותיקים ופיטורי המאמן דל האריס, והתקשתה להעפיל למשחקי הפלייאוף. היא סיימה את דרכה בפלייאוף לאחר הפסד בסיבוב השני לסן אנטוניו ספרס של טים דאנקן ודייוויד רובינסון, שהמשיכה לזכייה באליפות.

בקיץ של 1999 מונה פיל ג'קסון למאמן לוס אנג'לס לייקרס. עונת 1999/2000 הייתה עונת השיא של אוניל. הוא סיים עם הלייקרס במקום הראשון בליגה בעונה הסדירה עם 67 ניצחונות, ובנוסף זכה לראשונה בקריירה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA ונבחר לחמישייה הראשונה של העונה. הוא זכה גם בתואר מלך הסלים עם 29.7 נקודות בממוצע למשחק, וסיים במקום השני בדירוג הריבאונדים (13.6 בממוצע) ובמקום השלישי בחסימות (3 בממוצע). הדרכתו של ג'קסון הביאה לשיפור גדול ביכולת ההגנתית של אוניל, מה שהתבטא בזכייתו בבחירה ראשונה בקריירה לחמישיית ההגנה השנייה של העונה.

במשחקי הפלייאוף של אותה עונה ניצחה לוס אנג'לס את סקרמנטו קינגס בסיבוב הראשון, את פיניקס סאנס בחצי גמר המערב, ואת פורטלנד טרייל בלייזרס בגמר האזור המערבי. בסדרת הגמר של ה-NBA, מול אינדיאנה פייסרס, השיג אוניל ממוצעים גבוהים מאוד של 38 נקודות ו-16.6 ריבאונדים והוביל את הלייקרס, יחד עם בראיינט, לניצחון 2-4 בסדרה ולזכייה באליפות הליגה. הייתה זו האליפות הראשונה בקריירה של אוניל, כשבנוסף הוא זכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.

בעונת 2000/2001 קלע אוניל 28.7 נקודות והוריד 12.7 ריבאונדים בממוצע למשחק, ונבחר שוב לחמישייה הראשונה של העונה, אף שאיבד את תואר ה-MVP לאלן אייברסון. גם בעונה זו הוא הוביל את הלייקרס לזכייה באליפות לאחר ניצחון 1-4 על פילדלפיה 76' בסדרת הגמר, שבסיומה זכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של הסדרה. בעונת 2001/2002, על שממוצעי התפוקה שלו היו נמוכים יותר מאשר בעונות הקודמות, הוא הוביל את הלייקרס לאליפות שלישית ברציפות ושלישית בקריירה שלו. הוא זכה גם בתואר שלישי של ה-MVP של סדרת הגמר, בה הביסה לוס אנג'לס את ניו ג'רזי נטס, ונבחר לחמישיית העונה.

בעונת 2002/2003, הראשונה שלאחר שלוש האליפויות הרצופות, הודח אוניל עם קבוצתו על ידי סן אנטוניו בחצי גמר המערב. בעונת 2003/2004 הצטרפו לקבוצה גארי פייטון וקארל מלון ששיפרו את סיכוייה לזכייה בתואר. אוניל סייע ללייקרס להעפיל עד לסדרת הגמר, אך שם היא הפסידה בתוצאה 4-1 לדטרויט פיסטונס.

השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניל במדי מיאמי היט

ביולי 2004 עזב אוניל את לוס אנג'לס לייקרס והועבר לקבוצת מיאמי היט, בעסקה במסגרתה עברו ללייקרס קארון באטלר, למאר אודום ובריאן גראנט. באוניל נתלו תקוות רבות שיוביל את מיאמי לאליפות, והוא החל לשתף פעולה עם כוכב מתהווה של הקבוצה, דוויין וייד. אוניל הפגין יכולת מרשימה בעונתו הראשונה בקבוצה, 2004/2005, השיג ממוצעים של 22.9 נקודות ו-10.4 ריבאונדים, והוביל את קבוצתו להעפלה לגמר האזור המזרחי. בסדרת גמר המזרח הודחה מיאמי מול דטרויט פיסטונס, רק לאחר שבעה משחקים. אוניל נבחר לחמישייה הראשונה של העונה וסיים במקום השני בבחירת ה-MVP, אחרי סטיב נאש.

בתחילת עונת 2005/2006 סבל אוניל מפציעה קשה, שגרמה לו להחמיץ 18 משחקים. לאחר חזרתו מהפציעה הוא התקשה לשחזר את יכולתו הטובה, מה שהוביל למיעוט בדקות המשחק שקיבל מהמאמן פט ריילי. הוא השיג מספר מהממוצעים הנמוכים בקריירה שלו בנקודות, בריבאונדים ובחסימות, אך הוביל את הליגה בקליעות מהשדה, והפך לשחקן היחיד מלבד וילט צ'מברליין שעושה זאת תשע פעמים. עם זאת, השילוב של אוניל ושל וייד הוביל את מיאמי לזכייה באליפות הראשונה בתולדותיה בעונה זו, לאחר ניצחון על דטרויט בגמר המזרח ועל דאלאס מאבריקס בתוצאה 2-4 בגמר הליגה. הייתה זו האליפות הרביעית בקריירה של אוניל, בגיל 34.

בעונת 2006/2007 החמיץ אוניל למעלה משלושים משחקים בשל פציעה נוספת. לראשונה בקריירה שלו הוא הגיע לממוצע עונתי נמוך מ-20 נקודות - 17.3 למשחק, בנוסף ל-7.4 ריבאונדים ו-1.4 חסימות. מיאמי לא הצליחה לזכות בשנית בתואר האליפות, לאחר שהודחה בסיבוב הפלייאוף הראשון על ידי שיקגו בולס, בתוצאה חלקה של 4-0. גם בעונה שלאחר מכן המשיך אוניל להפגין יכולת ירודה, ובעקבות כך הועבר בפברואר 2008 לפיניקס סאנס. גם במדי פיניקס השיג ממוצעים נמוכים יחסית עד לסיום העונה.

עונת 2008/2009 הייתה טובה יותר עבור אוניל, שקלע 17.8 נקודות והוריד 8.4 ריבאונדים למשחק, ונבחר לחמישייה השלישית של העונה. הוא אף זכה בפעם השלישית בקריירה בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, במשותף עם קובי בראיינט. אף על פי כן, הוא לא הצליח למנוע את כשלונה הקבוצתי של פיניקס שלא העפילה למשחקי הפלייאוף. לאחר עונה זו, ביוני 2009, הועבר אוניל לקבוצת קליבלנד קאבלירס, בעסקה במסגרתה עברו לפיניקס סאשה פבלוביץ' ובן וולאס. בקליבלנד הוא חבר ל-MVP של הליגה באותו זמן, לברון ג'יימס. אוניל סבל מפציעה באגודלו, נאלץ לעבור ניתוח והחמיץ חלק ניכר מהעונה, בסיומה השיג ממוצעים של 12 נקודות ו-6.7 ריבאונדים למשחק.

בקיץ 2010 הצטרף אוניל לבוסטון סלטיקס. במהלך העונה סבל מפציעות רבות, כולל בגיד האכילס, ושותף ב-37 משחקים בלבד. הוא לקח חלק שולי בקבוצה במהלך משחקי הפלייאוף, וביוני 2011 הודיע על פרישתו ממשחק.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניל בעת ביקור בבית הלבן עם הלייקרס האלופה

אוניל זומן לראשונה לסגל הנבחרת הלאומית של ארצות הברית לאליפות העולם בשנת 1994. הוא שיחק בטורניר זה לצד מספר כוכבי NBA אחרים, כדוגמת לארי ג'ונסון, רג'י מילר, דומיניק וילקינס ואלונזו מורנינג. אוניל היה הקולע המוביל של הנבחרת באליפות עם 18 נקודות בממוצע למשחק, וסייע לה לזכות בטורניר לאחר ניצחון 91-137 בגמר על נבחרת רוסיה. הוא זכה בתואר ה-MVP של אליפות העולם ונבחר לחמישיית הטורניר.

בשנת 1996 זומן אוניל פעם נוספת לסגל הנבחרת, לטורניר הכדורסל של אולימפיאדת אטלנטה. הוא היה אחד משני שחקנים, יחד עם מילר, שהשתתפו עם הנבחרת גם באליפות העולם 1994 וגם באולימפיאדה זו. אוניל סייע לנבחרתו לזכות בטורניר לאחר ניצחון בגמר על נבחרת יוגוסלביה בתוצאה 69-95, ובכך הייתה זו מדליית הזהב האולימפית הראשונה שלו. מאז לא שיחק יותר אוניל במדי הנבחרת.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-12 במאי 2011‏[1]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1992/1993 אורלנדו 81 81 37.9 0.562 0.000 0.592 13.9 1.9 0.7 3.5 23.4
1993/1994 אורלנדו 81 81 39.8 0.599 0.000 0.554 13.2 2.4 0.9 2.8 29.3
1994/1995 אורלנדו 79 79 37.0 0.583 0.000 0.533 11.4 2.7 0.9 2.4 29.3
1995/1996 אורלנדו 54 52 36.0 0.573 0.500 0.487 11.0 2.9 0.6 2.1 26.6
1996/1997 לייקרס 51 51 38.1 0.557 0.000 0.484 12.5 3.1 0.9 2.9 26.2
1997/1998 לייקרס 60 57 36.3 0.584 0.000 0.527 11.4 2.4 0.6 2.4 28.3
1998/1999[א] לייקרס 49 49 34.8 0.576 0.000 0.540 10.7 2.3 0.7 1.7 26.3
1999/2000 לייקרס 79 79 40.0 0.574 0.000 0.524 13.6 3.8 0.5 3.0 29.7
2000/2001 לייקרס 74 74 39.5 0.572 0.000 0.513 12.7 3.7 0.6 2.8 28.7
2001/2002 לייקרס 67 66 36.1 0.579 0.000 0.555 10.7 3.0 0.6 2.0 27.2
2002/2003 לייקרס 67 66 37.8 0.574 0.000 0.622 11.1 3.1 0.6 2.4 27.5
2003/2004 לייקרס 67 67 36.8 0.584 0.000 0.490 11.5 2.9 0.5 2.5 21.5
2004/2005 מיאמי 73 73 34.1 0.601 0.000 0.461 10.4 2.7 0.5 2.3 22.9
2005/2006 מיאמי 59 58 30.6 0.600 0.000 0.469 9.2 1.9 0.4 1.8 20.0
2006/2007 מיאמי 40 39 28.4 0.591 0.000 0.422 7.4 2.0 0.2 1.4 17.3
2007/2008 מיאמי 33 33 28.6 0.581 0.000 0.494 7.8 1.4 0.6 1.6 14.2
2007/2008 פיניקס 28 28 28.7 0.611 0.000 0.513 10.6 1.7 0.5 1.2 12.9
2008/2009 פיניקס 75 75 30.0 0.609 0.000 0.595 8.4 1.7 0.6 1.4 17.8
2009/2010 קליבלנד 53 53 23.4 0.566 0.000 0.496 6.7 1.5 0.3 1.2 12.0
2010/2011 בוסטון 37 36 20.3 0.667 0.000 0.557 4.8 0.7 0.4 1.1 9.2
קריירה 1207 1197 34.7 0.582 0.045 0.527 10.9 2.5 0.6 2.3 23.7

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1993/1994 אורלנדו 3 3 42.0 0.511 0.000 0.471 13.3 2.3 0.7 3.0 20.7
1994/1995 אורלנדו 21 21 38.3 0.577 0.000 0.571 11.9 3.3 0.9 1.9 25.7
1995/1996 אורלנדו 12 12 38.3 0.606 0.000 0.393 10.0 4.6 0.8 1.2 25.8
1996/1997 לייקרס 9 9 36.2 0.514 0.000 0.610 10.6 3.2 0.6 1.9 26.9
1997/1998 לייקרס 13 13 38.5 0.612 0.000 0.503 10.2 2.9 0.5 2.6 30.5
1998/1999 לייקרס 8 8 39.4 0.510 0.000 0.466 11.6 2.3 0.9 2.9 26.6
1999/2000 לייקרס 23 23 43.5 0.566 0.000 0.456 15.4 3.1 0.6 2.4 30.7
2000/2001 לייקרס 16 16 42.3 0.555 0.000 0.525 15.4 3.2 0.4 2.4 30.4
2001/2002 לייקרס 19 19 40.8 0.529 0.000 0.649 12.6 2.8 0.5 2.5 28.5
2002/2003 לייקרס 12 12 40.1 0.535 0.000 0.621 14.8 3.7 0.6 2.8 27.0
2003/2004 לייקרס 22 22 41.7 0.593 0.000 0.429 13.2 2.5 0.3 2.8 21.5
2004/2005 מיאמי 13 13 33.2 0.558 0.000 0.472 7.8 1.9 0.4 1.5 19.4
2005/2006 מיאמי 23 23 33.0 0.612 0.000 0.374 9.8 1.7 0.5 1.5 18.4
2006/2007 מיאמי 4 4 30.3 0.559 0.000 0.333 8.5 1.3 0.2 1.5 18.8
2007/2008 פיניקס 5 5 30.0 0.440 0.000 0.500 9.2 1.0 1.0 2.6 15.2
2009/2010 קליבלנד 11 11 22.1 0.516 0.000 0.660 5.5 1.4 0.2 1.2 11.5
2010/2011 בוסטון 2 0 6.0 0.500 0.000 0.000 0.0 0.5 0.5 0.0 1.0
קריירה 216 214 37.5 0.563 0.000 0.504 11.6 2.7 0.5 2.1 24.3
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד

תארים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996, נבחר אוניל לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בהיסטוריית ה-NBA לציון יובל להקמת הליגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאקיל אוניל
MVP של העונה הסדירה ב-NBA

1956: פטיט | 1957: קוזי | 1958: ראסל | 1959: פטיט | 1960: צ'מברליין | 1961: ראסל | 1962: ראסל | 1963: ראסל | 1964: רוברטסון | 1965: ראסל | 1966: צ'מברליין | 1967: צ'מברליין | 1968: צ'מברליין | 1969: אנסלד | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: עבדול-ג'באר | 1973: קאונס | 1974: עבדול-ג'באר | 1975: מקאדו | 1976: עבדול-ג'באר | 1977: עבדול-ג'באר | 1978: וולטון | 1979: מלון | 1980: עבדול-ג'באר | 1981: אירווינג | 1982: מלון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: בירד | 1986: בירד | 1987: ג'ונסון | 1988: ג'ורדן | 1989: ג'ונסון | 1990: ג'ונסון | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: בארקלי | 1994: אולאג'ואן | 1995: רובינסון | 1996: ג'ורדן | 1997: מלון | 1998: ג'ורדן | 1999: מלון | 2000: אוניל | 2001: אייברסון | 2002: דאנקן | 2003: דאנקן | 2004: גארנט | 2005: נאש | 2006: נאש | 2007: נוביצקי | 2008: בראיינט | 2009: ג'יימס | 2010: ג'יימס | 2011: רוז | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: דוראנט

MVP של סדרת הגמר ב-NBA

1969: וסט | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: צ'מברליין | 1973: ריד | 1974: האבליצ'ק | 1975: בארי | 1976: וייט | 1977: וולטון | 1978: אנסלד | 1979: ד. ג'ונסון | 1980: מ. ג'ונסון | 1981: מקסוול | 1982: מ. ג'ונסון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: עבדול-ג'באר | 1986: בירד | 1987: מ. ג'ונסון | 1988: וורת'י | 1989: דיומרס | 1990: תומאס | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: ג'ורדן | 1994: אולאג'ואן | 1995: אולאג'ואן | 1996: ג'ורדן | 1997: ג'ורדן | 1998: ג'ורדן | 1999: דאנקן | 2000: אוניל | 2001: אוניל | 2002: אוניל | 2003: דאנקן | 2004: בילאפס | 2005: דאנקן | 2006: וייד | 2007: פארקר | 2008: פירס | 2009: בראיינט | 2010: בראיינט | 2011: נוביצקי | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: לאונרד

MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג

בחירות מספר 1 בדראפט ה-NBA

1947: מקנילי | 1948: טונקוביץ' | 1949: שאנון | 1950: שייר | 1951: מלצ'יורה | 1952: וורקמן | 1953: פליקס | 1954: סלבי | 1955: ריקטס | 1956: גרין | 1957: הנדלי | 1958: ביילור | 1959: בוזר | 1960: רוברטסון | 1961: בלאמי | 1962: מקגיל | 1963: היימן | 1964: בארנס | 1965: אטזל | 1966: ראסל | 1967: ווקר | 1968: הייז | 1969: עבדול ג'באר | 1970: לניר | 1971: קאר | 1972: מרטין | 1973: קולינס | 1974: וולטון | 1975: ד. תומפסון | 1976: לוקאס | 1977: בנסון | 1978: מ. תומפסון | 1979: ג'ונסון | 1980: קארול | 1981: אגוויר | 1982: וורת'י | 1983: סמפסון | 1984: אולאג'ואן | 1985: יואינג | 1986: דוהרטי | 1987: רובינסון | 1988: מנינג | 1989: אליסון | 1990: קולמן | 1991: ג'ונסון | 1992: אוניל | 1993: ובר | 1994: רובינסון | 1995: סמית' | 1996: אייברסון | 1997: דאנקן | 1998: אולווקנדי | 1999: ברנד | 2000: מרטין | 2001: בראון | 2002: יאו | 2003: ג'יימס | 2004: הווארד | 2005: בוגוט | 2006: ברניאני | 2007: אודן | 2008: רוז | 2009: גריפין | 2010: וול | 2011: אירווינג | 2012: דייוויס | 2013: בנט | 2014: ויגינס

רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס

MVP של אליפות העולם בכדורסל

1950: אוסקר פרלונג • 1954: ג'ו סטראטון • 1959: וולימיר מרקס • 1963: אמאורי פאסוס • 1967: איבו דנאו • 1970: סרגיי בלוב • 1974: דראגן קיצ'נוביץ' • 1978: דראזן דליפאגיץ' • 1982: דוק ריברס • 1986: דראז'ן פטרוביץ' • 1990: טוני קוקוץ' • 1994: שאקיל אוניל • 1998: דיאן בודירוגה • 2002: דירק נוביצקי • 2006: פאו גאסול • 2010: קווין דוראנט

הקודם:
דייוויד רובינסון
מלך הסלים של ה-NBA
1995
הבא:
מייקל ג'ורדן
הקודם:
אלן אייברסון
מלך הסלים של ה-NBA
2000
הבא:
אלן אייברסון