התקף לב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Accessories-text-editor.svg יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: כתוב ברמה מאוד לא אחידה, יש חלקים שכתובים ברמה רפואית נמוכה ויש הרבה שגיאות עובדתיות/שגיאות מקלדת/שגיאות עברית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דיאגרמה של התקף לב

התקף לב, או בשמו המדעי - אוטם שריר הלב, (Acute myocardial infarction) הוא מצב שבו נוצרת חסימה או היצרות באחד או ביותר מהעורקים הכליליים המזינים את שריר הלב. נגרמת איסכמיה (מחסור בחמצן) שתוצאותיה תלויות במשך החסימה. במקרה הקשה בו החסימה היא ארוכה תתפתח רקמה צלקתית במקום רקמת שריר כיוון שרקמה זו ניחנת ביכולת להתקיים בסביבה דלילה בחמצן. גורם נוסף המשפיע על חומרת המצב הוא מיקום החסימה. המקרה הקשה הוא כמובן חסימה בכלי דם גדול שמזין חלק נרחב משריר הלב, אזי הרקמה שתפתח הצטלקות תהיה נרחבת. הסיבוכים האפשריים עקב אוטם שריר הלב כוללים אי ספיקת לב, הלם, הפרעות קצב , דלקת קרום הלב, בצקת ריאות ובמקרה החמור גם מוות.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

ההיצרות נגרמת בתהליך הקרוי "טרשת עורקים" (Atherosclerosis). בדופן העורק מצטברים חומרים שומניים, הגורמים לבליטה של הציפוי הפנימי של העורק אל תוך חלל העורק, ובכך גורמים להיצרות רוחב העורק. לפעמים נקרע הציפוי שמעל לבליטה השומנית, ובמקום הקרוע נוצר קריש דם שיכול לגרום לסתימה מלאה ופתאומית של העורק. במקרים רבים נפסקת כתוצאה מכך אספקת הדם לשריר הלב, מה שגורם לנזק לשריר הלב, או בשמו הידוע: התקף לב. תוצאות טובות בטיפול בהתקף מושגות היום ביחידות לטיפול נמרץ לב. במקרה והחסימה הוסרה במהירות על ידי טיפול הולם ניתן להשתקם מההתקף ולחזור לחיות חיים מלאים ופעילים לצד ההבנה כי לאדם סיכון גבוה לפתח מחלות לב ועליו לשמור על אורח חיים בריא ולהתמיד בבדיקות שגרתיות על מנת למנוע התקף נוסף.

[עריכה] תופעות מקדימות להתקף הלב

[עריכה] טרשת עורקים

טרשת העורקים היא מחלה המהווה את אחד מגורמי התמותה העיקריים בעולם המערבי. התהליך הטרשתי הינו תהליך כרוני שאינו מראה סימנים ומתחיל כבר בגיל מוקדם ונמשך עד לשלבים מתקדמים של חסימת העורקים. הסימפטומים של המחלה עשויים להתבטא בגילאים מאוחרים יותר, כאשר שיעור החסימה מגיע לכ-90%.

[עריכה] התבטאות הכולסטרול בהתקף הלב

ישנם כמה גורמי סיכון מרכזיים המשפיעים על הסיכוי לפתח מחלות לב : רמת כולסטרול גבוהה, רמת טריגליצרידים גבוהה, עישון, לחץ דם גבוה, סוכרת, השמנה, גיל, חוסר פעילות גופנית ותורשה. ככל שגורמי הסיכון רבים יותר, כך גדל הסיכון ללקות במחלות לב, בכללן להתקף לב.

[עריכה] גורמי התקף לב

  • הסיבה הראשית להתקף לב היא טרשת עורקים
  • תרומבוזה (היווצרות קריש דם בעורקים הכליליים) היא גורם מרכזי נוסף להתקף לב
  • עלייה משמעותית בצריכת החמצן של שריר הלב
  • דימום אל תוך הפקק הכלילי
  • עיוות אחד מהעורקים הכליליים
  • מחלות בלתי תורשתיות, כגון עגבת

[עריכה] תסמיני התקף הלב

אזורים שבהם מופיע כאב (האזור הטיפוסי ביותר צבוע בצבע אדום כהה, באדום בהיר מסומנים אזורים נוספים)
מבט מאחור.

להתקף לב ישנם תסמינים רבים. לא לכל אדם הלוקה בהתקף לב יש את כל התסמינים הקיימים, הוא עלול ללקות בכמה תסמינים בלבד. אחד הסימנים הבולטים ביותר הוא הכאב בחזה. הכאב בחזה דומה לכאב שבתעוקת חזה (כאב במרכז החזה, המופיע במאמץ ומוקל במנוחה. עלול להתפשט לזרועות וללסתות) אבל הוא לא מוקל עם מנוחה. ההרגשה בכאב זה היא לחץ חזק מאוד במרכז החזה בדרך כלל אשר יכול להתפשט ליד שמאל, לגב, לצוואר, ללסת ואפילו לכיוון הבטן. סימפטומים נוספים הם ההזעה הקרה והפחד הגדול. תסמינים נוספים שעלולים להיות הם: שיהוק, סחרחורת, עילפון,חוסר הכרה, עייפות, קוצר נשימה המחמיר בשכיבה ומוקל בישיבה או בעמידה ואפילו הרגשת צריבה בחזה. במקרה שאדם חש בחלק מסימנים אלו או ששם לב שאדם לוקה בתסמינים לעיל יש להזעיק מיד אמובולנס. רבע ממקרי אוטם שריר הלב אינם מלווים בסימפטומים, דבר התדיר יותר באוכלוסייה מבוגרת ובנשים.

[עריכה] מניעת התקף הלב

התקף לב עלול להיגרם כתוצאה מהשמנה ומעישון, ועל כן, צמצום אכילת שומנים, ביצוע פעילות גופנית באופן קבוע, הדרגתי ולא פתאומי והימנעות מעישון עשויים לסייע במניעת התקף לב. לחץ נפשי כגון לחץ עבודה, לימודים, מבחנים וכו' הוא גורם נוסף ומשמעותי שעלול לגרום להתקף לב. בנוסף, רקע תורשתי מגביר סיכון להתקף לב, ולכן מודעות למקרים קודמים במשפחה מסייעת במניעה.

[עריכה] טיפול בהתקף הלב

אם אדם מקבל טיפול תוך שלוש עד ארבע שעות מהופעת ההתקף, סיכויו להשאר בחיים גבוהיים משמעותית מאשר אדם שקיבל טיפול מאוחר או שלא קיבלו כלל. שלושים וחמישה אחוזים עד ארבעים אחוזים מהלוקים בהתקף לב נותרים בחיים אחרי כעשר שנים. בכל מקרה שבו אדם אינו חש בטוב ונחשד בהתקף לב יש להזעיק את מגן דוד אדום בדחיפות. בנוסף, יש להורות לחולה לשבת או לשכב בהתאם לנוחיותו מבלי להתאמץ ולחכות לצוות מגן דוד אדום. ניתן לתת אספירין בלעיסה בכמות של 162-325 מ"ג כדי לדכא היווצרות של קרישי דם נוספים זאת כאשר ברור שהאדם אינו רגיש לאספירין. כמו כן, קיימת האפשרות של נתינת ניטרוגליצרין מתחת ללשון.

לאחר שהאדם הגיע לבית החולים, יש לבצע מהר ככל הניתן טיפול, שנועד לפתוח את כלי הדם הכלילי החסום - זאת על ידי אחת משתי אפשרויות: האפשרות הראשונה היא צנתור (Primary coronary intervention או PCI) והאפשרות השנייה היא מתן טיפול פיברינוליטי (מתן תרופות שממסות את קריש הדם). הבחירה בין שתי האפשרויות תלויה בזמן שחלף מתחילת האירוע וסוג התקף הלב (מיקומו בלב - קיר קדמי / תחתון וכדומה). כל אדם לאחר התקף לב יעבור צנתור בשלב כלשהו לצורך הערכה של היקף מחלת נימי הלב.

עם שחרור האדם מבית החולים לאחר התקף לב, עליו ליטול קבוצה של תרופות באופן קבוע, חלקן אף לכל החיים; קבוצה זו תכלול תרופות מדכאות חבירה של טסיות (אספירין, פלביקס), חוסמי בטא, מעכבי האנזים ACE, וסטטינים (להורדת כולסטרול בדם). חינוך להרגלי חיים נבונים (מניעת עישון, דיאטה הולמת, איזון רמת הסוכר בדם, איזון לחץ דם, ביצוע פעילות גופנית) כדי למנוע הישנות של אירועי לב בעתיד.

[עריכה] צנתור הלב

"צנתור" הוא מונח כללי להחדרת קטטר לתוך צינור חלול בגוף האדם. המונח צינתור מכוון לרוב לצינתור של כלי דם קורונרים (כליליים). פעולה זו היא בראש וראשונה אבחנתית (כ 70% מהפעולות הם אבחנתיות בלבד) ובמידה וזוהה כלי דם מוצר או חסום אשר מתאים לפתיחה ניתן לבצע ניסיון פתיחה. בעבר פתיחה של כלי דם מוצר הייתה באמצעות הרחבה של בלון בלבד אך מחקרים הראו שתוך מספר חודשים המקום היה מוצר בשנית.

לפני מספר שנים הומצא הסטנט (Stent) או הקפיץ. קפיץ זה מוכנס על גבי בלון ומורחב בתוך המקום המוצר ושומר את דפנות כלי הדם פתוחים, לאחרונה אף מצפים את הקפיץ בתרופות שונות אשר עוזרות למנוע את סתימתו של הקפיץ, דבר הנקרא באנגלית Drug Eluding Stent.

יש לציין כי בשנים האחרונות תפס תאוצה פעולה הנקראת CARDIAC CT אשר נועד להחליף את הצנתור האבחנתי וזאת באמצעות הזרקה של חומר ניגוד וצילום CT מהיר אשר מדגים את ההיצרויות הכלי הדם הכליליים.

[עריכה] אבחנה רפואית

אוטם בשריר הלב מאובחן על פי סימנים קליניים (כאבים בחזה, קוצר נשימה, זיעה קרה וכו'), על ידי בדיקת אקג ועל ידי בדיקות דם.
האבחנה המקובלת היום לאימות התקפי לב היא בדיקת דם לאנזים ששמו טרופונין אשר נשפך לדם לאחר שתאי הלב נפגעים. האנזים הזה מאוד ספציפי לתאי הלב .

ישנם מצבים שחלק מהחולים שעוברים התקפי לב לא מלווים בשינויים באקג . באקג החלק המאוד ספציפי שחלים בו השינויים הוא מקטע ST, אשר אנו מצפים לראות עליה או צניחה של מקטע זה מהקו האיזואלקטרי "התקין".

את הלב מחלקים לקירות. בהתקפי לב ניתן למקם את ההתקף על פי החיבורים השונים באקג . הלידים באקג הינם I II III AVR AVL AVF V1 V2 V3 V4 V5 V6 ובמצבים מסוימים משתמשים ב RV3 RV4 V7 V8 V9 . שילוב של שני לידיים ומעלה מצביעים על מיקום האוטם בלב.

INFERIOR WALL II III AVF

ANTERIOR SEPTAL WALL V1 V2 V3 V4

ANTERIOR WALL V3 V4

ANTERIOR LATERAL WALL V3 V4 V5 V6

HIGH LATERAL WALL V5 V6 I AVL

EXTENSIVE ANTERIOR WALL V1 V2 V3 V4 V5 V6 I AVL

POSTERIOR WALL V7 V8 V9

RIGHT VENT V1 AVR RV3 RV4

אם יש קושי באבחון מיקום האוטם ובהערכה של תפקוד הלב אז נעזרים בבדיקת אקו לב.

[עריכה] קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A3_%D7%9C%D7%91