רמוס ורומולוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל הזאבה הקפיטולינית מניקה את התינוקות רמוס ורומולוס

רמוס ורומולוס (Romulus & Remus) הם דמויות מההיסטוריה המיתולוגית של רומא, שיסודה של עיר זו מיוחס להם.

השניים היו אחים תאומים, בניהם של האל מרס, אל המלחמה הרומי, וריאה סילביה, בתו של המלך נומיטור וכוהנת וסטה.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של פטר פאול רובנס המתאר את התינוקות רמוס ורומולוס, רועה הצאן, הזאבה, וברקע מרס וסילביה, הוריהם של התינוקות.

מוצאם, לידתם וחייהם המוקדמים של רמוס ורומולוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת טרויה, אחד מגיבורי אותה מלחמה, בשם אניאס (Aeneas), בנה של האלה ונוס, הגיע עם אנשיו לאזור של מרכז איטליה בשם לאורנטינה וביחד עם לטינוס, המלך המקומי, יסד מדינה חדשה. לאחר מלחמות רבות עם שכניו האטרוסקים הוקמה שם מדינה חזקה שנקראה המדינה הלטינית (לפי שם מלכה). שושלת אניאס המשיכה לשלוט באזור זה במשך דורות רבים ובירתם עיר בשם אלבה לונגה. אחרי שורה ארוכה של שליטים לטיניים הגיע על כס המלוכה המלך נומיטור. הוא הודח על ידי אחיו אמוליוס שעלה על כס המלוכה. לנומיטור הייתה בת יחידה ראיה סילביה. כדי למנוע מצאצאיה העתידיים לדרוש את כס המלוכה, כפה עליה אמוליוס להיכנס ככהנת בתולה במקדש של האלה וסטה עם איסור לקיים יחסי מין וללדת ילדים. למרות זאת, היא ילדה תאומים אשר לדבריה היו בניו של האל מרס שאנס אותה. ההיסטוריון הרומאי הידוע טיטוס ליוויוס כותב שלא ברור אם הכהנת סילביה האמינה בעצמה שהאב הוא מרס או שהיה לה נוח יותר לטעון כך... כאשר שמע המלך אמוליוס על התאומים, פקד על אחד מחייליו לקחת את הילדים ולהשליך אותם לנהר הטיבר (Tevere של ימינו). היות שסביבות הנהר היו באותה תקופה מוצפים, החייל השאיר את התאומים בתוך אבוס ליד הנהר. לנהר הגיעה גם זאבה צמאה אשר לאחר ששתתה מהנהר שמרה על התאומים וליקקה את פניהם בלשונה. כך הם נמצאו על ידי רועה הצאן פאוסטולוס שהביא אותם לביתו והם גודלו על ידי אשתו. ליוויוס מביא גם גרסה ששם אשתו של רועה הצאן היה לופה (זאבה, בלטינית) ומכאן נבעה האגדה על הזאבה שגידלה את התאומים. כאשר התאומים גדלו הם הפכו לצעירים חזקים מאוד, ציידים ללא חת, כאשר קבוצה גדולה של רועי צאן צעירים הולכת אחריהם. רועה הצאן פאוסטולוס ידע שהתאומים הם מגזע מלכותי וגילה זאת להם. על כן הם הרגו את המלך אמוליוס והחזירו חזרה לשלטון את נומיטור, סבם. רומולוס ורמוס החליטו ליסד עיר חדשה וגדולה אך לא היו מסוגלים להחליט מי מהם ישלוט בה. על כן ביקשו מהאלים להדריך אותם על ידי חזון. בהתחלה ראה רמוס חזון של 6 נשרים הבאים אליו. לאחר מכן ראה רומולוס חזון של 12 נשרים. רומולוס טען לשלטון בטענה שחזונו היה גדול יותר ואילו רמוס טען לשלטון היות שחזונו היה הראשון. בסופו של דבר רצח רומולוס את אחיו רמוס והפך לשליט העיר החדשה אשר נקראה רומא על שמו.

ייסוד רומא ומלכות רומולוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומולוס היה למלך הראשון של רומא, הראשון בין שבעת מלכי רומא אשר לפי האגדה שלטו בה בתקופה שלפני היותה רפובליקה. רומולוס ביצר את העיר, כתב לתושביה ספר חוקים ומינה 12 אנשים כעוזריו (lictores). הוא השתלט על שטחי אדמה נרחבים ובנה עיר גדולה, הרבה יותר גדולה מצורכי התושבים. דבר זה נועד למשוך אנשים מכל האזורים הסמוכים, לבוא ולהצטרף לעיר, ואכן כך היה. אוכלוסיית רומא הלכה וגדלה במהירות רבה. כדי לשלוט על אוכלוסייה זו, מינה רומולוס קבוצה של 100 סנטורים שכונו "אבות" (טיטוס ליוויוס ההיסטוריון אומר ש"כנראה שהיו רק 100 איש שידעו להגיד מי האב שלהם...") ובניהם נקראו "פטריציאנים" שהפכו אחר כך לאריסטוקרטיה הרומית. היות שרוב אוכלוסיית רומא הורכבה ממהגרי עבודה שבאו מהמדינות השכנות, נוצר בעיר מחסור חמור בנשים. רומולוס שלח איגרות לכל המדינות השכנות עם בקשה להרשות לבנות אותן מדינות להגיע לרומא ולהתחתן עם רווקיה אך האיגרות לא נענו. כתוצאה מכך החלו מהומות בין צעירי רומא חסרי בנות הזוג. על כן, רומולוס החליט על פתיחת חגיגות מפוארות ביותר לכבוד האל נפטון אליהן הוזמנו כל המדינות השכנות, רבים מהשכנים הגיעו לחגיגות ובייחוד מאנשי סבינה (Sabine), משם הגיעו משפחות שלמות. באמצע אירועי החג ולפי תכנונו של רומולוס, ניתן סימן וכל צעיר רומאי שחסר בת זוג חטף את אחת הבנות הבתולות ממשפחות הסבינים ונעל אותה בביתו. האורחים נעלבו מאוד וכעסו מאוד והחליטו לצאת להלחם נגד רומולוס. הוא הודיע להם שהחטיפות בוצעו בגלל סירובם להרשות לבנותיהם להנשא לרומאים אך כל בת שנחטפה תינשא לרומאי ותקבל את כל הזכויות החוקיות והכלכליות שמגיעות לאישה נשואה כחוק. מלך הסבינים טיטוס טטיוס לא הסכים לוותר על הבנות החטופות והקים צבא גדול שיצא נגד רומולוס. רומולוס הקים מקדש לאל יופיטר - המקדש הראשון שהוקם בעיר רומא, ויצא להלחם בטיטוס. הקרבות נמשכו כאשר אף צד לא מנצח וקורבנות נופלים בשני הצדדים. ברגע זה יצאו כל הבנות החטופות ובאו בין שני המחנות כאשר הן דורשות להפסיק מייד את המלחמה כי במלחמה זאת הן הנפגעות הראשיות. זאת היות שבה נהרגים גם בעליהן החדשים וגם אבותיהן ואחיהן. החיילים הפסיקו להלחם ומנהיגי שני הצבאות נפגשו והגיעו להסכמה להפסיק את הקרבות ולהתאחד כך שרומא וסבינה יהפכו למדינה אחת והסבינים יהיו בה שווי זכויות. במשך שנים המשיך רומולוס להלחם נגד רבים משכניו האטרוסקים עם ניצחונות רבים והגדלה מתמדת של שטח ממלכתו. היה מאוד אהוב על חייליו וגם על אזרחיו להם הביא ביטחון ושפע כלכלי. מלכותו נמשכה כ-37 שנים.

מותו של רומולוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שרומולוס נאם באסיפת עם בנושא צבאי, הופיע פתאום ערפל כה כבד שלא ניתן יותר לראות את הנואם על הבמה. כאשר הערפל פג, רומולוס נעלם מבלי להשאיר עקבות. ה"אבות" שישבו על אותה במה, הסבירו לקהל שרומולוס נחטף על ידי רוח סערה. הקהל נשאר המום למשך זמן רב ואחר כך החלו בקריאות הידד לרומולוס האל וביקשו ממנו בקשות שונות למענם ולמען עירם. טיטוס ליוויוס מוסיף, כדרכו, שהוא בטוח שגם באותם רגעים היו כאלו שהאמינו יותר לאפשרות שהמלך נרצח על ידי ה"אבות". ברומא החלו מהומות קשות בנושא מינוי יורש לרומולוס. הסנטורים טענו שאין בעיר אדם הראוי לכך. הסבינים רצו להמליך את אחד מצאצאי מלכם טיטוס אך הרומאים הוותיקים התנגדו לכך. הסנטורים החליטו שהם יהיו השליטים כאשר כל אחד מהם שולט זמן קצר לפי התור ובעזרת הליקטורים שרומולוס מינה בזמנו. במהרה העם הרומי החל להתמרמר ששיטת שלטון זו גרועה כי כעת יש 100 מלכים ששולטים בעיר ביד רמה ואכזרית. הסנטורים החלו חוששים למעמדם ולבסוף נאלצו לפנות אל העם לבחור מלך בבחירות חופשיות. הם בחרו את האיש ממוצא סביני נומה פומפיליוס (Numa Pompilius) שהיה למלך השני של רומא.

רומולוס האל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי טיטוס ליוויוס, בעוד העם הרומאי מתאבל על העלמו של רומולוס הגיע "איש מכובד" בשם פרוקולוס יוליוס ובהתיצבו מול הסנטורים, סיפר שרומולוס ירד מהשמים ודיבר עמו באותו בוקר. רומולוס ציווה עליו לבוא לפני אזרחי רומא ולהודיע להם שרומא תהפוך לבירת העולם ושום כוח אנושי לא יוכל לנצח אותה. לאחר דבריו, חזר רומולוס השמימה. בגרסאות מאוחרות של אגדת התאומים מסופר שהאל מרס, אביו של רומולוס, ביקש מראש האלים, יופיטר, להביא את בנו לחיות על האולימפוס בין האלים. יופיטר הסכים לכך ורומולוס הגיע לאולימפוס, שם הפך לאל קוירינו (Quirino), האל המייצג את הרומאים בשמים.

מקור האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין שום ראיה היסטורית או ארכיאולוגית לקיומם של התאומים וליסוד העיר רומא על ידי רומולוס. בעיני כל ההיסטוריונים המודרניים מדובר באגדה ובמיתוס היסטורי. ההיסטוריון והסופר המפורסם תאודור מומסן (זוכה פרס נובל לספרות בשנת 1902), כותב בספרו המונומנטלי "דברי ימי רומא" בנושא אגדת רמוס ורומולוס: "על ההיסטוריה קודם כל להשתחרר מסיפורי-מעשיות כאלו,המתיימרים להיות היסטוריה ואמנם בעצם אינם אלא בדותות דלות-רוח גרידא". מקור האגדה עתיק מאוד, אך היא הועלתה לראשונה על הכתב על ידי המשורר הרומי ורגיליוס בתקופת שלטונו של אוגוסטוס. בערך באותה תקופה העלה ההיסטוריון טיטוס ליוויוס את סיפור יסוד רומא על ידי האחים התאומים, בספריו על תולדות רומי, כעובדה היסטורית. סיפורם של רמוס ורומולוס ויסוד רומא מופיע גם בכתביהם של פלוטארכוס, דיו קסיוס וקיקרו. כאמור, אגדת התאומים ויסוד רומא היא עתיקה מאוד ואכן אנו מוצאים את הזאבה המניקה את התאומים במטבע מאמצע המאה ה-3 לפני הספירה וגם פסל של הזאבה המניקה ותחריט באותו נושא, מאותה מאה.

ליוויוס מתארך את תקופת שלטונו של רומולוס בין השנים 753-716 לפנה"ס, ולפי דיו קסיוס היה רומולוס בן 18 כאשר ייסד את רומא, לפיכך תאריך לידתם של התאומים היה בשנת 771 לפנה"ס. תאריכים אלה צריכים להילקח בערבון מוגבל, לאור העובדה שמדובר באגדה ובמיתוס.

אחת הגרסאות שמעלה ליוויוס היא ששמה של אשת פאוסטולוס היה לופה ושהיא הניקה את רמוס ורומולוס. השם לופה מקושר למילה הלטינית "לופה" ("LUPA") שמשמעותה היא "זאבה". יש גם לציין שבתקופות מסוימות שימשה המילה לופה ככינוי לזונה. חוקרים רבים ניסו לתהות על השאלה מדוע נוצר מיתוס מפורסם זה, מה הייתה מטרתו? מומסן טוען שהמיתוס נוצר לאחר שהעיר רומא נוסדה ונבנתה בהדרגה. לדבריו האזור בו נוסדה העיר היה אזור מאוד בלתי מתאים להתיישבות ולחקלאות לאור השטפונות התכופים של הטיבר שגם יצרו סביבו ביצות רבות. בכל זאת אנשים התיישבו במקום זה ויסדו עיר גדולה (אך לא חקלאית). הורגש צורך להסביר מדוע נבחר דווקא מקום זה וכך נוצר (לפי מומסן) סיפור רמוס ורומולוס. הוא גם מוסיף שהאגדה נוצרה כדי להסביר את הקשר בין רומא ולטיום (מקור הלטינים) ובירתו אלבה לונגה. חוקרים אחרים סוברים שאגדת רומוס ורמולוס ויורשיהם שבאו אחריהם, נועדה לחזק את הרגש והמוטיבציה הלאומיים של אנשי רומא. על כן, רומא נוסדה על ידי צאצא של גיבור מלחמת טרויה, רומולוס עצמו היה בן של האל מרס והיה גם גיבור ללא חת שניצח בכל מלחמותיו. חוקרים אחרים משערים שהעיסוק במיתוס זה והעלתו על הכתב בימי הקיסרים הרומיים הראשונים, נועד להציג קיסרים אלו כצאצאים של רומולוס, כלומר כבני אלים. היסטוריונים רבים מתלבטים עדיין בשאלה מה היה תפקידו של האח התאום רמוס במיתוס ומדוע היה עליו להרצח על ידי אחיו? האגדה של רמוס ורומולוס, לפי חוקרים אחרים, משקפת את המתיחות והעוינות ששררו בתקופה הקדומה בין אלבה לונגה, ששימשה כבירת הברית הלטינית, ובין רומא. מתיחות זו הסתיימה בכך שרומא הרסה את אלבה וירשה את מקומה כעיר ההגמונית בליגה הלטינית.

רמוס ורומולוס כסמלים וכמושא אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל הזאבה הקפיטולינית, שמתוארך למאה 5 לפנה"ס, ומוצג עד היום במוזיאון הקפיטוליני ברומא.

אולי הידוע ביותר בתיאורים האומנותיים של רמוס ורומולוס הוא פסל הזאבה הקפיטולינית, שמתוארך למאה 5 לפנה"ס, ומוצג עד היום במוזיאון הקפיטוליני ברומא. במאה ה-16 הוספו לפסל דמויותיהם של הילדים רומולוס ורמוס, היונקים מפטמותיה של הזאבה.

אחד מסמליה של העיר רומא מבוסס על פסל זה, הזאבה הקפיטולינית המניקה את רמוס ורומולוס.

רמוס ורומולוס תוארו פעמים רבות על ידי אמנים, לדוגמה, ציורו של פטר פאול רובנס, המציג את התאומים, הזאבה הקפיטולנית, ורועה הצאן פאוסטולוס כאשר ברקע מצוירים הורים של התאומים האל מרס, וריאה סילביה.

דוגמה נוספת היא פסל המתכת של אלכסנדר קאלדר משנת 1928 המוצג במוזיאון הירשהורן שבסמית'סוניאן. הפסל מתאר בצורה מופשטת את דמויותיהם של רמוס ורומולוס והזאבה.

על כריכת ספרי ההיסטוריה של תאודור מומסן, דברי ימי רומא מופיע הציור של פסל הזאבה הקפיטלונית והתאומים.

בעולם הדמיוני של מסע בין כוכבים נקראים שני כוכבי הלכת שמהם באו הרומולנים (אחד מהגזעים המופיעים בסדרה)- רמוס ורומולוס.

רמוס ורומולוס הם שמות הקוד של שני הסוכנים החשאיים סול וכריס ברומן של דייוויד מורל "אחוות הוורד".

במשחק הווידאו Assassin's Creed: Brotherhood, המתרחש באיטליה של המאה ה 16, מתוארת כת פגאנית הסוגדת לרומולוס כאל, הם מתלבשים כזאבים ונוהגים לתקוף ולשדוד את תושבי רומא. בימי מוסוליני והפשיזם באיטליה, נקראו הילדים בתנועת הנוער הפשיסטית בשם לופטי (Lupeti) כלומר "בני הזאב" על שם רמוס ורומולוס. גם דבר חטיפת הסבינות על ידי בני רומא שימש נושא לציורים של אמנים רבים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מיתולוגיה עכשיו", אפי זיו, עם עובד, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי רומא | קיסרי רומא | בית קונסטנטינוס והתקופה הנוצרית | הקיסרות הרומית המערבית
רומולוס (753–717) • טיטוס טאטיוסנומה פומפיליוס (717–673) • טולוס הוסטיליוס (673–642) • אנקוס מארקיוס (642–617) • לוקיוס טארקוויניוס פריסקוס (616–579) • סרוויוס טוליוס (578–535) • לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס (535–510/509)
המלוכה הרומית