לוח השנה הרומי

לוח השנה הרומי היה לוח השנה ששימש את רומא העתיקה מראשיתה. הלוח הרומי הוסיף להיות לוח השנה העיקרי בשימוש באירופה עד שהחולף בלוח הגרגוריאני. הלוח הרומי עבר שינויים אחדים במהלך השנים, ולמעשה גם הלוח הגרגוריאני מבוסס על הלוח הרומי.

הלוח של רומולוס

רומולוס, מייסד רומא, נחשב ליוצר לוח השנה הרומי. לוח השנה הרומי הקדום מבוסס על לוח השנה היווני. השנה הרומית הייתה מורכבת מעשרה חודשי ירח, ובהם ארבעה חודשים בעלי 31 יום ושישה חודשים בעלי 30 יום. מספר הימים הקלנדריים בשנה היה 304, אולם בפועל אורך השנה של עשרה חודשי ירח עומד על כ-295 יום. הסיבה לכך היא, מכיון שיום מולד הירח נספר פעמיים, הן כיום האחרון בחודש והן כיום הראשון בחודש הבא‏

השנה הרומית החלה במולד הירח הראשון שאחרי יום השוויון האביבי, והסתיימה בחורף. השנה לא כללה את חודשי החורף מכיוון שלא התבצעה בהם כל פעילות חקלאית. החודש הראשון של השנה הרומית היה מרץ. זכר למספור הקדום של החודשים ניתן למצוא בשמותיהם של ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר המכילים את מספרם הסודר של חודשים אלה בשנה המתחילה במרץ.

הלוח של נומה

השינוי הראשון בלוח השנה הרומי מיוחס לנומה פומפיליוס (716 - 673 לפנה"ס), המלך השני של רומא. נומה חילק את השנה כולה לשנים עשר חודשי ירח. החודשים שאורכם המקורי היה 30 יום קוצרו ל-29 יום. ובסוף השנה נוספו שני חודשים חדשים, ינואר שהיה בן 29 יום ופברואר שהיה בן 28 יום. לפי לוח זה אורך השנה הוא 355 יום. מכיון שלדעת הרומאים מספרים אי-זוגיים הם בני מזל, כל החודשים היו בני 29 או 31 ימים, וחודש פברואר בן ה-28 ימים חולק לשני יחידות אי-זוגיות, כאשר החלק הראשון מסתיים ב-23 בפברואר, ואחריו החלק הנוסף בן 5 ימים.

על מנת שהלוח, המבוסס על חודשי ירח, יתאים לעונות השנה, נוספה לו שנה מעוברת. בערך פעם בשנתיים, נוסף חודש בשם מרקדינוס בן 22 או 23 יום, אחרי ה-23 או 24 בפברואר, כאשר הימים הנותרים של פברואר הוצבו לאחר מרקדינוס. אורך שנה מעוברת היה 377 או 378 יום. ההחלטה על עיבור שנה הייתה נתונה בידי הכוהן הראשי.

מבחינה היסטורית, יש המתארכים את ראשית הלוח הרומי הירחי בסביבות שנת 450 לפנה"ס, כחלק מ"חוקת 12 הלוחות" שפירסמה אז הדקמווירי.

הלוח היוליאני

ערך מורחב – הלוח היוליאני

יוליוס קיסר מונה בשנת 63 לפנה"ס לפונטיפקס מקסימוס. קיסר, שהיה עסוק בקרבות רבים, לא היה נוכח ברומא בחודש פברואר במרבית השנים לאחר מינויו, כדי להכריז על שנה מעוברת. עד שנת 46 לפנה"ס נוצר הפרש של שלושה חודשים בין לוח השנה הרומי לעונות השנה.

כדי לפתור את הבעיה, קיסר הוסיף שלושה חודשים לשנת 46 לפנה"ס והנהיג לוח שנה שמשי החל משנת 45 לפנה"ס. מכיוון שהלוח היוליאני הוא שמשי אין צורך להתאים אותו לעונות השנה. אורך השנה היוליאנית הוא 365.25 יום, לחודשים שאורכם היה 29 יום התווספו יום או יומיים, פרט לפברואר לו התווסף יום פעם בארבע שנים. היום שנוסף לחודש פברואר היה חזרה שנייה של ה-24 בפברואר.

לאחר ההתנקשות בחייו של יוליוס קיסר, שונה שמו של חודש קווינטיליס, שבו קיסר נולד, ליוליוס (יולי).

שמות הימים

בלוח השנה הרומי לא היה מספור לימים בחודש ולא היה שבוע בן שבעה ימים.

בכל חודש היו שלושה ימים בעלי שם:

• הקלנדה (Kalenda), יום מולד הירח. היום הראשון של החודש.
• הנונה (Nona), יום הרביע הראשון של הירח. נקבעו ליום החמישי או השביעי של החודש.
• האידוס (Idus), יום הירח המלא. נקבעו ליום ה-13 או ה-15 של החודש.

למשל, הקלנדה של אפריל היא ה-1 באפריל. הרומים נקטו לרוב לשון רבים: Kalendae, Nonae, Idus. מקור המילים 'קלנדה' ו'אידוס' באטרוסקית.

ימים אלה נתנו את שמם גם לשאר ימות השנה. יום שלפני אחד הימים בעלי השם נקרא על שם היום שאחריו. למשל, ה-31 במרץ הוא יום לפני הקלנדה של אפריל. שאר הימים נקראו לפי ספירה אל היום בעל השם הבא (כלומר, ספירה לאחור), בספירה שכוללת את אותו יום בעל השם. למשל, ה-29 במרץ הוא ארבעה ימים לפני הקלנדה של אפריל, ה-30 במרץ הוא שלושה ימים לפני הקלנדה של אפריל.

השבוע הרומי היה בן שמונה ימים. היום השמיני בשבוע היה יום שוק.