אטלנטה הוקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אטלנטה הוקס
לוגו המועדון
נוסדה: 1946
אולם: פיליפס ארינה
קיבולת: 19,445 צופים
מדים: צהוב, לבן, אדום
קמע: Harry the Hawk
אליפויות: 1958
סגנות: 1957, 1960, 1961

אטלנטה הוקס (אנגלית: Atlanta Hawks) היא קבוצת כדורסל הממוקמת בעיר אטלנטה, ג'ורג'יה שבארצות הברית ומשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה מהווה חלק מהבית הדרום-מערבי שבאזור המזרח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל המקורי של טרי-סיטיז בלאק הוקס

המועדון נוסד בשנת 1946 כ"בפאלו ביזונס", המועדון שיחק באולם באפלו ממוריאל אודיטוריום שבבאפלו, ניו יורק, כשבשורותיה משחק הגארד/פורוורד והמאמן-שחקן דינאלג'לו קינג. אך ב-27 בדצמבר 1946 ורק 13 משחקים בעונה הסדירה החליט הבעלים בן קרנר להעביר את המועדון למולין, אילינוי, שהייתה באותו הזמן חלק מאזור הידוע בשם "שלוש הערים"‏[1] (כיום אזור זה ידוע בכינוי "ארבע הערים"). קרנר שינה את שם המועדון לטרי-סיטיז בלאק הוקס כהתייחסות למלחמת הנץ השחור שנערכה בעיקר באילינוי. הבלאק הוקס הפכו לאחת מ-17 המועדונים המקוריים לאחר האיחוד שנערך בשנת 1949 של ליגת ה-NBA בת ה-12 שנה וליגת ה-BAA בת ה-3 שנים. הבלאק הוקס הגיעו למשחקי הפלייאוף בעונת הפתיחה של ליגת ה-NBA, תחת הנהגתו של המאמן רד אאורבך. אך, עונה לאחר מכן, לאחר שהמועדון בחר את בוב קוזי אך ביצעו טעות גסה כאשר העבירו את הזכויות עליו לשיקגו סטגס (שבשלב מאוחר יותר העבירו את הזכויות עליו לבוסטון סלטיקס לאחר שהקבוצה התפרקה ובוצע דראפט מיוחד על שחקני המועדון), ההוקס נכשלו בניסיונם להגיע אל משחקי הפלייאוף. בשנת 1951, שינה המועדון מיקום ועבר למילווקי, ויסקונסין, והפך למילווקי הוקס. בשנת 1953, בחרו ההוקס את בוב פטיט, לימים MVP של ליגת ה-NBA. למרות זאת, היו ההוקס לאחת הקבוצות הגרועות בליגה, ובשנת 1955, עברו ההוקס שוב, הפעם לסנט לואיס, מיזורי, יריבתה של העיר מילווקי בתעשיית הבירה, והפכו לסנט לואיס הוקס.

לאחר שההוקס הצליחו להשתפר ולהתמודד בכל שנה עמוק יותר בתוך משחקי הפלייאוף הצליח המועדון לזכות בכמה תארים בבית בו שיחק. למרות ההצלחה, הפך הבעלים קרנר למודאג הכל הקשור לאולם המזדקן, בן 10,000 המקומות בו שיחקו עתה ההוקס, קייל אודיטוריום. מידי פעם שיחקו ההוקס באולם סנט לואיס ארינה (בעיקר נגד יריבות פופולריות), אך קרנר לא היה מוכן להעביר את הקבוצה באופן מלא לאולם כיוון שהוא לא תוחזק כראוי מאז שנות ה-40. קרנר היה מעוניין באולם חדש כדי להגדיל את הרווחים. אך, הוא נתקל בסירוב מהעיר בכמה הזדמנויות.

מעבר לאטלנטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968, נמכר המועדון ליזם הנדל"ן, טום קוזינס ולמושל מדינת ג'ורג'יה לשעבר קארל סאנדרס ועבר לאטלנטה, ג'ורג'יה. בעוד האולם החדש היה בשלבי בנייה, שיחקו ההוקס באולמה של אוניברסיטת ג'ורג'יה טק אלכסנדר ממוריאל קוליסאום. זוכים בתואר הבית הראשון שלהם בעונת 1969-70 עם מאזן של 48-34 באזור המערב. חברת הבנייה של קוזינס פתחה במהרה את אולם האומי קולסאום, בן ה-16,500 מקומות, שהיה לאולם חדיש בעיר התחתית של אטלנטה, האולם שימש את ההוקס ואת קבוצת ה-NHL החדשה אטלנטה פליימס, בשנת 1972 כשלב הראשון בקומפלקס ענקי לספורט, משרדים, בית מלון, ומסחר, שכיום רובו משמש כיום כמרכז CNN.

השנים הראשונות לאחר מעבר ההוקס לאטלנטה הציגו קבוצה מוכשרת, שכללה שחקנים כריקי ג'ביס, ומייקל מגנלי. אך, לאחר תקופה זו של הצלחה, נכנס המועדון לתקופה של בנייה מחדש. תהליך הבנייה מחדש נראה בכיוון הנכון כאשר הקבוצה זכתה בבחירה הראשונה והשלישית בדראפט של שנת 1975. אך, הוא נכשל לאחר ששתי הבחירות, דייוויד תומפסון, וגיילורד מקלווין חתמו במועדונים בליגת ה-ABA.

תקופת הבעלים טד טרנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזם רשת הכבלים והבעלים של אטלנטה ברייבס, טד טרנר, רכש את המועדון בשנת 1977 ושכר את הובי בראון לתפקיד המאמן הראשי. ההוקס היו לקבוצת הכדורסל היחידה בדרום מזרח ארצות הברית, כמו שהאטלנטה ברייבס היו לקבוצת המייג'ור ליג בייסבול היחידה באזור במהלך שנים רבות. בעלותו של טרנר על המועדונים הייתה כלי מרכזי בהשארותם של המועדונים באזור. הובי בראון נבחר למאמן השנה בשנת 1978. בעונת 1979-80, סיימו ההוקס את העונה הסדירה במאזן של 50-32, זכו בתואר אליפות הבית המרכזי. היה זה תואר האליפות הראשון שלה בבית המרכזי ותואר שני מאז מעברם לעיר אטלנטה. בשנת 1982, העביר המועדון אליו את דומיניק וילקינס, לאחר שזה נבחר כבחירה השלישית בדראפט של שנת 1982 על ידי יוטה ג'אז אך סירב לשחק שם, וקידם את מייק פרטלו לתפקיד המאמן הראשי שנה לאחר מכן. לאחר צניחה במספר הצופים, שיקו ההוקס 12 משחקי בית במהלך עונת 1984-85 באולם לקפרונט ארינה שבניו אורלינס, לואיזיאנה. בתקופה זו גם דומיניק וילקינס זכה בתחרות ההטבעות של משחק האולסטאר של שנת 1985 (מאוחר יותר זכה וילקינס שוב בשנת 1990) וזאת לאחר יריבות מדהימה עם מייקל ג'ורדן. שחקן נוסף של אטלנטה, ספאד ווב זכה אף הוא בתואר תחרות ההטבעות בשנת 1986. בעבור המשחקים ששוחקו בניו אורלינס קיבלו ההוקס תשלום מראש על סך 1.2 מיליון דולר מבארי מנדלסון כאשר הקבוצה מציגה מאזן של 6-6 במשחקים אלה.

בין השנים 1985-1989, היו ההוקס בין קבוצות הצמרת של הליגה, כשהם מסיימים את שנים אלה עם 50 ניצחונות ומעלה בכל עונה. המועדון זכה בתואר אליפות שלישית של הית בו שיחקו בעונת 1986-87 עם מאזן שיא של המועדון 57-25 בעונה הסדירה, הייתה זו האליפות השנייה של הבית המרכזי בה זכו. אך, הקבוצה לא הצליחה להתקדם מעבר לחצי גמר המזרח במשחקי הפלייאוף, מפסידים בשלב זה למי שהיו או אלופות המזרח או אלופות ה-NBA, בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. לאחר מספר עונות בינוניות מונה לני וילקינס לתפקיד המאמן הראשי בשנת 1993. בעונת 1993-94, וילקינס הוביל את המועדון ל-57 ניצחונות, משווה את שיא הניצחונות של המועדון בעונה הסדירה, זוכה באליפות בית רביעית מאז עבר המועדון לאטלנטה והשלישית בבית המרכזי, וילקינס גם זכה בתואר מאמן השנה באותה עונה. אך, הקבוצה נפלה שוב במשחקי הפלייאוף, מפסידה לאינדיאנה פייסרס בשישה משחקים בחצי גמא המזרח. העונה גם נפגמה עם העברתו של דומיניק וילקינס, שנשאר הקלע המצטיין של המועדון בכל הזמנים, תמורת דני מאנינג, שבמהרה עזב תחת סעיף שחקן חופשי לפיניקס לאחר סיומה של העונה. בשנת 1995, שבר לני וילקינס את שיא הניצחונות למאמן (שהוחזק קודם על ידי רד אאורבך) עם 939 ניצחונות בקריירה. ההוקס השיגו שתי עונות נוספות של 50 נצחות ויותר במהלך העונה הסדירה בשנים 1997, 1998, כאשר הסנטר, דיקמבה מוטומבו, זוכה בפרס שחקן ההגנה של העונה ב-NBA בשתי עונות אלה, הפורוורד אלן הנדרסון זכה בפרס השחקן המשתפר של השנה. בעונת 1999 שהייתה מקוצרת עקב שביתת השחקנים הצליחו ההוקס להשיג מאזן של 31 ניצחונות, אך ההוקס לא הצליחו להתקדם מעבר לסיבוב השני של הפלייאוף בשנים אלה.

בשנת 1999, ביצעו ההוקס טרייד על סטיב סמית לפורטלנד טרייל בלייזרס תמורת אייזיאה ריידר וג'ים ג'קסון. סמית היה אחד מהשחקנים הפופולרים ביותר של ההוקס במהלך שנות ה-90 ולא מכבר זכה בגביע האזרחות של ג. וולטר קנדי בעבור פעילויות הצדקה הרבות שנטל בהן חלק. בניגוד לו, סבל ריידר מהיסטוריה של בעיות התנהגות בתוך ומחוץ למגרש. התנהגותו הבעייתית של ריידר המשיכה לאחר הגיעו לאטלנטה. ריידר החמיץ את יום מחנה אימונים הראשון ואחר לשני משחקים. לאחר שנפוצו שמועות כי עישן מריחואנה במלון באורלנדו במהלך מסע משחקים בחודש ינואר, תבעה הנהלת הליגה כי יתתף בייעוץ לגמילה מסמים, וקנסה אותו ב-200,000 דולר עד שהסכים להשתתף. כאשר הופיע באיחור למשחק בחודש מארס, שחררה אותו הנהלת המועדון. שנה לאחר מכן העבירו ההוקס גם את ג'קסון. הטרייד של סמית/ריידר שלח את ההוקס לסחרור מטה; והם לא הצליחו לחזור אל הפלייאוף במשך תשע העונות הבאות.

בשנת 2001, בחרו ההוקס את הכוכב הספרדי פאו גאסול כבחירה השלישית בדראפט, אך הזכויות עליו הועברו לממפיס גריזליס בטרייד שכלל את שריף עבדור-רחים. בחודש פברואר, 2004, שיחק עבור ההוקס שחקן האול סטאר ראשיד וולאס משחק אחד. וואלאס הועבר להוקס מפורטלנד טרייל בלייזרס יחד עם וסלי פרסון תמורת עבדור-רחים, תאו ראטליף, ודן דיקאו[2]. במשחקו היחיד בעבור ההוקס, השיג וולאס: 20 נקודות, 6 ריבאונדים, 5 חסימות, 2 אסיסטים, חטיפה אחת, בהפסדם של ההוקס לניו ג'רזי נטס. לאחר משחק זה הועבר וואלאס לדטרויט פיסטונס בטרייד שכלל גם את הבוסטון סלטיקס. בתורם, שלחה דטרויט את הגארד בובי סורה, ואת הסנטר זאלקו רבאצ'ה, ובחירת סיבוב ראשון בדראפט לאטלנטה. הסלטיקס שלחו גם את הפורוורד כריס מיליס לאטלנטה כדי להשלים את העסקה‏[3]. בשנת 2003, ארחה אטלנטה את משחק האול סטאר, האחרון שנערך באזור המזרח בתשע השנים האחרונות.

תקופת הבעלים אטלנטה ספיריט LLC's/ג'ו ג'ונסון - ג'וש סמית': 2005-הווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ, 2004, נמכר המועדון לקבוצת משקיעים בשם אטלנטה ספיריט LLC על ידי הקונגלומרט טים וורנר (שירשו את ההוקס יחד עם האטלנטה ברייבס עם המיזוג עם חברת טרנר ברודקסטינג סיסטם, בשנת 1996), יחד עם קבוצת ההוקי אטלנטה טראשרס, איתם חלקו ההוקס את האולם פיליפס ארינה, שהחליף את אולם האומני. לאחר השינוי בבעלות על המועדון המשיכו ההוקס להאבק. בעונת 2004-05, היו ההוקס לקבוצה עם המאזן הגרוע בליגה עם 13 ניצחונות בלבד (חמש פחות מהקבוצה החדשה שארלוט בובקאטס והניו אורלינס הורנטס החלשה). היה זה בשנה זו שג'וש סמית' מההוקס זכה בתחרות ההטבעות במשחק האול סטאר. למרות מאזנם הגרוע בתום העונה הסדירה, זכו ההוקס רק בבחירה השנייה בדראפט של שנת 2005 (הבחירה הראשונה הלכה למילווקי באקס). עם הבחירה השנייה, בחרו ההוקס את מרווין ויליאמס מאוניברסיטת צפון קרולינה. שנה קודם לכן, בחרו ההוקס את ג'וש צ'ילדרס ואת ג'וש סמית'. בדראפט של שנת 2006, בחרו ההוקס את כוכב של אוניברסיטת דיוק, שלדן ויליאמס, כבחירה החמישית של הסיבוב הראשון.

בקי של שנת 2005,השלימו ההוקס עסקה של "החתם והעבר" (sign and trade) עם הפיניקס סאנס כדי לקבל את ג'ו ג'ונסון תמורת בוריס דיאו ושתי בחירות דראפט עתידיות ראשונות. כמו כן החתימו ההוקס את זאזה פאצ'וליה מהמילווקי באקס. שינויים אלה התרחשו לאחר מה שנראה כמאבקי כוח בין הבעלים של המועדון שנמשכו כמעט שלושה שבועות לפני שהעסקאות נחתמו‏[4].

סימנים לתקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל חלופי של המועדון אטלנטה הוקס

תקווה וגאולה ממצבה העגום של הקבוצה החלו להופיע באופק בתחילת שנת 2007. כאשר ההוקס זכו במקום השלישי בבחירת הדראפט של אותה שנה, ההוקס הטיבו ובחרו את אל הורפורד מאוניברסיטת פלורידה. הורפורד כמעט והצליח להשיג ממוצעים דו ספרתיים בעונת הרוקי שלו, והוא היה היחיד שנבחר פה אחד לנבחרת הרוקיז של העונה, כמו כן, הוא היה מועמד לפרס רוקי השנה. העונה נפתחה בצורה חיובית כאשר ההוקס גברו במשחק הראשון על דאלאס מאבריקס 101-94, ומעלים את רף התקווה של אוהדי הקבוצה. הפעם האחרונה בה הצליח המועדון לנצח את משחק פתיחת העונה היה בשנת 1998, שהייתה גם העונה האחרונה בה הגיעה המועדון למשחקי הפלייאוף. לכבוד עונת 2007-08, עדכנו ההוקס את צבעי המדים שלהם לכחול, אדום ולבן, מציינים את הפעם הראשונה בה השתמש המועדון בצבעים אלה מאז ימיהם בסנט לואיס.

באמצע העונה בצעו ההוקס טרייד שהעביר אליהם את מייק ביבי המריץ יותר את תקוות הפלייאוף. בזמן שהתבצע הטרייד היו ההוקס במאזן של 22-28, ולאחר מכן הם הצליחו לנצח 15 מ-32 המשחקים האחרונים של העונה וסיימו את העונה הסדירה במאזן של 37-45. אף על פי שההוקס סיימו את העונה במאזן שלילי, הם הצליחו להתברג לפלייאוף לראשונה מאז שנת 1999. היה זה במהלך הפלייאוף שההוקס התחילו להראות שיפור, דוחפים את מי שלאחר מכן הפכה לאלופת ה-NBA בוסטון סלטיקס לשבעה משחקים. ההוקס הצליחו לנצח את כל שלושת משחקי הבית שלהם בפיליפס ארינה, שארח לראשונה את משחקי הפלייאוף והתמלא עד אפס מקום לראשונה בתולדות המועדון.

מדי הקבוצה בהווה

עונת 2008-09 ראתה את ההוקס מנצחים 47 משחקים, ומסיימים את העונה במאזן חיובי לראשונה מא שנת 1999. עם סגל שחקנים שנותר כמעט ללא שינוי מהעונה הקודמת הצליחו ההוקס לקחת צעד נוסף קדימה בהתפתחות שלהם. גם הפעם נדחפו ההוקס לסדרה בת שבעה משחקים, בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אך הפעם נהנו מיתרון ביתיות במשחק המכריע, את יתרון זה נצלו כדי לנצח את דרת הפלייאוף לראשונה מאז שנת 1999 נגד מיאמי היט. ההוקס הודחו בסוויפ בידי קליבלנד קאבלירס 4-0 בחצי גמר המזרח.

עונת 2009-10 הראתה שיפור נוסף אצל ההוקס, הקבוצה נצחה 53 משחקים במהלך העונה הסדירה, עונה ראשונה עם 50+ ניצחונות לראשונה משנת 1997. אל הורפורד נבחר לראשונה בקריירה למשחק האולסטאר, ויחד עם ג'ו ג'ונסון, סימנה בחירה זו כי ההוקס שלחו לראשונה מאז שנת 1998 שני שחקנים למשחק האול סטאר. הפלייאוף, לעומת זאת, היה חזרה על השנה הקודמת. ההוקס גברו על מילווקי באקס בסדרה ארוכה וקשה לאחר שבעה משחקים, אך הם הובסו 4-0 בידי אורלנדו מג'יק בחצי גמר המזרח, כאשר כל אחד מהמשחקים היה חד צדדי לחלוטין. לאחר העונה, פיטרו ההוקס את המאמן מייק וודסמן ומינו במקומו את לארי דרו.

בעונת 2010-11 נסוגו ההוקס צעד לאחור, כשסיימו את העונה הסדירה עם 44 ניצחונות, אף על פי שהרפורד וג'ונסון נבחרו לנבחרת האול סטאר של המזרח. באמצע העונה העבירו ההוקס את מייק ביבי לוושינגטון ויזארדס תמורת קירק היינריך, בתקווה שיחליף את יכולתיו ההגנתיות של ביבי. אך המצב רק הורע כאשר ההוקס הפסידו את ששת המשחקים האחרונים של העונה. למרות זאת, בפלייאוף ההוקס המריאו שוב, כאשר הם נוקמים באורלנדו מג'יק על ההפסד בעונה הקודמת בסדרה של שישה משחקים. אך, ההוקס נעצרו שוב בחצי גמר המזרח לאחר שהפסידו לשיקגו בולס בשישה משחקים.

נכון להיום ההוקס מחזיקים במקום השני (לאחר הסקרמנטו קינגס) ברצף השנים ללא תואר אליפות. כל ההופעות בסדרת הגמר והאליפות היחידה של המועדון התרחשו כאשר הקבוצה הייתה בסנט לואיס. בינתיים, המועדון נכשל לעבור את מחסום חצי הגמר האזורי (הסיבוב השני של הפלייאוף) מאז עברו לאטלנטה, שעתה עומד על 44 עונות. סיבה עיקרית לכשלונות הרבים של המועדון ניתן לתלות בהיסטוריה העגומה של ההוקס בבחירות דראפט. מאז שנת 1980, בחרו ההוקס סך הכל שלושה שחקנים שנבחרו למשחק האול סטאר (דוק ריברס, קווין ויליס, ואל הרפורד; דומיניק וילקינס נבחר למעשה על ידי היוטה ג'אז והועבר להוקס כמה חודשים לאחר הדראפט). למעשה, הרפורד הוא שחקן ההוקס היחיד ששיחק במשחק האול סטאר מאז שנבחר ויליס בשנת 1984, והוא גם השחקן הסיבוב הראשון היחיד שנבחר מההוקס בתשע שנות הבצורת ממשחקי הפלייאוף שחווה המועדון.

בחודש אוגוסט, 2011, נודע כי איש העסקים מקליפורניה אלכס מרואלו יהפוך לבעל רוב המניות של המועדון‏[5], אך החודש נובמבר, עקב שביתת השחקנים, התבטלה העסקה‏[6].

אולמות ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני היכל התהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגן, פטיט, מקאולי, לני וילקינס, ובוב פרי, שיחקו כולם בעבור הסנט לואיס הוקס, נבחרו גם להיכל התהילה של הספורט במדינת מיזורי.

מספרים בגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

# שם כהונה משחקים ניצחונות הפסדים  %ניצחונות משחקים ניצחונות הפסדים  %ניצחונות השגים הערות
עונה סדירה פלייאוף
1 רוג'ר פוטר 1949 7 1 6 .143 [8]
2 רד אאורבך 1949 57 28 29 .491 3 1 2 .333 אחד מעשרת המאמנים הגדולים בהיסטוריה של ה-NBA‏ (1996)‏[9] [10]
3 דייב מקמילן 1950 23 9 14 .391 [11]
4 ג'וני לוגן (כמאמן שחקן)1950 3 2 1 .667 [12]
5 מייק טודורוביץ' 1950 (כמאמן שחקן) 42 14 28 .333 [13]
6 דוקסי מור 1951 66 17 49 .258 [14]
7 אנדרו ליבן 1952-1953 (כמאמן שחקן)
1953-1954
117 38 79 .325 [15]
8 רד הולצמן 1953 (כמאמן שחקן)
1954-1956
203 83 110 .409 9 4 5 .444 אחד מעשרת המאמנים הגדולים בהיסטוריה של ה-NBA‏ (1996)‏[9] [16]
9 סלאטר מרטין 1956 (כמאמן שחקן) 8 5 3 .625 [17]
10 אלכס האנום 1957(כמאמן שחקן)
1957-1958
103 56 47 .544 23 16 7 .696 אלופת ה-NBA‏‏[18] [19]
11 אנדי פיליפס 1958 10 6 4 .600 [20]
12 אד מקאולי 1958 (כמאמן שחקן)
1959-1960
137 89 48 .650 20 9 11 .450 [21]
13 פול סימור 1960-1961 93 56 37 .602 12 5 7 .417 [22]
אנדרו ליבן 1961-1962 60 20 40 .333 [15]
14 בוב פטיט 1961 (כמאמן שחקן) 6 4 2 .667 [23]
15 הארי גלאטין 1962-1964 193 111 82 .575 23 12 11 .522 1962-63‏ מאמן השנה ב-NBA‏[24] [25]
16 ריצ'י גוהרין 1964-1969 (כמאמן שחקן)
1970-1971
618 327 291 .529 60 26 34 .434 1967-68 מאמן השנה ב-NBA‏[24] [26]
17 קוטון פיצ'סימונס 1972-1975 320 140 180 .438 6 2 4 .333 [27]
18 בומפר טרהולן 1975 8 1 7 .125 [28]
19 הובי בראון 1976-1980 407 199 208 .489 16 6 10 .375 1977–78 מאמן השנה ב-NBA‏[24] [29]
20 מייק פורטלו 1980 3 0 3 .000 [30]
21 קווין לוג'הרי 1981-1983 164 85 79 .518 5 1 4 .200 [31]
מייק פורטלו 1984-1989 574 324 250 .564 40 18 22 .450 1985-86 מאמן השנה ב-NBA‏[24] [30]
22 בוב וייס 1990-1992 246 124 122 .504 8 2 6 .250 [32]
23 לני וילקינס 1993-1999 542 310 232 .572 47 17 30 .362 1993-94 מאמן השנה ב-NBA‏[24]
אחד מעשרת המאמנים הגדולים בהיסטוריה של ה-NBA‏ (1996)‏[9]
[33]
24 לון קרוגר 2000-2002 191 69 122 .361 [34]
25 טרי סטוטס 2002-2003 137 52 85 .380 [35]
26 מייק וודסון 2004-2009 492 206 286 .419 29 11 18 .379 [36]
27 לארי דראו 2010-הווה

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP‏ של העונה הסדירה

שחקן ההגנה של העונה

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

השחקן השישי של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

חמישיית העונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה של העונה

חמישיית ההגנה השנייה של העונה

חמישיית הרוקיז של העונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים בולטים בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל שחקנים בעונת 2014/2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודכן לאחרונה בתאריך- 4 באפריל 2015

אטלנטה הוקס
סגל נוכחי
מאמן ראשי: מייק בודנהולצר
C 6 Flag of Macedonia.svg פרו אנטיץ' (מקדוניה)
G/F 24 Flag of the United States.svg קנט בייזמור (אוניברסיטת אולד דומיניון)
F/C 7 Flag of the United States.svg אלטון ברנד (אוניברסיטת דיוק)
SF 5 Flag of the United States.svg דמארה קארול (אוניברסיטת מיזורי)
F 3 Flag of the United States.svg אוסטין דיי (אוניברסיטת גונזאגה)
F/C 15 Flag of the Dominican Republic.svg אל הורפורד (אוניברסיטת פלורידה)
SG 12 Flag of the United States.svg ג'ון ג'נקינס (אוניברסיטת ואנדרבילט)
G/F 26 Flag of the United States.svg קייל קורבר (אוניברסיטת קרייטון)
PG 8 Flag of the United States.svg שלבין מאק (אוניברסיטת באטלר)
PF 4 Flag of the United States.svg פול מילסאפ (אוניברסיטת לואיזיאנה טק)
F/C 31 Flag of the United States.svg מייק מוסקאלה (אוניברסיטת באקנל)
PG 17 Flag of Germany.svg דניס שרדר (גרמניה)
F 32 Flag of the United States.svg מייק סקוט (אוניברסיטת וירג'יניה)
G/F 25 Civil Ensign of Switzerland.svg תאבו ספולושה (שווייץ)
PG 0 Flag of the United States.svg ג'ף טיג (אוניברסיטת ווייק פורסט)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההיסטוריה של אטלנטה הוקס באתר הקבוצה
  2. ^ כתבה על ההעברה באתר CBC
  3. ^ תיאור העסקה באתר ה-NBA
  4. ^ ידיעה בנושא באתר אטלנטה הוקס
  5. ^ ידיעה באתר גלובס
  6. ^ סוכנויות הידיעות, מכירת אטלנטה הוקס בוטלה, באתר כלכליסט, 9 בנובמבר 2011
  7. ^ המספר 17 מציין את מספר הערוץ של טד טרנר באטלנטה.
  8. ^ סטטיסטיקת האימון של רוג'ר פוטר
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 רשימת עשרת המאמנים הגדולים באתר אינציקלופדיית ה-NBA
  10. ^ סטטיסטיקת האימון של רד אאורבך
  11. ^ סטטיסטיקת האימון של דייב מקמילן
  12. ^ סטטיסטיקת האימון של ג'וני לוגן
  13. ^ סטטיסטיקת האימון של מייק טודורוביץ'
  14. ^ סטטיסטיקת האימון של דוקסי מור
  15. ^ 15.0 15.1 סטטיסטיקת האימון של אנדרו ליבן
  16. ^ סטטיסטיקת האימון של רד הולצמן
  17. ^ סטטיסטיקת האימון של סלאטר מרטין
  18. ^ ההיסטוריה של אטלנטה הוקס
  19. ^ סטטיסטיקת האימון של אלכס האנום
  20. ^ סטטיסטיקת האימון של אנדי פיליפס
  21. ^ סטטיסטיקת האימון של אד מקאולי
  22. ^ סטטיסטיקת האימון של פול סימור
  23. ^ סטטיסטיקת האימון של בוב פטיט
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 24.4 רשימת הזוכים בפרס מאמן השנה ב-NBA‏
  25. ^ סטטיסטיקת האימון של הארי גלאטין
  26. ^ סטטיסטיקת האימון של ריצ'י גוהרין
  27. ^ סטטיסטיקת האימון של קוטון פיצ'סימונס
  28. ^ סטטיסטיקת האימון של בומפר טרהולן
  29. ^ סטטיסטיקת האימון של הובי בראון
  30. ^ 30.0 30.1 סטטיסטיקת האימון של מייק פורטלו
  31. ^ סטטיסטיקת האימון של קווין לוג'הרי
  32. ^ סטטיסטיקת האימון של בוב וייס
  33. ^ סטטיסטיקת האימון של לני וילקינס
  34. ^ סטטיסטיקת האימון של לון קרוגר
  35. ^ סטטיסטיקת האימון של טרי סטוטס
  36. ^ סטטיסטיקת האימון של מייק וודסון