ליטאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליטאית (Lietuvių kalba)
מדינות בהן מדוברת: ליטא ועוד כ-18 מדינות
אזורים בהם מדוברת: צפון אירופה (המדינות הבלטיות)
סך כל הדוברים: 4,000,000
דוברי שפת אם: 4,000,000
כתב:
סיווג משפחתי: הודו אירופאית

 בלטו-סלאבית
  בלטית
   בלטית מזרחית
    ליטאית

מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות: ליטא
שפה רשמית בארגונים: האיחוד האירופי
גוף מפקח: אינה מפוקחת על ידי אף גוף
ראו גם: שפהרשימת שפות

ליטאית (Lietuvių kalba), שפתה הרשמית של ליטא, היא שפה בלטית מזרחית מקבוצת השפות הבלטיות של משפחת השפות ההודו־אירופיות. הליטאית שגורה כשפת אם בפי כ־4 מיליון בני אדם, 3.5 מיליון מהם בליטא (בערך 80 אחוז מן האוכלוסייה). מאז 1918 הליטאית היא שפתה הרשמית של ליטא, ומשנת 2004 היא אחת מן השפות הרשמיות באיחוד האירופאי. בספרות ישנה יותר הנוגעת לשפות הבלטיות, השם "ליטאית" מתייחס לעתים לשפות הבלטיות בכללותן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב-היד העתיק ביותר בשפה הליטאית שהשתמר (בערך משנת 1503), נכתב מחדש מהטקסט המקורי בן המאה ה-15.

השפה הליטאית שומרת עדיין על חלק גדול ממערכת הצלילים המקורית ומן הייחוד המורפולוגי של השפה ההודו אירופאית הפרוטוטיפית, ולכן היא מוקד משיכה למחקר בלשני. יש עדויות המצביעות, כי ייתכן שקבוצת השפות הבלטיות (כלומר, הליטאית והלטבית) התקיימו בנפרד מהשפות ההודו-אירופיות האחרות כבר במאה העשירית לפני הספירה. אם כי הימצאותם של מאפיינים ארכאיים מסוימים בשפה אינה ניתן להכחשה, האופן המדויק שבו נפרדו השפות הבלטיות מן הפרוטו הודו-אירופית עדיין בוויכוח.

השפות הבלטיות המזרחיות נפרדו מאלו המערביות (או, ייתכן, מן השפה הפרוטו-בלטית) בין 400 לבין 600 לספירה. הפירוד בין הליטאית ללטבית החל לאחר שנת 800, לאחר תקופה ארוכה שבה התקיימו כשפה אחת עם שני ניבים שונים. ניבי-מעבר התקיימו לפחות עד המאות ה־14 או ה־15, ואולי אף עד המאה ה־17. כיבוש שטחה של לטביה בידי אבירים גרמניים, שהתחולל במאה ה־13, תרם רבות להתפתחותן הנפרדת של השפות.

הטקסט הליטאי הקדום ביותר הידוע הוא תרגום של ספר מזמורים משנת 1545. ספרים מודפסים קיימים כבר משנת 1547, אך רמת האוריינות בקרב העם הליטאי הייתה נמוכה עד המאה ה־18 וספרים לא היו נפוצים. ב־1864, בעקבות "מרידת ינואר" הכושלת, שבה התקוממו ליטא, לטביה ובלארוס נגד שלטונה של רוסיה, הטיל מיכאיל ניקולאיביץ' מוראביוב, המושל הכללי של ליטא, איסור מוחלט על שימוש בשפה הליטאית. ספרים בליטאית הודפסו מעבר לגבול, בפרוסיה המזרחית ובארצות הברית. הטקסטים הללו הוברחו למדינה, למרות עונשי מאסר כבדים, ועזרו ללבות את הרגש הלאומי עד להסרתו של האיסור בשנת 1904.

ליטאית שימשה שפתה הרשמית של ליטא מאז 1918. בזמן השלטון הסובייטי היא שימשה בעניינים רשמיים לצד הרוסית, שקיבלה עדיפות כשפתה הרשמית של ברית המועצות.

תפוצה גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה הליטאית מדוברת בעיקר בליטא. כמו כן, היא שגורה בפיהם של ליטאים אתניים המתגוררים כיום בבלארוס, לטביה, פולין ורוסיה, ובפיהם של קהילות מהגרים ליטאיות בארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל, קנדה, אסטוניה, בריטניה, קזחסטן, קירגיזסטן, רוסיה, שבדיה, טג'יקיסטן, אורוגוואי, ארצות הברית ואוזבקיסטן.

2,955,200 נפש בליטא (ובכלל זה 3,460 טטארים), או בערך 80 אחוז מן האוכלוסייה (נכון ל־1998) דוברים ליטאית. ברחבי העולם, כארבעה מיליון נפשות דוברות ליטאית (1992).

ניבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לליטאית שני ניבים עיקריים - "אאוקשטאיצ'יו" (Aukštaičių בליטאית, "ליטאית-של-הרמה"), ו"ז'מאיצ'ו" (Žemaičių בליטאית, "ליטאית-של-השפלה"), ועוד ניבי משנה של שני אלה. הליטאית התקנית מבוססת על אאוקשטאיצ'יו מערבית. ז'מאיצ'ו, לעומת זאת נחשבת לקרובה יחסית ללטבית ואף קיימת ויקיפדיה בניב זה.

בדרך כלל, דוברי ניב אחד אינם מתקשים להבין דוברי הניב השני, אך מזהים את הניב המדובר מיד. ההבדלים בין הניבים השונים הם בעיקר בהגייה, ולא בדקדוק.

הגיית וכתיבת ליטאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליטאית 12 אותיות תנועה מהאלפבית הלטיני, חלקן בתוספת סימנים דיאקריטיים מסוימים כמו סימן ה"אוגונק" (זנבון, קרס מתחת לאות, לדוגמה: ę) המשמש לציון תנועות ארוכות יותר, כשריד היסטורי לשימוש בו לציון תנועות מאונפפות שנעלמו מליטאית. למעשה, קיימות 11 תנועות בהגייה הליטאית. חוסר ההתאמה בין אותיות-התנועה לתנועות נובע מכך ששתיים מהתנועות [:u:, i] מיוצגות בשתי אותיות כל אחת (ų,ū ; į,y בהתאמה), ואילו לתנועה [:o] אין אות ייחודית.


תנועות
אחוריות כמעט אחוריות מרכזיות כמעט קדמיות קדמיות
סגורות u uː · · i iː
כמעט סגורות
חצי סגורות o oː · · eː
אמצעיות
חצי פתוחות · ɛ ɛː
כמעט פתוחות ‏ːɐ
פתוחות · ɑ
אות גדולה A Ą E Ę Ė I Į Y O U Ų Ū
אות קטנה a ą e ę ė i į y o u ų ū
ייצוג באמצעות IPA a ɛ ɛː i o u

עיצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליטאית קיימים 20 עיצורים שונים המיוצגים באמצעות אותיות האלפבית הלטיני ואותיות נוספות המורכבות מאות בסיסית וסימן דיאקריטי.

אות גדולה B C Č D F G H J K L M N P R S Š T V Z Ž
אות קטנה b c č d f g h j k l m n p r s š t v z ž
ייצוג באמצעות IPA b ʦ ʧ d f g ɣ j k l m n p r s ʃ t ʋ z ʒ

דקדוק ליטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליטאית היא שפה בה היחס בין המלים נקבע לפי הנטייה ולא לפי סדר המלים במשפט. בליטאית שבע יחסות שם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]