שנה מעוברת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שנה מעוברת היא שנה שנוסף לה חודש אחד (בלוח העברי) או יום אחד (בלוח הגרגוריאני), כדי לשמור על תיאום בין לוח השנה ובין השנה האסטרונומית.
גם בלוחות שנה נוספים (אם כי לא בכולם) יש שנה מעוברת.
בלוח המוסלמי אין שנים מעוברות. מכיוון שהשנה בלוח המוסלמי קצרה בכ-11 יום מהשנה האסטרונומית, חלה בלוח המוסלמי נסיגה בעונות השנה. כך, למשל, אם בשנה מסוימת חודש הרמדאן חל בחודשי הסתיו, הרי ששנים אחדות לאחר מכן הוא יחול בחודשי הקיץ.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנה מעוברת בלוח העברי
בלוח העברי נוסף בשנה מעוברת חודש בין שבט לאדר המכונה אדר א' (או "אדר ראשון") וחודש אדר הרגיל הופך לחודש אדר ב' (או "אדר שני").
בשנת שמש יש בערך 365 ימים ורבע (ליתר דיוק: 365.2422), אך בשנת ירח (12 מחזורי ירח) כ-354 ימים ושליש (ליתר דיוק: 354.3747 ימים). חז"ל דרשו מהפסוק "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' " שיש לשמור שחודש ניסן יהיה תמיד באביב, ועל כן קבעו שיש לעבר את השנה מדי כמה שנים.
עיבור השנה, כלומר הוספת חודש כשנוצר פער של מחזור ירח שלם בין לוח השנה לבין ציוני הזמן החקלאיים, היה מקובל בקרב העמים שהשתמשו בלוח הירחי, בפרט בבבל. הבבלים הכירו שיטה לחישוב העיבור מראש כבר במאה ה-6 לפנה"ס, שבה קבעו שלוש שנים מעוברות בכל מחזור של שמונה שנים. במאה ה-4 התפתחה שיטה מדויקת יותר שעל-פיה מעברים 7 שנים בכל מחזור של 19 שנה. נראה שהשיטה האחרונה הייתה ידועה גם בארץ ישראל, ובאמצעותה אפשר היה לחזות את השנים המעוברות, אולם על-פי עדויות בתלמוד ובמקורות אחרים, עד המאה ה-4 לספירה היו נסמכים בעיקר על תנאי מזג האוויר כדי להחליט על עיבור השנה, ופחות על חישובים אסטרונומיים. בלוח השנה הרומי שלפני התקנת הלוח היוליאני על ידי יוליוס קיסר, נהגו להוסיף אחת לשנתיים בערך חודש פברואר נוסף, בן 20 יום, בין פברואר למרץ.
[עריכה] תולדות עיבור השנה
בימי בית שני ולאחר החורבן הייתה הסנהדרין מחליטה על עיבור השנה. דיון בעיבור השנה מופיע בגמרא במסכת סנהדרין דפים י'-י"ב. ההחלטה הייתה מתבססת על חישובים אסטרונומיים, שמירה שפסח יהיה בתוך תקופת ניסן (אחרי מועד השתוות היום והלילה בסוף החורף), וגם על שיקולים אחרים כמו עונת המלטת הטלאים לצורך קרבן הפסח והבשלת התבואה להבאת העומר. הגמרא אף מציינת שניתן לעבר את השנה כדי שהעולים לרגל יגיעו בשלום ובזמן לירושלים והדרכים לא תהיינה משובשות בשל גשמי החורף.
לשם עיבור השנה נדרשה רשותו של נשיא הסנהדרין ורק אנשים שהוזמנו לכך היו מורשים להשתתף בדיון. תקנות אלו נועדו כנראה למנוע מחלוקות לגבי עיבור השנה בין חלקים שונים מהעם הנוהגים לפי לוחות שונים. ההחלטה הסופית לגבי עיבור השנה נעשתה מלכתחילה במעמד שבעה דיינים לפחות, ומעמד העיבור התקיים ביום ולא בלילה.
על פי המסורת המקובלת, בשנת 359 לספה"נ, עם התערערות מצב היהודים בארץ ישראל, פרסם הלל נשיאה את כללי הלוח העברי, כולל כללי עיבור השנה ("סוד העיבור"), מתוך חשש כי ינסו למנוע מההנהגה היהודית לפרסם את מועדי ראשי החודשים ואת השנים המעוברות. יש החולקים על מסורת זאת וטוענים שהלוח הקבוע אומץ רק במהלך המאה ה-9 לספירה. דעה מפשרת טוענת שאמנם חכמי ארץ ישראל לאחר הלל נשיאה המשיכו לקבוע את השנים המעוברות בכל שנה בהתאם לכללי העיבור, אך הם הקפידו שההחלטות שלהם יתאימו ללוח הקבוע. במאה התשיעית נוהג זה הופסק והלוח הקבוע הפך לבלעדי ביהדות הרבנית עד ימינו אלו.
לעומת זאת, הקראים, המשיכו בלוח השנה הקראי להחליט על עיבור השנה בהתאם להבשלת השעורה בארץ ישראל, גם לאחר המאה ה-9. אולם, עם התפזרות הקראים ברחבי העולם, אמצו קהילות קראיות רבות את שיטת העיבור הרבנית. במאה ה-19, אימצו את העיבור הרבני אפילו הקראים בארץ ישראל. בשנים האחרונות, יש נסיון אצל הקראים לשוב לעיבור השנה בהתאם לזמן הבשלת השעורה בארץ ישראל.
[עריכה] העיבור בלוח הקבוע
הלוח הקבוע של הלל נשיאה מתבסס על ידע ומסורת מתקופות קדומות שבמהלך 19 "שנות שמש" יש מספר שלם של "חודשי ירח" (ליתר דיוק: 234.992 "חודשי ירח" ב-19 "שנות שמש"). לפיכך, כל 19 שנות שמש הן 19 שנות ירח ועוד 7 חודשים. כדי להשלים פער זה מוסיפים בלוח העברי הקבוע חודש נוסף בהתאם לכלל הבא: שנה היא מעוברת אם בחלוקה ל-19 היא נותנת שארית 3, 6, 8, 11, 14, 17 או 0 (גו"ח אדז"ט) - בממוצע כל 2.86 שנים.
למשל, שנת ה'תשס"ז (=5767) אינה מעוברת, כי אם נחלק 5767 ב-19 נקבל שארית 10. לעומתה, שנת ה'תשס"ח מעוברת, כי השארית היא 11.
בנוסף על עיבור חודש אדר, ישנן הוספות וגריעות של ימים בסופי החודשים חשון וכסלו, שמתבצעות בלי קשר לעיבור השנה, כדי לתאם בין מועדי החגים לימות השבוע, וכדי לחזות טוב יותר את מועדי מולד הירח.
[עריכה] הלוח היוליאני
הלוח היוליאני נכנס לשימוש עקב רפורמה שערך יוליוס קיסר בלוח השנה הרומי בשנת 45 לפני הספירה. הוא מתבסס על ההנחה כי שנת שמש היא בת 365 ורבע ימים בדיוק (365.25 ימים). הנחה זו התבררה כלא מדויקת בסוף המאה ה-16. בלוח היוליאני מעברים כל שנה שמספרה מתחלק ב-4. בימי יוליוס קיסר מנו את השנים באופן שונה מזה הנהוג כיום, כך שהכלל המתמטי שנקבע מלכתחילה לזיהוי השנים המעוברות היה, מן הסתם, שונה מזה שמקובל היום. בכל מקרה, ידוע כי נפלו שגיאות בקביעת השנים המעוברות בעשורים הראשונים לאחר הנהגת הלוח היוליאני, וכי כלל העיבור החל להיות מיושם כנדרש רק בשנת 4 או 8 לספירה. זאת, לאחר תקופה שבה הופסק עיבור השנים בהוראת אוגוסטוס קיסר כדי לתקן שיבוש בן 3 ימים שהצטבר עקב עיבור מיותר של שנים מסוימות.
מלכתחילה קבע יוליוס קיסר כי בשנה מעוברת היום ה-24 בפברואר יחזור פעמיים (היום ה-24 בפברואר היה בן 48 שעות כביכול בשנה מעוברת). ככל הנראה הייתה הכוונה להוסיף את היום אחרי החג טרמינליה ב-23 בפברואר. הבחירה במועד הזה דווקא קשורה כנראה במסורות רומיות עתיקות שעל-פיהן השנה החלה בחודש מרץ, אם כי בפועל הנוהג הזה בטל זמן רב לפני ימי יוליוס קיסר. כיום מקובל להתייחס ליום ה-29 בפברואר כאל היום הנוסף בשנה מעוברת.
כלל העיבור של הלוח היוליאני עדיין נהוג בכנסייה הפרבוסלאבית לשם קביעת מועדים וחגים, ולכן מועדי החגים בכנסייה זו שונים ממועדי החגים בכנסיות נוצריות במערב. לצרכים אזרחיים, כמו גם בכנסיות המערביות ובחלק מהכנסיות המזרחיות, נהוג הלוח הגרגוריאני שכלל העיבור שלו שונה במקצת, לאור הגילוי בסוף המאה ה-16 כי אורך השנה קצר במעט מ-365 ימים ורבע.
[עריכה] הלוח הגרגוריאני
גם בלוח הגרגוריאני נוסף בשנה מעוברת ("שנה כבושה") יום אחד לחודש פברואר, הוא ה-29 בפברואר, אולם הכללים לקביעת שנת מעוברת שונים במקצת מאלו של הלוח היוליאני. במאה ה-16 התברר כי שנת השמש (המכונה באסטרונומיה "שנה טרופית") קצרה במעט מכפי שחשבו עד אז. התגלה, כי תופעת שוויון היום והלילה המבשרת את האביב ואת הסתיו, מתרחשת עשרה ימים לפני המצופה. לפי החשבון החדש, אורכה של שנת שמש ממוצעת הוא 365.2422 ימים בלבד (כלומר קצרה ב-11 דקות וכמעט 14 שניות ממה שחישבו בעבר), לפיכך תוקנו כללי העיבור באופן הבא:
כל שנה המקיימת אחד מהתנאים הבאים היא שנה מעוברת:
- השנה מתחלקת ב-4 אך אינה מתחלקת ב-100
- השנה מתחלקת ב-400
למשל, 2004 היא שנה מעוברת, אך 1900 אינה שנה מעוברת, מכיוון שהיא מתחלקת ב-100. 2000 היא שנה מעוברת, מכיוון שהיא מתחלקת ב-400.
[עריכה] השנה באסלאם
[עריכה] ביטול התאמת לוח השנה לעונות השנה
השנה המוסלמית היא שנה של 12 מחזורי ירח, אך בניגוד לשנה עברית אין מעברים את השנה לשם התאמת הלוח לחילופי העונות. לוח השנה הערבי הקדום כלל שיטת עיבור כזו, אולם היא בוטלה עם קבלת האסלאם בחצי האי ערב. המסורת המוסלמית מייחסת למוחמד את האמירה כי עיבור השנה הוא כפירה, אך לא מבואר מהי הסיבה לכך. החגים המוסלמיים אינם תלויים בעונות השנה, ועשויים לחול בכל אחת מהן.
[עריכה] קביעת מספר הימים בשנת ירח
כיוון שמספר הימים הממוצע ב-12 מחזורי ירח אינו מספר שלם (354.3747 יום בממוצע), מספר הימים בשנה מוסלמית אינו קבוע ועשוי להיות 354 או 355 ימים. לוח השנה המוסלמי אינו כולל כללי "עיבור" לגבי הוספת יום לשנה, כיוון שראשי החודשים נקבעים עד היום על-פי עדויות על ראיית מולד הירח, וממילא השנה מתארכת ביום על-פי העדויות. לצורך תכנון ארוך-טווח פותחו אלגוריתמים לחיזוי מועדי ראשי החודשים והחגים המוסלמיים. האלגוריתמים האלה כוללים מעין כללי "עיבור" שמטרתם לקבוע מתי יש להאריך את השנה ביום, כך שתהיה בת 355 יום, אך אין לאלגוריתמים האלה כל תוקף מחייב.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הלכות קידוש החודש להרמב"ם, באתר של מכון ממרא.
- עיבור השנה בלוח העברי, באתר "הוצאת לוח".
| סוגי שנים בלוח העברי | ||
|---|---|---|
|
|
