הלוח העברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדמות המופיעה בתמונה (מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים) מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות.

הלוח העברי הוא לוח שנה המבוסס על שילוב של מחזור הירח ומחזור השמש (לוח לוניסולארי). כל שנה בלוח מקבילה פחות או יותר למחזור השמש, ומכילה 12 או 13 חודשים, המתחילים כל אחד במולד הירח ונגמרים במולד הירח הבא.

המקורות מייחסים את גרסתו הנוכחית של הלוח, המשמשת את כל הקהילות היהודיות, לתקנה של רבי הלל נשיאה בשנת ד'קי"ט, 359 לספירת הנוצרים.

גרסה זו מבוססת על אלגוריתם המחשב בממוצע את מולדי הירח על-פי חישובים אסטרונומיים מתמטיים, בלי צורך להיעזר בתצפיות ישירות.

במדינת ישראל מוכר הלוח העברי כלוח שנה רשמי לצד הלוח הגרגוריאני.

עקרונות הלוח העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יממה בלוח השנה העברי מתחילה עם שקיעת השמש, ומסתיימת עם שקיעת השמש הבאה, או עם צאת הכוכבים שאחריה. בלוח הגרגוריאני, לעומת זאת, יממה אחת נמשכת מחצות הלילה עד חצות הלילה הבא.

על פי המסורת היהודית, תחילת היום היא לעת ערב, והמקור לכך נלמד מספר בראשית, מסיפור בריאת העולם, בו נאמר בסיומו של כל יום: "ויהי ערב ויהי בוקר יום..." (יום שני, יום שלישי וכו'), ומכאן שהיום החדש מתחיל בערב. גם האמירה המפורשת לגבי יום הכיפורים, שתחילתו היא בערב: "... בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם ... בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כ"ג, 26, 32), לימדה כי תחילת היום היא בשקיעת החמה.

הנוהג לציין את תחילת היום בערב היה קיים בבבל העתיקה, ויש חוקרים הטוענים כי זה מקור המנהג. במצרים העתיקה, לעומת זאת, היה נהוג לציין את תחילת היום עם זריחת השמש.

החודש העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלגל המזלות בבית הכנסת בבית אלפא

החודש העברי מבוסס על מחזור שינוי מופע הירח, ממולד הירח, עבור במילואו, וכלה במולד הבא. האופן שבו נראה הירח לצופה מכדור הארץ תלוי במיקומו של הירח ביחס לשמש, במיקומו ביחס לכדור הארץ ובמיקום שניהם ביחס לשמש. משך הזמן בין מולד ירח אחד למשנהו נקרא "החודש הסינודי", ומשכו נובע הן מסיבוב הירח סביב כדור הארץ, והן מסיבוב כדור הארץ סביב השמש. משך החודש הסינודי אינו קבוע, ובזמננו אורכו הממוצע הוא 29.5305888531 ימים (29 ימים, 12 שעות, 44 דקות, ו-2.9 שניות בקירוב).

חודש סינודי מסוים עשוי להיות ארוך מהממוצע ב-7 שעות ו-12 דקות לכל היותר או קצר מהממוצע ב-6 שעות ורבע לכל היותר (אורכו בין 29.27 ימים ל-29.83 ימים), וזאת משום שמסלוליהם של כדור הארץ סביב השמש ושל הירח סביב כדור הארץ אינם מעגליים, אלא אליפטיים, ועל כן, בהתאם לחוקי קפלר, מהירות התנועה שלהם אינה קבועה. בטווח שנים גדול, האורך הממוצע של החודש הסינודי כשהוא נמדד ביממות ארציות מתקצר בשברירי שניות, היות שאורך יממה על פני כדור הארץ מתארך כתוצאה מפעולת כוחות הגאות והשפל. בזמן קביעת הלוח (שנת ד' קי"ט - 359 לספירה) היה החודש הסינודי הממוצע 29.5305934241163 (לפי חישוב התארכות הימים של כדור הארץ של יאן מיאוס).

כיוון שמספר הימים בחודש חייב להיות שלם, נקבע שהחודש העברי יכיל 29 ימים או 30 ימים. חודש שאורכו 29 ימים נקרא "חודש חסר", וחודש שאורכו 30 ימים נקרא "חודש מלא". אופן הקביעה האם חודש הוא חסר או מלא שונה בלוח העברי שעל פי הראייה מבלוח העברי הקבוע הנהוג בימינו. בלוח על פי הראייה, אורך החודש היה נקבע בסופו של החודש על פי השאלה האם בלילה של היום השלושים לחודש - בתום היום ה-29 לחודש - כבר נראה הירח של החודש הבא. בלוח הקבוע, לעומת זאת, נקבע אורך החודש על פי תבנית שנקבעה מראש, חודשים מסוימים תמיד מלאים ואחרים תמיד חסרים. שני חודשים, חשוון וכסלו, הם בעלי אורך משתנה, בלוח הקבוע, ואורכם נקבע לפי אורך השנה, שנקבע על פי זמן המולד הממוצע של חודש תשרי הקודם וזה שאחריו.

שמות חודשי השנה העבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודשים עבריים
תשרי - חשוון - כסלו - טבת - שבט - אדר א' - אדר (הסמוך לניסן) - ניסן - אייר - סיוון - תמוז - אב - אלול Calendar.png
לוח גזר שנמצא בתל גזר הוא לוח שנה חקלאי המונה את חודשי השנה (בתמונה העתק המוצג במוזיאון ישראל)

שמות החודשים המשמשים בימינו מקורם בשמות בבליים, שאומצו בתקופת גלות בבל[1] בתקופות מוקדמות יותר ניתנו לחודשים העבריים שמות מספריים, כשניסן הוא החודש הראשון, ואדר הוא החודש השנים עשר.

במקרא, נזכר חודש ניסן כחודש הראשון, כי בו יצאו בני ישראל ממצרים: "הַחדֶשׁ הַזֶה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵי הַשָּנָה"‏[2]. השמות הבבליים, המקובלים גם היום, מופיעים ברובם בספרי זכריה, אסתר, עזרא ונחמיה בצד מספור החודשים מניסן.

  • וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ‏[3].
  • בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' אֶל-זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר‏[4].
  • בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר‏[5].
  • וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים‏[6].
  • דִּבְרֵי נְחֶמְיָה, בֶּן-חֲכַלְיָה: וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה‏[7].
  • וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם‏[8].

בתנ"ך מצוינים גם שמות אחרים לחודשים, כגון "ירח האיתנים" לתשרי[9]), "ירח בול" לחשוון[10] ו"חודש זיו" לאייר[11]. ככל הנראה, מקורם של שמות אלו בשפה הפיניקית, והם מובאים בתנ"ך רק בספר מלכים בשל השפעה תרבותית פיניקית, בעקבות המסחר של שלמה המלך עם הפיניקים.

בלוח גזר נמצאו רשומים שמונה חודשים. יש המשערים שכאשר נרשם "ירחו" במקום "ירח", הכוונה לחודשיים. אחרים חושבים שמדובר ברשימה חלקית, או בלוח שחלקו נהרס עם הזמן. הדעות חלוקות גם על מילה נוספת בסיום הלוח: "אבי". לפי השערת ה"חודשיים", החודשים הם:

יַרְחו אָסִ(י)ף - שני חודשי אסיף - תשרי וחשון (בדומה ל"חג האסיף - תקופת השנה" המופיע בתנ"ך).
יַרְחו זֶרַע - הזריעה בכסלו וטבת.
יַרְחו לֶקֶשׁ - שני חודשי זריעה מאוחרת - שבט ואדר.
יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) - חודש עקירת הפשתה - חודש ניסן‏[12].
יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע (וֹ)רִם - חודש קציר השעורים - חודש אייר.
יֶרַח קָצרוְ כִלָ(ה) - חודש קציר "כליות" החיטה - חודש סיוון‏[13].
יַרְחו זֶמֶר (או זמיר) - שני חודשים של בציר - תמוז ואב.
יֶרַח קֵץ (או קַיץ) - חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ, למשל תאנים - חודש אלול.

השפעות לשוניות בשמות החודשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק משמות החודשים של הלוח הגרגוריאני בשפה הערבית מתאימים לשמות חודשי השנה העבריים:

שמות החודשים כסדרם בשנה
עברית ערבית לטינית
תשרי "תשרין (א)לאול" (تشرين اﻷول)
"תשרין (אל)ת'אני" (تشرين الثاني)
אוקטובר
נובמבר
שבט "שבאט" (شباط) פברואר
אדר "אד'אר" (أذار) מרץ
ניסן "ניסאן" (نيسان) אפריל
אייר "איאר" (أيار) מאי
תמוז "תמוז" (تموز) יולי
אב "אאב" (آب) אוגוסט
אלול "אילול" (أيلول) ספטמבר

עיבור השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיבור השנה

השנה העברית כוללת חודשי לבנה שלמים, אך צריכה להיות תואמת את שנת החמה, ושחודש ניסן בה יצא באביב. "שנת חמה" היא משך הזמן שאורכת הקפה שלמה של כדור הארץ את השמש, והיא מכונה גם שנה טרופית. אורכה של שנת החמה הוא כ-365.242189 ימים. בשנת חמה, לפיכך, לא נכנסים מספר חודשי לבנה שלמים, וגם לא מספר יממות שלם. בשנה נדרש תנאי של אורך במספר ימים שלמים, ובשנה העברית - גם של חודשי לבנה שלמים, ומכאן - הצורך בלוח שנה בו אורך השנה אינו קבוע.

בשנה העברית הרגילה יש 12 חודשים (שנה פשוטה), אך אחת לשנתיים-שלוש חלה שנה מעוברת - שנה בת 13 חודשים. הכינוי "שנה מעוברת" הוא מטאפורה לאישה מעוברת, כלומר אישה בהיריון. קביעת השנים המעוברות מכונה "עיבור השנה". העיבור הוא, למעשה, הכפלתו של חודש אדר לאדר א' ואדר ב'.

עיבור השנה נעשה משום ששנת החמה ארוכה בכ-11 ימים מ-12 חודשי לבנה שלמים. אילו כללה השנה העברית 12 מחזורי ירח בלבד, כמו בלוח השנה השרעי (האסלאמי), היה חג הפסח "נודד" מהאביב לעבר החורף, ומהחורף לכיוון הסתיו וכן הלאה. הסיבה לכך היא כי מועד עונות השנה תלוי במיקומו יחסית לשמש - כלומר בשנת החמה בלבד. הציווי בתורה דורש כי פסח יחול בחודש האביב: "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך". כדי למנוע את נדידת חג הפסח, קובעים שנה בת 13 חודשים עבור כל פעם שהפער מצטבר לכדי מחזור ירח שלם, ובכך "להחזיר" את חודש ניסן לאביב האסטרונומי.

מניין השנים בלוח העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מניין השנים בלוח העברי

מניין השנים בלוח העברי המודרני הוא חישוב מספר השנים שעברו על פי המסורת היהודית מבריאת העולם (השנה שקדמה לבריאתו של האדם הראשון). מניין זה מכונה בראשונים מניין יצירה. יום זה, על-פי המסורת היהודית, הוא א' בתשרי של השנה בה נברא העולם. מניין זה מתבסס, בעיקרון, על החיבור המכונה סדר עולם, או "סדר עולם רבה" המתאר את ההיסטוריה של העולם מאדם הראשון ועד הקיסר אדריאנוס, על פי התנ"ך ומסורות שונות. חיבור זה נזכר בתלמוד[14] ומיוחס שם לתנא רבי יוסי בן חלפתא.

השימוש הקדום ביותר במניין השנים מאדם הראשון הידוע לנו הוא מהמאה הרביעית לספירה, ומניין זה נעשה נפוץ החל מהמאה החמישית לספירה. מהמאה השמינית התחילו להשתמש במניין לבריאת העולם (שנה יותר ממניין השנים לאדם הראשון).

את השנה נהוג לסמן בספרות עבריות, למשל ה'תשס"ז: ה' - 5000, ת - 400, ש - 300, ס - 60, ז - 7 = 5767; יש המציינים את אותה שנה בצורת ה'ןס"ז: ה' - 5000, ן - 700, ס - 60, ז - 7 = 5767. פעמים רבות נהוג להשמיט את מניין האלפים, שהרי ברור, לפי ההקשר, באיזה אלף מדובר. שנת ה'תשס"ז נרשמת תשס"ז. יש שמוסיפים את ראשי התיבות לפ"ק - לפרט קטן, כלומר ללא ציון האלפים.

בזמנים קדומים נהגו למנות את השנים לפי שנות השליט, השופטים והמלכים בתקופת המקרא, והמלכים והקיסרים בתקופת בית שני. בימי המרד הגדול ומרד בר כוכבא מנו את השנים "לחירות ישראל" או "לחרות ירושלים". לאחר חורבן בית שני היו שהשתמשו במניין לחורבן הבית. מניין השטרות היה המניין הכללי הראשון בדברי ימי ישראל. על אף שעם השנים הוא נדחק הצידה על ידי המניין לבריאת העולם, השימוש בו המשיך בחלק מן הקהילות למשך שנים רבות, במיוחד אצל יהודי תימן אשר נוהגים להשתמש במניין השטרות גם בימינו.

מעדות ראייה ללוח עברי קבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למצב בימינו, שבו הלוח מבוסס על חישוב מולד הירח הממוצע, חישוב שאינו חוזה את המולד האסטרונומי במדויק, בימי בית ראשון ובית שני נקבעו ראשי החודשים בהכרזה של בית הדין, לפי ראיית הירח ממש. בסוף החודש העברי, בשעות היום הירח חשוך ואינו גלוי לעין, ואילו בלילה הוא מוסתר על ידי כדור הארץ ואינו נראה[דרושה הבהרה]. הירח החדש, הנראה כסהר דק, שוקע זמן קצר לאחר שקיעת השמש, ומציין את ראשיתו של החודש החדש. אם נראה סהר הירח של החודש החדש בסוף היום ה-29 בחודש, נקבע היום שאחריו כראש החודש הבא. אם לא, נדחה ראש החודש ביום נוסף, ללא תלות בראיית הירח החדש, והחודש יהיה בן 30 ימים. בכל מקרה, לא יהיה חודש שאורכו פחות מ-29 או יותר מ-30 יום.

במסכת ראש השנה מובאים תאורים של הלכות ומנהגים שנועדו לעודד את הציבור להגיע לבית הדין ולהעיד על ראיית הירח החדש, בעדות שנקראה "עדות החודש". ההלכה קובעת שתיקון הלוח הוא מספיק חשוב כדי להתיר לעדים לחלל שבת על מנת להגיע לבית הדין ולהעיד לצורך קידוש החודש. בית הדין היה בוחן את העדים בדרכים המקובלות של וידוא שאין סתירות בין עדויות העדים, כדי לבדוק את אמינותן, ובנוסף נעזרו חברי בית הדין בידע האסטרונומי שלהם, באמצעותו חישבו באיזה כיוון ובאיזו צורה ייראה הסהר החדש, כדי לאמת את עדויות הראיה של העדים. כלל ברזל נקבע, כנראה על מנת למנוע פיצול בלוח, שההחלטה הסופית לגבי תאריך ראש החודש מסורה בלעדית בידי בית הדין הגדול, וכל קביעה שלו, אפילו התברר בדיעבד כי הייתה שגויה בעליל, ואפילו מוטעית בזדון, היא הקובעת לכל דבר ועניין‏[15].

ישנן דעות שבית הדין לא היה כובל עצמו אך ורק לעדות הראייה, אלא היה משתדל למנוע מחגים מסוימים לחול בימים מסוימים (ערב שבת, שבת, יום ראשון) על ידי פסילת העדים או אי קבלתם ובכך לגרום לעיבור החודש[16].

לאחר קביעת מועד ראש החודש, בית הדין היה מודיע ליהודים בכל רחבי ארץ ישראל וגם מחוצה לה, על מועד ראש החודש. שיטה אחת להעברת הודעות הייתה הדלקת משואות שציינו את קביעת החודש החדש. אך לאחר שהיו נסיונות של כותים להעביר מידע שגוי, הועבר המידע באמצעות שליחים.

בנוסף לקביעת אורכי החודשים, בית הדין היה מתכנס כדי להחליט האם לעבר את השנה ולהוסיף בסוף השנה, לאחר חודש אדר, חודש נוסף. בית הדין היה מחליט לפי מספר שיקולים שכללו את החשבון האסטרונומי (מועד יום השוויון האביבי) והמצב החקלאי: מידת הבשלת השעורה בארץ, מצב פירות האילן.

לפי דעות מסוימות (כך דעת רס"ג, ורבנו חננאל) מאז ומעולם קבעו חודשים אך ורק על פי החשבון, וכל עניין עדות העדים וראיית הירח התחדשו בתקופת בית שני לאימות החשבון המקובל, וזאת כנגד טענות הבייתוסים ודומיהם. רוב ההיסטוריונים גורסים כי שיטת התצפית והעדות ושיטת החישוב המתמטי-אסטרונומי שימשו זו בצד זו עד לימי הלל נשיאה.

גיבוש הלוח העברי הקבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב קשיים בפרסום מועדי ראשי החודשים, קבע בשנת 359 לספירה רבי הלל נשיאה (המכונה "הלל השני"), מצאצאי רבי יהודה הנשיא, את חשבונות לוח השנה העברי כפי שהוא מקובל עד לימינו. מאז לא נוהגים לקדש ראשי חדשים לפי ראיית הירח אלא לפי חשבונותיו של רבי הלל. כמו כן בוטל עיבור השנה לפי מציאת האביב בארץ ישראל והחלו לעבר שנים לפי מחזור של 19 שנים.

אין לנו עדות ישירה על תקנתו של הלל נשיאה, ואנו לומדים על העניין רק ממקורות מאוחרים: החיבור "ספר העיבור", מאת ר' אברהם בר חייא הנשיא, שנכתב במאה ה-12 לספירה, ומאזכור בחיבורו של הרמב"ן "ספר הזכות". מקורות אלה מזכירים תאריך המקביל לשנת 359 לספירת הנוצרים, אולם לאור העובדה שאין אזכורים מוקדמים יותר לתקנה, נראה שכללי הלוח היו ידועים רק לקבוצה מצומצמת של חכמים. מניתוח של מסמכים שנתגלו בגניזת קהיר נראה שסביב שנת 840 לספירה התגבשו כללי הלוח ואוחדו שיטות שונות למניין השנים, כך שהכללים הפכו נגישים לכל אדם. למעשה, במאה ה-9 לספירה קיבל לוח השנה העברי באופן סופי את הצורה המוכרת לנו היום.

חיזוק להנחה שהלל נשיאה הוא שהנהיג את חשבונות הלוח באופן בלעדי באמצע המאה ה-4 לספירה, עולה מכך שבתקופה זו נוצרה עילה לקביעת החשבונות עקב התחזקות הנצרות. בוועידת ניקיאה, שהתכנסה בשנת 325, נקבעה ופורסמה השיטה לחישוב מועד חג הפסחא הנוצרי. על פי המסורת הנוצרית נצלב ומת ישו ביום שישי שחל בחול המועד פסח, וקם לתחייה ביום ראשון שאחריו. הנוצרים הראשונים הקפידו להתאבל על ישו ביום שישי של חול המועד, ולחגוג את תחייתו ביום ראשון שאחריו. בוועידת ניקאה הוחלט לבטל סופית את הקשר ליהדות שהתבטא בצורך לברר את מועד חג הפסח בקרב היהודים, ונקבע שחג הפסחא ייחגג ביום ראשון, שחל אחרי מילואו של הירח, שנראה אחרי ה-21 במרץ, הוא יום שוויון היום והלילה לפי הלוח הרומי שהיה נהוג אז (וגם לפי הלוח הגרגוריאני היום). עם פרסום הכללים האלה, עלה החשש שהנוצרים ינסו למנוע מהיהודים להודיע על ראשי החודשים[דרוש מקור].

חשבונותיו של הלל נשיאה מתאמים למעשה בין שלושה מחזורי זמן: מחזור הירח החודשי שמקביל להשתנות צורת הירח ומסלולו עד לחזרתו לצורה ולמסלול המקורי, מחזור השמש השנתי שמקביל להשתנות אורכי היום והלילה, כלומר לארבע עונות השנה, ומחזור השבוע - שישה ימי עבודה ויום מנוחה. כיוון שמחזורים אלו אינם חופפים, השילוב ביניהם מורכב למדי.

הפעלת הכללים לחישוב לוח השנה מאפשרת לראש השנה לחול סמוך לזמן שבו אפשרית ראיית הירח, (כשהסטייה יכולה להיות בת יומיים או שלושה ימים). מצד שני, מועדו של ראש השנה יחול תמיד זמן קצר לפני או אחרי מועד שוויון היום והלילה בסתיו. (בספטמבר או בשבוע הראשון של אוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני). ומצד שלישי מועדו של ראש השנה לא יחול לעולם בימים א',ד',ו' (כך נמנע מיום הכיפורים למשל לחול סמוך לשבת). יתרון נוסף של חשבונו של הלל הוא ביכולת לחזות את מועדי הלוח העברי שנים רבות מראש.

חלק מחכמי ישראל במהלך הדורות (וביניהם הרמב"ם) הצדיקו את המעבר ללוח העברי הקבוע בכך שהכל הלכה למשה מסיני. כלומר, גם קידוש החודשים לפי תצפית ועדות, וגם קידוש החודשים לפי חשבון (בזמן שאין סנהדרין, או בזמן שיש סנהדרין, כשנוצר צורך, למשל כאשר השמים מעוננים למשך כמה ראשי חודשים ברציפות), הם מן ההלכות שניתנו למשה בסיני.

עקרונות הלוח הקבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוח הקבוע מבוסס על מספר עקרונות:

  1. השנים המעוברות נקבעות מראש על פי קביעות מחזורית של 7 שנים מעוברות בכל מחזור של 19 שנים
  2. אורכי החודשים העבריים, למעט חשוון וכסלו, קבועים
  3. מספר הימים בשנה פשוטה הוא בין 353-355 ובשנה מעוברת בין 383-385. ההבדל מתבטא באורכי החודשים חשוון וכסלו, כלומר קיומם או אי קיומם של ל' בחשוון ול' בכסלו.
  4. היום בשבוע בו חל ראש השנה נקבע על פי המולד הממוצע של חודש תשרי של אותה השנה.
  5. אורך השנה, וממילא אורכי החודשים חשוון וכסלו, נקבע על סמך מספר הימים בין ראש השנה של השנה הנוכחית לראש השנה של השנה העוקבת.
  6. ימי השבוע בהם יכולים לחול ראש השנה ופסח מוגבלים (ראו לא אד"ו ראש).

קביעת השנים המעוברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה טרופית יש כ-12.368 מחזורי ירח, ובכל 19 שנים טרופיות יש כ-234.997 מחזורי ירח, כלומר מספר כמעט שלם של חודשים סינודיים. בלוח העברי הקבוע נקבע שבכל מחזור של 19 שנים יהיו 235 חודשים, 7 חודשים יותר משיש ב-19 שנים של 12 חודשים. פירוש הדבר, שבכל מחזור של 19 שנים, המכונה "מחזור קטן", יש 7 שנים מעוברות. בלוח הקבוע נקבע שבכל מחזור קטן, השנים המעוברות יהיו: 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19. מקובל לסמן את השנים הללו באותיות עבריות: ג, ו, ח, י"א, י"ד, י"ז, י"ט, ובראשי תיבות: גו"ח אדז"ט.

ניתן אם כן, לבדוק האם שנה מסוימת היא שנה מעוברת על ידי מציאת השארית בחלוקת ערך השנה ב-19 ובדיקה האם היא שווה לאחד מהמספרים הבאים: 0, 3, 6, 8, 11, 14, או 17. לדוגמה: שנת ה'תשס"ה, מספרה 5765 (ה אלפים=5000 + ת=400 + ש=300 + ס=60 + ה=5). חלוקת 5765 ב-19 נותנת 303 ושארית 8 (8/19 303 = 5765/19). לפיכך, שנת התשס"ה היא שנה מעוברת.

בזכות העיבור, במחזוריות של 19 שנה תאריכים עבריים וגרגוריאניים נפגשים (למשל ט' באב תשמ"ה חל ב-27 ביולי 1985 וט' באב תשס"ד חל ב-27 ביולי 2004), או נופלים קרוב זה לזה, בסטייה של עד חמישה ימים (למשל ט' באב תשמ"ז חל ב-4 באוגוסט 1987 וט' באב תשס"ו חל ב-3 באוגוסט 2006)‏[17].

מספר הימים בכל חודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוח העברי הקבוע, מספר הימים בכל חודש קבוע מראש, למעט החודשים חשוון וכסלו שמספר הימים בהם משתנה בהתאם לאורך השנה. באופן כללי, אורך החודשים הוא 29 ימים ו-30 ימים לסירוגין.

שמות החודשים ומספר ימיהם, לפי סדרם המקובל כיום: תשרי (30 ימים), חשוון (29-30 ימים), כסלו (29-30 ימים), טבת (29 ימים), שבט (30 ימים), אדר (29 ימים), ניסן (30 ימים), אייר (29 ימים), סיוון (30 ימים), תמוז (29 ימים), אב (30 ימים), אלול (29 ימים). בשנה מעוברת נוסף חודש אדר א' שבו יש 30 יום.

סוגי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודות החופש בלוח העברי הקבוע לגבי שנה מסוימת הן שלוש:

  1. קיומו או אי-קיומו של חודש אדר א' באורך של 30 יום
  2. קיומו או אי קיומו של יום ל' בכסלו
  3. קיומו או אי קיומו של יום ל' בחשוון (ל' בחשוון לא ייכלל בשנה בה לא נכלל ל' בכסלו)

על כן, בלוח העברי הקבוע יש שנים בשישה אורכים שונים:

  • חסרה - שנה בת 353 לפשוטה ו-383 למעוברת, חשוון וכסלו בשתיהן מכילים 29 ימים
  • כסדרה - שנה בת 354 לפשוטה ו-384 למעוברת, בחשוון 29 ימים ובכסלו 30 ימים
  • שלמה - שנה בת 355 לפשוטה ו-385 למעוברת, בחשוון ובכסלו 30 ימים

בקביעת הלוח העברי הקבוע נקבע גם שראש השנה לא יחול בימים ראשון (א), רביעי (ד) ושישי (ו). כלל זה נקרא "לא אד"ו ראש". מגבלות אלו על היום בו חל ראש השנה ועל אורך השנים מקטינות את מספר האפשרויות ל-14 סוגי שנים שונות, הנקראים גם "קביעויות". נהוג לסמן את קביעויות השנים על פי היום הראשון של ראש השנה, אחת מהאותיות ח', כ' וש', המציינת אם השנה חסרה, כסדרה או שלמה ועל פי היום הראשון של פסח. כך למשל, הקביעות "בחג" מציינת שנה המתחילה ביום שני, היא חסרה, ופסח חל בה ביום שלישי.


סוגי שנים בלוח העברי

שנים פשוטות: בחגבשהגכההכזהשאזחאזשג

שנים מעוברות: בחהבשזגכזהחאהשגזחגזשה


מידיעת קביעות השנה ניתן לדעת את היום בשבוע בו חל כל אחד מהחגים ואת הפרשה הנקראת בכל אחת משבתות השנה. סוגים שונים של שנים מופיעים בלוח הקבוע בשכיחויות שונות. כך למשל, הקביעות הכז מופיעה בכ-18% מהשנים לעומת הקביעות השא שמופיעה רק ב-3.3% מהשנים, כלומר אחת לשלושים שנה. כדי לדעת את הקביעות של שנה מסוימת יש לחשב את היום בשבוע של ראש השנה של השנה המסוימת ושל זאת שאחריה.

מועדים בלוח העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעט השבת, הקבועה על פי ימי השבוע ללא קשר ללוח, שאר המועדים בלוח העברי נקבעים על פי תאריך בלוח העברי (יום בחודש). יוצא דופן הוא חג השבועות אשר נקבע בספירה של 50 יום מחג הפסח, ועל כן לפני קביעת הלוח יכול היה, לחול בין ה' בסיוון לז' בסיוון. עם המעבר ללוח הקבוע, אשר קבע את אורכי החודשים ניסן ואייר, נקבע גם מועד חג השבועות לו' בסיוון בלבד. מועדים אשר אינם קבועים מן התורה וקשורים לפעילויות האסורות בשבת, או ימי תענית, נדחים או מוקדמים אם הם חלים בשבת.

מלבד תענית יום ו' ערב שבת פרשת חקת, ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה (מובא בפירוש המגן אברהם על הלכות תענית בשולחן ערוך (סוף סימן תק"פ). וכן שבת הגדול נקבעה בשבת שלפני פסח ולא בי' בניסן, על פי מסורת חז"לסדר עולם) שי' בניסן של שנת יציאת מצרים היה באותה שנה בשבת ובאותו יום לקחו שה לקרבן פסח לעיני המצרים.

לא אד"ו ראש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לא אד"ו ראש

דחייה זו נועדה לעקוף שתי בעיות הלכתיות: הקושי לקיים את יום הכיפורים כשהוא חל בצמידות ליום השבת (כלומר כשהוא חל ביום שישי או ביום ראשון), מצב זה יגרום לשתי בעיות: האחת, שבמוצאי הצום או ביום השבת לא יהיו ירקות טריים לאכול מפני שהם נלקטו לפני יומיים; והשנייה, אדם שנפטר ביום הראשון לא יוכל להיקבר ועלול להגרם חילול כבוד המת. בחג אחר הצמוד לשבת הבעיות אלו אינן קיימות מפני שבחג מותר לבשל ומותר לטלטל מתים לקבורה. הסיבה שלא יחול ביום ראשון היא האיסור ההלכתי לקיים את מנהג חביטת הערבות כשהושענא רבה חל בשבת, משום איסור משווה גומות בשבת. ישנם הסוברים שגם בזמן שנהגו לקדש את החודש על פי הראייה, בית הדין היה משתדל למנוע מצב בו ראש השנה חל בימים ראשון, רביעי ושישי וקביעת הכלל בלוח הקבוע רק קיבעה נוהג קדום.

הרמב"ם נותן במשנה תורה (הלכות קידוש החודש פרק ז, הלכה ח) טעם אחר לדחיית אד"ו. לשיטתו הדחייה נובעת משיקולים אסטרונומיים, כדי לכוון כמה שיותר במדויק לזמן המולד האמיתי. הראב"ד תקף דעה זו (הלכות קידוש החודש פרק ז הלכה ח), וחכמים נוספים הביעו הסתייגות ממנה, שכן אינה מוזכרת בתלמוד.

קביעת המולד הממוצע של שנה מסוימת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוח העברי הקבוע משתמש בערך ממוצע של מולד הירח כדי לקבוע את מועד ראש השנה של כל שנה. על ידי הוספת מספר מחזורי הירח החל מנקודה שרירותית הנקראת "מולד תוהו" כפול אורך מחזור הירח, מחשבים את מועד המולד של השנה עבורה רוצים לקבוע את הלוח.

הלוח הקבוע משתמש באורך מחזור ירח ממוצע של 29 יממות, 12 שעות ו-793 "חלקים" של שעה (כאשר "חלק" אחד שווה ל-1/1,080 של השעה, ומכאן ש-793 "חלקים" שווים ל-44 דקות ו-31/3 שניות). מקובל לציין פרק זמן זה באותיות: כ"ט י"ב תשצ"ג. ערך זה של מחזור הירח הממוצע שווה ל-29\frac{12\frac{793}{1080}}{24}=29\frac{13753}{25920}=29.5305941... יממות, קרוב מאוד לחודש הסינודי שנמדד בימינו והוא ארוך ממנו רק בכ-0.456 שניות, ובעת קביעת הלוח כמעט לא היה הפרש כלל (ההפרש היה בערך 0.061 שניות). ההפרש בימינו גורם לתזוזת החודש העברי בכ-1.5679 שעות כל 1,000 שנים, הפרש שאיננו מביא לסטייה ניכרת בין קביעות הלוח העברי למציאות האסטרונומית.

המקור לכך הוא הגמרא במסכת ראש השנה (כה.) "אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים". יש חוקרים המעריכים שהידע המדויק יחסית על אורך החודש הסינודי שהיה בידי קובעי הלוח העברי מקורו בבבל ויוון, שכן הערך של אורך החודש העברי המשמש את הלוח העברי מופיע אצל האסטרונום היווני תלמי באלמגסט (במאה ה-2 לספירה) ובלוחות בבליים של המאה ה-4 לפני הספירה. מצד שני, בגמרא מפורש שמקור הידע של רבן גמליאל הוא "מבית אבי אבא", והערך של תלמי שונה קצת מהערך שנתנו קובעי הלוח (החודש הסינודי של תלמי קצר יותר ב 0.069 שניות).

מולד תוהו נקבע ביום שני, בשעה החמישית ו-204 חלקים (בשעה 23:11 בערך). את מספר החודשים M שעברו מאז מולד תוהו ועד ראש השנה של שנה Y ניתן לחשב בעזרת הנוסחה:

M=235\lfloor \frac{Y-1}{19} \rfloor + 12[(Y-1)\mod 19] + \lfloor \frac{7[(Y-1)\mod 19] + 1}{19} \rfloor או, באופן שקול, M = \lfloor \frac{235(Y-1)+1}{19} \rfloor

(כאשר \lfloor\rfloor היא פונקציית הערך השלם).

לדוגמה, עבור שנת ה'תשע"ב (Y-1=5771) נקבל: M = \lfloor \frac{235 \cdot 5771+1}{19} \rfloor = \lfloor 71378.21...\rfloor = 71378.

המולד של תשרי בשנה Y יהיה על כן: M * אורך מחזור הירח + מולד תוהו, לאחר צמצום השבועות השלמים. ראש השנה של שנה Y יהיה ביום שבו חל המולד, אך יידחה על ידי ארבעת התנאים בפסקה הבאה.

הדחיות בלוח השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוח הקבוע ארבעה תנאים לדחיית ראש השנה מלהיות ביום בו יוצא המולד הממוצע של תשרי:

  • מולד זקן: אם מולד ראש השנה (ע"פ החישוב) חל לאחר צהרי היום (כלומר, ברבע האחרון של היום העברי אחרי השעה ה-18).
  • ג-ט-ר"ד: אם מולד ראש השנה נופל ביום שלישי (ג), אחרי תשע (ט') שעות ו204 (ר"ד) חלקים מן השעה, בשנה פשוטה.
  • ב-טו-תקפ"ט: אם מולד ראש השנה נופל ביום שני (ב), אחרי חמש עשרה (ט"ו) שעות ו589 (תקפ"ט) חלקים מן השעה, בשנה שאחרי שנה מעוברת.

ואחרי שלוש דחיות אלו, בודקים את נתוני הדחייה הרביעית:

  • לא אד"ו ראש: ראש השנה לא יחול בימים א', ד', ו' בשבוע, אלא יידחה ליום שלמחרת (בדרך זו הוא יכול להידחות פעמיים; פעם אחת בגלל אחת הסיבות הראשונות ופעם נוספת בגלל "לא אד"ו ראש").

את פירוט הדחיות מקובל לכתוב כמעין בית-שיר בחרוזים, כדי להקל על זכירתן:

לא אד"ו ראש
מולד זקן בל תדרוש
ג"ט ר"ד בפשוטה גרוש
בט"ו תקפ"ט אחר העיבור עקור מלשרוש

דחיית מולד זקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההנחה היא שדחיית מולד זקן נועדה לגשר על ההפרש בין המולד האסטרונומי (זמן קיבוץ המאורות, הזמן שבו הירח נמצא הכי קרוב לקו המחבר בין כדור הארץ לשמש) המשמש בלוח הקבוע לבין זמן אפשרות ראיית הירח החדש המשמש בלוח על פי הראייה. בגמרא, בדבריו של אבא, אביו של ר' שמלאי, מופיעה האמירה הבאה הטוענת שהפער בין זמן המולד לבין זמן אפשרות הראייה הוא 6 שעות:

מחשבין את תולדתו: נולד קודם חצות – בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה; לא נולד קודם חצות – בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה.

– מסכת ראש השנה דף כ, ע"ב

בהתאם לכך נקבע בדחיית "מולד זקן" שאם המולד הממוצע האסטרונומי הוא אחרי חצות היום (18 שעות) ראש השנה ייקבע למחרת, כי הירח לא ייראה באותו ערב. אולם ייתכן מאוד שלא זאת הסיבה לדחיית מולד זקן מכיוון שבכל מקרה הוא אינו מספיק כדי להגיע להתאמה בין המולד לזמן אפשרות הראייה, מכיוון שגם אם מולד הירח היה מוקדם יותר והירח אכן ייראה באותו ערב, ראש השנה יהיה רק למחרת ולא באותו יום. בנוסף, למרות נחרצותם של דברי רבי אבא, רק ההפרש המינימלי בין המולד האסטרונומי לירח הנראה הוא בסביבות שש שעות. לרוב ההפרש הרבה יותר גדול משש שעות, ומידע זה היה ככל הנראה בידי חכמי הגמרא וקובעי הלוח הקבוע. יתרה מזאת, מכיוון שהמולד האסטרונומי המשמש בלוח הקבוע הוא המולד הממוצע, ההפרש בין המולד האסטרונומי לזמן אפשרות הראייה יכול להיות אף גדול יותר. אמנם, מפרשים אחרים על דברי התלמוד הללו מפרשים אותו בדרך אחרת מרש"י (ובראשם בעל המאור). ייתכן, על כן, שדחיית "מולד זקן" נקבעה כזכר ללוח על פי הראייה או מסיבה אחרת לגמרי‏[18].

דחיית ב-טו-תקפ"ט ודחיית ג-ט-ר"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחיות אלו מורכבות משני גורמים, אולם רק כפועל יוצא ולא כדחיות "עצמאיות" שטעם וסיבה להן. לפי שכדלעיל הוסבר, שלא ניתן לקבוע את ראש החודש, ובפרט את ראש השנה (ר"ח תשרי), ליום בו המולד התרחש לאחר חצות היום, הרי שיכול להיווצר מצב בו אם המולד יתרחש ביום שלישי בשנה פשוטה בשעה תשיעית ו-204 חלקים, הרי שהמולד שלאחריו יהיה ביום שבת בשעה ה-18 ליממה, וידחה מתוקף כלל "מולד זקן" ליום ראשון ומשם - ליום שני, מתוקף כלל "לא אד"ו ראש". לפי חישוב זה אורך השנה יהיה 356 ימים, דבר שאינו אפשרי לפי הכללים הבסיסיים של אורך השנה הפשוטה (המוגבלת לאורך שבין 353-355 ימים). לכן, נדחה מולד ג"ט ר"ד ליום חמישי (כלומר, ליום רביעי, ומשם - ליום חמישי), וממילא תתקצר השנה לכדי 354 ימים - שנה כסדרה.

מאותה סיבה דוחים את מולד ב"טו תקפ"ט שלאחר שנה מעוברת. מכיוון שאם אמנם יהיה המולד ביום שני, 15 שעות ו-589 חלקים, נמצאנו למדים שהמולד שקדם לו היה ביום שלישי, 18 שעות בתוך היממה. ושוב, בגלל "מולד זקן" ו-"לא אד"ו ראש", נדחה את המולד ליום חמישי, ונותרנו עם שנה מעוברת בת 382 ימים בלבד, מה שכאמור חורג מגבולות אורכי השנה האפשריים (383-385). לכן, נדחה את המולד ליום ג' וממילא "תתארך" השנה לכדי 383 ימים, ותתאים למסגרת.

חישוב של שכיחויות סוגי השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטבלה שלהלן מובא חישוב של שכיחויות סוגי השנים. הטור הימני מציג את השנים במחזור הקטן עבורם השורה מתייחסת ושני הטורים שאחריו מגדירים טווח של זמן בו חל המולד הממוצע. הטור הרביעי מימין מגדיר את אורך הטווח והטור החמישי נותן את האחוז מסך הכל השבוע (168 שעות) שהטווח מכסה. בטור השישי מופיע סוג השנה והטור האחרון משמאל מציין את השכיחות של הקביעות.

שנים מולד מ מולד עד אורך הטווח אחוז מהשבוע קביעות מספר שנים במחזור אחוז טווח המולד בשנים אחוז הקביעות
פשוטה ז' 18 א' 9 204 15 204 9.041 בחג 12 5.710 5.7
פשוטה א' 9 204 ב' 15 589 30 385 18.069 בשה 12 11.412 11.8
לא אחרי שנה מעוברת ב', ה', י', יג, טז ב' 15 589 ב' 18 2 491 1.461 בשה 5 0.384
אחרי שנה מעוברת א', ד, ז', ט', יב, טו, יח ב' 15 589 ב' 18 2 491 1.461 גכה 7 0.538 6.3
פשוטה ב' 18 ג', 9 204 15 204 9.041 גכה 12 5.710
פשוטה ג' 9 204 ה' 9 204 48 0 28.571 הכז 12 18.045 18.0
פשוטה ה' 9 204 ה' 18 8 876 5.245 השא 12 3.313 3.3
פשוטה ה' 18 ו' 0 408 6 408 3.796 זחא 12 2.397 4.3
לפני שנה מעוברת ב', ה', ז', י', יג, טז, יח ו' 0 408 ו' 9 204 8 876 5.245 זחא 7 1.932
לפני שנה פשוטה א', ד, ט', יב, טו ו' 0 408 ו' 9 204 8 876 5.245 זשג 5 1.380 13.7
פשוטה ו' 9 204 ז' 18 32 876 19.530 זשג 12 12.334
מעוברת ז' 18 א' 20 491 26 491 15.747 בחה 7 5.802 5.8
מעוברת א' 20 491 ב' 18 21 589 12.825 בשז 7 4.725 4.7
מעוברת ב' 18 ג' 18 24 0 14.286 גכז 7 5.263 5.3
מעוברת ג' 18 ד' 11 695 17 695 10.502 החא 7 3.869 3.9
מעוברת ד' 11 695 ה' 18 30 385 18.069 השג 7 6.657 6.7
מעוברת ה' 18 ו' 20 491 26 491 15.747 זחג 7 5.802 5.8
מעוברת ו' 20 491 ז' 18 21 589 12.825 זשה 7 4.725 4.7

ימי המועדים בשבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שרוב המועדים נמצאים בין אדר לבין מרחשוון (שלאחריו), ובחלק זה בשנה קביעות החודשים אחידה - חודש מלא וחודש חסר, הרי שעל פי דחיית לא אד"ו ראש, אפשר לגזור גם את הקביעות הבאות:

  • לא בד"ו פסח: היום הראשון של פסח (ובהתאם לו גם תשעה באב) לא יחול בימים ב', ד', ו'.
  • לא אד"ו סוכות: היום הראשון של סוכות (וכן שמיני עצרת) לא יחול בימים א', ד', ו'.
  • לא אג"ו כיפור: יום הכיפורים לא יחול בימים א', ג', ו'.
  • לא גה"ז שבועות - שבועות לא יחול בימים ג', ה', ז'.
  • לא בד"ז פורים - פורים (דפרזין, י"ד באדר (במעוברת: י"ד באדר ב')) לא יחול בימים ב', ד', ז'.

הכלל "לא אד"ו ראש" מביא לכך שרוב החגים יכולים לחול רק בארבעה מבין שבעת ימי השבוע. חלק מהחגים (אלו שלפני מרחשוון וכסלו, שהם משתנים באורכם) תלוי במועד ראש השנה שלפניהם (כיפור, סוכות), וחלק (אלו שמאדר ב' ואילך) תלוי בראש השנה שאחריהם (פורים, פסח, שבועות).

יוצאים מן הכלל הם חנוכה, עשרה בטבת וט"ו בשבט שחלים בין מרחשוון לאדר, ולכן יכולים לחול בחמישה או בשישה מתוך שבעת ימי השבוע. היום הראשון של חנוכה יכול לחול בכל יום בשבוע מלבד שלישי. עשרה בטבת אינו חל בימים שני ושבת, וט"ו בשבט אינו חל בימים ראשון ושישי.

פורים מתנהג בעניין זה כשאר החגים כיוון שהוא חל תמיד באדר ב', ולא באדר א'. חודש אדר ב' הוא קבוע באורכו ובמיקומו יחסית לראש השנה הבא אחריו.

לאור כל זאת, יש סימן לחישוב היום בשבוע של רוב המועדים בשנה מסוימת, בהינתן היום בשבוע של אחד מהם. השיטה מוצגת במקורות על-פי ימי חג הפסח. הסימן מתואר על פי צופן האתב"ש. לכל יום משבעת ימי חג הפסח, שמסמנים באותיות א-ז (למשל - א' - יום ראשון של פסח, ב' - יום שני, וכן הלאה), יש חג שיחול באותו יום בשבוע:

  • א - תשעה באב הבא.
  • ב - שבועות הבא.
  • ג - ראש השנה הבא.
  • ד - קריאת התורה (הכוונה ליום שמחת תורה בחו"ל, שהוא יום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת).
  • ה - צום (יום כיפור הבא).
  • ו - פורים הקודם.
  • ז - עצמאות. יש מאנשי זמננו שמציינים שיום ז' של פסח מתאים גם לעצמאות - יום העצמאות שהתחדש בשנת התש"ט (הכוונה ל-ה באייר, ולא למועד יום העצמאות בפועל, שנדחה או מוקדם לעתים קרובות). אחרים מזכירים שהאות "ע" מתאימה גם למילה "עגל". ועשיית העגל במדבר אירעה לפי המסורת יום לפני שבעה עשר בתמוז, אותו היום בשבוע שבו חל ז' של פסח.

עיגול דרב נחשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוח העברי חוזר על עצמו (ביחס למולד הירח וליום בשבוע) כמעט במדויק מדי 13 מחזורים של 19 שנים, שהם 247 שנה. חזרה מושלמת מתרחשת רק מדי 689,472 שנים.

חישוב המחזוריות הזו מיוחס לרב נחשון גאון והוא מכונה עיגול דרב נחשון. לוח השנה התמידי שבהלכות ראש חודש שבספר טור אורח חיים לרבי יעקב בן אשר, שקוּצַר על ידי המדפיסים באחת המהדורות הראשונות, מבוסס על עיגול זה. בשל חוסר הדיוק של העיגול, תוקן הלוח על ידי רבי חזקיה דה סילוה בספרו פרי חדש, לגבי השנים תרס"ב, תרס"ג, ושנים אחרות.

מחלוקת רס"ג ובן מאיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן עדויות כי בזמנו של רבי סעדיה גאון (רס"ג), שפעל בתקופת הגאונים, התחוללה דרמה גדולה בנוגע לקביעת מועדי השנה (המושפעים כדלהלן מקביעת היום בו יחול ראש השנה). באותה תקופה היה רס"ג ראש בני הגולה בבבל. בארץ ישראל, באותה תקופה, שימש בתפקיד ראש הישיבה רב בשם בן מאיר (באשר לשמו הפרטי - הדעות חלוקות; יש הטוענים[דרושה הבהרה] ששמו היה אהרן). ממכתבים שנתגלו בנושא ניתן ללמוד כי לבן מאיר הייתה מסורת מעט שונה באשר ל-3 כללי הדחיות הראשונים. ההבדל העיקרי היה נעוץ בדחיית "מולד זקן". לשיטתו, "מולד זקן" יידחה ליום המחרת רק אם המולד יתרחש לאחר י"ח שעות ותרמ"ב (642) חלקי השעה. כתוצאה מכך גם דחיות ב"טו תקפ"ט ו-ג"ט ר"ד, משתנות ונהפכות להיות ב"טז קנ"א ו-ג"ט תתמ"ו.

ההבדל בא לידי ביטוי בשנים ד'תרפ"ב-ד'תרפ"ד. מולד תשרי בשנת ד'תרפ"ב (שנה מעוברת) חל ביום רביעי 11 שעות ו-932 חלקים. לפיכך על ראש השנה להדחות ליום חמישי לכל הדעות. בשנת ד'תרפ"ג היה המולד ביום ג', 9 שעות ו-441 חלקים. כאן מתחילה המחלוקת להשפיע. לשיטת רס"ג על ראש השנה להדחות בעקבות 'ג"ט ר"ד', ואילו לשיטת בן מאיר (ג"ט תתמ"ו), אין לדחות את ראש השנה. מולד תשרי בשנת ד'תרפ"ד חל בשבת, 18 שעות ו-237 חלקים. שוב, לשיטת רס"ג יש לדחות את רה"ש ("מולד זקן") ואילו לשיטת בן מאיר, המולד "נופל" עדיין בטווח המותר, ועל כן אין לדחות את רה"ש. קביעת יום ראש השנה אינה משפיעה רק על חג זה עצמו, כי אם על כל המועדים האחרים בלוח השנה, מה שהעצים את השלכות המחלוקת לממדים אדירים.

לאחר דין ודברים קשים מאד, הסתגר כל אחד מגדולים אלו בדעתו. בן מאיר טען כי קביעת המועדים מסורה לאנשי וחכמי ארץ ישראל. ואילו רס"ג טען לעומתו, כי אומנם כך היה בזמן שבית המקדש התקיים, אבל כאשר מחשבים את השנה ממילא בחשבון מתמטי, בלי קשר לעדים ולסנהדרין היושבת בירושלים, אין כל יתרון בעובדת היות בן מאיר חכם ארצישראלי. ואומנם, באותן שנים נהגו קהילות ישראל בבבל ובארץ ישראל מנהגים שונים ביחס לימי המועדים. הקהילות התאחדו ללוח אחיד בשנת ד'תרפ"ה, שבה לא הייתה מחלוקת בנוגע לקביעת הלוח. ברבות השנים, גברה דעתו של רס"ג על דעת בן-מאיר ונותרה היחידה שלפיה נהגו ונוהגים כל קהילות ישראל בתפוצות לכוון את לוח השנה שלהם.

מאמרים רבים וחוקרים שונים ניסו לעמוד על טיבה של מסורת בן מאיר, שכן בעוד שנראה כי עמדת רס"ג מעוגנת במסורות הידועות לנו, שיטת בן מאיר לא נזכרת בשום מקום אחר פרט אליו.

הגם שלא נתבררה עד תום שיטת בן מאיר, קרוב לוודאי שיש לקשור בינה ובין הגישה הארץ ישראלית שבניסן נברא העולם (ואכן, הלוחות שנשלחו על ידי בן מאיר כחלק מהפולמוס עם רס"ג נערכו על בסיס קביעת א ניסן של כל שנה ושנה). ובוודאי שאין זה מקרה שמולד ניסן שנה א - ד-ט-תרמ"ב - צופן בחובו את תרמ"ב החלקים שדרש בן מאיר להוסיף לגבול המולד הזקן.

היו מי שטענו‏[19]שהוספת תרמ"ב החלקים למולד זקן בשיטת בן מאיר נועדה להתאים את הדחיות בחשבון המולדות הנהוג לדחיות שהיו נוצרות לפי חשבון מולדות אחר, כזה שהניח לו ל'עיקר' את מולד ניסן בשנה ראשונה ביום ד ו-ט שעות, וללא תרמ"ב החלקים. הבעיה היא שאם כך, היה לו לבן מאיר להפחית תרמ"ב חלקים מגבול המולד הזקן (והדחיות השלישית והרביעית) ולא להוסיף את תרמ"ב החלקים לגבול הדחיות.

לאחרונה[דרושה הבהרה] היה מי שניסה לבאר את שיטתו של בן מאיר על פי שיטת חלק מהראשונים, לפיהם הטעם לדחיית מולד זקן הוא שאם המולד חל אחרי חצות באופק ירושלים (וההנחה היא שחשבון המולדות מיוסד על אופק זה), הרי שבקצה המזרח - קו התאריך, שהוא לפי שיטה זו 90 מעלות מזרחה מירושלים - יחול המולד כבר אחרי סוף היום. הטענה המחודשת של בעל ההצעה היא שלדעת בן מאיר כל עוד אין יהודים בקצה המזרח אין סיבה לדחות את קביעת ראש השנה במולד זקן. כותב המאמר מציע כיון שבאותה תקופה היישוב היהודי המזרחי ביותר היה קאיפנג, השוכן כ-80 מעלות מזרחה מירושלים, מקום שהפרש השעות בינו לבין ירושלים הוא 6 שעות חסר 40 דקות (אם הימים מתחילים קודם בירושלים), שהם בקירוב תרמב (642) חלקים - כל עוד לא חל המולד 642 חלקים אחרי חצות היום, עדיין לאותה קהילה מזרחית תחול הקביעה ביום המולד ולא לפניו, ואין צורך לדחות את ראש השנה[20].

הצעה זו קשה לאמץ מכמה וכמה סיבות: עצם הגישה שדחיית זקן תהיה תלויה בקצה היישוב היהודי המזרחי מוזרה: לפי גישה כזו קביעת השנים נתונה בידיהם של קהילה נידחת בקצה המזרח, שבהעתיקם את מקומם ידרש כלל העם היהודי לשנות את דחיית מולד זקן ואת קביעות השנה! גם שרשרת ההנחות, לפיהן בן מאיר ידע על קיומה של קהילת קאיפנג, ידע שאין יהודים מזרחה משם (מה שקרוב לוודאי לא תמיד היה נכון), וידע את הריחוק במעלות שבין ירושלים לקאיפנג, נראית כתלויה באויר. זאת ועוד, לו יהי כדבריו שהמרחק במעלות בין קאיפנג ובין ירושלים היה ידוע לבן מאיר או למקורותיו, מנין ולמה תרמ"ב (642) חלקים דווקא. ולא תשכ (720) חלקים, המתאימים בדיוק ל-10 המעלות שלדברי הכותב לא חיו בהם יהודים.

בעיה בלוח העברי והצעה לתיקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור השמש הממוצע שעולה מחשבון הלוח העברי הוא 365.24682 ימים. מספר זה גדול במעט ממספר הימים בשנה טרופית, שעומד על 365.24219. פער זה מצטבר ליממה אחת בכל 216 שנים, אולם הוא אינו מורגש כיוון שמועדי הלוח העברי ממילא נעים בעונות השנה במידה מסוימת. מאז שפרסם הלל השני את כללי הלוח העברי הצטבר הפער לכדי שבוע בערך.

לפער זה יש משמעות הלכתית מסוימת לגבי מועד חג הפסח. פסח חל באמצע חודש ניסן, שמוגדר במקרא ובתלמוד כ"חודש האביב". משמעות המילה "אביב" היא שלב מסוים בהבשלת התבואה, ואמנם הקראים היו מעברים עד לאחרונה את השנים על פי הופעת ה"אביב" בארץ ישראל. בתלמוד מובאים סימנים אחדים לזיהוי "חודש האביב", שמהם אפשר ללמוד כי פסח חייב לחול אחרי ה-20 במרץ, אולם לא נקבע מהו סוף עונת האביב.

אם נפרש שצריך רק שהאביב יחל לפני חג הפסח, אין בעיה כיוון שפסח (ט"ו בניסן) אינו חל בימינו לפני ה-26 במרץ. אולם אם נפרש שצריך גם שפסח יחול סמוך לתחילת התקופה, אנו נמצאים כבר היום בבעיה, כיוון שפסח עשוי לחול בימינו עד ה-25 באפריל (ועד בכלל). לפי הפירוש הראשון (המקל) הפער מתחיל להיות בעייתי כעבור 3000 שנים לערך מהמעבר לשיטת החישוב (דהיינו בעוד 1400 שנה). הפער יצטבר לכדי חצי חודש (216*15=3240), ולא רק שפסח לא יהיה בסמוך לתחילת חודש האביב אלא יהיה בחודש שלאחריו לתוך הקיץ (כלומר לא בחודש האביב). והבעיה מחריפה עם הזמן כאשר כל 6500 שנה בערך (216*30=6480) פסח עובר לחודש הבא (החודש השמשי של עונות השנה).

בעיה דומה הייתה קיימת בלוח היוליאני. חג הפסחא הנוצרי (שמועדו: יום ראשון שאחרי הירח המלא שאחרי 20 במרץ) סטה מיום השוויון האביבי. הבעיה תוקנה רק כשהצטבר הפער ל-10 ימים, על ידי קבלת הלוח הגרגוריאני. החשש מפילוג ביהדות בעקבות תיקון לוח השנה יש לו על מה להסתמך - תיקון הלוח הנוצרי עורר מחלוקת והגביר את הפילוג בין העדות הנוצריות למשך מאות שנים, ויש עדות נוצריות רבות שמסרבות לקבלו.

פתרון אפשרי לבעית הפערים המצטברים יוכל להיעזר בגלגל המזלות אשר תפקידו האסטרונומי הוא שיקוף מהלך סיבוב כדור הארץ סביב השמש ולכן, שיקוף עונת השנה והשלב בעונה בה אנו נמצאים. בימינו ליל הסדר יכול לחול בערך בגיזרה של 6° מזל טלה עד 6° מזל שור. יהיה זה הגיוני ובלתי סותר את עקרונות הלוח העברי (הדחיות בלוח השנה, למשל, הן עקרון מנחה בלוח העברי, ואילו כללי העיבור הם רק פונקציה של עקרונות מנחים) אם יקבע, למשל, כי ליל הסדר לא יחרוג מהגיזרה של, נניח, 5° מזל טלה עד 7° מזל שור (הגיזרה המוצעת היא ברוחב של קצת מעל 30° על מנת לאפשר את קיום העקרונות של "הדחיות בלוח השנה").

על פי פתרון זה, כאשר בשנה מעוברת מסוימת, לפי כללי הלוח מתקופת המשנה ואילך, ליל הסדר יחרוג מהגיזרה המוצעת, אזי שנה זו תיהפך ממעוברת לפשוטה והשנה שלאחריה תהיה מעוברת וכך יווצר כל פרק זמן מסוים סידור פנימי חדש לגבי השאלה מהן אותן 7 שנים מעוברות בתוך כל מחזור של 19 שנים, מבלי לפגוע בעקרונות המנחים של הלוח העברי. אולם, גם הצעה זו עלולה לעורר פילוגים והתנגדויות מסיבות שונות, ולשם הנהגתה יידרש, כנראה, אדם שתהיה כלפיו וכלפי דמותו הסכמה רחבה מאד, למצער בנושא זה, ואשר יהיה מוכן לפעול למען יישום רעיון זה.

הלוח העברי מול לוחות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסאות הדומות ללוח העברי של ימינו שימשו את ממלכות ישראל ויהודה כבר בימי התנ"ך[דרוש מקור], אם כי היו גם לוחות שנה אחרים ששימשו את הציבור בתקופה ההיא. לוח שנה דומה מאוד ללוח העברי היה נהוג בבבל העתיקה, ובמצרים נהג לוח שהיה מבוסס על מחזור השמש בלבד. ממלכות ישראל ויהודה, לאורך התקופות השונות, היו מושפעות משני המרכזים, בבל ומצרים, אולם ההשפעה הדרמטית ביותר על לוח השנה העברי הייתה בתקופת גלות בבל. בתקופת גלות בבל נשאלו מן הלוח הבבלי שמות החודשים, ועקרונות חישוב שונים שמשמשים עד היום.

הלוח העברי נבדל מהלוח הגרגוריאני, המבוסס על מחזור השמש בלבד. הרעיון של לוח שנה המשלב בין מחזור הירח למחזור השמש מופיע גם בלוחות אחרים, כמו לוח השנה הסיני וכן בלוחות בבליים קדומים. הרעיון של שבע שנים מעוברות בנות 13 חודשים במחזורים של 19 שנים, המופיע בלוח העברי הקבוע, הוצע בעבר ביוון העתיקה על ידי מטון בסביבות שנת 432 לפני הספירה. הערבים השתמשו בלוח הדומה ללוח העברי עד ראשית האסלאם במאה ה-7 לספירה. מאז בטל עיבור השנים, והלוח המוסלמי נקבע על פי מחזור הירח בלבד.

גרסאות של הלוח העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי תקופת בית שני נהגו בקרב היהודים כמה לוחות שנה. היו הבדלים מסוימים בין לוח השנה של הצדוקים לבין לוח השנה של הפרושים, והיה לוח שנה נוסף ששימש את כת מדבר יהודה. הלוח האחרון היה מיוחד במינו, כיוון שתיאם בין מחזור השבוע למחזור השמש, והתעלם לחלוטין ממחזור הירח. בלוח זה, השנה החדשה החלה באחד בניסן, שחל תמיד בתחילת האביב, קרוב למועד שוויון היום והלילה, והיא כללה 364 ימים, מספר המתחלק ב-7. השנה החלה, לפיכך, תמיד ביום רביעי, ולכל החגים היה יום קבוע בשבוע. את הימים החסרים היו משלימים, כנראה, באמצעות הוספת שבוע נוסף לשנה, כשהצטברו שבעה ימים מלאים.

לוח השנה של "הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם" שנמצא במגילות מדבר יהודה, מנה 364 ימים, המחולקים לארבע תקופות חופפות, כל אחת בת 91 ימים, שכל אחת מהן מתחילה ביום רביעי: א' בניסן, א' בתמוז, א' בתשרי, א' בטבת. לוח זה נזכר במפורט במקורות אחדים:

  • בספר חנוך הראשון פרקים עב-פב;
  • בספר היובלים פרק ו;
  • בראש מגילת מקצת מעשי התורה;
  • בשירות עולת השבת, בפתיחת כל אחת משלוש-עשרה השירות המושרות בשלוש עשרה השבתות בכל רבעון;
  • במגילת משמרות הכהונה אשר שירתו במקדש במשך שבוע שנקרא על שם המשמר, במחזור בן 24 שבועות, ברצף בן 13 מחזורים בין שמיטה לשמיטה, על פי תאריך קבוע ידוע מראש;
  • במגילת המקדש המפרטת את תאריכי שבעת מועדי ה' החלים בתאריך קבוע;
  • במגילת תהילים מקומראן, מהמערה האחת עשרה, המפרטת את מחזורי הקרבנות לפי הלוח השמשי;
  • בקטע מקומראן, הנקרא 4Q252, המתאר את סיפור המבול כסיפור חישוב לוח בן 364 ימים ותריסר חודשים בני 30 יום כל אחד.

ייחודו של לוח זה שהיה מבוסס על שנה שמשית בת 364 ימים, שהתחלקה לתריסר חודשים בני 30 יום כל אחד, אשר אליהם נוספו ארבעה ימים המפרידים בין העונות ה-31 בחודש השלישי, השישי, התשיעי והשנים עשר המכונים ימים 'פגועים', מלשון פגע=פגש, היה נעוץ בעובדה שלכל יום בשנה היה תאריך קבוע ולכל חג היה תאריך ידוע קבוע מראש. בספר חנוך נאמר "ושלמו את השנים בצדק נכון בשלוש מאות וששים וארבעה ימים" (חנוך עד, יב; שם, עה, ב; פב, ו, יא-כ). במגילת המקדש ובמגילת המשמרות מפורט מחזור החגים בין החודש הראשון, ניסן, לחודש השביעי, תשרי: פסח חל תמיד ביום ג' 14 בניסן, וחג המצות ביום רביעי 15 בניסן. הינף העומר המכונה קציר שעורים חל תמיד ביום ראשון, ממחרת השבת שאחרי תום חג הפסח ב-26 בניסן. חג השבועות חל תמיד ביום ראשון, ממחרת השבת, 15 בחודש השלישי, יום זיכרון תרועה חל תמיד בא' בתשרי ביום רביעי, יום הכיפורים חל תמיד ביום שישי, בעשור לחודש השביעי, והוא מכונה שבת שבתון, וחג הסוכות החל תמיד ביום רביעי 15 בחודש השביעי. לוח זה היה מבוסס על חישוב מתמטי קבוע המתייחס לשנה שמשית בת 364 ימים ו52 שבתות, שבה השנה בת תריסר החודשים חולקה לארבע תקופות שהחלו תמיד ביום רביעי, על פי שני ימי השוויון, שחפפו לא' בניסן וא' בתשרי; ועל פי היום הארוך בשנה שהיה א' בתמוז והיום הקצר בשנה א' בטבת.

חלוקות הלוח לימים, 364, שבתות, 52, חודשים, 12, וארבעת הימים המפרידים בין העונות הנקראים פגועים, מתוארת במזמור החותם את מגילת תהילים ממגילות מדבר יהודה:

ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש
וסופר ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים
ויתן לו יהוה רוח נבונה ואורה ויכתוב תהלים שלושת אלפים ושש מאות
ושיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום לכול ימי השנה
ארבעה וששים ושלוש מאות
ולקרבן השבתות שנים וחמישים שיר
ולקרבן ראשי החודשים ולכול ימי המועדות וליום הכיפורים שלושים שיר
ויהי כול השיר אשר דבר ששה וארבעים וארבע מאות
ושיר לנגן על הפגועים ארבעה
ויהי הכול ארבעת אלפים וחמשים
כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון.

– מגילת המזמורים ממדבר יהודה,The Psalms Scroll of Qumran Cave 11, Discoveries in the Judaean Desert IV, ed. J. A. Sanders, Oxford 1965, P. 48

לדברי הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם, מחברי מגילות מדבר יהודה, לוח שמשי קבוע זה הובא משמים בידי חנוך בן ירד, שלמד אותו מן המלאכים כמפורט בספר חנוך פרקים עב-פב ובספר היובלים פרק ד. הלוח תואר במפורט בסיפור המבול בספר היובלים, שהוא סיפור חישוב לוח כמפורט שם בפרק ו; לוח השבתות בן 364 הימים נשמר בידי הכוהנים והלוויים במחזורי עולת התמיד, עולת השבת, עולת המוספים ושירי תהילים על פי שירי דוד המתוארים לעיל, והיה הבסיס לעבודת משמרות הכהונה במקדש, כמפורט במגילות המשמרות. הפרושים, שעלו להנהגה אחרי הכוהנים, אחרי חורבן המקדש, העדיפו לוח המבוסס על תצפית אנושית משתנה במולד הירח, המסורה לריבונות אנושית ולא לוח קבוע המיוסד על דברי מלאכים ונשמר בידי כוהנים ולויים על פי מחזורי שיר שחפפו למחזורי קרבנות במקדש, המיוסדים על סמכות אלוהית. המחלוקת על הלוח, שמשי או ירחי, קבוע או משתנה, אשר חישובו מסור לכוהנים או לחכמים, הייתה ביסוד המחלוקת בין הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם שכונו בלשון חז"ל צדוקים, לבין הפרושים המפרשים על פי ריבונות אנושית‏[21].

הלוח הקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלוח הקראי

קראים, המכירים רק בתורה שבכתב כמקור המחייב, לא קיבלו את כללי לוח השנה שקבע הלל נשיאה והמשיכו לקדש ראשי חודשים לפי ראיית הירח בפועל. בהדרגה, בזמן הגלות, עם התפתחות המדע, נוספו קריטריונים של "אפשרות ראיית הירח" שמסייעים לקבוע מתי תיתכן ראייה של הירח. במדינת ישראל מוכן הלוח העברי הקראי בידי בית הדין של הקראים בישראל בסיוע אנשי מדע.

ביתא ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חגים ומועדים בקהילות ביתא ישראל

לוח ביתא ישראל הוא לוח ירחי בן 12 חודשים שכל אחד מהם מונה 29 או 30 יום לסירוגין, כל ארבע שנים חלה שנה מעוברת בה מוספים חודש מלא. הלוח מבוסס על מחזור של שמונה שנים המובא בספר חנוך[22]. ספירת השנים בלוח היא מניין קשוטא "1571 לישוע הנוצרי, 7071 לגפטים ו-6642 לעברים"[23], כך ששנת ה'תשע"א היא שנת 7082. החל משנות ה-50 של המאה ה-20 ביתא ישראל החלו לזנוח בהדרגה את הלוח המיוחד להם ועברו להשתמש בלוח העברי. בארץ הלוח אינו בשימוש.

שימוש בלוח העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך עברי ולועזי במערכת ההפעלה לינוקס באמצעות התוכנה hdate-applet

בימינו הלוח העברי משמש בעיקר לקביעת החגים והמועדים הדתיים היהודיים. במדינת ישראל הוא מוכר כלוח רשמי בצד הלוח הגרגוריאני, המכונה לעתים "הלוח האזרחי".

בחוק הפרשנות נאמר:

"שנה" ו"חודש" - לפי הלוח הגריגוריאני, ואם צויינה תחילת תקופתם או סופה לפי הלוח העברי בלבד - לפי הלוח העברי.

המשמעות של קביעה זו היא שבדרך כלל מתפרשים חוקי מדינת ישראל לפי הלוח הגרגוריאני, למעט מקרים שבהם צוין בחוק התאריך העברי בלבד, ואז נוהגים לפי הלוח העברי. מקרים עיקריים שבהם משמש הלוח העברי בחוקי מדינת ישראל:

ההבדל בין חישוב התאריך לפי הלוח העברי, הנקבע לפי שקיעת החמה, לעומת הלוח הגריגוריאני, גורם לעתים לרישום לא מדויק של מועדי הלידה והפטירה במסמכי מרשם האוכלוסין. רישום זה מביא לא אחת לטעויות בקביעת תאריכים בעלי חשיבות, הנוגעים למי שאליו מתייחס הרישום, כגון תאריך המילה, חגיגת ימי ההולדת, תאריך העלייה לתורה בבר המצווה ותאריך האזכרה השנתית לנפטר.

"לצורך חוק זה, רואים אדם כאילו הגיע לגיל מסוים בראשית כל שנת-לימודים, אם יגיע לאותו גיל לפני יום א' בטבת שבאותה שנת-לימודים"‏[26]

בעקבות האיסור בחוק שעות עבודה ומנוחה על העבדת יהודי בשבת, הובאה שאלת תחילתה של השבת לבירור בבית הדין לעבודה. בבית הדין האזורי נפסק שלעניין זה, השבת מתחילה בחצות, על פי חוק הפרשנות. בית הדין הארצי הפך החלטה זו וקבע שלעניין זה זמני השבת נקבעים לפי ההלכה (כלומר סמוך לזמן השקיעה). בנוסף לשבת, נקבע בפקודת סדרי השלטון והמשפט, (סעיף 18א) כי "שבת ומועדי ישראל - שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות, הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל".

ביכולת לדעת את צורת הירח על פי היום בחודש העברי נעשה שימוש על ידי חיילים היוצאים לפעולות ליליות ונזקקים לדעת את מידת ההארה של הירח באותו לילה. לשם כך משמש לוח מיוחד הקרוי "לוח אור ירח".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום וילק, הלוח העברי ומסלולי השמש והירח : (עם תוספת של לוח שנה תמידי עד שנת 6000), ירושלים : בהוצאת המחבר, תשע"א-2011.
  • רחמים שר שלום, שערים ללוח העברי, נתניה, בהוצאת המחבר, תשמ"ד-1984.
  • נסים וידאל, צבא השמים, ירושלים : המכון להוראת המדעים והטכנולוגיה, תשנ"ה-1995.
  • אהרן אופנהיימר,רבי יהודה הנשיא,ירושלים:מרכז זלמן שזר,2007. פרק חמישי, א:קביעת לוח השנה, עמ' 121-115.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות

לוחות שנה עבריים

שירותים ותוכנות להצגה של הלוח העברי והמרת תאריכים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שכן באותה תקופה גברה ביתר שאת ההשפעה הבבלית על היהודים, והדבר בא לידי ביטוי הן באימוץ הכתב הארמי שהיה נחלתם של הבבליים באותה העת, והן באימוץ הלשון הארמית. גם במסורות חז"ל יוחסו שמות החדשים למקור בבלי והחלפתם יוחסה לתקופת גלות בבל ושיבת ציון: "אמר רבי חנינה: "שמות חדשים עלו בידם מבבל"" (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב' (דפוס וילנא: ו, עמוד א')).
  2. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ב'
  3. ^ מגילת אסתר, פרק ב', פסוק ט"ז
  4. ^ ספר זכריה, פרק א', פסוק ז'
  5. ^ מגילת אסתר, פרק ג', פסוק ז'
  6. ^ מגילת אסתר, פרק ח', פסוק ט'
  7. ^ ספר נחמיה, פרק א', פסוק א'
  8. ^ ספר נחמיה, פרק ו', פסוק ט"ו
  9. ^ וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בספר מלכים א', פרק ח', פסוק ב'
  10. ^ וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים, ספר מלכים א', פרק ו', פסוק ל"ח
  11. ^ בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו, ספר מלכים א', פרק ו', פסוק ל"ז
  12. ^ לפני גילוי שרידי תעשיית הפישתן הנרחבים בגליל ובגולן, היה נהוג לחשוב שמקור הפישתן בארץ היה יבוא ממצרים, ולכן היו חוקרים שהסבירו שהפישתה היא עשבי הבר לצורך שחת - מאכל בהמות
  13. ^ ראה מאמרו של אביתר כהן על שבעת המינים והלוח החקלאי של גזר
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ב, עמוד ב', מסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד ב'
  15. ^ משנה, מסכת ראש השנה, ב' ח-ט
  16. ^ הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, מוסד הרב קוק, הדפסה שישית תש"ן, עמוד ח', נטען שם שכך מנעו את הקרבת קרבן פסח מלחול בשבת
  17. ^ אורך השנה העברית בימים (חסרה, כסדרה, שלמה), ואורך השנה הלועזית בימים (רגילה, מעוברת), לא מאפשרים תמיד מפגש מדויק בין התאריכים (הן אורך העברית והן אורך הלועזית לא תלויים כלל במחזוריות בת 19 שנים).
  18. ^ צבי ויינברגר, מקורות בחז"ל לחשבונות קידוש החודש ועיבור השנים, דף 2
  19. ^ רחמים שר שלום, "מחלוקת רס"ג ובן מאיר", סיני קיא (תשנ"ג), עותק ללא ההערות באתר 'דעת'.
  20. ^ י"ג בקהופר, ישורון ט, עמ' תקצז
  21. ^ על לוח מגילות המשמרות. 4Q320-334.ראו: מהדורת שמריהו טלמון, יונתן בן דוב ואוה גלסמרS. Talmon, J. Ben-Dov and U. Glessmer (eds.), Qumran Cave 4.XLVI: Calendrical Texts (DJD, XXI), Oxford: Clarendon Press, 2001. על לוח מגילת המקדש ראו יגאל ידין, מגילת המקדש, ירושלים תשל"ז; על לוח שבתות קבוע זה ראו שמריהו טלמון, "לוח השנה של בני עדת היחד", קדמוניות ל, 2 114 (תשנ"ח) עמ' 105-114;על לוח זה ועל משמעויותיו ההיסטוריות והמיסטיות הקשורות במסורת המקדש והמרכבה מנקודת מבטם של בעלי המגילות ראו: רחל אליאור, מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה, ירושלים: מאגנס תשס"ג, עמ' 41-58, 108-112. יונתן בן-דב, "השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית",מגילות קומראן מבואות ומחקרים, עורך מ' קיסטר, כרך ב, עמ' 435-476.
  22. ^ Michael Corinaldi, "The Relationship Between the Beta Israel Tradition and the Book of Jubilees" in Tudor Parfitt & Emanuela Trevisan Semi (Editors) Jews of Ethiopia: The Birth of an Elite, Routledge, 2005 ,ISBN 9780415318389, p. 200-201
  23. ^ אהרן זאב אשכולי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק וראובן מס, תשל"ג, עמ' 56
  24. ^ שיטת הבחירות בישראל, באתר הכנסת
  25. ^ חוק השימוש בתאריך העברי, התשנ"ח-1998, באתר חילן
  26. ^ חוק לימוד חובה התש"ט-1949, פרק חמישי, עמוד 10

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg