גארי ליניקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גארי ליניקר
Gary Linekar.jpg
גארי ליניקר, 2009
מידע אישי
שם מלא גארי וינסטון ליניקר
תאריך לידה 30 בנובמבר 1960
מקום לידה לסטר שבאנגליה
גובה 1.77 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1976–1978 לסטר סיטי
מועדונים מקצועיים
1978–1985
1985–1986
1986–1989
1989–1992
1992–1994
לסטר סיטי
אברטון
ברצלונה
טוטנהאם הוטספר
נגויה גרמפוס
194 (95)
41 (30)
103 (42)
105 (67)
23 (9)
נבחרת לאומית
1984–1992 אנגליה 80 (48)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

גארי וינסטון ליניקראנגלית: Gary Winston Lineker; נולד ב-30 בנובמבר 1960) הוא כדורגלן אשר היה בשנות השמונים והתשעים חלוץ נבחרת אנגליה ואחד מהחלוצים המובילים בעולם.

קריירה כשחקן כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליניקר החל לשחק כדורגל בעיר הולדתו לסטר במדי לסטר סיטי. ב-1980 זכתה לסטר באליפות הליגה השנייה וב-1984 ערך ליניקר הופעת בכורה בנבחרת.

ב-1985 רכשה אותו האלופה אברטון תמורת 800,000 לירות שטרלינג. בעונה האחת בה שיחק בקבוצה, סיימה אברטון במקום השני, שתי נקודות אחרי היריבה העירונית ליברפול. גם בגמר הגביע באותה שנה, הפסידה אברטון לליברפול, למרות שער שהבקיע ליניקר. בסוף אותה עונה, לפני משחקי מונדיאל 1986 במקסיקו, רכשה אותו ברצלונה, אשר מאמנה היה טרי ונבלס האנגלי, תמורת 2.75 מיליון לירות שטרלינג.

במקסיקו הבקיע ליניקר שישה שערים, כולל שלושער נגד פולין וזכה בתואר מלך השערים של הטורניר. נבחרת אנגליה הודחה ברבע הגמר על ידי ארגנטינה בכיכובו של מרדונה.

לברצלונה הגיע ליניקר עטור תהילת גביע העולם והציפיות ממנו היו גבוהות. הוא לא אכזב את ונבלס והבקיע כבר במשחקו הראשון צמד. במהלך העונה הראשונה שלו בליגה הספרדית הבקיע 21 שערי ליגה כולל שלושער בניצחון 3-2 על היריבה המושבעת ריאל מדריד, השג אשר העלה את קרנו בעיני אוהדי הקבוצה הקטלאנית.

בשתי עונותיו הנותרות בברצלונה, לאחר עזיבתו של ונבלס, הבקיע פחות מהרגיל, בין השאר כי תופקד כשחקן אגף ימין במקום בחוד. למרות זאת, זכה עם הקבוצה בגביע המלך הספרדי ב-1988 ובגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1989. לאחר שלוש עונות חזר לאנגליה כדי לשחק בטוטנהאם הוטספר, שאומנה על ידי טרי ונבלס ושילמה עבור ליניקר 1.2 מיליון לירות שטרלינג.

לאחר עונה מצוינת בה כבש 24 שערים כשחקן טוטנהאם, הבטיח ליניקר את מקומו בהרכב הנבחרת למונדיאל 1990 באיטליה בו הפסידה נבחרתו לנבחרת מערב גרמניה בחצי הגמר. לאחר אותו משחק התווה את המשפט המפורסם שמשתמשים בו לעתים קרובות עד היום: "כדורגל הוא משחק פשוט: 22 גברים רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות, ובסוף הגרמנים מנצחים". הוא הבקיע ארבעה שערים בטורניר והוביל את אנגליה לחצי הגמר. עשרת השערים שהבקיע במסגרת גביעי העולם הם שיא לאומי אנגלי. רק אחד עשר שחקנים בהיסטוריה זכו להבקיע מספר זהה או רב יותר של שערים במונדיאל.

עם טוטנהאם זכה בגביע האנגלי, ובסוף עונת 1991/1992 עבר לשחק בנגויה גרמפוס היפנית, בגיל 31. טורניר היורו 1992 לא היה מוצלח מבחינתו. הוא לא הצליח להשיג את השער ה-49 שלו במדי הנבחרת ולהשוות בכך את שיאו של בובי צ'רלטון. במשחק ידידות נגד ברזיל לפני הטורניר החמיץ בעיטת עונשין מ-11 מטרים - ההזדמנות הטובה ביותר להצטרף לצ'רלטון בראש מבקיעי הנבחרת. ביפן שיחק שתי עונות במהלכן סבל מפציעה טורדנית בבוהן רגלו. ב-1994 פרש ממשחק פעיל.

מאפייניו כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכונתו הבולטת ביותר של ליניקר הייתה יכולתו הבלתי רגילה לנצל מצבי כיבוש בתחום רחבת ה-16 ובמיוחד ברחבת החמש. שליטתו הטובה בשתי רגליו, יכולת נגיחה טובה, מהירות תגובה מצוינת ומעל לכל, חוש מיקום מעולה, הפכו אותו לאחד מהחלוצים המרכזיים הטובים בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי.

מאפיין בולט נוסף של ליניקר היה משחקו הנקי וההוגן. בקריירה מקצוענית של למעלה מחמש מאות משחקים, לא קיבל ליניקר מעולם ולו כרטיס צהוב אחד על עבירה במגרש, לא כל שכן כרטיס אדום. מכאן נובעת תדמיתו כשחקן הוגן, בדומה לסטנלי מתיוס שאף הוא לא נרשם בפנקס השופט מעולם. עם זאת, יש אומרים שההישג נובע בעיקר מנטייתו שלא להשתתף במשחק ההגנה.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליניקר פנה לקריירה בתקשורת, כפרשן כדורגל ראשי של ה-BBC. בנוסף לכך השתתף בשעשועון ספורט טלוויזיוני והגיש תוכניות שונות.

ב-2003 השתתף ותרם למאמצי הצלת מועדון נעוריו לסטר סיטי, שעמד על סף פשיטת רגל, יחד עם שחקני עבר נוספים של המועדון כאמיל הסקי.

ב-2005 נתבע על ידי שחקן הכדורגל האוסטרלי הארי קיואל בטענה שהוציא את דיבתו במאמר עיתונאי שכתב על עסקת העברתו מלידס יונייטד לליברפול.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות השחקנים)

1974: האנטר | 1975: טוד | 1976: ג'נינגס | 1977: גריי | 1978: שילטון | 1979: בריידי | 1980: מקדרמוט | 1981: וורק | 1982: קיגן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: ריד | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: יוז | 1990: פלאט | 1991: יוז | 1992: פליסטר | 1993:מקגראת' | 1994: קנטונה | 1995: שירר | 1996: פרדיננד | 1997: שירר | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: ואן ניסטלרוי | 2003: הנרי | 2004:הנרי | 2005:טרי | 2006:ג'רארד | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: גיגס | 2010: רוני | 2011: בייל | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים)

1948: מתיוס | 1949: קארי | 1950: מרסר | 1951: ג'ונסטון | 1952: רייט | 1953: לופהאוז | 1954: פיני | 1955:ריוורי | 1956: טראוטמן | 1957: פיני | 1958: בלנשפלאואר | 1959: סיד אואן | 1960: סלייטר | 1961: בלנשפלאואר | 1962: אדמסון | 1963: מתיוס | 1964: מור | 1965: קולינס | 1966: בובי צ'רלטון | 1967: ג'ק צ'רלטון | 1968: בסט | 1969: בוק/מקאי | 1970: ברמנר | 1971: מקלינטוק | 1972: בנקס | 1973: ג'נינגס | 1974: קלהאן | 1975: מאלרי | 1976: קיגן | 1977: אמילן יוז | 1978: בראנס | 1979: דלגליש | 1980: מקדרמוט | 1981: תייסן | 1982: פרימן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: סאות'הול | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: ניקול | 1990: בארנס | 1991: סטרכאן | 1992: ליניקר | 1993: וודל | 1994: שירר | 1995: קלינסמן | 1996: קאנטונה | 1997: זולה | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: פירס | 2003: הנרי | 2004: הנרי | 2005: לאמפרד | 2006: הנרי | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: ג'רארד | 2010: רוני | 2011: פארקר | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל