הימיר
במיתולוגיה הנורדית, הימיר (נורדית עתיקה: Hymir) הוא ענק. הימיר הוא דמות ראשית בשיר "הזמר של הימיר" (Hymiskviða) מהאדה הפואטית, והוא מופיע גם באדה הפרוזאית, שכתב סנורי סטורלוסון. בנוסף למקורות הכתובים, הימיר מופיע במספר איורים על גבי אבנים מימי הוויקינגים.
בזמר של הימיר, הימיר מתואר בתור אביו של האל טיר, בניגוד למקורות אחרים. בשיר, טיר ותור מגיעים אל הימיר כדי להביא לסעודתם כלי עצום להכנת משקאות אלכוהוליים. הימיר מסכים לתת לשניים את הכלי בתנאי שתור יוכל להדגים את עוצמתו בכך שישבור כוס בלתי ניתנת לשבירה. תור זורק את הכוס על ראשו הקשיח של הימיר, והכוס נשברת. בחזרתם של תור וטיר למשכנם, הימיר מוביל מספר ענקים למתקפה עליהם, ותור הורג אותם.
בזמר של הימיר מסופר גם שתור והימיר יצאו לדוג, ושתור כמעט הצליח לתפוס את יורמונגנד. סיפור דומה כתוב באדה הפרוזאית, והסצנה הזו היא המופיעה במספר איורים מוקדמים.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדה פואטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
באדה הפואטית, הימיר מופיע בשירים "הזמר של הימיר" וב"התנצחות של לוקי" (Lokasenna).
הסיפור בזמר של הימיר השתמר בצורה לא טובה עד לכתיבתו, אך המקור של הסיפור הכללי כנראה מוקדם יותר.[1]
בתחילת השיר, האלים מבקשים מאייגיר שיערוך עבורם סעודה, והוא נותן תנאי שתחילה נדמה בלתי אפשרי, שהם יביאו לו חבית מספיק גדולה כדי להכיל מספיק אלכוהול לכל הסועדים. טיר נזכר ש"מזרחית לאליווגר" שוכן הימיר אביו, ובבעלותו חבית עצומה. האלים מגיעים למשכנו של הימיר. לאחר שחזר מציד, אשת הימיר מספרת לו כי בנו הגיע למשכנו ושתור מלווה אותו, וכי השניים מסתתרים מאחורי עמוד. הימיר מרסק את העמוד ושמונה סירי ברזל באמצעות מבטו בלבד. סיר אחד לא נשבר, ונשאר שלם אחרי שנפל לקרקע. הימיר לא מרוצה מנוכחותו של תור, שנודע כמחסלם של הענקים.
הימיר מורה על כך ששלושה שוורים יבושלו. תור אוכל שני שוורים בעצמו. בגלל הכמות העצומה של האוכל שתור אכל, הימיר אומר למבקרים שביום למחרת הם יצטרכו לאכול אוכל שהם יצודו בעצמם. תור מציע לדוג, בתנאי שיקבל מהימיר פתיון. הימיר אומר לתור להשתמש בשוורים כפתיון, ותור עורף ראש של שור. בדיג שלהם, הימיר תופס בעצמו שני לווייתנים. תור, בעזרת הפתיון שהכין קודם, תופס את יורמונגנד ומצליח להעלות אותו על סיפון הספינה. תור מכה בעצמה בראשו של יורמונגנד, והמפלצת שוקעת אל תוך הים.
הימיר לא מרוצה ממה שקרה, וכשהשניים חוזרים ליבשה, בהתחלה הוא לא אומר מילה. לאחר זמן מה הימיר מאתגר את תור ואומר לו לשאת את הלווייתנים לחווה ולרתק את הספינה. תור מצליח לעשות זאת. למרות שתור כבר הפגין את עצמתו, הימיר אומר לתור שאף אדם אינו חזק אלא אם הוא יכול לשבור את כוסו. תור מיד זורק את כוס הזכוכית שקיבל על עמודי אבן, אבל האבן ניתצת ואילו הכוס חוזרת שלמה להימיר. אישה אומרת לתור לרסק את הכוס על ראשו של הימיר, שלטענתה קשיח יותר מכל כוס. תור זורק את כוס הזכוכית על ראשו של הימיר, הכוס ניתצת, וראשו של הימיר נותר שלם. הימיר מביע צער על כך שהכוס נשברה.
הימיר מסכים לכך שהמבקרים ייקחו את הכלי העצום להכנת בירה שבשבילו הם באו, אך מביע ספק לכך שהם יצליחו לשאת אותו. טיר מנסה פעמיים להזיז את הכלי, אך לא מצליח. תור מצליח לשאת את הכלי.
בזמן חזרתם, תור מסתכל אחורנית ורואה מכיוון המזרח צבא גדול, ואיתו הימיר. תור מוריד מכתפיו את הכלי העצום, ובעזרת מקבתו מיולניר הורג את כל הענקים.
ב"התנצחות של לוקי", לאחר שהאל ניורד מוחה על הדברים שלוקי אומר לאלה פריה אודות התנהגותה המינית, לוקי מקלל את ניורד ומזכיר את הימיר:[2]
שְׁתוֹק אַתָּה, נְיוֹרְד, / כַּמָּה פְּעָמִים שְׁלָחוּךָ
בֶּן-תַּעֲרוּבוֹת אֶל הָאֵלִים,
סִיר-שֶׁתֶן הָיִיתָ, וּבְנוֹתָיו שֶׁל הִימִיר
הֵטִילוּ מַיִם בְּפִיךָ.
ג'ון לינדו כותב שייתכן ש"בנותיו של הימיר" הוא כינוי פואטי לענקיות באופן כללי.[3]
אדה פרוזאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב"הטעיה של גילבי" באדה הפרוזאית, המלך גילבי (שקורא לעצמו גאנגלרי) שואל שלושה אנשים ("גבוה", "גבוה באותה מידה", ו"שלישי") שאלות אודות העולם המיתולוגי הנורדי. אחרי שאלה של גאנגלרי אודות אוטגרדא-לוקי ותור, גבוה מספר לגאנגלרי שתור פעם יצא למסע במידגארד כשהתחזה לאדם צעיר, ובאחד מהלילות במסעו הוא נתקל בביתו של ענק בשם הימיר, שם הוא נשאר לישון באותו הלילה. בצאת השחר הימיר קם והכין את עצמו לקראת שיט לשם דיג. תור ביקש מהימיר לתת לו לשוט איתו. הימיר אמר לתור שזה לא יועיל לו מכיוון שתור היה עוד קטן וצעיר, ושאם תור יישאר בחוץ זמן רב כמו שהימיר היה רגיל אליו, יהיה לו קר. תור אמר להימיר שהוא לא בטוח שהוא יהיה הראשון שיבקש לחזור חזרה ליבשה, והוא כעס מאוד על הענק, אבל מנע מעצמו לפגוע בהימיר מפני שרצה להפגין את כוחו בצורה אחרת.
הימיר אמר לתור למצוא פתיון לעצמו. תור הלך לעדר שוורים שהיה שייך להימיר, וערף את הראש של השור הגדול ביותר בעדר, והשתמש בו כפתיון. כשהימיר ותור שטו הימיר הרגיש עצמה מחתירותיו של תור, והסירה התקדמה במהירות רבה. כשהשניים הגיעו לנקודה שבה הימיר לרוב עצר ודג, תור ביקש שימשיכו עוד, והם שטו עוד. בשלב כלשהו הימיר אמר לתור שהם שטו יותר מדי רחוק למקום מסוכן, מפני שאיפה שהם היו שכן יורמונגנד. תור חיבר את הפתיון שלו לקרס הדיג, ששקע מטה. הפתיון שיטה ביורמונגד, שנגס בראש של השור, ופיו נתפס בקרס. יורמונגד טלטל עצמו על מנת להיפטר מהקרס, ואגרופיו של תור הכו את שפת הסירה מעצמת הטלטול. תור השתמש בכל כוחו כדי למשוך את יורמונגד אל שפת הסירה, ורגליו חדרו דרך הסיפון והגיעו אל הים. כשהימיר ראה את הנחש, הוא נהיה חיוור, ונבהל מזה שמי הים הציפו את סיפון הסירה. באותו הזמן שתור הרים את מקבתו, הימיר הוציא את סכין הפתיון שלו וחתך את חוט הדיג של תור, כך שלא היה מחובר לשפת הסירה. הנחש שקע בחזרה לים. תור הכה את הימיר באוזנו, והענק עף אל תוך הים, והיה ניתן לראות רק את נעליו. תור הלך במים בחזרה ליבשה.
אבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם מספר אבנים מימי הוויקינגים אשר מתארות באיורים סצנות אשר מזכירות את הכתוב אודות תור, הימיר, ויורמונגד באדה הפואטית ובאדה הפרוזאית. הימיר כראה מופיע בשלוש מהן, ובאחת הוא לא מופיע. האבן שבה הוא לא מופיע, אבן אלטונה, מתוארכת למאה ה-11. יש קושי בתארוך של האבנים שהוא מופיע בהן. אבן הרדום מתוארכת לתקופה שבין המאה השמינית למאה ה-11, צלב גוספורת מתוארך למאה ה-10, ואבן כנסיית ארדרה השמינית מתוארכת למאה השמינית.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנתוני פולקס, Edda, לונדון: אוורימאן, 1995
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שאול טשרנחובסקי, מן האדה האיסלנדית
- הימיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קרולינה לרינגטון, The Poetic Edda, ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2014
- ^ שאול טשרנחובסקי, מן האדה האיסלנדית
- ^ ג'ון לינדו, Norse Mythology: A Guide to the Gods, Heroes, Rituals, and Beliefs, ארצות הברית: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2001, עמ' 190-191
- ^ פרבן סרנסן, The Poetic Edda: Essays on Old Norse Mythology 6,Þorr’s Fishing Expedition, רוטלג', 2016
