ריגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריגה
מראה מכנסיית סנט פיטר בחורף
מדינה לטביה לטביה
ראש העירייה יאניס בירקס
שטח 307.17 קילומטרים רבועים
אוכלוסייה
 - עירונית
 - מטרופולין

727,578 (נכון לשנת 2006)
1,148,003
קואורדינטות 56°58′N 24°08′E
אזור זמן UTC+2
קידומת 07
מיקוד 1001-1084
http://www.riga.lv/LV/Channels/
כיתוב תמונה
המרכז ההיסטורי של ריגה
אתר מורשת עולמית

רחוב בעיר העתיקה וקתדרלת ריגה
מדינה לטביה לטביה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 1, 2
טירת ריגה
טירת ריגה

ריגה (לטבית: Rīga; אסטונית Riia; ליטאית Ryga; רוסית Рига) הינה עיר הבירה של לטביה. ריגה ממוקמת לחוף הים הבלטי, בפתח נהר דבינה המערבית והיא העיר הגדולה ביותר במדינות הבלטיות. בעיר מתגוררים 727,578 תושבים (2006), ושטחה 307 קמ"ר.בשנת 1990 בעיר התגוררו 909,135 תושבים. מאז מספר המתגוררים בה הולך ופוחת.

העיר העתיקה של ריגה הוכרזה אתר מורשת עולמית על ידי אונסקו. בריגה נמצא הרכוז הגבוה ביותר של מבנים הבנויים בסגנון יוגנדסטיל באירופה.

תוכן עניינים

[עריכה] כלכלה ומסחר

בריגה ממוקם הבנק המרכזי של לטביה. ב-1 במאי 2004 הפכה לטביה לחלק מהאיחוד האירופי, אירוע שהאיץ את הפיתוח הכלכלי של העיר.

[עריכה] השכלה

בעיר ממוקמת אוניברסיטת לטביה, האוניברסיטה הטכנית של לטביה, אוניברסיטת סטראדינס ובית הספר לכלכלה של סטוקהולם.

[עריכה] אתרים בעיר

בעיר ממוקמים הפרלמט הלטבי, הסאימה, מספר כנסיות עתיקות (פיטר הקדוש, דומה). בטירת ריגה מתגורר נשיא לטביה. בריגה מיוצרים למעלה ממחצית התוצר הלאומי של לטביה. בעיר מיוצרים מוצרי קוסמטיקה ומזון. כן קיימת בעיר תעשיית דפוס מפותחת. כנסיית הדומה (Dome) הינה הכנסייה הגדולה בארצות הבלטיות. היא נבנתה במהלך המאה ה-13 ועברה שינויים משמעותיים מאז. בתוכה נמצא אורגן שנבנה בשנת 1844. בעיר מבצר ובו מוזיאון להיסטוריה לטבית ומוזיאון לאומנות. כנסיית פיטר הקדוש (St. Peter Church)- כוללת מגדל בגובה של 123 מטר. בעיר מבנים הבנויים בסגנון יוגנדסטיל - במיוחד ברחובות אלברטה ואליזבטס (Alberta, Elizabetes), וממוקם בה גם מרכז הקניות Domina - הגדול בארצות הבלטיות.

[עריכה] תחבורה

ריגה הינה עיר נמל ומרכז תחבורה ראשי - מקום מפגש של מסילות ברזל רבות. בקירבת העיר נמצא שדה התעופה הבינלאומי ריגה, שהוא הגדול בשדות התעופה של המדינות הבלטיות. מעבורת מקשרת בין ריגה לסטוקהולם, קיל ולובק. בשנת 2008 צפוי לקום גשר נוסף מעל הנהר וצורך הקטנת פקקי התנועה במרכז העיר.

[עריכה] אוכלוסין

בריגה מתגוררים 739,232 תושבים (2003), מתוכם 42% לטבים, ו-42% רוסים. רוב הלטבים הינם פרוטסטנטים, ואילו הרוסים שייכים לכנסייה הרוסית אורתודוקסית.

[עריכה] היסטוריה

ריגה ממוקמת במקום בו עמד כפר פיני קדום בשם ליבס. הכפר שכן על מפגש הנהרות דבינה המערבית ורידזנה - נהר שנקרא בעבר "נהר ריגה" ועל שמו קרויה העיר.

ריגה המודרנית נוסדה על ידי סוחרים גרמניים שהגיעו לאזור במחצית השנייה של המאה ה-12, והקימו באזור נקודת מסחר בשנת 1158. בשנת 1190 נבנה בעיר מנזר על ידי הנזיר האוגוסטיני מינהארד.

בשנת 1201 נחת אלברט מבוקסהובדן, בישוף ליבוניה, בחופה של העיר עם 23 ספינות ו-1500 אבירים צלבנים והפך את ריגה למקום מושב הבישופות. אלברט הקים בעיר את מסדר האחים הליבוניים של החרב, וניצח את מלך הליבים קאופו.

ריגה שימשה מרכז למסחר בין הסוחרים הגרמניים, השבטים הבאלטיים ורוסיה. בשנת 1282 הפכה ריגה לחברה בברית ערי ההנזה.

בשנת 1522 בעקבות השפעת הרפורמציה בוטל מוסד הבישופות בעיר, וריגה הפכה לעיר חופשית. בשנת 1561 הפכה ריגה לחלק מחבר העמים הפולני - ליטאי. בשנת 1621 נכבשה העיר על ידי גוסטבוס אדולפוס מלך שבדיה, ושבדיה שלטה בעיר עד 1710. בעקבות המלחמה הצפונית הגדולה, כבש הצאר פטר הגדול של רוסיה את העיר. בעקבות הסכם ניסטאד הפכה ריגה לחלק מרוסיה, ונותרה חלק מרוסיה עד תום מלחמת העולם הראשונה.

בתחילת המאה ה-20, אוכלוסיית ריגה (282,943 תושבים) הייתה מורכבת מ-50% גרמנים בלטיים, 25% לטבים, ו-25% רוסים. כמו כן, באותה עת השפה הרישמית של מוסדות השלטון הייתה גרמנית בשנת 1891 שונתה השפה הרישמית לרוסית.

בשנת 1917, במלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הגרמני את ריגה. בשנת 1918, במסגרת הסכם ברסט ליטובסק ניתנו המדינות הבלטיות לגרמניה. במסגרת הסכם השלום מה-11 בנובמבר 1918 אשר סיים את המלחמה, ויתרה גרמניה על שטחים אלה, ולטביה זכתה בעצמאות, וריגה הפכה לבירת המדינה. באותה עת כונתה ריגה "פריז של המזרח".

הסכם ריגה נחתם בעיר ב-18 במרץ 1921 וסיים את המלחמה הפולנית סובייטית. ההסכם שנחתם בסופו של דבר העניק לפולין שטחים נרחבים, אם כי מצומצמים בהיקפם יחסית לשטחים בהם החזיק הצבא הפולני עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש. ההסכם חילק את אוקראינה ובלארוס בין הרוסים ובין הפולנים. חלומו של יוזף פילסודסקי להחייאת האיחוד הפולני ליטאי רב העוצמה, ויצירת קונפדרציה סלאבית, לא התממש.

ההצלחה הפולנית בשדה הקרב איפשרה לפולנים לתבוע את העיר וילנה, בה שלטה ממשלת בובות פולנית. "סיים" של תושבי "מרכז ליטא" הצביע ב-20 בפברואר 1922 על קיומו של משאל עם אשר העניק לפולין לגיטימציה לספח את וילנה ואת השטחים הסמוכים לה. הדבר גרם לקרע של ממש ביחסים בין ליטא ופולין, אשר לא התרפא למשך שנים רבות לאחר מכן.

ב-1940 במסגרת מלחמת העולם השנייה השתלט הצבא האדום על העיר, ובשנת 1941 נכבשה העיר על ידי הנאצים. 30 אלף מיהודי העיר נרצחו, בעיקר באמצעות מכונות ירייה. להשמדה סייעו בהתלהבות לטבים בהנהגתו של הרברטס צוקורס. ריגה נשארה בשליטה גרמנית עד לשיחרורה על ידי הצבא האדם ב-13 באוקטובר 1944.

לאחר הפרסטרויקה בהנהגתו של מיכאל גורבצ'וב, לטביה זכתה שוב בעצמאות בפועל ב-21 באוגוסט 1991 (עצמאות רשמית ב-6 בספטמבר 1991) והעיר שבה להיות בירתה של המדינה.

[עריכה] יהודים

יהודים החלו להתגורר באזור במאה ה-16. בשנת 1897 הם היוו כ-6% בכלל תושבי העיר. בשנת 1923 בעקבות הרצאות של זאב ז'בוטינסקי בעיר, הוקמה תנועת בית"ר. בזמן מלחמת העולם ה-2, רוב יהודי העיר נהרגו. יהודי ריגה עזבו על פי רוב את העיר לטובת העלייה לישראל או לארצות הברית, קנדה וכו'. בין ילידי העיר היהודים ניתן לציין את אהרון נימצוביץ', ישעיה ברלין, ירמיהו ברנובר, נחום היימן, מיכאל טל, ישעיהו ליבוביץ, נחמה ליבוביץ, תנחום כהן מינץ, מישה מייסקי, אברהם יצחק הכהן קוק, אליהו ריפס

גדות הדאוגווה
גדות הדאוגווה


פנורמה של ריגה מהאקדמיה הלטבית למדעים
פנורמה של ריגה מהאקדמיה הלטבית למדעים


[עריכה] ערים תאומות

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ריגה


כלים אישיים