אודין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אודין עם זוג העורבים והזאבים המשרתים אותו
אודין עם זוג העורבים והזאבים המשרתים אותו

אוֹדין (בנורדית עתיקה: Óðinn) הוא האל הבכיר בבמיתולוגיה הנורדית, מנהיג אלי האייסיר ומלך אסגארד, מקום מושבם של האלים. כדמויות אחרות בפנתיאון הנורדי, דמותו של אודין מורכבת ובעלת תפקידים רבים: אל החוכמה, המלחמה והקרבות, קסם הרוּנות והשירה. בנוסף קשור אודין קשר הדוק עם נושא המוות, שכן מחצית מן הלוחמים אשר מתו בגבורה בשדה הקרב הגיעו להיכלו ואלהלה ושם חיכו עמו לרַאגְנַארוֹק, קרב אחרית הימים בין האלים ואויביהם הענקים, שבו ייהרג אודין על ידי הזאב פֵנְריר.

אודין ידוע גם בשמות ווֹדֵן (Wōden) באנגלית עתיקה, ווֹדָן (Wodan) או ווֹטָן (Wotan) בגרמנית עתיקה וגוֹדָן (Godan) בלומברדית.

תוכן עניינים

[עריכה] הדמות המיתולוגית

[עריכה] תפקידיו של אודין

הסְקאלְדים, משוררי ארצות סקנדינביה, הרבו להשתמש בתחליפי שמות כדי להעשיר את שיריהם. שמות דמויות, מקומות וחפצים רבים הוחלפו בהתאם לתפקידיהם, התנהגותם וקשרי המשפחה שלהם לדמויות חשובות אחרות. ניתן לראות את צדדיו השונים של האל אודין במגוון השמות הגדול שבו הוא מתואר בשירים שונים. "אבי הכול" (Allfather), "מטיל החנית" (Hnikarr) ותיאורו כ"אויבו של הזאב" (Bági ulfs, הכוונה לזאב פנריר שבו יילחם אודין בקרב ראגנארוק) הם רק אחדים מעשרות השמות אשר ניתנו לאודין[1].

[עריכה] מלחמה וקרבות

בול מאיי פארו משנת 2003. מותו של אודין בקרב ראגנארוק. אודין, אוחז בחניתו, נאכל על ידי הזאב פנריר. ברקע הענק סוּ‏רט, מחזיק את חרבו, והאל תור נלחם עם הנחש יוֹ‏רְמוּ‏נְגַ‏נְד.
בול מאיי פארו משנת 2003. מותו של אודין בקרב ראגנארוק. אודין, אוחז בחניתו, נאכל על ידי הזאב פנריר. ברקע הענק סוּ‏רט, מחזיק את חרבו, והאל תור נלחם עם הנחש יוֹ‏רְמוּ‏נְגַ‏נְד.
Fleygði Óðinn ok í folk of skaut אז הטיל אודין את חניתו על הצבא
þat var enn folkvíg fyrst í heimi ובאה לעולם המלחמה הראשונה
האדה הפואטית, חלק ראשון - נבואתה של החוזה, בית 24 [2]

הטלת החנית גוּ‏נְגְניר (ראו להלן) הייתה הכרזה אשר פתחה את המלחמה הראשונה בעולם, המלחמה בין אלי האייסיר לבין אלי הוואניר. מאז, לוחמים נהגו להטיל חנית בצבא היריב לפני תחילת הקרב. בפעולה זו הם ביקשו מאודין ניצחון, קידשו לו את מות אויביהם וסימנו את תחילת הקרב[3]. בקרב ראשון זה לא ניצח אודין את יריביו, חומות אסגארד נהרסו ולבסוף נכנעו אלי האייסיר ונכרת הסכם שלום. אודין היה ידוע גם בדעתו ההפכפכה. לעתים קרובות היה משנה את דעתו ומעניק את הניצחון לצד השני. ייתכן שהאמונה בתכונת אופי זו נבעה מכך שפעמים רבות היו שני הצדדים מתפללים לאודין ורק צד אחד היה מנצח בסופו של דבר. חוסר עקביות זה של אודין זוכה ללעגו של לוֹ‏קי, הטוען שלעתים קרובות מדי מעניק אודין את מתנת הניצחון לאלה אשר לא היו ראויים לה[4].

שמו של אודין קשור למילה אוֹ‏ד (Óðr) בנורבגית. המילה היא שם עצם ושם תואר בעלי משמעות שונה לחלוטין. את שם התואר ניתן לתרגם למטורף, תזזיתי, זועם ואלים ואילו שם העצם מתורגם כשכל ובינה[5]. ללוחמים נאמנים, הבֵרְסֵרְקֵרים, העניק אודין את מתנת האוֹ‏ד, שיגעון הקרב. הלוחמים הביאו את עצמם למצב של השתוללות לפני הקרב, באמצעות טקסים וסמי הזיה. מצב פסיכולוגי זה, משולב בעמעום תחושת הכאב, גרם ללוחמים להתעלם מפצעיהם ולהילחם ללא שריון. לפי סאגת יַ‏נגְלינְג - "אנשיו (של אודין) שעטו קדימה ללא שריון, היו מטורפים ככלבים או זאבים, נשכו את מגיניהם והיו חזקים כדובים או שוורים. הם הרגו אנשים במכה יחידה אבל מגע אש או ברזל לא השאיר עליהם את אותותיו. אלה נקראו בֵרְסֵרְקֵרים"[6]

אודין יוביל את האלים, תומכיהם ונשמות הגיבורים אשר חיכו בהיכלו (ראו להלן) לקרב אחרית הימים, הרַאגְנַארוֹק. בקרב זה ייהרג אודין על ידי הזאב פנריר. את מותו ינקום בנו וידאר.

[עריכה] בריאת העולם ויצירת האדם

סיפור בריאת העולם מספר כי בניו של בור, אודין ואחיו, הרגו את הענק הראשון יימיר ויצרו ממנו את מרבית היקום. לאחר שנוצר היקום, יצרו שלושת האלים את האנשים הראשונים משני עצים. אודין הפיח בהם חיים, וילי נתן להם מחשבה ורגשות ואילו וה נתן להם את הראייה והשמיעה. בהקשר זה נקרא אודין "אדון האדמה" (Foldardróttinn) ו"אבי האדם" (Aldaföðr).

[עריכה] החוכמה והשירה

אודין שופך חלק מתמד ההשראה על עולם בני האדם
אודין שופך חלק מתמד ההשראה על עולם בני האדם

סיפורים רבים אודות אודין מוקדשים לתיאור מאמציו לזכות בידע ובעצות, לפעמים תוך מוכנות להקרבה. מספר סיפורים כתובים בצורת שיחה והמידע המועבר לקורא חשוב יותר מהעלילה עצמה. ב"בלדה של ואתְרוּתְניר" מגיע אודין, מחופש, להיכלו של הענק ואתרותניר (בתרגום מילולי "חזק בחידות") ומציג את עצמו כאדם ששמו גַנְגְרַת (בתרגום מילולי "משיג עצות"). הענק מזמין את אודין להוכיח את חוכמתו בתחרות חידות שעליה יהמרו שניהם בראשיהם. לאחר שיחה ממושכת, שבמהלכה נגלה לקורא מידע רב, נשאל הענק "מה לחש אודין באוזנו של בנו לפני שהובל לשריפה?". השאלה מתייחסת לבנו בלדר, אשר נרצח בטעות על ידי האל הוד (ראו סיפור מפורט בערך על ראגנארוק) ונשרף בתוך ספינה בצורה טקסית. הענק מבין כי רק אודין בעצמו יוכל לדעת את התשובה לשאלה זו ומודה כי אודין אכן חכם יותר[7].

הבלדה של גְרימניר מספרת על ויכוח של אודין עם אישתו פריג בנוגע למלך מסוים שעליו הוא פרש את חסותו. פריג טוענת כי המלך רשע ומענה את אורחיו ואודין יוצא לבדוק את הטענה. מחופש כהרגלו, אודין מציג את עצמו למלך כאדם בשם גרימניר (בתרגום מילולי "חובש הברדס") אולם מסרב לספר דבר על עצמו. המלך מחליט לענות אותו כדי להכריחו לדבר ואודין נקשר בין שתי להבות. אַגְנַר, בנו של המלך, לא מסכים עם מעשי אביו ומציע לאודין משקה. על נדיבות זו, מעביר אודין לנסיך מידע רב על האלים והעולם. בסופו של הסיפור, מגלה המלך כי הוא מענה את אבי האלים ומנסה לחלצו מהאש. אולם, חרבו קופצת מנדנה והוא נופל עליה, בנו אגנר מולך שנים רבות[8].

רצונו של אודין לרכוש ידע נראה גם בנכונותו להקריב אחת מעיניו כדי לשתות מהבאר של מימיר[9]. שתיית מי הבאר העניקה חוכמה אולם מימיר דרש מחיר כה גבוה עבור הגישה למים, עד כי אף אל חוץ מאודין לא היה מוכן לשלמו.

כאשר מתקרב הראגנארוק, קרב אחרית הימים, מזהה אודין, המודע לנבואה המספרת על הקרב, את הסימנים ומנסה להתכונן. בעוד אויביו, ובפרט הזאב פנריר אשר עתיד להורגו, השתחררו וצועדים לעבר שדה הקרב, אודין פונה אל הענק מִימִיר בפעם האחרונה כדי לקבל את עצתו.

המסורת גם קושרת את אודין עם מתן היכולת לכתוב שירה. אודין היה האל אשר לפי האדה הפואטית השיג את תמד ההשראה מהענקים. תמד ההשראה נעשה על ידי צמד גמדים אשר שחטו את האל החכם קווסיר וערבבו את דמו עם דבש. בהמשך לקח הענק סיטונג את התמד מידי הגמדים והציב את בתו לשמור עליו. אודין פיתה אותה וגנב את התמד. בזמן מעופו חזרה לאסגארד שפך אודין בטעות מעט מהתמד על עולם בני האדם[10]. באדה הפרוזאית, האל בְרַאגי מספר כי אודין נתן את התמד לאלים ולאלה אשר יכולים להלחין ועל כן קוראים לשירה השלל של אודין ומתנתו[11]

[עריכה] הקסם והרונות

אודין בדמות הנווד בעל העין האחת
אודין בדמות הנווד בעל העין האחת

לפי האדה הפואטית, אודין מקריב את עצמו במשך תשעה ימים, כאשר הוא נתלה על יגדראסיל ופוצע את עצמו בחניתו, כדי לגלות את קסם הרונות. בסופו של התהליך, אודין מגלה את הרונות ומתרפא. בהמשך הבלדה, אודין מספר לקורא על הרונות השונות שהוא מכיר ועל יכולתן. מעשה זה קשר את אודין עם התלייה, הוא נקרא גם "אל התלויים" (Hangatýr) וקורבנות אדם הוקרבו לו על ידי תלייה.

Veit ek at ek hekk vindga meiði á ידוע לי כי היתי תלוי על העץ החשוף לרוחות
Nætr allar níu, geiri undaðr במשך תשע לילות, פצוע בחנית
Ok gefinn Óðni, sjálfr sjálfum mér והקרבתי לאודין, את עצמי לעצמי בשבילי
האדה הפואטית, חלק שני - הבלדה של הנעלה, בית 138 [12]

אודין גם למד את רזי הסֵיְד - אומנות הכישוף - מהאלה פְרֵיה, זאת למרות שהאומנות נחשבה נשית. על כך הוא זוכה בלעגו של לוֹקי[13].


[עריכה] מארח נשמות הגיבורים

אודין בתפקידו כאחראי על נשמות המתים מעביר בעצמו את סִנֶיוֹפְלי לואלהלה
אודין בתפקידו כאחראי על נשמות המתים מעביר בעצמו את סִנֶיוֹפְלי לואלהלה

המיתולוגיה הנורדית איננה מכירה בקיומם של גן העדן והגיהנום במשמעותם המקובלת. המסורת מציירת תמונה שונה של החיים לאחר המוות. נאמר כי מחצית מהגיבורים שמתו בשדה הקרב ונבחרו על ידי הוולקיריות יגיעו לוואלהלה, היכלו המפואר של אודין, החצי השני יגיע לפולקוואנג, מקום מגוריה של האלה פריה[14]. אלו שלא שפר מזלם למות בשדה הקרב, כגון אלו שמתו מזיקנה או חולי, יגיעו לעולם המתים הלהיים. הלוחמים המובחרים אשר הגיעו לוואלהלה נקראו אֵיְנהֵרְיַאר (תרגום אפשרי הוא "צבא של אחד", במשמעות של לוחם יוצא דופן ברמתו. אולם ניתן להבין את הביטוי גם כשם כולל לאלה אשר נמצאים עתה בצבא אחד בעוד קודם הם היו בצבאות שונים). נשמות הלוחמים המובחרים יחכו בוואלהלה עד הראגנארוק, שבו יילחמו לצידם של האלים כנגד הענקים. עד אז יבלו את זמנם באכילה, שתייה וקרבות אימונים בחברתו של אודין. על תפקידו זה, נקרא אודין גם "אבי המתים" (Valfader).

[עריכה] משרתיו של אודין

אודין על סוסו סְלֵייפְניר
אודין על סוסו סְלֵייפְניר

בנוסף לתפקידיהן של הוולקיריות בבחירת הלוחמים ובליוויים להיכלו של אודין, היו הוולקיריות גם המשרתות של אודין ושל חבורת לוחמיו והגישו להם תמד ובשר.

לשירותו של אודין עמדו גם מספר בעלי חיים. סוסו סְלֵייפְניר בעל שמונה הרגליים, צאצאו של האל לוקי (ראו סיפור בניית החומה של אסגארד), הסוס הטוב ביקום שעליו היה אודין רוכב לרבים ממסעותיו. סיפור אחר באדה הפואטית מספר כי על שיניו של סלייפניר היו חרוטות רונות[15]. לצידיו של אודין ישבו צמד הזאבים גֵרי ופְרֵקי, מסופר עליהם מעט ולא ברור אם היה להם תפקיד מעשי או סמלי בלבד. בזמן שהותו בוואלהלה היו הזאבים יושבים לידו ואודין, אשר התקיים על שיכר ותמד בלבד, האכיל אותם באוכל שהוגש לו. זוג העורבים שלו, הוּגין ומוּנין - חשיבה וזיכרון בהתאמה - נשלחו לעוף כל יום מעל העולם ולדווח לאדונם על המתרחש, על כן נקרא אודין גם "אל עורב".


Huginn ok Muninn fljúga hverjan dag הוגין ומונין עפים כל יום
Jörmungrund yfir מעל האדמה העצומה
óumk ek of Hugin דואג אני להוגין
at hann aftr né komit שמא לא יחזור
þó sjámk meir um Munin אך אף יותר דואג אני למונין
האדה הפואטית, חלק רביעי - הבלדה של גרימניר, בית 20 [16]

[עריכה] רכושו של אודין

הרונה גָאר, המקושרת עם החנית של אודין
הרונה גָאר, המקושרת עם החנית של אודין

האדה הפרוזאית מספרת כי משכן בשם וַלַסקְיַאלְף (בתרגום מילולי "מושב הנופלים"), שאותו בנו האלים ואשר גגו עשוי מכסף, שייך לאודין. בתוך המשכן נמצא הכס לידְסקְיַאלְף (בתרגום מילולי "מושב שער"). המושב מאפשר לאודין לראות את כל היקום. בפרט נעזר בו אודין כדי למצוא את לוקי, בעת שזה התחבא מזעם האלים לאחר שגרם למותו של האל בלדר. אלים אחרים שישבו על לידְסקְיַאלְף זכו אף הם ליהנות מיכולותיו. ה"בלדה של גְרימניר" מתחילה מכך שאודין ואישתו פריג מתבוננים בעולם ביחד מהכס ואילו ה"בלדה של סְקירניר" מתארת את האל פרייר סוקר מהכס את עולם הענקים.

לרוב היה אודין חמוש בחניתו גוּנגְניר (בתרגום חופשי "היציבה"). החנית אף פעם לא החטיאה את מטרתה ועמה פצע אודין את עצמו כאשר נתלה על עץ העולם. על פי הסאגות, אודין הלווה את החנית לגיבורים שבהם תמך. אלה אשר החנית תעבור לידם במעופה ימותו בקרב ואילו מטיל החנית יזכה בניצחון[17]. הנשק נוצר על ידי צמד גמדים בעקבות בקשה של לוקי. יחד עימו נוצרו חפצים אחרים, כגון מקבתו של האל תור והטבעת של אודין דְרָאוּפְניר (בתרגום חופשי "המטפטפת"). מהטבעת נוצרו שמונה טבעות זהות כל לילה תשיעי [18].

[עריכה] הולדתו ומשפחתו של אודין

אודין היה בנם של בוֹר והענקית בֵסטְלַ‏ה[19], יחד עם אחיו וילי ו-וֵה. הוריהם מוכרים רק בהקשר היותם הוריו של אודין. לאודין היו צאצאים רבים אולם מקורות שונים מציגים לעתים תמונה שונה. עובדה זו יכולה להתפרש כקיומן של מספר מסורות שונות או לחלופין להצביע על כך שלא הייתה מסורת בנושאים מסוימים. לא קיימת מחלוקת על כך שאל היופי והתמימות בַלדֵר (מאישתו של אודין פְריג), אל הרעם תוֹר (מאלת האדמה יוֹרד) ו-וַ‏אלי היו צאצאיו של אודין. התמונה פחות ברורה עבור הֵיימדַל האל השומר על אסגארד, בְראגי המשורר, האל העיוור הוֹד ו-וִידַ‏אר. עובדת היותם בניו של אודין מוזכרת רק באֵדה הפרוזאית המאוחרת[20]. האל טיר הוא דוגמה לחוסר עקיבות במקורות. לטענת האדה הפרוזאית טיר היה בנו של אודין[21], אולם טענה זו אינה נתמכת על ידי האדה הפואטית, שלפיה היה טיר בנו של הענק הימיר[22].

[עריכה] פולחנו של אודין

על אף מעמדו הבכיר של אודין בכתבים השונים, ממצאים שונים מצביעים על כך שבנו, האל תור, זכה למעמד רם יותר בפולחן. אדם מברמן, היסטוריון גרמני מימי הביניים, מתאר בספרו "היסטוריה של הבישופים של ברמן" (Gesta Hammaburgensis Ecclesiae Pontificum) את המקדש הגדול באופסלה, שם "האנשים מכבדים את פסליהם של שלושה אלים, הממוקמים כך שהחזק ביותר - תור - יושב באמצע. משני צידיו נמצאים וֹ‏ודַ‏ן (אודין) ופְריקוֹ‏ (פרייר)"[23] עדות נוספת למעמדו הבכיר יחסית של תור ניתן לראות בשימוש בשמו בשמות אנשים ומקומות. בארצות סקנדיביה תדירות השימוש בשמו של אודין שונה אולם בכולן היא מתגמדת לעומת המגוון העצום של שמות אנשים ומקומות הקשורים לשמו של תור[24].

Þá skyldi blóta í móti vetri til árs, en at miðjum vetri blóta til gróðrar, hit þriðja at sumri, þat var sigrblót
ביום של חורף תהיה הקרבת קורבן לשנה טובה, באמצע החורף ליבול טוב, והקרבה שלישית בקיץ, בשביל ניצחון בקרב"
ציוויו של אודין, כפי שהוא מופיע בסאגת ינגלינג, פסקה שמינית.[25]

טקסי הפולחן, אשר נקראו בלוֹ‏‏ט, כללו הקרבת קורבנות אדם ולא היו מופנים רק לאודין. אדם מברמן מתאר טקס אשר נערך אחת לתשע שנים, במקדש באופסלה. בטקס היו חייבים להיות נוכחים כל תושבי שבדיה, הנוצרים אולצו לשלם קנס כספי על היעדרותם. במהלך תשעת ימי הטקס הוקרבו תשעה זכרים מכל סוג של בעל חיים, כגון סוסים וכלבים, גם בני אדם הוקרבו. הקורבנות נתלו בחורשה סמוכה.[26] הקשר לאופן שבו נתלה אודין ברור אולם אינו חד משמעי. סיפורים אחרים אודות הקרבת קורבנות לאודין מעידים כי ייתכן שהנוהג היה נפוץ. במקרה המתואר בסאגת גַ‏אוּ‏טְרֵק, מלחים על ספינה אשר נקלעת לסופה מחליטים להקריב קורבן לאודין. לשם בחירת הקורבן נערכת הגרלה ובה עולה המלך ויקַ‏אר אשר נמצא על הספינה ולבסוף הוא אכן נתלה. במקרה אחר, מסופר על מלך שבדי אשר הקריב לאודין את בניו אחת לעשר שנים כדי לזכות באריכות ימים. כשבא להקריב את בנו האחרון, לאחר שהקריב כבר תשעה, לא הרשו לו זאת נתיניו והוא מת מזקנה.[27]

את יחסם של תושבי סקנדינביה אל אודין ניתן להמחיש בשני סיפורים. סאגת בַ‏אגְלֵר, שנכתבה במאה ה-13, מספרת על רוכב בעל עין אחת אשר הגיע לעיירה וביקש מהנפח המקומי לפרזל את סוסו. הנפח התעניין איפה עצר הזר בפעם הקודמת וזה מספר על מקום מרוחק בצפון. עוד מספר הוא כי השתתף בקרבות רבים אבל עכשיו עובר לשבדיה. לבסוף מגלה הזר לנפח כי הוא אודין ורוכב הלאה. ההקשר לסיפור הוא חוזה השלום אשר נחתם אז בנורבגיה וקרב אשר פרץ במקביל בשבדיה. אודין, אל המלחמה, עובר ממקום שבו אין לו עוד תעסוקה, למקום אחר. סאגה אחרת מספרת כי בסביבות 1230, התבקש המשורר סנורי סטורלוסון על ידי סקול בארדסון לכתוב שיר המשווה את אויבו של סקול לאודין ומתאר את שניהם כמחרחרי ריב. סיפורים אלו מראים כי יחסם של האנשים כלפי אודין ותפקידו לא היו פשוטים כלל וכלל ותכונות האופי השליליות של אודין היו ידועות היטב.

במאה ה-20 חלה התעוררות מחודשת של האמונה באלים נורדים וביניהם אודין. דת האַ‏סַ‏אטְרו (Ásatrú), אמונת האייסיר, המוכרת גם כאוֹ‏דיניזם היא דת מוכרת באיסלנד ודנמרק.

[עריכה] פרויקט החיפוש אחר אודין

"החיפוש אחר אודין" (בנורבגית: Jakten på Odin) הוא שמו של הפרויקט האחרון של תור היירדאל. כוונתו של היירדאל הייתה להוכיח את הרעיון המוצג סאגת יֵנְגלינג. הסאגה היא החלק הראשון מתוך ההֵימְסקְרינְגלַה ("קורות מלכי נורבגיה") של סנורי סטורלסון. סטורלסון, פוליטיקאי משורר והיסטוריון איסלנדי נוצרי בן המאה ה-12, ניסה מצד אחד לשמר את הסיפורים והמסורות האליליות של עמו ומצד שני להוריד מהם את הפן המיתולוגי. סטורלסון מסביר כי האלים היו מהגרים מאזור הנהר דון אשר כה הרשימו את האוכלוסייה המקומית עד שאלו החלו לסגוד להם. ה"יֵנְגלינגה סאגה" מספרת כי שושלת ינגלינג החלה ממלך בשם אודין.

תור היירדאל ניסה לחפש את מקור האייסיר, קבוצת האלים שאודין נמנה עמה, לפי הנתיב המתואר בסאגה. מהים השחור והנהר דון, דרך ארצות הסקסונים בצפון גרמניה, העיר אודנזה ועד סיגטונה העתיקה (הממוקמת כ-4 ק"מ מערבית לסיגטונה שבשבדיה). התאוריה של היירדאל מתבססת ברובה על דמיון בין שמות של דמויות מהמיתולוגיה לבין שמות של מקומות ועמים באזור הים השחור, כדוגמת אסיה ואייסיר, העיר אַזוֹב ו"אַס-הוף" (מקדש האייסיר), האל אודין ואוּדי (קבוצת שפות מקומית), האל טיוּר והטורקים.

עבודתו של היירדאל, אשר פורסמה בספר בנורבגית הנושא את שם הפרויקט, זכתה לביקורת ממספר סיבות. ראשית, היירדאל התעלם לחלוטין מהשינויים שחלו בשפות בפרקי הזמן המדוברים. מוצג דמיון בין צורות הגייה חדשות ועתיקות, אולם אלו השתנו במהלך הזמן. האל אודין נקרא בתקופה המדוברת וֹטַנַז והעיר אזוב קיבלה את שמה מהטורקים כ-1000 שנה לאחר התקופה שבה חיו שם ה"אייסיר" לפי התאוריה. שנית, שיטת העבודה שלו ואופן הפרסום של ספריו אינם מאפשרים בדיקה מדעית של רעיונותיו. בנוסף, בין תיאוריו נמצאו טעויות עובדתיות.

[עריכה] אודין בתרבות המודרנית

אודין רודף אחרי בְרוּ‏נְהילְד. תמונה של ארתור רקהאם לאופרה של ריכרד וגנר
אודין רודף אחרי בְרוּ‏נְהילְד. תמונה של ארתור רקהאם לאופרה של ריכרד וגנר
  • מקור שמו של היום הרביעי בשבוע באנגלית (Wednesday), דנית, נורבגית, שבדית (Onsdag) הוא "היום של אודין"
  • מסורת מקומית טוענת כי הקניון אסבירגי (Ásbyrgi, "מבצר האייסיר") הנמצא בצפון איסלנד קיבל את צורת הפרסה הייחודית שלו מחבטה של אחת מפרסותיו של סלייפניר, סוסו של אודין. הצורה דמוית הפרסה, נראת היטב מתצלומי אוויר, כגון אלה
  • משמעות שם העיר ונדסבורי (Wednesbury) הנמצאת באנגליה היא "המבצר של אודין" או "העיר של אודין" (הסיומת bury מקורה במילה borough שמשמעותה במקור הייתה עיר מבוצרת). מעל העיר הוצב פסל מתכת של סלייפניר, בתצלומים ניתן לראות כי הוא בעל שמונה רגליים (ראו כאן וכאן). בין שאר המקומות הקרויים על שמו של אודין ניתן למנות את Wednesfield (השדה של אודין) באנגליה, Woden Valley (עמק וודן) ליד קנברה באוסטרליה, הר אודין בקנדה והעיר אודנזה (המקום הקדוש של אודין) השוכנת בדנמרק ליד פיורד ונהר הנושאים את אותו שם.
  • אודין מופיע בספר "שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש" של דאגלס אדאמס והוא אחת הדמויות הראשיות בספר "אלים אמריקאים" של ניל גיימן. באחד מהסיפורים הקצרים השזורים בספר מתוארת הקרבת קורבן לאודין לצורך ניבוי העתיד, הקורבן ניתלה.
  • אודין הוא דמות מרכזית בסאגת האופרות של ריכרד וגנר, טבעת הניבלונגים שגם בה הוא עומד בראש פנתאון האלים.
  • דמותו של אודין משתתפת בסידרת הקומיקסים של ת'ור של מארוול קומיקס
  • וֹוטָן היה שם קוד למערכת ניווט בעזרת רדיו בה השתמשו מפציצי לופטוואפה בזמן מלחמת העולם השנייה, אשר נקראה גם התקן-Y. הבריטים ידעו על קיומה ועל סמך שמה הניחו כי מדובר במערכת הפועלת בעזרת משדר רדיו אחד (אודין היה בעל עין אחת). ההנחה בדבר שמות הקוד המילוליים של הנאצים התגלתה כנכונה ומערכת משבשת פותחה בזמן.
  • דמותו של מאט קוטון, אחד מגיבורי ספרי מחזור כישור הזמן של רוברט ג'ורדן, מציגה הרבה הקשרים לדמותו המיתולוגית של אודין. בין השאר ניתן למנות את העדפתו לשימוש בחנית עליה מצוירים צמד עורבים ושיר המזכיר זיכרון ומחשבה (שמות העורבים של אודין), העובדה כי ניתלה כמחיר על רצונו לזכות בידע, הנבואה הטוענת כי ייתן מחצית מאור העולם כדי להצילו וההקשר לזימון גיבורים מתים לשדה הקרב.
  • אודין ודמויות אחרות מהפנתאון הנורדי מופיעות לעתים קרובות בשיריהן של להקות מטאל שונות, כגון מנוור.
  • השיר "Immigrant song" של להקת led zeppelin הוא מין תפילת לוחמים סקנדינבים לאודין ות'ור (תרגום חופשי : "פטיש האלים יניע את ספינותינו לאדמות חדשות, ואלהלה, הנה אני בא").

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ראו רשימה של למעלה משישים שמות או רשימת שמות אחרת
  2. ^ ראו את המקור (בית 23 במקור זה), התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית
  3. ^ לדוגמה, הפעולה מתוארת בסאגת יֵרְביגְיאַ‏ה. ראו התרגום לאנגלית, והסבר נוסף בהערת שוליים 2 באתר
  4. ^ האדה הפואטית, לוֹ‏קָ‏סֵנַ‏ה - "ההתנצחות של לוקי", בית 22. ראו התרגום לאנגלית
  5. ^ לפי הערך במילון קליבסי-ויגפוסון לאיסלנדית עתיקה
  6. ^ סאגת יַ‏נגְלינְג, חלק 6. ראו תרגום לאנגלית
  7. ^ בלדה מתוך האדה הפואטית, ראו תרגום לאנגלית
  8. ^ בלדה מתוך האדה הפואטית, ראו תרגום לאנגלית
  9. ^ המידע מופיע בפואמה הראשונה של האדה הפואטית, "נבואתה של החוזה", בתים 27 ו-29, ראו תרגום לאנגלית. משם מצוטט גם בחלק הראשון של האדה הפרוזאית, "הונאתו של גילפי", בית 15, ראו תרגום לאנגלית.
  10. ^ האדה הפואטית, הוואמול - "השיר של הנעלה", בתים 104 עד 110. ראו תרגום לאנגלית
  11. ^ האדה הפרוזאית, סקאלדסקאפארמאל - "שפת השירה" - קטע 1. ראו תרגום לאנגלית
  12. ^ ראו את המקור והתרגום לאנגלית, התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית. בתרגומים אחרים (לדוגמה התרגום הזה) הבית הוא בית מספר 139
  13. ^ האדה הפואטית, לוֹ‏קָ‏סֵנַ‏ה - "ההתנצחות של לוקי", בית 24. ראו תרגום לאנגלית
  14. ^ האדה הפואטית, גרימניסמול - "הבלדה של גרימניר", בית 14. ראו תרגום לאנגלית. הפואמה מזכירה את פריה מפורשות אך ייתכן שהכוונה הייתה לפריג, אישתו של אודין.
  15. ^ האדה הפואטית, סיגרדריפומול - "הבלדה של מביא הניצחון", בית 15. ראו תרגום לאנגלית
  16. ^ ראו את המקור, התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית
  17. ^ Jacob Grimm ,Teutonic Mythology, כרך 1, פרק 7. ראו גרסה אלקטרונית
  18. ^ האדה הפרוזאית, סקאלדסקאפארמאל, "שפת השירה", קטע 35. ראו תרגום לאנגלית
  19. ^ האדה הפרוזאית, גילפגינינג - "הונאתו של גילפי", קטע 6, ראו תרגום לאנגלית
  20. ^ האדה הפואטית, הימיסקיבתה - "השיר של הימיר", בתים 8, 10 ו-13. ראו תרגום לאנגלית
  21. ^ האדה הפרוזאית, סקאלדסקאפארמאל, "שפת השירה", קטע 9. ראו תרגום לאנגלית
  22. ^ האדה הפואטית, הימיסקיבתה - "השיר של הימיר", בית 5. ראו תרגום לאנגלית
  23. ^ ראו תרגום של הקטע הרלוונטי לאנגלית
  24. ^ Craigie William A. , The Religion of Ancient Scandinavia, פרק 1, עמוד 1. ראו גרסה אלקטרונית
  25. ^ ראו את המקור, התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית
  26. ^ ראו תרגום לאנגלית של הקטע הרלוונטי
  27. ^ ראו את הסיפור המלא


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9F
כלים אישיים