הבלטים מתעוררים
 | |
| תמונה מהשרשרת הבלטית בליטא, 23 באוגוסט 1989. | |
| שיר | |
| מדינה |
הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הלטבית הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה |
|---|---|
| יצא לאור | 1989 |
| שפה |
לטבית ליטאית אסטונית |
| כתיבה |
ולאדיס פאבלובסקיס סטאסיס פובילאיטיס הלדור קרמו |
| לחן | בוריס רזניקס |
הבלטים מתעוררים (בליטאית: Bunda jau Baltija; בלטבית: Atmostas Baltija; באסטונית: Ärgake, Baltimaad) הוא שיר תלת-לשוני שהולחן על ידי בוריס רזניקס (לט') ונכתב על ידי ולאדיס פאבלובסקיס (לט').[1] השיר הושר בדרך הבלטית (אנ'), הפגנה גדולה נגד ברית המועצות ולמען עצמאות המדינות הבלטיות לציון 50 שנה לחתימת הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. הטקסט בליטאית הושר על ידי ז'ילווינאס בובליס (לי'), בלטבית על ידי ויקטורס זמגאלס (לט'), ובאסטונית על ידי טארמו פיהלפ (אס'). השיר נחשב לעיתים כהמנון ההפגנה עצמה, המנון תנועת העצמאות הליטאית Sąjūdis, ואפילו כהמנונן הלא רשמי של המדינות הבלטיות.[2]
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
השרשרת הבלטית, או הדרך הבלטית, הייתה הפגנה פוליטית שהתרחשה ב-23 באוגוסט 1989, בה שני מיליון בני אדם שילבו את ידיהם כדי ליצור שרשרת אנושית המשתרעת על פני 690 קילומטר (430 מייל) לאורך שלוש המדינות הבלטיות: אסטוניה, לטביה וליטא, וחיברה בין בירותן, טאלין, ריגה, ווילנה, למשך 15 דקות.[1] ההפגנה נוצרה כדי למחות על הכיבוש הסובייטי והסובייטיזציה של מדינות אלה אשר נכבשו וסופחו על ידי ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה כרפובליקות סוציאליסיטות של ברית המועצות. מקור ההפגנה בהפגנות "יום הסרט השחור (אנ')" שנערכו בערי המערב בשנות ה-80. יום ההפגנה נקבע במיוחד ל-23 באוגוסט, יום השנה ה-50 להסכם מולוטוב-ריבנטרופ משנת 1939, בו חולקו פולין, פינלנד, אסטוניה, לטביה, ליטא ורומניה (כ"תחומי השפעה") בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית.[3][4]
הברית הסובייטית-נאצית הובילה לפרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 ולפלישה הסובייטית ולכיבוש המדינות הבלטיות ביוני 1940. ההפגנה ב-1989 אורגנה על ידי התנועות הבלטיות למען העצמאות: החזית העממית של אסטוניה, החזית העממית של לטביה (אנ'), ו-Sąjūdis (אנ') בליטא. ההפגנה נועדה למשוך תשומת לב עולמית על ידי הפגנת רצון עממי משותף לעצמאות והצגת סולידריות בין שלוש המדינות. האירוע היווה הזדמנות לפעילים הבלטיים להציב את שאלת העצמאות הבלטית לא רק כעניין פוליטי, אלא גם כסוגיה מוסרית.[5]
באותו תאריך, מספר פקידי ממשל ואנשי מפלגה קומוניסטית הצטרפו למנהיגי התנועות העממיות ופרסמו הצהרה הטוענת כי ברית המועצות הפרה את הזכות ההיסטורית של המדינות הבלטיות להגדרה עצמית, הציבה אולטימטומים חסרי רחמים לרפובליקות הבלטיות, כבשה אותן עם כוח צבאי עצום, וביצעה את סיפוחיה האלימים בתנאי כיבוש צבאי וטרור פוליטיים כבדים. לדברי יו"ר חבר הנשיאות של המועצה הגבוהה באסטוניה אז, ארנולד רוטל, ”הגדרה עצמית היא הרצון הטבעי של כל העמים”. הצהרה זו באה בעקבות כך שזמן מועט לפני ההפגנה הודו השלטונות הסובייטיים בקיומם של הפרוטוקולים הסודיים של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב והסכמים נוספים שבאו לאחר מכן, אך התעקשו שהם לא הביאו ישירות לסיפוח השלוש, ולכן אין להם כל השפעה על הגבולות הנוכחיים. המועצה הממשלתית של החזית העממית הליטאית קראה "ליצירת רפובליקה ליטאית עצמאית ודמוקרטית, ללא כפיפות פוליטית, תרבותית או מנהלית לברית המועצות". בתגובה, מאמר מערכת סובייטי ניסה להכפיש אותם על ידי שיוכם לקבוצות אנשים שהואשמו כמשתפי פעולה נאצים לשעבר.[6]
השלטונות הסובייטיים הגיבו לאירוע בכעס רב,[5] אך לא הצליחו לנקוט בפעולות כלשהן שיכלו לגשר על הפער המתרחב בין הרפובליקות הבלטיות לשאר ברית המועצות. ב-21 בדצמבר 1989 הכריזה המפלגה הקומוניסטית של ליטא על התנתקותה מהמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והפכה למפלגה הראשונה בתולדות ברית המועצות שהכריזה על עצמה כנפרדת מהמפלגה הלאומית.[7] ב-11 במרץ 1990 הכריזה המועצה העליונה על עצמאות ליטא. בכך הייתה ליטא לרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית הראשונה להכריז עצמאות.[8]
השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך ההפגנות נכתבו מספר שירים הקוראים למתן עצמאות למדינות אלה. עם זאת, השיר "הבלטים מתעוררים" נכתב שנה קודם לפרוץ המחאות, והוקלט לראשונה בסתיו 1988.
ולאדיס פאבלובסקיס כתב את הטקסט המקורי בלטבית[2] ותרגם אותו לליטאית בעזרת המוזיקאי סטאסיס פובילאיטיס ולאסטונית בעזרת המשורר הלדור קרמו (אס').[1] רזניקס ביקש בתחילה מהזמר האסטוני אריק קריגר לשיר את החלק האסטוני, אך, קריגר סירב והמליץ על פיהלפ במקום.[9] כדי לפעול למען האחווה בין המדינות הבלטיות, כל אחד מבתי השיר ומפזמוני השיר מושר בשפה אחרת: ליטאית, לטבית ואסטונית, על ידי זמרים שונים: הלטבי ויקטורס זמגאלס, הליטאי ז'ילווינאס בובליס והאסטוני טארמו פיהלפ.
השיר נבחר לאחד משלושת השירים הפופולריים ביותר במדינות הבלטיות במצעד "Mikrofona aptauja 1989",[2] זכה במקום ה-17 במצעד טופ 100 השירים של לטביה (לט') לשנת 2018.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 יאניס זריניש, “Atmostas Baltija” – komponists Boriss Rezņiks stāsta, kā tapa Baltijas ceļa neoficiālā himna, חדשות TV3 (לטביה), "הבלטים מתעוררים" - המלחין בוריס רזניקס מספר כיצד נוצר ההמנון הלא רשמי של הדרך הבלטית, 18 באוגוסט 2019 (בלטבית)
- ^ 1 2 3 Ugnius Antanavičius, Baltijos kelio dainius: kaip gyvena ir ką apie dainos „Bunda jau Baltija“ gimimą prisimena Ž.Bubelis? , באתר "15 min", 22/09/2011, 21:06 (בליטאית)
- ^ 2013 National Black Ribbon Day Commemoration events announced, eesti.ca
- ^ Declaration of the European Parliament on the proclamation of 23 August as European Day of Remembrance for Victims of Stalinism and Nazism, באתר האיחוד האירופי, 23 בנובמבר 2008 (באנגלית)
- ^ 1 2 יוריס, דרייפלדס, Latvia in Transition, ניו יורק: אוניברסיטת קיימברידג', עמ' 34, ISBN 0-521-55537-X. (באנגלית)
- ^ אסתר ב. פיין, Baltic Citizens Link Hands to Demand Independence, באתר הניו יורק טיימס, 24 באוגוסט 1989 (באנגלית)
- ^ דייוויד רמניק, LITHUANIA'S PARTY BREAKS WITH MOSCOW (המפלגה של ליטא מתנתקת ממוסקבה), וושינגטון פוסט, 21 בדצמבר 1989.
- ^ מרתה בריל אולקוט, The Lithuanian Crisis, Foreign Affairs
- ^ איינר אלרמה, Eksabikaasa Evi Pihlap: Tarmo jäi mulle lähedaseks oma viimse hetkeni, Eesti Naine, ראיון עם אשתו לשעבר של טארמו פיהלפ, אווי פיהלפ, 27 באפריל 2017 (באסטונית)
- ^ Radio SWH (אנ'), השירים הטובים ביותר של המאה ה-20 (VISU LAIKU LABĀKĀS SIMTGADES DZIESMAS — LV TOP 100), באתר web.archive.org, 2018-12-31 (בלטבית)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "הבלטים מתעוררים".