הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה
Flag of Estonian SSR.svg Emblem of the Estonian SSR.svg
אירועי הקמה כיבוש אסטוניה
הוקמה ה-21 ביולי 1940
אירועי פירוק פירוק ברית המועצות
התפרקה ה-6 בספטמבר 1991
ישות קודמת Flag of Estonia.svg אסטוניה
ישות יורשת Flag of Estonia.svg אסטוניה
משטר רפובליקה סובייטית
שפה אסטונית, רוסית
יבשת אירופה
עיר בירה טאלין
העיר הגדולה ביותר טאלין
שטח נכון ל-1991 45,226 קמ"ר
אוכלוסייה נכון ל-1989 1,565,662

הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה (אסטונית: Eesti Nõukogude Sotsialistlik Vabariik, רוסית: Эстонская Советская Социалистическая Республика) הייתה אחת הרפובליקות שהרכיבו את ברית המועצות לשעבר.

הפיכת השלטון בקיץ 1940[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, שאפה אסטוניה לנייטרליות בין המעצמות, אך החתימה על הסכם מולוטוב-ריבנטרופ ב־23 באוגוסט 1939, סימנה את תום העצמאות. ההסכם העביר לידי הכיבוש הסובייטי את אסטוניה, לטביה, חלק מפינלנד ומאוחר יותר את ליטא, בתמורה לשליטת גרמניה הנאצית על מרבית פולין.

ב-28 בספטמבר 1939 יוסיף סטלין כפה על קונסטנטין פטס (Konstantin Päts), נשיא אסטוניה דאז, לחתום על הסכם סיוע צבאי הדדי המכונה "הסכם הבסיסים". לפי ההסכם, ממשלת אסטוניה הייתה אמורה להסכים על הקמת בסיסי הצי הסובייטי בנמליה וכניסתן של יחידות ספורות של צבא יבשה לשטחה. פטס, בניגוד לנשיא פינלנד, נכנע ללחץ והורה לשר החוץ שלו לחתום על ההסכם, שכלל בין היתר גם את הסעיף הכלכלי לפיו אסטוניה הייתה אמורה להיהנות מהידוק קשרי המסחר בין שתי המדינות.

בחודש יוני 1940 הנהגת ברית המועצות דרשה ממשלת אסטוניה וזה באיומי הפעלת כוח צבאי כנגדה, לאפשר כניסתם של כ-10,000 חיילים לשטחה בנוסף לכ-25,000 חיילים רוסים, ששהו באסטוניה בהתאם להסכם הבסיסים. בנוסף לכך הסובייטים דרשו התפטרות כל השרים והרכבת ממשלה ידידותית. האולטימטום לווה באיומי הפעלת כוח צבאי כנגד המדינה. השרים התפטרו והממשלה החדשה הורכבה מאנשי השמאל, שאת מועמדויותיהם הוכתבו על ידי אנדריי ז'דנוב, השליח המיוחד של סטלין, אשר היה אחראי על יישום תוכנית סיפוח המדינה לברית המועצות.

הממשלה החדשה נדרשה להכריז על בחירות חדשות לפרלמנט. אף מפלגה, חוץ מרשימת העם העובד, לא הורשתה להשתתף בבחירות.

לאחר הבחירות, שתוצאותיהן זוייפו, הורכבה הממשלה העממית בראשותו של הסופר האסטוני השמאלני יוהנס וארס.

ב-21 ביולי 1940 חברי הפרלמנט החדש, שהורכב בעיקר מהקומוניסטים ואנשי השמאל, הצביעו פה אחד בעד הפיכתה של הרפובליקה האסטונית לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האסטונית. בהמשך פנה הפרלמנט החדש לסובייט העליון שלברית המועצות בבקשה לצרף את אסטוניה לברית המועצות.

ב-6 באוגוסט 1940 הסובייט העליון במוסקבה אישר פה אחד את בקשת הפרלמנט האסטוני לצרף את אסטוניה הסובייטית לברית המועצות.

מהיחידות של הצבא האסטוני הורכבו שתי הדיוויזיות האסטוניות של הצבא האדום.

הגירוש ההמוני ב-14 ביוני 1941[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיפוחה הסופי של אסטוניה לברית המועצות כל המפעלים והעסקים הולאמו, נעשתה סובייטיזציית החיים התרבותיים ופוליטיקה בנוסח הקומוניזם הסטליניסטי. ב־14 ביוני 1941 כ-10,000 תושבי אסטוניה מהמעמד הבורגני גורשו לסיביר.

הכיבוש הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־22 ביוני, תקפה גרמניה הנאצית את ברית המועצות. אסטונים רבים בירכו את חייליה כדי לחזור לעצמאות, אך מדינתם הייתה לחלק מ"אוסטלנד". הגדודים הגרמנים עצרו כ־5,500 אסטונים, בעיקר אנשי השמאל, קומוניסטים ומשתפי הפעולה עם המשטר הסובייטי וכלאו אותם. במלחמת העולם השנייה, סבלה אסטוניה מנזקים עצומים: נמלי-ים הושמדו, ו־45% מהתעשייה ו־40% מהמסילות ניזוקו. אוכלוסיית אסטוניה קטנה בחמישית (כ־200,000 איש) ו־10% מהאוכלוסייה (מעל 80,000 איש) גלו למערב. יותר מ־30,000 חיילים אסטונים נהרגו במהלך הקרבות. באסטוניה לא היו יהודים רבים, אך גרמניה רצתה לנצל את שטחה להקמת מחנות, כך שנהרגו על אדמתה כ-10,000 יהודים. לאחר המלחמה נשפטו שבעה אסטונים על פשעים כנגד האנושות.

ב־1944, הפצצות אוויר רוסיות השמידו את נרבה, ושליש מאזור המגורים בטאלין הושמד גם הוא. עד סוף ספטמבר, כוח סובייטי גירש את הגרמנים מאסטוניה. באותה שנה, ונערכו מעצרים מסיביים של תומכים בפועל בכיבוש הגרמני.

תחת השלטון הסובייטי בשנים 1944—1991[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינוי במפת אסטוניה, שהתרחש בשנת 1944

בשנת 1945 השלטון במוסקבה העביר למחוז פסקוב את המחוז פטסרי (כיום נפת פצ'ורסקי) האסטוני שבו רוב התושבים היו רוסים אתניים. בנוסף סופחו למחוז לנינגרד השטחים בגדה המזרחית של הנהר נרבה, שהיו שייכים למחוז וירו ההיסטורי המחולק היום לשני מחוזות נפרדים - אידה-וירו ולאנה-וירו. במרץ 1949 במהלך הגירוש הגדול של מרץ הוגלו לסיביר כ-20 אלף אזרחים.

לאחר מות סטלין, המפלגה הקומוניסטית האסטונית, שרוב חבריה היו רוסים, הרחיבה את בסיסה החברתי כדי לכלול יותר אסטונים אתניים, ועד אמצע שנות ה־60, אחוז חברות האסטונים האתניים התייצב על 50%.

מאבק למען חידוש העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1988 נוסדה החזית העממית האסטונית (Eestimaa Rahvarinne), שצברה פופולריות. ב-1989, הספקטרום הפוליטי התרחב כשמפלגות חדשות רבות החלו לפעול במדינה. ב-16 בנובמבר 1988 הפרלמנט (המועצה העליונה) של רפובליקת אסטוניה הסובייטית קיבל החלטה, שקבעה את עליונותם של החוקים האסטונים המקומים על חוקי ברית המועצות וזה רק במקרים, שיש סתירה ביניהם. בעקבות ההחלטה, מתח מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות דאז, ביקורת חריפה על הנהגת הרפובליקה המורדת. אסטוניה ערכה בחירות חופשיות עבור 105 חברי המועצה העליונה ב־18 במרץ 1990. כל התושבים היו זכאים להשתתף בבחירות, ובהם המתיישבים הרוסים הרבים וכ-50,000 החיילים והקצינים הסובייטים (ובני משפחותיהם), ששהו על אדמתה. לבסוף, קואליציית החזית העממית, שהורכבה ממפלגות שמאל ומרכז זכתה בבחירות אלה ברוב בפרלמנט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


לחצו כדי להקטין חזרה
רוסיה הסובייטית קזחסטן הסובייטית קירגיזסטן הסובייטית טג'קיסטן הסובייטית אוזבקיסטן הסובייטית גאורגיה הסובייטית טורקמניסטן הסובייטית אזרבייג'ן הסובייטית ארמניה הסובייטית אוקראינה הסובייטית מולדובה הסובייטית בלארוס הסובייטית ליטא הסובייטית לטביה הסובייטית רוסיה הסובייטית אסטוניה הסובייטיתUSSR Republics de.png

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

רפובליקות ברית המועצות. למידע על רפובליקה, לחצו עליה