הפריצה לאלקטרז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפריצה לאלקטרז
The Rock movie.jpg
שם במקור: The Rock
בימוי: מייקל ביי
הפקה: ג'רי ברוקהיימר
תסריט: דייוויד ויסברג
שחקנים ראשיים: ניקולאס קייג'
שון קונרי
אד האריס
מוזיקה: האנס צימר
חברת הפצה: Hollywood Pictures
הקרנת בכורה: 7 ביוני 1996
משך הקרנה: 136 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 75,000,000‏$
הכנסות: 335,062,621‏$
דף הסרט ב-IMDb

הפריצה לאלקטרז (במקור: The Rock, מאנגלית: "הסלע") הוא סרט פעולה אמריקני שיצא לאקרנים בשנת 1996. הסרט בוים על ידי מייקל ביי ומככבים בו שון קונרי, ניקולס קייג' ואד האריס. עלילת הסרט מתרחשת בכלא אלקטרז ובאזור מפרץ סן פרנסיסקו. הוא הופק על ידי דון סימפסון וג'רי ברוקהיימר ושוחרר על ידי חברת ההפצה Buena Vista Pictures. הסרט מוקדש לסימפסון, שמת חמישה חודשים לפני השקתו. זה היה הסרט הראשון שבו קייג' וברוקהיימר עבדו ביחד.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה של שכירי חרב יוצאי סיירת חיל הנחתים, ובראשם פרנסיס איקס. האמל (האריס), בריגדיר גנרל בדימוס בחיל הנחתים, גונבים מאגר של טילים מחומשים בגז הקטלני VX מתוך מחסן צבאי מאובטח בכבדות. תוך כדי הגניבה נוצרת תקלה וכמות קטלנית של גז משתחררת בתוך המקרר שבו מאוחסנים הטילים. הם נמלטים במהירות עם הטילים ונאלצים בדלית ברירה לנעול את אחד מאנשיהם שהיה איטי מדי בתוך המחסן (אם הם לא היו נועלים אותו מיידית, אלא מאפשרים לו לצאת ואז היו נועלים, הגז הקטלני היה משתחרר לבחוץ והורג רבים מהם). למחרת, האמל ואנשיו משתלטים על אלקטרז במהלך סיור מודרך וכולאים 81 תיירים בתאי הכלא כבני ערובה. האמל מציב אולטימטום בן 40 שעות לפנטגון: הוא ישגר את הטילים הגנובים נגד האוכלוסייה של סן פרנסיסקו, אלא אם כן הממשלה תשלם כופר נפש ופיצויים למשפחות של חיילי חיל הנחתים שמתו במשימות בלתי חוקיות חשאיות תחת פיקודו ומותם לא כובד כיאות. הפנטגון וה-FBI מפתחים תוכנית לכבוש מחדש את האי עם צוות בקומנדו הימי ומומחה נשק כימי מגויס בשם ד"ר סטנלי גודספיד (קייג'). גודספיד בהתחלה חושב שהוא רק מייעץ לצוות, אך עד מהרה הוא לומד שהוא גויס בשל התמחותו בלוחמה כימית.

מתוך הבנה כי כל כניסה של הצוות בנקודה מעל פני הים תראה על ידי אנשיו של האמל, מנהל ה-FBI וומאק (ג'ון ספנסר) נאלץ לפנות לאסיר ג'ון פטריק מייסון (קונרי), סרן בשירות האווירי המיוחד לשעבר אשר עבד כסוכן חשאי בעבור MI6. וומאק עצר אותו בעבר וכלא אותו, באופן בלתי חוקי, במשך עשרות שנים בתנאי מאסר מחמירים בכלא פדרלי. הסיבה שבגללה וומאק פונה למייסון, למרות סלידתו מכך, היא מכיוון שמייסון הוא האסיר היחיד בתולדות אלקטרז אי פעם שהצליח להימלט דרך המנהרות התת-קרקעיות של אלקטרז. וומאק מציע עסקה למייסון: מייסון יסייע לצוות ובתמורה ישוחרר מהכלא. לאחר שמייסון מסכים לעסקה וומאק קורע את אישור שיחרורו של מייסון, כאשר מייסון לא רואה זאת. מייסון, בעודו במעצר תחת פיקוחו של הסוכן המיוחד ארנסט פקסטון (ויליאם פורסיית), מצליח לברוח כדי לראות את בתו ג'ייד (קלייר פורלני). גודספיד רודף אחריו, מגיע אליו ומשקר לבתו של מייסון שמייסון עובד עם ה-FBI. גודספיד משכנע את מייסון לשתף פעולה כדי לפתח תוכנית חדירה. וומאק נאלץ להסכים לכך שמייסון יעזוב את הכלא מכיוון שהוא מבין שהצוות יצליח רק עם מייסון יצטרף אליהם ויסייע להם.

הצוות מצליח לחדור לאלקטרז דרך המנהרות התת-קרקעיות של אלקטרז עם הדרכתו של מייסון. חייליו של האמל אורבים להם בחדר המקלחות של הכלא והורגים את כל חיילי צוות הפריצה מלבד מייסון וגודספיד שנותרו בחיים. פקסטון מתכנן לבטל את המשימה, אבל וומאק, שמודע לכך שמייסון הוא איש ה-MI6 ובעברו יוצא השירות האווירי המיוחד, מסכים לתת להם להמשיך ואומר כי מייסון וגודספיד הם התקווה האחרונה שלהם. מייסון מנסה לעזוב את הכלא, אך גודספיד מצליח לשכנע אותו לעזור לו לנטרל את הטילים. תוך שימוש בידע של מייסון על הכלא, הם מחסלים בשקט צוותים קטנים של כמה נחתים ומנטרלים 12 מתוך 15 טילים שיש בידי האמל. האמל מאיים ברמקול לבצע הוצאה להורג של בן ערובה אם הנותרים מ"הקומנדו הימי" לא יכנעו ויחזירו את שבבי ההדרכה שנגנבו מהטילים (האמל לא מודע לכך שגם מייסון וגם גודספיד אינם מהקומנדו הימי). רק מייסון נכנע להאמל, ומתחזה כאדם היחיד בצות ששרד, על מנת לקנות לגודספיד מעט זמן נוסף. אף על פי שגודספיד מצליח לנטרל טיל נוסף, הנחתים לוכדים אותו זמן קצר לאחר מכן. לאחר שכל צוות הפלישה מת או נתפס, הצבא מתכנן תוכנית גיבוי: תקיפה אווירית על ידי מטוסי F/A-18 שמחומשים ב"תרמיט עם פלזמה", דבר שינטרל את הגז הרעיל אבל יהרוג את כל מי שנמצא על האי כולל את בני הערובה.

כאשר מייסון משתמש בניסיון הייחודי שלו כדי שהוא וגודספיד יוכלו לברוח מהתאים שלהם, הוא מגלה לגודספיד מדוע הוא הוחזק שם במשך שנים כה רבות - על גניבת מיקרופילם של הסודות הכמוסים ביותר של ארצות הברית, כולל תקרית רוזוול ורצח קנדי. בזמן שהם מחפשים את שני הטילים האחרונים, האמל משגר אחד מהם, אבל משנה את הקואורדינטות ברגע האחרון וגורם לטיל לשנות את מסלולו לכיוון הים, כך שהטיל לא יפגע באף אחד. כאשר הקפטנים פריי ודארו (גרגורי ספורלדר וטוני טוד) מתלוננים על כך, האמל מסביר שהבלוף שלהם נכשל, מכיוון שהוא מסרב לפגוע באזרחים חפים מפשע. הוא מזמין אותם לצאת עם בני הערובה מאלקטרז עם טילי ה-VX הנותרים כדי לכסות על נסיגתם, בעוד הוא יישאר, על מנת שרק הוא יתפס ויקח על עצמו את האחריות המלאה למעשים שנעשו. כאשר הם מבינים שלא ישלמו להם, פריי ודארו, יחד עם סמל קריספ (בוקים וודביין) יורים בהאמל ובשני בפיקוד, מייג'ור טום בקסטר (דייוויד מורס), ומתכננים לירות את הטיל האחרון על סן פרנסיסקו. עם נשימתו האחרונה, אומר האמל לגודספיד את מיקום הטיל האחרון. גודספיד מגיע לטיל ולפתע דארו צץ ומנסה להרוג את גודספיד באמצעות נשקו. כשגודספיד מזהיר אותו שאם הוא יפגע בטיל שניהם ימותו כתוצאה מהגז הוא מנסה להרוג את גודספיד בידיו ונהרג כאשר גודספיד יורה את הטיל האחרון בו. הטיל מעיף את דארו מחוץ לכלא ומשפד אותו על עמוד ברזל. גודספיד לוקח כדור גז שהשתחרר מראש הנפץ, אך הוא מותקף על ידי פריי שמתחיל לחנוק את גודספיד למוות. תוך שימוש ב-VX כדי להגן על עצמו, גודספיד דוחף את כדור הגז לתוך הפה של פריי, דבר שחושף את שניהם לגז. גודספיד מזריק לעצמו בלב אטרופין בזמן שפריי מת מגז ה-VX. גודספיד מסמן עם זיקוקים ירוקים לאותת כי האיום חלף, אבל רק אחרי שאחד מהטייסים יורה פצצה, שמעיפה את גודספיד לתוך הים. הפצצה פוגעת בקצהו של האי ולא פוגעת באף אחד אחר.

מייסון מופיע שוב כדי למשוך את גודספיד חסר ההכרה אל החוף. כשהוא מתאושש, גודספיד מגלה למייסון שעליו לברוח לפני שה-FBI מגיעים, מכיוון שוומאק קרע את אישור שחרורו מהכלא. גודספיד אומר למייסון שיש לו חליפה ו-200 דולר בחדרו בבית מלון. מייסון מודה לגודספיד, ונותן לו פתק שמכיל את המיקום של המחבוא של המיקרופילם הגנוב. לאחר מכן, כאשר וומאק שואל את גודספיד היכן מייסון, גודספיד אומר לוומאק שמייסון "התאדה". פקסטון שומע זאת אף הוא ומתגובתו ניכר שהוא יודע את האמת אבל הוא לא אומר דבר לוומאק. הסרט מסתיים כשגודספיד ואשתו הטרייה בהריון קרלה (ונסה מרסיל) בפורט וולטון, קנזס, משחזרים את המיקרופילם המכיל חמישים שנה של סודות מדינה, כולל מי באמת הרג את ג'ון קנדי.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שון קונרי
ניקולס קייג'

השחקנים קסנדר ברקלי, דייוויד מרשל גראנט ופיליפ בייקר הול הופיעו ללא קרדיט בסרט.

בשלב מסוים בהפקה היה נראה שארנולד שוורצנגר יגלם את דמותו ד"ר סטנלי גודספיד. שוורצנגר ויתר לבסוף על התפקיד מכיוון שלא אהב את התסריט‏[1].

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופק בתקציב של 75,000,000‏$. הסרט היה שובר קופות בזמנו וגרף סך של 134,069,511‏$ בארצות הברית ו-200,993,110‏$ ברחבי העולם, ובסך הכל סכום עולמי כולל של 335,062,621‏$. בשנת 1996, זה היה הסרט השביעי בגובה הכנסות הסרט בארצות הברית, והסרט הרביעי בגובהו בארצות הברית מבחינת הכנסותיו העולמיות.

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלא אלקטרז
  • שון קונרי, שמשחק את ג'ון פטריק מייסון, גם שיחק את התפקיד של ג'יימס בונד, המרגל הבריטי המפורסם. בסרט, נאמר על מייסון שהוא מרגל לשעבר שנתפס על ידי האמריקנים ב-1960, באותו הזמן ששון קונרי שיחק את ג'יימס בונד. בנוסף, כשסטנלי גודספיד שואל את מייסון איפה הוא למד את כל הכישורים שהוא מפגין, מייסון עונה: "קיבלתי את ההכשרה הטובה ביותר בכל השירות החשאי של הוד מלכותה". זוהי התייחסות ברורה לג'יימס בונד.
  • בעת החתימה על החוזה שיהפוך אותו לאדם חופשי, אומר מייסון "Timeo Danaos et dona ferentes" - אני חושש מהדנאים (היוונים), גם כאשר הם נושאים מתנות. זהו קטע מתוך אינאיס של ורגיליוס והציטוט מתייחס לסוס הטרויאני (הסרט מתבסס על הרעיון של הסוס הטרויאני - חדירה בעורמה למקום שמור והריסתו מבפנים).
  • טקסט קצר המופיע לפני הקרדיטים האחרונים, אומר כי הסרט מוקדש לדון סימפסון, מפיק שותף של ג'רי ברוקהיימר בסרט שמת באותה שנה.
  • בסרט, טייסי חיל האוויר האמריקאי טסים כדי להפציץ את אלקטרז עם מטוסי F/A-18 הורנט. בפועל, לחיל האוויר האמריקני אין מטוסי הורנט. מטוסי ה-F/A-18 הורנט שבסרט מוטסים על ידי טייסי טייסת המלאכים הכחולים.
  • VX הוא לא חומר חומצתי ​​ולכן הוא לא יכול להמיס את העור, כפי שמוצג בסרט. ה-VX גורם, על ידי חסימת האצטילכולין אסטראז, לגירוי קבוע של העצבים דבר שמוביל לשיתוק מערכת הנשימה, ובסופו של דבר למוות. עם זאת, ההשפעה הפוטנציאלית של הגז המוזכרת בסרט היא מוגזמת בעליל. הסכנה היא בעיקר במגע ישיר עם ה-VX והמעבר שלו לגוף דרך העור. בסרט, גז ה-VX הוא בצבע ירוק זרחני בעוד שלמעשה הוא חסר צבע וריח. לעתים קרובות, בשל זיהומים, צבעו משתנה לצהבהב במקצת.
  • בסרט, במגע עם גז VX, יש להזריק מנה של אטרופין בלב באמצעות מזרק עם מחט בגודל מרשים. במציאות, אין צורך להזריק אותו לתוך הלב, ולעתים קרובות החיילים לומדים להזריק את המינון הנדרש לתוך הירך. יתר על כן, מזרקים אמנם חולקו לחיילים, אבל אין מחט נראית במזרקים האלו. זהו מזרק אוטומטי להזרקה שכאשר מזריקים המחט יוצאת באמצעות קפיץ. לאחר הלחיצה על המזרק האטרופין מוזרק לתוך הגוף באמצעות מנגנון השחרור.
  • בסן פרנסיסקו, שם הרחוב שבו המלון ממנו בורח מייסון הוא פיירמונט מייסון סטריט.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוונטין טרנטינו היה התסריטאי של הסרט, יחד עם יונתן הנסליי ואהרון סורקין (שלושתם ללא קרדיט בסרט). הנסליי נפגע עמוקות מכך שלא ניתן לו קרדיט על פועלו. צמד התסריטאים מלוס אנג'לס (במקור מבריטניה), דיק קלמנט ואיאן לה פרנה, הובאו לבקשתו של קונרי כדי לכתוב את השורות שלו, אבל בסופו של דבר שינו הרבה מהדיאלוגים של הסרט. מרדף המכוניות לא היה בתסריט המקורי, זה היה רעיון של מייקל ביי. הרעיון שהדמות שניקולס קייג' מגלם לא תקלל, אלא תדבר בלשון נקייה שהמקסימום שלה הוא "מצוץ מן האצבע" נהגה על ידי קייג' בעצמו. ביי עבד בשיתוף פעולה הדוק עם אד האריס כדי לפתח את אופיו שיהיה ממשי ככל האפשר, ולאחר מכן כדי להוסיף מעט אהדה להאמל.

רוב הקטעים בסרט צולמו בבית הכלא לשעבר באלקטרז בשעות הלילה. שון קונרי החליט להישאר בזמן הצילומים באלקטרז והתגורר בקראוון שהובא לשם עבורו.

היו מתחים במהלך הצילומים בין הבמאי מייקל ביי לבין מנהלי חברת וולט דיסני שפיקחו על הצילומים. בפרשנות מיוחדת עבור אוסף ה-DVD, ביי נזכר בתקופה שבה הוא התכונן לעזוב את הסרט והלך לפגישה עם המנהלים כאשר פנה אליו שון קונרי לבוש בגולף. קונרי, שגם הפיק את הסרט, שאל את ביי לאן הוא הולך, וכאשר ביי הסביר לו שיש לו פגישה עם המנהלים, שאל קונרי אם הוא יכול להתלוות אליו. ביי ציית וכשהגיעו בחדר הישיבות, הלסתות של ה"מנהלים ירדו כשהם ראו את קונרי מופיע מאחוריו". לפי ביי, קונרי הגן על ביי והתעקש שהוא עושה עבודה טובה וצריך להישאר לבד על הסרט.

הסצנה שבה וומאק, מנהל ה-FBI, נזרק מהמרפסת צולמה במלון פיירמונט בסן פרנסיסקו. הצילומים הובילו לטלפונים רבים למלון על ידי אנשים שראו אדם תלוי על המרפסת.

צנזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקן מייקל ביהן חותם על עטיפת ה-DVD של הסרט במהלך כנס "Midtown Comics", ‏23 באוגוסט 2012.

ב-DVD המקורי שהופץ בבריטניה, הסצנה שבה קונרי זורק סכין לתוך גרונו של השומר ואומר לקייג' "אתה לא צריך להסס" נחתכה, אם כי התמונה עצמה הוצגה בטלוויזיה הבריטית. כתוצאה מכך, כאשר קונרי אומר לקייג' בסצנה מאוחרת יותר "אני שמח שאתה לא היססת זמן רב מדי", הסצנה איבדה את השפעתה על צופים שלא ראו את הסצנה הראשונה. חיתוכים אחרים כללו הקטנת ההשפעות של היריות המרובות לתוך רגליו של גמבל בחדר המתים לפגיעה אחת; חיתוך תמונה שמציגה תקריב של גמבל צורח כאשר המזגן מועך אותו; הקול כשמייסון משסף את צווארו של מרינה[דרושה הבהרה] ושני פצעי ירי עקובים מדם (של האמל ובקסטר), שניהם לקראת סוף הסרט.

כאשר הסרט הוצג בבכורה בטלוויזיה הגרמנית (RTL), הוא הוצג בשתי גרסאות: מהגרסה הראשונה (החל מהשעה 20:15) נחתכו רוב הקטעים האלימים והדם וזה הרחיק לכת עד כדי שלא ניתן היה לדעת כמה מהחיילים שרדו. הגרסה השנייה התחילה ב-01:00, והשאירה את כל סצינות שלמות. אותו עיקרון חזר על עצמו גם בהקרנה השנייה של הסרט.

מהסרט צונזרו כמה קללות במהדורות האסיאתיות שלו; המונחים "לזיין" או "לעזאזל" מושמטים בדרך כלל או מוחלפים. למשל, בכל פעם ש"סרטי כוכב" (ערוץ סרטים פופולרי באסיה) מציג את הסרט, המשפט של קונרי, שבו הוא אומר לקייג' "המנצחים הולכים הביתה ומזיינים את מלכת הנשף" מוחלף ב"המנצחים הולכים הביתה לדייט עם מלכת הנשף".

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפריצה לאלקטרז זכה במספר פרסים קטנים, כולל "הצמד הקולנועי הטוב ביותר" עבור קונרי וקייג' בטקס פרסי MTV Movie כמו גם במועמדות לפרס האוסקר עבור המוזיקה הטובה ביותר (קווין אוקונל, גרג פ' ראסל וקית' א ווסטר). בשלב זה הוא בעל דירוג "טרי" (67%) באתר עגבניות רקובות על פי 48 ביקורות, מה שהופך אותו לסרט עם דירוג הטריות הגבוה ביותר של מייקל ביי והסרט הראשון והיחיד שלו שמוגדר כ"טרי".

הסרט נבחר למהדורת DVD מוגבלת על ידי "אוסף קריטריון", שמפרסם בעיקר סרטי arthouse, וסווג ברשימת "סרטים קלאסיים ועכשוויים חשובים" ו"הקולנוע במיטבו". במאמר התומך בבחירתו של הפריצה לאלקטרז נתן רוג'ר איברט, שהיה ביקורתי מאוד כלפי רוב הסרטים המאוחרים יותר של ביי, 3.5 כוכבים מתוך ארבעה כוכבים לסרט, וכינה אותו "הסרט נמצא בראשו של הז'אנר בגלל התסריט, הדיאלוגים השנונים והמיומנות בצילום והאפקטים המיוחדים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון עם ארנולד שוורצנגר, באתר YouTube, ‏22 בינואר 2013 קובץ וידאו(באנגלית)