לוח השנה הרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לוח השנה הרומי היה לוח השנה ששימש את רומא העתיקה מראשיתה. הלוח הוסיף להיות לוח השנה העיקרי בשימוש באירופה עד שהחולף בלוח הגרגוריאני. הלוח הרומי עבר שינוײם אחדים במהלך השנים, ולמעשה גם הלוח הגרגוריאני מבוסס עליו.

הלוח של רומולוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומולוס, מײסד רומא, נחשב ליוצר לוח השנה הרומי. לוח השנה הרומי הקדום מבוסס על לוח השנה היװני. השנה הרומית הייתה מורכבת מעשרה חודשי ירח, ובהם ארבעה חודשים בעלי 31 יום וששה חודשים בעלי 30 יום. מספר הימים הקלנדרײם בשנה היה 304, אולם בפועל אורך שנת עשרה חודשי ירח עומד על כ-295 יום. הסיבה לכך היא, מכיוון שיום מולד הירח נספר פעמײם, הן כיום האחרון בחודש והן כיום הראשון בחודש הבא‏[1]

השנה הרומית החלה במולד הירח הראשון שאחרי יום השויון האביבי, והסתײמה בחורף. השנה לא כללה את חודשי החורף מכיוון שלא התבצעה בהם כל פעילות חקלאית. החודש הראשון של השנה הרומית היה מרץ. זכר למספור הקדום של החודשים ניתן למצוא בשמותיהם של ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר המכילים את מספרם הסודר של חודשים אלה בשנה המתחילה במרץ.

הלוח של נומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינוי הראשון בלוח השנה הרומי מיוחס לנומה פומפיליוס (716 - 673 לפנה"ס), מלכה השני של רומא. נומה חילק את השנה כולה ל-12 חודשי ירח. החודשים שאורכם המקורי היה 30 יום קוצרו ל-29 יום. בסוף השנה נוספו שני חודשים חדשים, ינואר בן 29 יום ופברואר בן 28 יום. לפי לוח זה אורך השנה הוא 355 יום. מכיוון שלדעת הרומאים מספרים אי-זוגײם הם בני מזל, כל החודשים היו בני 29 או 31 ימים, וחודש פברואר בן 28 הימים חולק לשתי יחידות אי-זוגיות, כאשר החלק הראשון מסתײם ב-23 בפברואר, ואחריו החלק הנוסף בן 5 ימים.

על-מנת שהלוח, המבוסס על חודשי ירח, יתאים לעונות השנה, נוספה לו שנה מעוברת. בערך פעם בשנתײם, נוסף חודש בשם מרקדינוס בן 22 או 23 יום, אחרי ה-23 או 24 בפברואר, כאשר ימי פברואר הנותרים הוצבו לאחר מרקדינוס. אורך שנה מעוברת היה 377 או 378 יום. ההחלטה על עיבור שנה נתונה הייתה בידי הכהן הראשי.

מבחינה היסטורית, יש המתארכים את ראשית הלוח הרומי הירחי בסביבות שנת 450 לפה"ס, כחלק מ"חוקת 12 הלוחות" שפירסמה אז הדקמווירי.

הלוח היוליאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלוח היוליאני

יוליוס קיסר מונה בשנת 63 לפה"ס לפונטיפקס מקסימוס. קיסר, שהיה עסוק בקרבות רבים, לא היה נוכח ברומא בחודש פברואר במרבית השנים לאחר מינויו, כדי להכריז על שנה מעוברת. עד שנת 46 לפה"ס נוצר הפרש של שלושה חודשים בין הלוח הרומי לעונות השנה.

כדי לפתור את הבעיה, הוסיף קיסר שלושה חודשים לשנת 46 לפה"ס והנהיג לוח שנה שמשי החל משנת 45 לפה"ס. מכיוון שהלוח היוליאני הוא שמשי אין צורך להתאימו לעונות השנה. אורך השנה היוליאנית הוא 365.25 יום, לחודשים שאורכם היה 29 יום התװספו יום או יומײם, פרט לפברואר לו התװסף יום אחת לארבע שנים. היום שנוסף לחודש פברואר היה חזרה שנייה של ה-24 בפברואר.

לאחר ההתנקשות בחײ יוליוס קיסר, שונה שמו של חודש קװינטיליס, בו נולד קיסר, ליוליוס (יולי).

שמות הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוח השנה הרומי לא היה מספור לימים בחודש ולא היה שבוע בן שבעה ימים.

בכל חודש היו שלושה ימים בעלי שם:

  • הקלנדה (Kalenda), יום מולד הירח. היום הראשון של החודש.
  • הנונה (Nona), יום הרביע הראשון של הירח. נקבעו ליום החמישי או השביעי של החודש.
  • האידוס (Idus), יום הירח המלא. נקבעו ליום ה-13 או ה-15 של החודש.

למשל, הקלנדה של אפריל היא ה-1 באפריל. הרומים נקטו לרוב לשון רבים: Kalendae, Nonae, Idus. מקור המלים 'קלנדה' ו'אידוס' באטרוסקית.

ימים אלה נתנו את שמם גם לשאר ימות השנה. יום שלפני אחד הימים בעלי השם נקרא על שם היום שאחריו. למשל, ה-31 במרץ הוא היום הקודם (pridie) לקלנדת אפריל. שאר הימים נקראו לפי ספירה אל היום בעל השם הבא (כלומר, ספירה לאחור), בספירה הכוללת את אותו יום בעל השם. למשל, ה-29 במרץ הוא ארבעה ימים לפני קלנדת אפריל, ה-30 במרץ הוא שלושה ימים לפני קלנדת אפריל.

השבוע הרומי היה בן שמונה ימים. היום השמיני בשבוע היה יום שוק.

הערות שולײם[עריכת קוד מקור | עריכה]