אודין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אודין עם זוג העורבים והזאבים המשרתים אותו

אוֹדיןנורדית עתיקה: Óðinn) הוא האל הבכיר במיתולוגיה הנורדית, מנהיג אלי האייסיר ומלך אסגארד, מקום מושבם של האלים. כדמויות אחרות בפנתיאון הנורדי, דמותו של אודין מורכבת וקשורה לתחומים רבים - החוכמה, המלחמה והקרבות, קסם הרוּנות והשירה. בנוסף קשור אודין קשר הדוק עם נושא המוות, שכן לוחמים אשר מתו בגבורה בשדה הקרב הגיעו להיכלו ואלהלה. שם חיכו עמו לרַאגְנַארוֹק, קרב אחרית הימים בין האלים ואויביהם הענקים, בו ייהרג אודין על ידי הזאב פֵנְריר.

אודין ידוע גם בשמות ווֹדֵן (Wōden) באנגלית עתיקה, ווֹדָן (Wodan) או ווֹטָן (Wotan) בגרמנית עתיקה, גוֹדָן (Godan) בלומברדית ועשרות שמות אחרים בנורדית עתיקה[1]. באנגלית ובמספר שפות גרמאניות אחרות קרוי יום רביעי (Wednesday) על שמו של אודין.

הדמות המיתולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולדתו ומשפחתו של אודין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודין היה בנם של בוֹר והענקית בֵסטְלַ‏ה[2], יחד עם אחיו וילי ו-וֵה. הוריהם מוכרים רק בהקשר היותם הוריו של אודין.

אשתו של אודין היא פריג, אך גם יורד ו-רינד היו בנות זוגו. אודין כונה אַ‏לְפֶ‏וֹ‏דְ ("אב כל") בגלל חשיבותו, תפקידו בבריאת היקום (ראה להלן) והיותו אביהם של אלים חשובים רבים. מקורות שונים מזכירים צאצאים רבים, אך התמונה לא תמיד מלאה או אחידה. עובדה זו יכולה להתפרש כקיומן של מספר מסורות שונות, או לחלופין להצביע על כך שלא הייתה מסורת בנושאים מסוימים. אל היופי והתמימות בַלדֵר (מאשתו פְריג), אל הרעם תוֹר (מאלת האדמה יוֹרד), וידאר ו-וַ‏אלי מוזכרים כצאצאיו של אודין במקורות רבים‏‏. התמונה פחות ברורה עבור הֵיימדַל, האל השומר על אסגארד, בְראגי המשורר, והאל העיוור הוֹד. עובדת היותם בניו של אודין מוזכרת רק באֵדה הפרוזאית המאוחרת[3]. האל טיר הוא דוגמה לחוסר עקביות במקורות. לטענת האדה הפרוזאית, טיר היה בנו של אודין[4], אולם טענה זו אינה נתמכת על ידי האדה הפואטית, שלפיה היה טיר בנו של הענק הימיר[5].

רכושו של אודין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודין על סוסו סְלֵייפְניר

אודין קבע את מקום מושבו באסגארד, עולמם של האייסיר. היכלו המפורסם ביותר הוא ואלהלה ("היכל הנופלים") אשר נמצא בגְלַ‏תְסְהֵיים ("אזור של אושר" או "אזור זוהר"). להיכל זה מגיעים הלוחמים האמיצים ביותר לאחר מותם. בנוסף, מספרת האדה הפרוזאית כי משכן בשם וַ‏לַ‏שְקַ‏לְף ("מושב הנופלים"), שאותו בנו האלים ואשר גגו עשוי מכסף, שייך לאודין. בתוך המשכן נמצא הכס הְלידְשְקַ‏לְף ("מושב שער"‏‏[6] או "סלע השמים"‏‏[7]). המושב מאפשר לאודין לראות את כל היקום. כאשר האל לוקי גרם למותו של האל בלדר והתחבא מזעם האלים, נעזר אודין בהלידשקלף כדי לאתר אותו. אלים אחרים שישבו על הלידשקלף זכו אף הם ליהנות מיכולותיו. ה"בלדה של גְרימניר" מתחילה מכך שאודין ואשתו פריג מתבוננים בעולם ביחד מהכס, ואילו ה"בלדה של סְקירניר" מתארת את האל פרייר סוקר מהכס את עולם הענקים.

לרוב היה אודין חמוש בחניתו גוּנגְניר (בתרגום חופשי "המתנועעת"). החנית אף פעם לא החטיאה את מטרתה ושום דבר לא בלם את מעופה. על פי הסאגות, אודין הלווה את החנית לגיבורים שבהם תמך. אלה אשר החנית תעבור לידם במעופה ימותו בקרב, ואילו מטיל החנית יזכה בניצחון[8]. היות שכל תכונותיו של הנשק קשורות להטלתו, ניתן לומר כי הנשק הוא למעשה כידון. אך ההתייחסות לגונגיר היא כחנית ברוב המוחלט של המקרים ובמילא אין חשיבות להגדרה כשמדובר בחפץ מיתי קסום. גונגניר נוצר על ידי גמדים בעקבות בקשה של לוקי. יחד עמו נוצרו חפצים אחרים, כגון מקבתו של האל תור והטבעת דְרָאוּפְניר ("הנוטפת") שגם ניתנה לאודין. מהטבעת נוצרו שמונה טבעות זהות כל לילה תשיעי[9] והיא סימלה עושר ושפע.

משרתיו של אודין[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אודין וולקיריות", בול מאיי פארו משנת 2003

.

הוולקיריות הן המשרתות וממלאות רצונו של אודין. תפקידן היה לבחור את הלוחמים הראוים בשדה הקרב, ובמותם ללוות אותם לואלהלה. שם הגישו הוולקיריות תמד ובשר לאודין וללוחמיו. לשירותו של אודין עמדו גם מספר בעלי חיים. סוסו סְלֵייפְניר ("החומק במהירות") בעל שמונה הרגליים הוא המהיר ביקום, ואודין רכב עליו לרבים ממסעותיו. סלייפניר הוא צאצאו של האל לוקי (ראו סיפור בניית החומה של אסגארד). סיפור אחר באדה הפואטית מספר כי על שיניו של סלייפניר היו חרוטות רונות[10]. לצדיו של אודין ישבו צמד הזאבים גֵרי ופְרֵקי ("חמדן" ו"רעבתן" בהתאמה), מסופר עליהם מעט ולא ברור אם היה להם תפקיד מעשי או סמלי בלבד. בזמן שהותו בוואלהלה היו הזאבים יושבים לידו, ואודין, אשר התקיים על שיכר ותמד בלבד, האכיל אותם באוכל שהוגש לו. זוג העורבים שלו, הוּגין ומוּנין ("חשיבה" ו"זיכרון" בהתאמה) נשלחו לעוף כל יום מעל העולם ולדווח לאדונם על המתרחש, על כן נקרא אודין גם רַ‏פְנַ‏גוּ‏ד ("אל עורב").


Huginn ok Muninn fljúga hverjan dag הוגין ומונין עפים כל יום
Jörmungrund yfir מעל האדמה העצומה
óumk ek of Hugin דואג אני להוגין
at hann aftr né komit שמא לא יחזור
þó sjámk meir um Munin אך אף יותר חרד אני למונין
האדה הפואטית, חלק רביעי - הבלדה של גרימניר, בית 20 [11]

אל המלחמה והקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מותו של אודין", בול מאיי פארו משנת 2003. אודין, אוחז בחניתו, נאכל על ידי הזאב פנריר. ברקע הענק סוּ‏רט, מחזיק את חרבו, והאל תור נלחם עם הנחש יוֹ‏רְמוּ‏נְגַ‏נְד.

בראש ובראשונה אודין הוא אל המלחמה, הקרבות והלוחמים. במקרים רבים הוא מוזכר כמביא הניצחון ולעתים כמחרחר ריב וגורם למלחמות, על כן נקרא ניקַ‏ר ("המסיט למלחמה").

Fleygði Óðinn ok í folk of skaut אז הטיל אודין את חניתו על הצבא
þat var enn folkvíg fyrst í heimi ובאה לעולם המלחמה הראשונה
האדה הפואטית, חלק ראשון - נבואתה של החוזה, בית 24 [12]

הטלת החנית גוּ‏נְגְניר הייתה הכרזת המלחמה הראשונה בעולם, המלחמה בין אלי האייסיר לבין אלי הוואניר. מאז, נהגו הלוחמים להטיל חנית בצבא היריב לפני תחילת הקרב. בפעולה זו הם ביקשו מאודין ניצחון, קידשו לו את מות אויביהם וסימנו את תחילת הקרב[13]. בקרב ראשון זה לא ניצח אודין את יריביו, חומות אסגארד נהרסו ולבסוף נכנעו אלי האייסיר ונכרת הסכם שלום.

אודין היה ידוע בדעתו ההפכפכה, לא פעם היה משנה את דעתו ומעניק את הניצחון לצד השני. ייתכן והאמונה בתכונת אופי זו נבעה מכך שפעמים רבות היו שני הצדדים מתפללים לאודין ורק צד אחד היה מנצח בסופו של דבר. חוסר עקביות זה של אודין זוכה ללעגו של לוֹ‏קי, הטוען שלעתים קרובות מדי מעניק אודין את מתנת הניצחון לאלה אשר לא היו ראויים לה[14].

שמו של אודין קשור למילה אוֹ‏ד (Óðr) בנורבגית. המילה היא שם עצם ושם תואר בעלי משמעות שונה לחלוטין. את שם התואר ניתן לתרגם ל"מטורף", "תזזיתי", "זועם" ו"אלים" ואילו שם העצם מתורגם כ"שכל" ו"בינה"[15]. ללוחמים נאמנים, הבֵרְסֵרְקֵרים, העניק אודין את מתנת האוֹ‏ד, שיגעון הקרב. הלוחמים הביאו את עצמם למצב של השתוללות לפני הקרב, באמצעות טקסים וסמי הזיה. מצב פסיכולוגי זה, משולב בעמעום תחושת הכאב, גרם ללוחמים להתעלם מפצעיהם ולהילחם ללא שריון. לפי סאגת יַ‏נגְלינְג - "אנשיו (של אודין) שעטו קדימה ללא שריון, היו מטורפים ככלבים או זאבים, נשכו את מגיניהם והיו חזקים כדובים או שוורים. הם הרגו אנשים במכה יחידה אבל מגע אש או ברזל לא השאיר עליהם את אותותיו. אלה נקראו בֵרְסֵרְקֵרים"[16].

כאשר יגיע הרַאגְנַארוֹק, קרב אחרית הימים, יוביל אודין את האלים, תומכיהם והגיבורים אשר חיכו בהיכלו לשדה הקרב. בקרב עצמו הזאב פנריר יהרוג את אודין. בנו וידאר יתייצב מול הזאב, ינעץ את חרבו בליבו וינקום את מות אביו.

בריאת העולם ויצירת האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"האנשים הראשונים", בול מאיי פארו משנת 2003. אודין יוצר את האנשים הראשונים

סיפור בריאת העולם מספר כי אודין ושני אחיו הרגו את הענק הראשון יימיר ויצרו ממנו את מרבית היקום. לאחר שנוצר היקום, יצרו שלושת האלים את האנשים הראשונים משני עצים. אודין הפיח בהם חיים ואילו אחיו העניקו להם מחשבה, רגשות וכן את חושי הראייה והשמיעה. בהקשר זה נקרא אודין פוֹ‏לְדַ‏רְדְרוֹ‏טין ("אדון האדמה") ואַ‏לְדַ‏פוֹ‏ד ("אבי האדם").

אל החכמה והשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודין בדמות הנווד בעל העין האחת, 1886 מאת גאורג וון רוזן
אודין שופך חלק מתמד ההשראה על עולם בני האדם

סיפורים רבים אודות אודין מוקדשים לתיאור מאמציו לזכות בידע ובעצות, לפעמים תוך מוכנות להקרבה. מספר סיפורים כתובים בצורת שיחה והמידע המועבר לקורא חשוב יותר מהעלילה עצמה. ב"בלדה של ואתְרוּתְניר" מגיע אודין, מחופש, להיכלו של הענק ואתרותניר ("חזק בחידות") ומציג את עצמו כאדם ששמו גַנְגְרַת ("משיג עצות"). הענק מזמין את אודין להוכיח את חוכמתו בתחרות חידות שעליה יהמרו שניהם בראשיהם. לאחר שיחה ממושכת, שבמהלכה נגלה לקורא מידע רב, נשאל הענק "מה לחש אודין באוזנו של בנו לפני שהובל לשריפה?". השאלה מתייחסת לבנו בלדר, אשר נרצח על ידי האל הוד (ראו סיפור מפורט בערך על ראגנארוק) ונשרף בתוך ספינה בצורה טקסית. הענק מבין כי רק אודין בעצמו יוכל לדעת את התשובה לשאלה זו ומודה כי אודין אכן חכם יותר[17].

הבלדה של גְרימניר מספרת על ויכוח של אודין עם אשתו פריג בנוגע למלך מסוים שעליו הוא פרש את חסותו. פריג טוענת כי המלך רשע ומענה את אורחיו ואודין יוצא לבדוק את הטענה. מחופש כהרגלו, אודין מציג את עצמו למלך כאדם בשם גרימניר ("חובש הברדס"), אולם מסרב לספר דבר על עצמו. המלך מחליט לענות אותו כדי להכריחו לדבר ואודין נקשר בין שתי להבות. אַגְנַר, בנו של המלך, לא מסכים עם מעשי אביו ומציע לאודין משקה. על נדיבות זו, מעביר אודין לנסיך מידע רב על האלים והעולם. בסופו של הסיפור, מגלה המלך כי הוא מענה את אבי האלים ומנסה לחלצו מהאש. אולם, חרבו קופצת מנדנה והוא נופל עליה. לאחר מכן מולך בנו אגנר שנים רבות[18].

רצונו של אודין לרכוש ידע נראה גם בנכונותו להקריב אחת מעיניו כדי לשתות מהבאר של מימיר[19]. שתיית מי הבאר העניקה חכמה, אולם מימיר דרש מחיר כה גבוה עבור הגישה למים, עד כי אף אל חוץ מאודין לא היה מוכן לשלמו. כאשר נותר עם עין אחת בלבד, נקרא אודין גם בַ‏לֵיְג ("בעל העין הבוערת").

אודין מודע לנבואה אודות הראגנארוק, קרב אחרית הימים, ועל כן מזהה את הסימנים ומנסה להתכונן. בעוד אויביו צועדים לעבר שדה הקרב, פונה אודין אל הענק מִימִיר בפעם האחרונה כדי לקבל את עצתו.

המסורת גם קושרת את אודין עם מתן היכולת לכתוב שירה. אודין היה האל אשר לפי האדה הפואטית השיג את תמד ההשראה מהענקים. תמד ההשראה נעשה על ידי צמד גמדים אשר שחטו את האל החכם קווסיר וערבבו את דמו עם דבש. בהמשך לקח הענק סיטונג את התמד מידי הגמדים והציב את בתו לשמור עליו. אודין פיתה אותה וגנב את התמד. בזמן מעופו חזרה לאסגארד שפך אודין בטעות מעט מהתמד על עולם בני האדם[20] והעניק להם את היכולת להלחין שירים. באדה הפרוזאית, האל בְרַאגי מספר כי אודין נתן את התמד לאלים ולאלה אשר יכולים להלחין, ועל כן קוראים לשירה "השלל של אודין ומתנתו"[21]

מארח נשמות הגיבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבורים שמתו בשדה הקרב ונבחרו על ידי הוולקיריות מגיעים לוואלהלה, היכלו המפואר של אודין. מקורות מסוימים טוענים כי אודין מקבל רק מחצית מהלוחמים ואילו החצי השני מגיע לפולקוואנג, מקום מגוריה של האלה פריה[22]. הלוחמים המובחרים אשר הגיעו לוואלהלה נקראו אֵיְנהֵרְיַאר. תרגום המונח הוא "צבא של אחד", במשמעות של לוחם יוצא דופן ברמתו. אולם ניתן להבין את הביטוי גם כשם כולל לאלה אשר נמצאים עתה בצבא אחד בעוד קודם הם היו בצבאות שונים. נשמות הלוחמים המובחרים יחכו בוואלהלה עד הראגנארוק, שבו יילחמו לצדם של האלים כנגד הענקים. עד אז יבלו את זמנם באכילה, בשתייה ובקרבות אימונים בחברתו של אודין. על תפקידו זה, נקרא אודין גם וַ‏אלְפַ‏דֵר ("אבי המתים").

מגלה הרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האדה הפואטית, אודין הקריב את עצמו במשך תשעה ימים. הוא נתלה על העץ יגדראסיל ופצע את עצמו בחניתו, כדי לגלות את קסם הרונות. בסופו של התהליך, אודין מגלה את הרונות ומתרפא. בהמשך הבלדה, אודין מספר לקורא על הרונות השונות שהוא מכיר ועל יכולתן. מעשה זה קשר את אודין עם התלייה, הוא נקרא גם הַ‏נְגַ‏טיר ("אל התלויים") וקורבנות אדם הוקרבו לו על ידי תלייה.

Veit ek at ek hekk vindga meiði á ידוע לי כי הייתי תלוי על העץ החשוף לרוחות
Nætr allar níu, geiri undaðr במשך תשע לילות, פצוע בחנית
Ok gefinn Óðni, sjálfr sjálfum mér והקרבתי לאודין, את עצמי לעצמי בשבילי
האדה הפואטית, חלק שני - הבלדה של הנעלה, בית 138 [23]

אודין גם למד את רזי הסֵיְד - אומנות הכישוף - מהאלה פְרֵיה, זאת למרות שהאומנות נחשבה נשית. על כך הוא זוכה בלעגו של לוֹקי[24].

פולחנו של אודין[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף מעמדו הבכיר של אודין בכתבים השונים, ממצאים שונים מצביעים על כך שבנו, האל תור, זכה למעמד רם יותר בפולחן. אדם מברמן, היסטוריון גרמני מימי הביניים, מתאר בספרו "היסטוריה של הבישופים של ברמן" (Gesta Hammaburgensis Ecclesiae Pontificum) את המקדש הגדול באופסלה, שם "האנשים מכבדים את פסליהם של שלושה אלים, הממוקמים כך שהחזק ביותר - תור - יושב באמצע. משני צדיו נמצאים וֹ‏ודַ‏ן (אודין) ופְריקוֹ‏ (פרייר)"[25]. עדות נוספת למעמדו הבכיר יחסית של תור ניתן לראות בשימוש בשמו בשמות אנשים ומקומות. בארצות סקנדינביה תדירות השימוש בשמו של אודין שונה, אולם בכולן היא מתגמדת לעומת המגוון העצום של שמות אנשים ומקומות הקשורים לשמו של תור[26].

Þá skyldi blóta í móti vetri til árs, en at miðjum vetri blóta til gróðrar, hit þriðja at sumri, þat var sigrblót
ביום של חורף תהיה הקרבת קורבן לשנה טובה, באמצע החורף ליבול טוב, והקרבה שלישית בקיץ, בשביל ניצחון בקרב
ציוויו של אודין, כפי שהוא מופיע בסאגת ינגלינג, פסקה שמינית.[27]

טקסי הפולחן, אשר נקראו בלוֹ‏‏ט, כללו הקרבת קורבנות אדם ולא היו מופנים רק לאודין. אדם מברמן מתאר טקס אשר נערך אחת לתשע שנים, במקדש באופסלה. בטקס היו חייבים להיות נוכחים כל תושבי שבדיה, הנוצרים אולצו לשלם קנס על היעדרותם. במהלך תשעת ימי הטקס הוקרבו תשעה זכרים מכל סוג של בעל חיים, כגון סוסים וכלבים, וגם בני אדם הוקרבו. הקורבנות נתלו בחורשה סמוכה.[28] הקשר לאופן שבו נתלה אודין ברור, אולם אינו חד-משמעי. סיפורים אחרים אודות הקרבת קורבנות לאודין מעידים כי ייתכן שהנוהג היה נפוץ. במקרה המתואר בסאגת גַ‏אוּ‏טְרֵק, מלחים על ספינה אשר נקלעת לסופה מחליטים להקריב קורבן לאודין. לשם בחירת הקורבן נערכת הגרלה ובה עולה המלך ויקַ‏אר אשר נמצא על הספינה ולבסוף הוא אכן נתלה. במקרה אחר, מסופר על מלך שבדי אשר הקריב לאודין את בניו אחת לעשר שנים כדי לזכות באריכות ימים. כשבא להקריב את בנו האחרון, לאחר שהקריב כבר תשעה, לא הרשו לו זאת נתיניו והוא מת מזקנה[29].

את יחסם של תושבי סקנדינביה אל אודין ניתן להמחיש בשני סיפורים. סאגת בַ‏אגְלֵר, שנכתבה במאה ה-13, מספרת על רוכב בעל עין אחת אשר הגיע לעיירה וביקש מהנפח המקומי לפרזל את סוסו. הנפח התעניין איפה עצר הזר בפעם הקודמת וזה מספר על מקום מרוחק בצפון. עוד מספר הוא כי השתתף בקרבות רבים, אבל עכשיו הוא עובר לשבדיה. לבסוף מגלה הזר לנפח כי הוא אודין ורוכב הלאה. ההקשר לסיפור הוא חוזה השלום אשר נחתם אז בנורבגיה וקרב אשר פרץ במקביל בשבדיה. אודין, אל המלחמה, עובר ממקום שבו אין לו עוד תעסוקה, למקום אחר. סאגה אחרת מספרת כי בסביבות 1230, התבקש המשורר סנורי סטורלוסון על ידי סקול בארדסון לכתוב שיר המשווה את אויבו של סקול לאודין ומתאר את שניהם כמחרחרי ריב. סיפורים אלו מראים כי יחסם של האנשים כלפי אודין ותפקידו לא היו פשוטים כלל וכלל ותכונות האופי השליליות של אודין היו ידועות היטב.

במאה ה-20 חלה התעוררות מחודשת של האמונה באלים נורדיים ובהם אודין. דת האַ‏סַ‏אטְרו (Ásatrú), אמונת האייסיר, המוכרת גם כאוֹ‏דיניזם היא דת מוכרת באיסלנד ובדנמרק.

פרויקט החיפוש אחר אודין[עריכת קוד מקור | עריכה]

"החיפוש אחר אודין" (בנורבגית: Jakten på Odin) הוא שמו של הפרויקט האחרון של תור היירדאל. כוונתו של היירדאל הייתה להוכיח את הרעיון המוצג בסאגת יֵנְגלינג. הסאגה היא החלק הראשון מתוך ההֵימְסקְרינְגלַה ("קורות מלכי נורבגיה") של סנורי סטורלוסון. סטורלסון, פוליטיקאי משורר והיסטוריון איסלנדי נוצרי בן המאה ה-12, ניסה מצד אחד לשמר את הסיפורים והמסורות האליליות של עמו ומצד שני להוריד מהם את הפן המיתולוגי. סטורלסון מסביר כי האלים היו מהגרים מאזור הנהר דון אשר כה הרשימו את האוכלוסייה המקומית עד שאלו החלו לסגוד להם. ה"יֵנְגלינגה סאגה" מספרת כי שושלת ינגלינג החלה ממלך בשם אודין.

תור היירדאל ניסה לחפש את מקור האייסיר, קבוצת האלים שאודין נמנה עמה, לפי הנתיב המתואר בסאגה: מהים השחור והנהר דון, דרך ארצות הסקסונים בצפון גרמניה, העיר אודנזה ועד סיגטונה העתיקה (הממוקמת כ-4 ק"מ מערבית לסיגטונה שבשבדיה). התאוריה של היירדאל מתבססת ברובה על דמיון בין שמות של דמויות מהמיתולוגיה לבין שמות של מקומות ועמים באזור הים השחור, כדוגמת אסיה ואֵיְיסיר, העיר אַזוֹב ו"אַס-הוף" ("מקדש האייסיר"), האל אודין ואוּדי (קבוצת שפות מקומית), האל טיוּר והטורקים.

עבודתו של היירדאל, אשר פורסמה בספר בנורבגית הנושא את שם הפרויקט, ספגה ביקורת ממספר סיבות. ראשית, היירדאל התעלם לחלוטין מהשינויים שחלו בשפות בפרקי הזמן המדוברים. מוצג דמיון בין צורות הגייה חדשות ועתיקות, אולם אלו השתנו במהלך הזמן. האל אודין נקרא בתקופה המדוברת ווֹטַנַז והעיר אזוב קיבלה את שמה מהטורקים כ-1000 שנה לאחר התקופה שבה חיו שם ה"אייסיר" לפי התאוריה. שנית, שיטת העבודה שלו ואופן הפרסום של ספריו אינם מאפשרים בדיקה מדעית של רעיונותיו. בנוסף, בין תיאוריו נמצאו טעויות עובדתיות.

אודין בתרבות המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודין רודף אחרי בְרוּ‏נְהילְד, איור מאת ארתור רקהאם לאופרה של ריכרד וגנר
הר אודין, קנדה
  • משמעות שמו של היום הרביעי בשבוע באנגלית (Wednesday), בדנית, בנורבגית ובשבדית (Onsdag) הוא "היום של אודין".
  • משמעות שם העיר ונדסבורי (Wednesbury), הנמצאת באנגליה, היא "המבצר של אודין" או "העיר של אודין" (הסיומת bury מקורה במילה borough שמשמעותה במקור הייתה עיר מבוצרת). מעל העיר הוצב פסל מתכת של סלייפניר, בתצלומים ניתן לראות כי הוא בעל שמונה רגליים (ראו כאן וכאן). מקומות רבים אחרים קרויים על שמו של אודין, ביניהם ניתן למנות את Wednesfield (השדה של אודין) באנגליה, Woden Valley (עמק וודן) ליד קנברה באוסטרליה, הר אודין בקנדה והעיר אודנזה (המקום הקדוש של אודין) השוכנת בדנמרק ליד פיורד ונהר הנושאים את אותו שם.
  • מסורת מקומית טוענת כי הקניון אסבירגי (Ásbyrgi, "מבצר האייסיר"), הנמצא בצפון איסלנד, קיבל את צורת הפרסה הייחודית שלו מחבטה של אחת מפרסותיו של סלייפניר, סוסו של אודין. הצורה דמוית הפרסה נראית היטב מתצלומי אוויר, כגון אלה.
  • אודין הוא דמות מרכזית בסאגת האופרות של ריכרד וגנר "טבעת הניבלונגים" שגם בה הוא עומד בראש פנתאון האלים.
  • אודין מופיע בספר "שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש" של דאגלס אדמס והוא אחת הדמויות הראשיות בספר "אלים אמריקאים" של ניל גיימן. באחד הסיפורים הקצרים השזורים בספר מתוארת הקרבת קורבן לאודין לצורך ניבוי העתיד, הקורבן נתלה.
  • ווֹטָן היה שם קוד למערכת ניווט בעזרת רדיו שבה השתמשו מפציצי לופטוואפה בזמן מלחמת העולם השנייה, אשר נקראה גם התקן-Y. הבריטים ידעו על קיומה ועל סמך שמה הניחו כי מדובר במערכת הפועלת בעזרת משדר רדיו אחד (אודין היה בעל עין אחת). ההנחה בדבר שמות הקוד המילוליים של הנאצים התגלתה כנכונה ומערכת משבשת פותחה בזמן.
  • גנדאלף, מכשף מעולם הארץ התיכונה מזכיר את אודין בדמות הנווד המזוקן. טולקין אף מזכיר את הקשר מפורשות באחד ממכתביו ומתאר את גנדאלף כ"Odinic wanderer".
  • דמותו של מאט קוטון, אחד מהגיבורים בספרי "מחזור כישור הזמן" של רוברט ג'ורדן, מציגה הקשרים רבים לדמותו המיתולוגית של אודין. בין השאר ניתן למנות את העדפתו לשימוש בחנית עליה מצוירים צמד עורבים ושיר המזכיר זיכרון ומחשבה (שמות העורבים של אודין), העובדה כי נתלה כמחיר על רצונו לזכות בידע, הנבואה הטוענת כי ייתן מחצית מאור העולם כדי להצילו וההקשר לזימון גיבורים מתים לשדה הקרב.
  • אודין ודמויות אחרות מהפנתאון הנורדי מופיעות לעתים קרובות בשיריהן של להקות מטאל שונות, כגון מנוור.
  • אודין, דמות בדיונית המבוססת על האל הנורדי, מופיעה בחוברות הקומיקס של תור בהוצאת מארוול קומיקס.
  • השיר "Immigrant Song" של להקת לד זפלין הוא מין תפילת לוחמים סקנדינבים לאודין ות'ור (תרגום חופשי: "פטיש האלים יניע את ספינותינו לאדמות חדשות. ואלהלה, הנה אני בא").

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו רשימה של למעלה משישים שמות או רשימת שמות בוויקיפדיה האנגלית.
  2. ^ האדה הפרוזאית, גילפגינינג - "הונאתו של גילפי", קטע 6, ראו תרגום לאנגלית
  3. ^ האדה הפואטית, הימיסקיבתה - "השיר של הימיר", בתים 8, 10 ו-13. ראו תרגום לאנגלית
  4. ^ האדה הפרוזאית, סקאלדסקאפארמאל, "שפת השירה", קטע 9. ראו תרגום לאנגלית
  5. ^ האדה הפואטית, הימיסקיבתה - "השיר של הימיר", בית 5. ראו תרגום לאנגלית
  6. ^ ‏האדה הפואטית, תרגום לאנגלית של אדמס בלוס. ראו הערת שוליים בעמוד 86.
  7. ^ ‏המיתולוגיה הסקנדינבית, יעקב שריג, עמוד 27.‏
  8. ^ Jacob Grimm ,Teutonic Mythology, כרך 1, פרק 7, עמוד 147 במהדורה סרוקה
  9. ^ האדה הפרוזאית, סקאלדסקאפארמאל, "שפת השירה", קטע 35. ראו תרגום לאנגלית
  10. ^ האדה הפואטית, סיגרדריפומול - "הבלדה של מביא הניצחון", בית 15. ראו תרגום לאנגלית
  11. ^ ראו את המקור, התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית
  12. ^ ראו את המקור (בית 23 במקור זה), התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית
  13. ^ לדוגמה, הפעולה מתוארת בסאגת יֵרְביגְיאַ‏ה. ראו תרגום לאנגלית פרק 44
  14. ^ האדה הפואטית, לוֹ‏קָ‏סֵנַ‏ה - "ההתנצחות של לוקי", בית 22. ראו תרגום לאנגלית
  15. ^ לפי הערך במילון קליבסי-ויגפוסון לאיסלנדית עתיקה
  16. ^ סאגת יַ‏נגְלינְג, חלק 6, ראו תרגום לאנגלית
  17. ^ בלדה מתוך האדה הפואטית, ראו תרגום לאנגלית
  18. ^ בלדה מתוך האדה הפואטית, ראו תרגום לאנגלית
  19. ^ המידע מופיע בפואמה הראשונה של האדה הפואטית, "נבואתה של החוזה", בתים 27 ו-29, ראו תרגום לאנגלית. משם מצוטט גם בחלק הראשון של האדה הפרוזאית, "הונאתו של גילפי", בית 15, ראו תרגום לאנגלית.
  20. ^ האדה הפואטית, הוואמול - "השיר של הנעלה", בתים 104 עד 110. ראו תרגום לאנגלית
  21. ^ האדה הפרוזאית, סקאלדסקאפארמאל - "שפת השירה" - קטע 1. ראו תרגום לאנגלית
  22. ^ האדה הפואטית, גרימניסמול - "הבלדה של גרימניר", בית 14. ראו תרגום לאנגלית. הפואמה מזכירה את פריה מפורשות, אך ייתכן שהכוונה הייתה לפריג, אשתו של אודין.
  23. ^ ראו את המקור והתרגום לאנגלית, התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית. בתרגומים אחרים (לדוגמה התרגום הזה) הבית הוא בית מספר 139
  24. ^ האדה הפואטית, לוֹ‏קָ‏סֵנַ‏ה - "ההתנצחות של לוקי", בית 24. ראו תרגום לאנגלית
  25. ^ ראו את המקור בלטינית, ספר 4 פרק 26 או תרגום ממוחשב לאנגלית
  26. ^ Craigie William A. , The Religion of Ancient Scandinavia, פרק 1, עמוד 1. ראו גרסה אלקטרונית
  27. ^ ראו את המקור, התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית
  28. ^ ראו תרגום לאנגלית של הקטע הרלוונטי
  29. ^ ראו את הסיפור המלא