היסטוריה של אלימות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היסטוריה של אלימות
220px-History of violence.jpg
כרזת הסרט באנגלית
שם במקור: A History of Violence
מבוסס על: היסטוריה של אלימות (קומיקס) (ספר קומיקס של ג'ון וגנר ווינס לוק)
בימוי: דייוויד קרוננברג
תסריט: ג'וש אולסון
עריכה: רונלד סנדרס
שחקנים ראשיים: ויגו מורטנסן
מריה בלו
אד הריס
ויליאם הרט
מוזיקה: הווארד שור
צילום: פטר סושיצקי
חברת הפצה: ניו-ליין סינמה
מדינה: ארצות הברית
גרמניה
קנדה
אולפן: ניו ליין סינמה
בנדר-ספינק
Media I! Filmproduktion
München & Company
הקרנת בכורה: 16 במאי 2005 (פסטיבל הקולנוע בקאן)
23 בספטמבר 2005 (ארצות הברית)
משך הקרנה: 96 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 32$ מיליון
הכנסות: $60,740,827

היסטוריה של אלימות (אנגלית: A History of Violence) הוא מותחן משנת 2005 שבויים על ידי דייוויד קרוננברג ונכתב על ידי ג'וש אולסון. הסרט הוא עיבוד של ספר הקומיקס היסטוריה של אלימות של ג'ון וגנר ווינס לוק. בסרט מככב ויגו מורטנסן, מסעדן שנשאב לאור הזרקורים לאחר שחיסל שני שודדים כהתגוננות עצמית.

הסרט היה מתחרה בולט לפרס דקל הזהב ב-2005. הסרט יצא לאור בהפצה מוגבלת ב-23 בספטמבר 2005 ושוחרר בצורה נרחבת ב-30 בספטמבר 2005.

ויליאם הרט היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו וגו'ש אולסון היה מועמד לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר על כתיבת התסריט.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טום סטול (ויגו מורטנסן) הוא בעלים של מסעדה מקומית בעיירה קטנה במילברוק, אינדיאנה. באחד הלילות לאחר שעת הסגירה מגיעים שני אנשים שמנסים לשדוד את המסעדה. אחד השודדים פונה להרוג את המלצרית; אך סטול מצליח לגבור עליו ולחסל אותו ואת השודד השני, לעיניי עובד אחר וזוג שסועד במסעדה. פעולותיו של סטול מתפרסמות והוא הופך בין לילה לגיבור ותמונותיו מתפרסמות בעיתונות המקומית.

כמה ימים לאחר מכן מופיעים במסעדה שלושה אנשים. אחד מהם, ברנש מצולק העונה לשם פוגרטי (אד הריס), עיוור באחת מעינו, טוען שטום סטול הוא פושע בשם ג'ואי קוּזאק שהיה מעורב איתו בעניינים הקשורים למאפיה האירית בפילדלפיה, שנים קודם לכן. טום מכחיש בתוקף את האשמות. הוא מצהיר שמעולם לא היה בפילדלפיה ומעולם לא פגש את האדם הזה קודם לכן. האיש מתעקש, ובימים הקרובים מתחיל לארוב למשפחת סטול. תחת האיומים וההפחדות הופכים היחסים בין בני המשפחה, טום סטול, אשתו אדי (מריה בלו), בנו בן העשרה ג'ק (אנטון הולמס) וביתו הקטנה שרה (היידי הייס), מתוחים.

לאחר ויכוח עם אביו שהוכיח אותו על שימוש מופרז באלימות, בורח ג'ק מהבית ונתפס על ידי פוגרטי. כשג'ק משמש כבן ערובה, פוגרטי ואנשיו מגיעים לביתו של סטול ודורשים כי "ג'ואי" יחזור איתם לפילדלפיה. טום מצליח להרוג את אנשיו של פוגרטי ורגע לפני שזה האחרון מחסל אותו, ג'ק, בנו, יורה בו בגבו והורג אותו.

בבית החולים מתעמתת איתו אשתו, אידי, ואומרת לו כי בשעה שנאבק עם הפולשים לבית היא ראתה את "ג'ואי", ודורשת ממנו להודות באמת. טום מכה את אידי בתדהמה כשמודה ששמו אכן ג'ואי קוזאק ושהוא היה פושע בעברו. הוא אומר לה שבמשך 3 שנים הוא עבד לברוח מזהות הפושע שבתוכו כדי להתחיל חיים נורמלים כ"טום סטול".

לאחר שטום חוזר בית החולים, סאם, השריף המקומי מגיע לביקור כדי לשוחח עם טום. בשיחתם הוא מבהיר לו שהמאורעות האחרונים הותירו אותו מבולבל. לדבריו, המאפיונרים הללו לא היו מגיעים אילולי היו בטוחים שטום הוא האיש שהם מחפשים. טום מתחיל לענות במטרה להודות על האמת, אך אידי נכנסת לדבריו, מגנה עליו ומשקרת לסאם כשטוענת שטום הוא בהחלט מי שהוא הצהיר שהוא, ושיעזוב אותם כי המשפחה שלה סבלה מספיק. אידי פורצת בבכי וסאם עוזב. האירוע האחרון מחריף את המתח ביחסי בני הזוג.

בלילה מקבל טום טלפון מאחיו, ריצ'י קוזאק (ויליאם הרט) הדורש כי יחזור לפילדלפיה או שהוא עצמו יבוא אליו. טום נוסע לפילדלפיה שם הוא פוגש את אחיו, שם אחיו מספר לו שאותם מאפיונרים שנפגעו מטום התנקמו בריצ'י ומנעו ממנו להתקדם בארגון הפשע. טום מציע לעשות שלום, אולם ריצ'י מבהיר לו שהדרך היחידה לכפר על פשעיו היא מוות. טום מתגונן ומצליח להרוג את ריצ'י ואת שאר השומרים שהקיפו אותו.

כשטום חוזר לביתו, המשפחה אוכלת ארוחת צהריים בדממה, ומתח רובץ באוויר. הראשונה שמכירה בו היא ביתו, שרה, שמביאה מהשיש את כלי האוכל עבורו. כשהוא מתיישב, מעביר לו בנו, ג'ק את האוכל. האחרונה שמכירה בו היא אידי, שרק בשוט האחרון של הסרט מביטה בו ועיניהם נפגשות.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הסרט צולם במילברוק, אונטריו, וסצנת השיא בה מדבר טום עם אחיו, ריצ'י, צולמה באחוזת איטון הול ההיסטורית הממוקמת בקינג סיטי, אונטריו, קנדה.

גרסאות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה האירופאית והגרסה האמריקנית שונות בשתיים מסצינות הלחימה: הראשונה היא הסצנה בה טום שובר את אפו של אחד מאנשיו של פוגרטי. השנייה היא סצנה בה דורך טום על גרונו של אחד מאנשיו של ריצ'י קוזק - בשתי הסצינות מוצג יותר דם בגרסה האירופאית. נוסף לכך, צליל שבירת העצמות מודגש יותר.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של הסרט יכול להתפרש באופנים שונים. מבקר הקולנוע רוג'ר איברט כתב כי קרוננברג מתייחס ל-3 משמעויות:

א. חשוד עם היסטוריה ארוכה של אלימות, ב. השימוש ההיסטורי של השימוש באלימות כאמצעי פיתרון, ג. האלימות הטבועה באבולוציה הדראווינית, בה האורגניזמים האלימים יותר הם השורדים ומחליפים את מקומם של אלה שאינם מסוגלים להתמודד. "אני דרווניסט מושלם", אומר קרוננברג, שססרטו החדש הוא במובנים רבים סרט שבו החזקים שורדים - בכל מחיר.‏[1]

רבים השוו בין הסרט לבין עבודותיו של סאם פקינפה. בראיון איתו קרוננברג לא הכחיש את הדמיון, אך הדגיש כי יש הבדלים משמעותיים הן בסגנון והן בעלילה. אולסון, התסריטאי, הודה כי הסרט שייך רבות לעבודותיו של פקינפה, ובמיוחד לסרט כלבי הקש. הוא גם אזכר את עבודותם של דייוויד פיופלס וקלינט איסטווד, בלתי נסלח ולמותחן של ג'קוס טורנור משנת 1947, מהעבר.

על הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הקולנוע בקאן במאי 2005, והוא הופץ בארצות הברית ב-30 בספטמבר 2005 לאחר הצלחתו קודם לכן בהפצה מצומצמת ב-23 בספטמבר.

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופץ תחילה ב-14 בתי קולנוע בלבד וגרף $515,992. שבוע מאוחר יותר הוא הופץ בצורה נרחבת ב-1,340 בתי קולנוע וגרף $8,103,077 בסוף השבוע הראשון לאחר הפצתו. בהמשך רווחי הסרט בארצות הברית הגיעו ל-$31,504,633, ו-$60,334,064 ברחבי העולם כולו.‏[2]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לערכה בינלאומית ממבקרים. באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes קיבל ציון חיובי של 87% (מבוסס על 201 ביקורות).‏[3] ב-Metacritic קיבל הסרט ציון ממוצע של 81 מתוך 100, מבוסס של 37 ביקורות.‏[4] אמפייר דירג את הסרט במקום ה-448 ברשימת הסרטים של כל הזמנים.‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "A History of Violence:rogerebert.com::Reviews" Chicago Sun-Times. Retrieved January 22, 2010.
  2. ^ "A History of Violence (2005) – Box Office Mojo", Box Office Mojo, ,Retrieved March 7, 2010.
  3. ^ "History of Violence היסטוריה של אלימות", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
  4. ^ "History of Violence, A (2005): Reviews" Metacritic, from the original on 27 September 2007. Retrieved 2007-09-23.
  5. ^ "Empireonline" Empireonline. Retrieved 2010-10-09.