לסטר יאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לסטר יאנג
לסטר יאנג
לסטר יאנג
מידע כללי
תאריך לידה 27 באוגוסט 1909
מקור ארצות הברית
תאריך פטירה 15 במרץ 1959 (בגיל 49)
סוגה ג'אז בעיקר סווינג ובלוז
כלי נגינה סקסופון וקלרינט

לסטר יאנגאנגלית: Lester Young27 באוגוסט 1909 - 15 במרץ 1959) אחד מנגני הסקסופון טנור החשובים ביותר במאה העשרים. נגינת הג'אז שלו שינתה לגמרי את הגישה לסקסופון אחריו. בין המוזיקאים שציינו אותו בתור אלילם נימנה צ'ארלי פרקר. בעוד שכליו המרכזיים היו סקסופון וקלרינט הוא ניגן גם בחצוצרה, כינור ומערכת תופים.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסטר יאנג נולד במיסיסיפי וגדל במשפחה של מוזיקאים; אביו היה מורה למוזיקה, ואחיו מתופף וזמר. משפחתו של יאנג נדדה זמן מה מדירה לדירה עד שהשתקעו במיניאפוליס. אבא שלו לימד אותו לנגן בכינור, תופים, וחצוצרה בנוסף לסקסופון. בצעירותו ניגן יאנג בהרכב של משפחתו, עד שסירב להופיע עימהם בדרום, שם חוקי ג'ים קרואו היו בתוקף.

עם קאונט בייסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי ניסיון עם מספר הרכבים, פריצתו הגדולה לתודעה הייתה כשהצטרף אל קאונט בייסי בשנת 1933. נגניתו של יאנג הייתה רגועה, בניגוד לסגנון האגרסיבי של קולמן הוקינס שהיה הסקסופוניסט הנחשב ביותר באותו הזמן.

יאנג עזב את בייסי כדי להצטרף להרכבו של פלטשר הנדרסון, אך זה הפעיל עליו לחץ לנגן כמו הוקינס שקדם לו בהרכב, הוא עזב. יאנג ניגן גם כחצי שנה בהרכבו של נגן הטובה וסקסופון הבס אנדי קריק, אך לבסוף שב אל בייסי ואל תזמורת "קאונט בייסי וברוני הקצב". בשנת 1937 הקליט מגלה הכשרונות ג'ון האמונד את התזמורת, הקלטה זו הייתה להקלטה המוקדמת ביותר של יאנג.

במקביל לעבודתו בתזמורת של בייסי, לסטר יאנג ניגן במספר הרכבים קטנים, חלקם כמוביל וחלקם לא. הוא ניגן עם מוזיקאים כמו ג'ו ג'ונס, פרדי גרין ובילי הולידיי.

שנות הארבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1940 יאנג עזב את בייסי והחל לנגן בהרכבים שהוביל. אחת הדמויות הבולטות בהרכבים הללו, היא דמותו של אחיו המתופף ליי יאנג. בין האלבומים החשובים שלסטר יאנג הקליט בתקופה היו שני אלבומים עם בילי הולידיי וכן האלבום הראשון שלו עם נט קינג קול ביוני 1942.

בשנת 1943 יאנג חזר לנגן עם בייסי לתקופה קצרה. סגנונו בתקופה זו היה כבד יותר מהרגיל, אך עדיין יותר חלק מהסגנון של איש הטנור השני של אותה תקופה - בן ובסטר. לסטר יאנג הופיע בשנת 1944 בסרט הקצר ועטור השבחים "Jammin' the Blues". בין השאר השתתפו בסרט ג'ו ג'ונס, ברני קאסל, הארי אדיסון ורבים מגדולי התקופה.

גיוס לצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1944 כשג'ו ג'ונס ולסטר יאנג היו עם התזמורת של בייסי בלוס אנג'לס השניים גויסו לצבא. בניגוד למוזיקאים רבים, ובעיקר לבנים, יאנג לא צורף ללהקה צבאית, אלא הלך לצבא סדיר שם הוא לא הורשה לנגן בסקסופון. אחרי שאלכוהול ומריחואנה נמצאו אצלו, הצבא גילה גם שהוא נשוי לאישה לבנה. יאנג נידון לשנה בכלא צבאי.

אחרי הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה של יאנג לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה רווחית יותר, ופוריה יותר, מבחינה של מספר הופעות והקלטות. מעמדו בשנות הארבעים המאוחרות היה בלתי ניתן לערעור, והוא ניגן עם מוזיקאים כגון מיילס דייוויס, צ'ארלי פרקר, רוי אלדרידג' ורביעיית הג'אז המודרני. בשנת 1946 הוא הצטרף לג'אז בפילהרמונית איתם הוא הופיע במשך שתים עשרה השנים הבאות. בתקופה זו הוא גם הרבה לנגן עם נט קינג קול בהרכבי טריו (חלקם עם בייסי בפסנתר9).

בשנות החמישים החלה התדרדרות ברורה ביכולתיו של יאנג, וכנראה בעקבות השתיינות הכבדה שאימץ לעצמו, גם היצירתיות שלו דעכה. למרות זאת, הוא הקליט כמה ביצועים ראוים לשבח. ככל שהשנים עברו כך הצטמצמו מספר ההצלחות של יאנג. ב1956 הוא הצטרף למיילס דייוויס ורביעיית הג'אז המודרני לסיבוב הופעות באירופה. אך ההדרדרות שלו הורגשה בפירוש.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו האחרונות מצבו הבריאותי של יאנג הדרדר חריפות. הוא המעיט לאכול והרבה לשתות. הוא אף לקה במחלת כבד ובתת תזונה. למעשה מצבו הפיזי היה כל כך קשה עד שנאלץ לשבת בזמן ההופעות שלו, או לפחות לאורך רובן. ב-8 בדצמבר 1957 הוא הופיע יחד עם בילי הולידיי, בן ובסטר, קולמן הוקינס, רוי אלדרידג' וג'רי מאליגן בתוכנית מיוחדת של הCBS שנקראה "צלילי הג'אז" שם הם ניגנו יצירות של הולידיי. נגינתו בתוכנית זו נחשבת לשיא של התקופה הזו, בה מצבו הבריאותי הירוד נשמע בבירור בהקלטותיו.

במרץ שנת 1959 הוא הקליט את הקלטתו האחרונה, בפריז בזמן סבב הופעות. בהקלטה מובילים הוא והמתופף קני קלארק. כמה שעות לאחר שובו לניו יורק, בבוקר ה15 במרץ 1959 נפטר לסטר יאנג והוא בן 49.

לאונרד פד'ר, שחלק מונית עם בילי הולידיי בדרך להלוויתו של יאנג, מספר שהיא אמרה "אני אהיה הבאה שתלך". היא נפטרה ארבעה חודשים לאחר מכן, בגיל 44.