תאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgתאנה
Ficus carica0.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: תותיים
סוג: פיקוס
מין: פיקוס תאנה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ficus carica
פרי תאנה
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 79.11 ג'
קלוריות 74 קק"ל
חלבונים 0.75 ג'
פחמימות 19.18 ג'
פחמימות זמינות 17 ג'
שומן 0.3 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמינים
ויטמין A 7 מק"ג
ויטמין B1 0.06 מ"ג
ויטמין B2 0.05 מ"ג
ויטמין B3 0.4 מ"ג
ויטמין C 2 מ"ג
ברזל 0.37 מ"ג
סידן 35 מ"ג
אשלגן 232 מ"ג
נתרן 1 מ"ג
סיבים תזונתיים 2.9 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
תוכן פרי התאנה
עלה תאנה

תְּאֵנָה (שם מדעי: Ficus carica; פיקוס התאנה), היא עץ ממשפחת התותיים. העץ נשיר, ומגיע לגובה 3-10 מטרים. אחד משבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל. העץ גדל בר ליד מעיינות, לאורך בקעת הירדן ובקעת ים המלח.

על פי פרופ' א. דנין, מהמחלקה לבוטניקה מהאוניברסיטה העברית, ישנן עדויות ארכאולוגיות בארץ ישראל, באתרים פרהיסטוריים מלפני יותר מ-5,000 שנים, ומאובני עלים בסלעי הגיר של מעיינות עין גדי בתקופה שקדומה אף להם, שמעידים שכבר אז היו קיימים התאנה ופירותיה, כפי שאנו מכירים אותם כיום. לכן, עץ זה לא תורבת, אלא הוא מעצי הבר של ארץ ישראל. העץ גודל מאז ימי קדם בשל פירותיו המתוקים שנאכלים טריים וגם מיובשים.

תאנת הבר נקראת גם "גמז". קטיף תאנים נקרא "אֲרִיָּה". כמו כן הוא נקרא "קיץ" ומכאן שם העונה, שבשלהיה התאנים מבשילות. תאנה מיובשת, אותה נהוג לאכול בט"ו בשבט כחלק מהפירות היבשים, נקראת גם "גרוגרת". גוש של תאנים מיובשות נקרא גם "דְּבֵלָה" ("דְּבֵלוֹת"‏[1] או "דְּבֵלִים" ברבים).

צמח התאנה מכיל רעלן בשם פסוראלן הפוגע בדנ"א וברקמות ועלול לגרום לבני אדם האוכלים אותו רגישות קיצונית לאור השמש.

הפצת זרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפצת הזרעים של התאנה נעשית באמצעות בעלי חיים אוכלי פירות ואילו ההאבקה נעשית על ידי צרעה ששמה בלסטופגה. התאנה פורחת בצורת פַּגָּה - משטח עליו פורחים בצפיפות עשרות פרחים קטנים. המשטח מקומר כלפי פנים, ויוצר כדור חלול כמעט סגור, שכל דפנו הפנימי פורח בצפיפות. צורת פריחה זו אופיינית לכלל מיני הפיקוס. סוגים אחרים במשפחת התותיים עשויים להציג פגות גם כן (למשל ה-Dorstenia, שפרחיה דומים, אך המשטח עליהם הם פורחים אינו מקומר). התאנים מתחלקות לפגות זכריות ונקביות: הפגות הנקביות מכילות פרחים ארוכים בעלי שחלות, ואילו הפגות הזכריות מכילות פרחים קצרים בעלי אבקנים ופרחים נקביים קצרים.

הכניסה לפגת התאנה מצומצמת, ורק צרעות מסוימות נכנסות פנימה על מנת להטיל בתוך השטח המוגן את ביציהן (ובכך גם מאביקות את התאנה). במקומות בהם הצרעה אינה נמצאת (עקב הכחדה או תנאי מחיה), לא תתבצע הפריה של הפגות ובתאנים לא יתפתחו זרעים.

ניתן לאכול פגות לא מופרות של תאנים, וטעמן מתוק. קל להבחין בין פרח התאנה לבין פרי התאנה: תוך הפרי סגול בגוונו, מכיל זרעים ברורים וטעמו חמצמץ יותר.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגי התאנה, על פי הפסוק "התאנה חנטה פגיה" (שיר השירים ב', י"ג)
תאנים יבשות

התאנה היא מין העץ הראשון המופיע בתנ"ך. היא מופיעה בסיפור אדם וחווה, שתפרו לעצמם חגורות מעלי העץ. כמו כן, אחת הדעות בתלמוד היא שפרי עץ הדעת היה תאנה (הדעה הרווחת שפרי עץ הדעת היה תפוח לא מופיעה שם). נוסף על כך, ישנם מקורות יהודיים רבים המזכירים שם זה:

Cquote2.svg

וישובו כל יהודים מכל המקומות אשר נדחו שם, ויבואו ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה, ויאספו יין וקיץ הרבה מאד

Cquote3.svg
ירמיהו פרק מ
"קיץ", במקרה זה, הוא דבלה, על-פי פירוש רש"י של הפסוק
Cquote2.svg

עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו

Cquote3.svg
ירמיהו פרק ח
"היא עת שטיחת התאנים ליבשם" - פירוש מצודת ציון על הפסוק
Cquote2.svg

המעביר תאנים בחצרו לקצות - בניו ובני ביתו אוכלים, ופטורין הפועלים

Cquote3.svg
המשנה; מסכת מעשרות פרק ג משנה א
Cquote2.svg

השוכר את הפועל לקצות בתאנים

Cquote3.svg
תלמוד ירושלמי; מסכת מעשרות פרק ב דף מט
Cquote2.svg

כנס את תבואתו מסק את זיתיו כנס את קייצו (משנה מסכת בבא בתרא פרק ג משנה א) - כנס את תבואתו - יין של גפנים; מסק את זיתיו; וכנס את קיצו - ליקט תאנים ויבשן והכניסן לביתו

Cquote3.svg
– רבי עובדיה מברטנורא על המקור
Cquote2.svg

קיץ (הוא) זמן לקיטת פירות תאנים וקרי ליה [קוראים לו] קיץ לפי שקוצצין אותן ביד

Cquote3.svg
– ר"ן מסכת נדרים דף סא עמוד ב

כשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירות וירקות כשלעצמם כשרים לאכילה, בכפוף להלכות השייכות להם. אמנם בחלק מהפירות והירקות קיימת שכיחות גבוהה להמצאות חרקים, האסורים באכילה לפי ההלכה, ועל כן יש לבודקם או לנקותם היטב בטרם האכילה. גם בתאנה, כביתר פירות הפיקוס, קיימת שכיחות רבה להמצאות חרקים שונים: בפירות המבשילים על העצים הנקביים שכיחוֹת צרעות בוגרות, ובפירות שעל העצים הזכריים ניתן למצוא את כל גלגולי הצרעה.

עם זאת, היות שבדיקת התאנים מחרקים כרוכה בטרחה ניכרת ודורשת תשומת לב ומיומנות רבה, יש הנמנעים לחלוטין מאכילת תאנים.

עם המצדדים בהיתר אכילת התאנים נמנה גם הרב יהודה עמיחי, ראש מכון התורה והארץ, שכתב‏[2]:

Cquote2.svg

... עם זאת, ברור שאין לפקפק על ההיתר לאכול תאנים וזאת מכמה טעמים:
א. הצרעה אמנם נשארת בתאנה אך יש‏[3] לה דין "בריה" שאינה בטלה באלף, שהרי במהלך כניסתה לתאנה נושרים ממנה הכנפים וא"כ אין זאת בריה שלמה, והיא בטלה בפרי במידה והיא אינה ניכרת... אין הצירעה ניכרת בפני עצמה, ואין אדם רואה את חלקי הצרעה. כמו כן אין אוכלים את הצירעה לבד ולכל היותר היא נאכלת עם התאנה, והרי זה כמו הקום בחמאה שהותר...
ב. בחוברת תורה ומדע (כרך יא א תשמו) הוסבר שהתאנה מותרת כי התורה מנתה את התאנה כאחד משבעת המינים א"כ התורה התירתו באכילה, שהרי לא ייתכן שהקב"ה שיבח את ארץ ישראל באחד מהמינים האסורים באכילה...
על כן נראה שאין כל מקום לחשוש בדבר היתר אכילת תאנים, "יאכלו ענוים וישבעו".

Cquote3.svg

תגובה אלרגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה של העור למוהל הצמח בשילוב קרינת השמש עלולה לגרום לגירוי קשה והופעת שלפוחיות, תופעה המכונה phytophotodermatitis. התופעה נגרמת על ידי חומרים מקבוצת הפסוראלנים המצויים במוהל הצמח וקרני העל-סגול של השמש. לעתים בחשיפה ראשונה לא מופיעה תגובה, אלא רק כעבור חשיפות חוזרות. בעלי עור בהיר רגישים יותר לתופעה זו.[דרוש מקור]

מזיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאנה רגישה במיוחד למזיק בשם יקרונית התאנה. המזיק, חיפושית, שמקורה ממזרח אפריקה מטילה את ביציה על גזעי וענפי תאנים בוגרות והזחלים שבוקעים מהביצים מכרסמים בעץ ויוצרים מחילות גדולות בגזעו. פעמים רבות מביא המזיק למות העץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תויו"ט דמאי ה, ה
  2. ^ יהודה הלוי עמיחי, אכילת תאנים מופרות, באתר מכון התורה והארץ, מכללת הרצוג
  3. ^ כך במקור, אולם צריך להיות "אין"


שבעת המינים