כף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כף
כף פרסית עתיקה

כף היא כלי אכילה פופולרי, הדומה בצורתו לאת חפירה. כמו האת, הכף ישרה מצד אחד, וקעורה מצדה השני. גודלה של כף ממוצעת נע בן-10 ל-20 סנטימטרים, ושימושה העיקרי הוא העברת אוכל אל הפה. בעברית הכף נקראת כף בגלל דמיונה לכף יד קעורה. כף ממוצעת מחזיקה כ-15 מיליליטר של נוזל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ממצאים שנשמרו (כגון הכף הפרסית העתיקה בתמונה) נראה שכפות שימשו תרבויות רבות במשך מאות שנים. הכפות הראשונות, נראה שמקורן ביוון, שם נערך שימוש בכפות מקונכיות טבעיות. כפות עתיקות נמצאו גם במצרים שם הם הוכנו משנהב, צור ועץ, וסומנו בסמלים מהדת ובשטחי האימפריה הרומאית שם הם הוכנו מברונזה וכסף. עם זאת הכפות לא חדרו לשימוש יום יומי, עד ימי הביניים. במהלך תקופה זו, כפות הוכנו בעיקר מעץ וקרני בעלי חיים, בעוד מספר אצילים השתמשו בכפות של כסף.

ב־1760, לאחר שינוים רבים, הפכה ידית הכף לישרה, בעוד הקערה קיבלה צורה ביצתית יותר (כאשר הצד הפונה החוצה הפך לצר יותר מזה המחובר אל הידית), ובכך נוצרה הכף בצורה אותה אנחנו מכירים היום.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים הכפות שימשו את כל המטרות אותן משמשים המזלגות היום. כיום לעומת זאת, השימוש העיקרי שנשאר לכפות הוא האכלת נוזלים או דמויי נוזלים, כגון מרק, דייסה, מאכלים מוצקים קטנים וגרגריים, כגון סוכר או אפונה. בחלק מתרבויות העולם אף נהוג השימוש בכף ככלי עזר לאכילת מאכלים דמויי איטריות, כגון פסטה. קיימות כפות הגשה שבאמצעותן שמים אוכל בצלחות האישיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


סכו"ם