דנדי יונייטד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דנדי יונייטד
כינוי The Tangerines
(המנדרינות)
The Terrors
(הטרוריסטים)
תאריך ייסוד 1909 (בתור דנדי היברניאן)
1923 (בתור דנדי יונייטד)
אצטדיון טנאדיס פארק, דנדי
(תכולה: 14,223)
יו"ר סטפן ת'ומפסון
מאמן ג'קי מק'נאמרה
ליגה ליגת העל הסקוטית
תארים
מספר אליפויות 1
מספר גביעים 2
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

מועדון הכדורגל דנדי יונייטד (אנגלית: Dundee United Football Club) הוא מועדון כדורגל סקוטי מהעיר דנדי, המשחק בליגת העל הסקוטית. באופן מסורתי, הקבוצה מכונה "הטרוריסטים" ואוהדיה מכונים הערבים, אולם לאחרונה בתקשורת לא מרבים להשתמש בכינוי זה. הכינוי הישן של הקבוצה (והיותר רשמי) הוא המנדרינות (או המנדרינות האימתניות) וגם בו יש עדיין המשתמשים לתאור הקבוצה.

נכון לעונת 2013/2014 משחקת הקבוצה בליגת העל הסקוטית, תחת הדרכתו של ג'קי מקנאמרה, אשר התמנה לתפקיד בשנת 2013. אדי ת'ומפסון, היו"ר מאז שנת 2002, מחזיק בחלק הארי של השליטה בקבוצה, בעוד אוהדי הקבוצה, בעזרתה של "הקרן הערבית", מחזיקה בחלק השני בגודלו. בעונת 2005/2006, מספר הצופים הממוצע שהגיע למשחקי הבית של דנדי יונייטד עמד על 8,197, השישי בגודלו בליגת העל הסקוטית.

במסגרות אירופאיות, דנדי יונייטד היא הקבוצה השלישית הכי מנוסה, אשר שיחקה כבר 104 משחקים (שניים יותר מאברדין) ב-22 עונות באירופה. במהלך מסעותיו הרבים של המועדון במסגרות אירופאיות במהלך המאה ה-20, התקשורת בשפה האנגלית כינתה את הקבוצה פשוט 'דנדי' - כשמה של יריבתה העירונית דנדי. גם בימנו תופעה זו חוזרת על עצמה לפעמים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלה (1909 - 1971)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשראתן של היברניאן באדינבורו ושל סלטיק בגלאזגו, הקהילה האירית בדנדי החליטה לפתוח מועדון כדורגל חדש בשנת 1909. בתחילה נקראה הקבוצה דנדי היברניאן, והיא השתלטה על קלפינגטון פארק (אשר שמו שונה לטנאדיס פארק) של דנדי וונדררס, ומשחקה הראשון היה ב-18 באוגוסט 1909, מול היברניאן. המשחק הסתיים בתוצאת תיקו 1-1. בשנה שלאחר מכן, הקבוצה התקבלה לליגת העל הסקוטית. המועדון ניצל מפשיטת רגל באוקטובר 1923 על ידי קבוצת אנשי עסקים מדנדי. הם החליטו לשנות את שמו של המועדון לדנדי יונייטד, בתקווה למשוך קהל רחב יותר (הוצע עם השם דנדי סיטי, אך זה בוטל עקב מחאתם של אוהדי דנדי, יריבתם העירונית).

יונייטד זכתה בכרטיס לליגה הבכירה בפעם הראשונה בעונת 1924-25, כאשר היא סיימה ראשונה בליגת המשנה, אולם היא נשרה לליגת המשנה כבר לאחר שתי עונות. למרות חזרה נוספת לליגה הבכירה (ממנה היא ירדה בעונה שלאחר מכן) במשך שנים רבות, הקבוצה שיחקה בליגת המשנה, כשרק בארבע פעמים מתוכן היא הצליחה לחזור לליגה הבכירה. דבר זה נמשך עד למינויו של ג'רי קֶר למאמן ב-1959. קֶר סיים היעדרות של 28 שנים של המועדון מהליגה הבכירה כבר בעונתו הראשונה כמאמן, והקבוצה עלתה ליגה על אף שסיימה רק שנייה בליגת המשנה.

בעונה שלאחר מכן, יונייטד סיימה בחלק העליון של הליגה, בו תשהה הקבוצה, למעט פעמים ספורות, במשך 35 השנים הבאות. שנות ה-60, היו שנות פריחה של המועדון, שבו בלטו מספק שחקנים סקנדינביים: אוריין פרסון, פִין סימן, לנרט ווינג, פין דוסינג ו-מוגנס ברג. עם שחקנים אלו העפילה דנדי לראשונה למפעל אירופאי, כשהם הצליחו להדיח את ברצלונה, מי שהייתה אז מחזיקת גביע ערי הירידים. הקבוצה של 1966 הייתה לקבוצה הסקוטית הראשונה שמנצחת על אדמת ספרד, כשניצחה 2-1 ב-25 באוגוסט של אותה שנה. ג'רי קר ביסס בהצלחה את מעמדה של דנדי יונייטד, והגעתו של ג'ים מק'ליין, רק תשפר את התדמית של הקבוצה.

תקופתו של ג'ים מק'ליין (1971 - 1994)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ים מקליין, שהיה בעבר מאמנה של המתחרה דנדי, לקח את המושכות מג'רי קר בשנת 1971 ותקופתה הזוהרת ביותר של המועדון החלה. עד אז, יונייטד הייתה קבוצה קטנה ללא הישגים, אך מקליין היה זה שלקח את יונייטד בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר הגביע הסקוטי בעונת 1973-74. הם השיגו את ההישג הטוב ביותר שלהם כאשר סיימו בליגה במקום השלישי בעונת 1977-78 ואותו דבר עשו שנה לאחר מכן בעונת 1978-79, אלה היו ההישגים הטובים ביותר של המועדון עד לאותה שנה, כאשר ההישגים המשיכו לבוא; זכייה בגביע הסקוטי בעונת 1979-80, ושמירה על הגביע בעונה החולפת. השימוש של מקליין בשחקנים הצעירים היה המפתח להצלחת המועדון בשני העשורים הבאים.

דנדי יונייטד זכתה באליפות הליגה בפעם הראשונה בתולדותיה בעונת 1982-83, כאשר הקבוצה רשמה את שיא הנקודות ואת שיא השערים המובקעים שלהם. באותה תקופה, יונייטד צברה לעצמה שם נכבד באירופה בגלל ניצחונותיה על קבוצות כמו מונאקו, בורוסיה מנשנגלדבך, פ.ס.וו. איינדהובן, אנדרלכט וורדר ברמן. בליגת האלופות, יונייטד הגיעה לשלב חצי הגמר בפעם הראשונה שלה, עד שהודחה על ידי רומא. באותו צמד משחקים, יונייטד גברה על רומא 2-0 בבית, אך הפסידה בגומלין 3-0 בחוץ, למרות שהאיטלקים לאחר מכן נקנסו על כך שניסו לשחד את השופט. שנת 1986 הייתה שנת שבה האיטלקים הושעו ונשיא רומא, דינו ויולה, הורחק לארבע שנים מזירת הכדורגל על ניסיון שוחד.

השיא של דנדי יונייטד הגיע מאוחר יותר בעונת 1986-87, כאשר יונייטד הפכה להיות המועדון הסקוטי הראשון שהגיע לגמר גביע אופ"א. באותו קמפיין, יונייטד הצליחה לשחזר את ההישג שלה משנת 1966, כאשר ניצחה שוב את ברצלונה, רק שהפעם מאמן ברצלונה היה טרי ונבלס והשחקנים המובילים בקבוצה היו גארי ליניקר, מארק יוז וסטיב ארשיבלד. יונייטד ניצחה את ברצלונה גם במשחק הבית וגם במשחק החוץ וכך הפכו להיות המועדון הבריטי היחיד עד עצם היום הזה בכל מסגרת אירופית, אשר משיג הישג זה של 4 ניצחונות מתוך 4 משחקים כנגד ברצלונה. למרות שבאותו קמפיין הפסידו בגמר לגטבורג השבדית (1-0 בחוץ ותיקו אחת בבית), יונייטד קיבלה תהילה כאשר הקבוצה מקבלת מפיפ"א את פרס המשחק הספורטיבי על התנהגות ספורטיבית של אוהדי הקבוצה באותו ערב בלתי נשכח. זה סימן את סוף עידן דנדי יונייטד כמעצמת כדורגל אירופית.

דנדי יונייטד נחלה תקופה ארוכה תחת פיקוחו של המאמן, ג'ים מקליין, כאשר היא עשתה התקדמות משמעותית והפכה להיות מועדון כדורגל סקוטי בעלת הישגים מכובדים. ביוני 1993, לאחר 22 שנים בשורות דנדי יונייטד, מקליין ויתר על עמדת המאמן.

על הצלחותיו והישגיו עם דנדי יונייטד, ג'ים מקליין קיבל בשנת 2011 את תואר לשם כבוד על ידי אוניברסיטת דנדי.

לאחר תקופת מק'ליין (1994 - 2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו של מק'ליין, המועדון נקלע למצב קיום מעורפל למשך השנים שבאו; המועדון זכה בגביע הסקוטי בשנת 1994 וירד ליגה ב-1995, חזר לליגה הראשונה ב-1996 ובשנת 1997 סיים במקום השלישי. המקום השלישי הובטח על ידי אחיו הצעיר של ג'ים מק'ליין, המאמן טומי מק'ליין, אשר הוביל את המועדון לתקוות שההצלחה של המועדון יכולה להמשך תחת השגחה של מאמן חדש ממשפחת מק'ליין, אך לאחר זמן קצר התברר שהתקוות היו לשווא כאשר טומי עוזב את המועדון שנה וחצי לאחר מכן.

צעד זה הוביל את המועדון לשנים אומללות תחת הנהלתם של פול סטורוק, אלכס סמית' ופול הגארתי, כאשר המועדון התמודד במאבקי השארות בליגה הבכירה. הדברים נטו להשתפר כאשר אדי ת'ומפסון רכש את המועדון ומינה את איאן מק'קול למאמן, אשר הוביל את הקבוצה בשנת 2004 לסיים במקומות העליונים בטבלה לאחר שבע שנים של מאבקי השרדות, אך בעונה החולפת שוב חזר להלחם בשיניו בליגה לאחר פיטוריו של איאן ועוד שתי קדנציות כושלות של גורדון צ'יסהולם וכוכב העבר קרייג ברוסטר.

עידן ליויין/יוסטון (2006 והלאה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התקדמות לבסוף ליווין רכש את המועדון והפך למנהל ב-2006, ליווין החל שינוי במועדון בשיפוץ מערכת הנוער, והבאת דור חדש של כשרונות צעירים לקבוצה הבוגרת. בעונת 2008/09 המועדון סיים במקום השני בליגה. בעונת 2009/2010 לאחר ניסיון כושל לצרף את פנלון למנהל, פיטר יוסטון החליף את ליווין ובצורה הטובה הקבוצה סיימה במקום השלישי, וזכתה בגביע המדינה. בינואר 2013 הסתיים חוזהו של יוסטון ובהסכמה הדדית עזב את המועדון, הוא הוחלף כעבור יומיים על ידי ג'קי מנקמרה. בעונת 2013/2014 הקבוצה הפעילה שוב לגמר הגביע אך הפסידה לסט. ג'ונסטון.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Scotland.svg ליגת העל הסקוטית, עונת 2014/2015

אברדיןאינברנסדנדידנדי יונייטדהמילטון אקדמיקלמאת'רוולפרטיק ת'יסלסלטיקסנט מירןסט. ג'ונסטוןקילמרנוקרוס קאונטי