הבריחה מאלקטרז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבריחה מאלקטרז
Escape from alcatraz.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Escape from Alcatraz
מבוסס על: הספר "הבריחה מאלקטרז"
בימוי: דון סיגל
הפקה: דון סיגל
תסריט: ריצ'רד טאגל
עריכה: ג'ואל קוקס
שחקנים ראשיים: קלינט איסטווד
פטריק מקגוהן
פרד וורד
מוזיקה: ג'רי פילדינג
צילום: ברוס סורטיז
חברת הפצה: פאראמאונט
מדינה: ארצות הברית
אולפן: מאלפאסו הפקות
הקרנת בכורה: 22 ביוני 1979
משך הקרנה: 112 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 8 מיליון דולר
דף הסרט ב-IMDb

הבריחה מאלקטרז הוא סרט פעולה אמריקאי שיצא בשנת 1979, בכיכובו של קלינט איסטווד ובבימויו של דון סיגל. הסרט מתאר את בריחתם המורכבת של פרנק מוריס והאחים ג'ון וקלרנס אנג'לין, מאחד מבתי הכלא השמורים בארצות הברית, אלקטרז, השוכן על אי הסמוך לסן פרנסיסקו. הסרט נוצר בעקבות ספר באותו השם, המבוסס על סיפור אמיתי, המתאר את המקרה היחיד בהיסטוריה, כנראה, בו ברחו שלושה אנשים שנכלאו באלקטרז, ב-1962 (השלושה לא נמצאו מעולם).

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנק מוריס (קלינט איסטווד) מגיע אל הכלא השמור אלקטרז, לאחר שברח מספר פעמים מבתי כלא אחרים בהם שהה. הוא מובא תחילה לפגישה עם ראש הסוהרים בכלא (פטריק מקגוהן), שמבהיר לו כי אף אסיר לא הצליח עד כה להימלט מאלקטרז. מוריס פוגש את ידידיו מהעבר, האחרים ג'ון וקלרנס אנג'לין (פרד וורד וג'ק ת'יבו), ומתיידד עם מספר אסירים. מוריס מסתבך בריב אלים עם האנס וולף (ברוס מ. פישר), ומגלה כי ראש הסוהרים מתעמר בחבריו האסירים: הוא אוסר על "דוק" הזקן (רוברט בלוסום) לצייר לאחר שצייר דיוקנאות של סוהרים ומשמיד את החרצית אותה הוא מגדל; וגורם ל"ליתמוס" להתנפל עליו ולסבול בעקבות זאת מהתקף לב. ראש הסוהרים מזכיר בקרירות למוריס כי חלק מהאנשים לא נועדו לעזוב את אלקטרז בחיים.

מוריס מגלה כי הבטון סביב הסורגים בתאו חלש יחסית, וכי ניתן לפורר אותו בהדרגה. הגילוי מתפתח לתכנון תוכנית בריחה מאלקטרז. הוא משתף בתוכנית את האחים אנג'לין ואת האסיר בתא השכן, צ'רלי באטס (לארי הנקין). בשבועות שלאחר מכן הם מתחילים לחפור בקירות התא באמצעות כפות, ולבנות רפסודה מאולתרת באמצעות מעילי גשם. ביום הבריחה, באטס מתעצבן מאוד ולא בורח יחד איתם. מוריס והאחים אנג'לין בורחים מהכלא ומשייטים מחוץ לאי באמצעות הרפסודה שבנו.

הבריחה מתגלה למחרת בבוקר, והסוהרים מנהלים מצוד נרחב אחר הבורחים. לאחר שלא נמצאו, מעדיף ראש הסוהרים להניח כי הם טבעו בים. מאוחר יותר הוא מגלה חרצית על חופי האי אנג'ל הסמוך, וזורק אותה לים לאחר שנאמר לו כי חרציות לא גדלות באופן טבעי בחוף זה.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לביקורות חיוביות, ונחשב לאחד הסרטים הטובים והפופולריים ביותר שיצאו בשנת 1979.‏[1] הוא קיבל 95% ביקורות חיוביות באתר "עגבניות רקובות".‏[2]

בשבוע הראשון ליציאתו, הוקרן הסרט ב-814 בתי קולנוע בארצות הברית, וזכה להכנסות של יותר מ-5 מיליון דולר. לאורך השנים הכניס הסרט כ-43 מיליון דולר.‏[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]