המעבדה הלאומית לוס אלמוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "לוס אלמוס" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר, ראו לוס אלמוס (עיר).
מעבדת לוס אלמוס, כפי שצולמה בשנת 1995.

המעבדה הלאומית לוס אלמוס (Los Alamos National Laboratory, או בראשי תיבות LANL), הוא מכון מחקר של משרד האנרגיה של ארצות הברית, הממוקם ליד העיר לוס אלמוס במדינת ניו מקסיקו שבארצות הברית. המכון הוא אחד ממכוני המחקר הבין-תחומיים הגדולים והחשובים בעולם, והוא מעסיק כעשרת אלפים עובדים ישירים ועוד כשלושת אלפים עובדים בחוזה קבלני. כשליש מהחוקרים במכון הם פיזיקאים, ושני השליש הנותרים הם מהנדסי מערכות, חוקרים בתחום המתמטיקה החישובית, הכימיה והביולוגיה. המכון משתף גם סטודנטים במחקריו ומספק שרותי מחקר ופיתוח לגורמים אקדמאים ותעשייתיים בארצות הברית ובעולם.

מעבדת לוס אלמוס מפורסמת בעיקר בהיותה אחד משני המכונים ששימשו את ארצות הברית בפיתוח הנשק הגרעיני שלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט מנהטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרויקט מנהטן.

מעבדת לוס אלמוס נוסדה במהלך מלחמת העולם השנייה, כדי לרכז את הפעילות הסודית של ממשל ארצות הברית בפרויקט מנהטן לפיתוח הפצצה האטומית הראשונה. עד 1942 בוצע המחקר במסגרת פרויקט מנהטן במוסדות מחקר אחדים והדבר הקשה על ניהולו ועל שמירת הסודיות שנדרשה בו. בסופו של דבר הוחלט על הקמת מתקן סודי אחד שבו תרוכז כל הפעילות בפרויקט. מיקום המתקן נבחר על ידי רוברט אופנהיימר שהיה המרכז המדעי של הפרויקט ובילה שנים רבות מילדותו בניו מקסיקו. לאחר שהוקם המכון, מונה אופנהיימר למנהל הראשון שלו.

במשך שנות פרויקט מנהטן, העסיק המכון אלפי עובדים ובהם החשובים שבחלוצי הפיזיקה הגרעינית, כמו נילס בוהר, אנריקו פרמי, ריצ'רד פיינמן וג'ון פון נוימן. על מנת לשמור על הסודיות המוחלטת שנדרשה בעת ביצוע הפרויקט, היו כל החוקרים שעסקו בו רשומים כעובדי המעבדה של אוניברסיטת קליפורניה בסנטה-פה (אף שעד להטלת הפצצות האטומיות על הירושימה ונגסקי, לא ידעה הנהלת אוניברסיטת קליפורניה במה עוסקת המעבדה שתחת חסותה).

העבודה שנעשתה בלוס-אלמוס במהלך פרויקט מנהטן, הולידה את שלוש הפצצות האטומיות הראשונות. זו שפוצצה ב"ניסוי טריניטי" באתר ניסויים בניו-מקסיקו, ושתי הפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסקי שביפן. לאחר המלחמה פרשו רבים ממשתתפי הפרויקט, ובראשם אופנהיימר, מפעילות עבור ממשל ארצות הברית, על רקע הוויכוח בדבר המשך פיתוחו של הנשק הגרעיני. את אופנהיימר החליף נוריס בראדברי כמנהל המכון. המעבדה עסקה באותן שנים בעיקר בפיתוח שיטות לייצור סדרתי של מערכות נשק גרעיני, מבלי שהדבר ידרוש סיוע צמוד של מדענים מומחים. כמו כן נקטה ממשלת ארצות הברית מספר צעדים שנועדו לעודד את היצירתיות המדעית בקרב מפתחי טכנולוגית הגרעין הצבאית. צעדים אלו כללו הקמת מכון נוסף לפיתוח הטכנולוגיה הגרעינית שאמור היה להתחרות כביכול במעבדת לוס-אלמוס, וכן מתן אפשרות למדענים בלוס-אלמוס לחקור תחומים אחרים של טכנולוגית הגרעין בתחום המחקר הפיזיקלי הבסיסי, הרפואה הגרעינית וכדומה. יחד עם זאת, הפעילות העיקרית של המכון המשיכה להתרכז בתחום הנשק הגרעיני, וב-1952 פותחה בו פצצת המימן הראשונה. בכל תקופת המלחמה הקרה, המשיכו מדענים מלוס-אלמוס להוביל את הפיתוח המעשי של ארסנל כלי הנשק הגרעיניים של ארצות הברית, פעילות שכללה גם ניסויים גרעיניים שנויים במחלוקת, באיי מרשל ובמדבריות ניו מקסיקו.

לאחר המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינויים הפוליטיים המהירים שהתרחשו בעולם בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, חייבו את ממשלת ארצות הברית להיערך מחדש כדי לשמר את מעמדה כמעצמה מובילה, הן בתחום הצבאי והן בתחום המחקר המדעי, היות שלא ניתן היה להתלות יותר בתחרות עם הסובייטים כדי להמשיך ולקבל את תמיכת הציבור האמריקאי להקצאת משאבי ענק למחקר הגרעיני. מצד שני, היכולות שפותחו במעבדת לוס-אלמוס, כמו גם במכוני המחקר האחרים של ממשלת ארצות הברית נתגלו עתה כשימושיות למגוון גדל והולך של יישומים. ההחלטה הכמעט מקרית להכפיף את מכון המחקר לאוניברסיטה ציבורית, התגלתה עתה כמועילה ביותר. ממשלת ארצות הברית ביצעה מהלך מקיף של פתיחת המחקר בלוס-אלמוס למגוון גדול ככל הניתן של תחומים היכולים להנות ממשאביה של המעבדה (כמו למשל מחשבי העל ששימשו עד אז בעיקר לסימולציה של ביקועים גרעיניים) ומהידע הרב שנצבר על ידי הסגל שלה. כיום עוסקים המדענים בלוס-אלמוס במגוון רחב של מחקרים בתחום הפיזיקה, הכימיה, מדעי האקלים, הביולוגיה ואפילו מדעי החברה. ברבים מהמחקרים מושם דגש על האופן שבו ניתן לשלב רעיונות מתחומים שונים במסגרת מחקר אחד.

יחד עם זאת, המכון ממשיך לעסוק גם במחקר צבאי סודי עבור ממשלת ארצות הברית, פעילות שלוותה במספר שערוריות על רקע האשמת עובדים במכון בהפרת סודיות, דבר שהביא להחלשת הקשר בין המכון לאוניברסיטת קליפורניה והעברת חלק גדל והולך של פעילותו לידי קבלנים אחרים.