הסכם שביתת הנשק של פוקשאן
הסכם שביתת הנשק של פוקשאן (ברומנית: Armistițiul de la Focșani) היה הסכם שביתת נשק, שסיים את פעולות האיבה בין רומניה למעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה. ההסכם נחתם ב-9 בדצמבר 1917 בפוקשאן שברומניה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – קרב בוקרשט, רומניה במלחמת העולם הראשונה
רומניה נכנסה למלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1916, אז פלשה לאימפריה האוסטרו-הונגרית בניסיון לספח לשטחה את טרנסילבניה. חרף ניסיון זה פתחו מעצמות המרכז כולל אוסטרו-הונגריה) במתקפת נגד מוצלחת, במהלך התקיפה הורה מפקד זירת הבלקן מטעם מעצמות המרכז אוגוסט פון מקנזן לפתוח את המתקפה בגזרת דוברוג'ה, כדי להקל על הלחץ בגזרת טרנסילבניה. הארמייה השלישית של צבא בולגריה בפיקודו של סטפן טושב בצירוף חטיבה גרמנית והקורפוס העות'מאני השישי שמנה שתי אוגדות פתחו במתקפה שיעדה העיר קונסטנצה. הבולגרים הביסו את הרומנים בקרב טורטוקאיה. הארמייה הרומנית השלישית החלה בנסיגה מהירה מחבל דרום דוברוג'ה והצבא הבולגרי השתלט על השטח.
ב-15 בספטמבר הפסיקו הרומנים את המתקפה בטרנסילבניה, וניתבו את כוחותיהם למערכה מול כוחותיו של פון מקנזן בגזרת דוברוג'ה. צבא האימפריה הרוסית החיש כוחות לבוקרשט, כדי לסייע לרומנים, והכוחות המשולבים תקפו את כוחות מעצמות המרכז ליד קובאדין. לאחר הצלחה ראשונית, נבלמה מתקפת הנגד הרומנית-רוסית. ב-19 באוקטובר יצאה הארמייה הבולגרית השלישית למתקפה נוספת, במסגרתה נכבשה העיר קונסטנצה, והכוחות הרומנים והרוסים נסוגו לכיוון הדלתה של הדנובה.
ב-1 בדצמבר החל הצבא הרומני במתקפה שלו, והצליח ליצור פער ברוחב 20 ק"מ בין כוחותיו של אוגוסט פון מקנזן לכוחותיו של אריך פון פאלקנהיין. הגנרל הגרמני אריך לודנדורף חשב שהמצב חמור מאוד ואמר: "ב-1 בדצמבר הותקף האגף השמאלי של ארמיית הדנובה בעצמה רבה מדרום מערב לבוקרשט ונהדף לאחור ובעקבות כך החיילים הגרמניים שחצו את נהר הניילוב נותקו ונותרו מבודדים והמצב בהחלט הפך לחמור מאוד"[1]. הכוחות הרומנים שבו אלפי חיילים ותפסו כמויות משמעותיות של אספקה במהלך מתקפת הנגד הזאת, ורק התערבות ברגע האחרון של הדיוויזיה הטורקית ה-26 ב-2 בדצמבר, הצילה את קבוצת מקנזן מהכיתור.
אולם, הרומנים נתקלו בבעיה ניכרת, לאחר שמכונית של קציני מטה שנשאה את תוכניות המתקפה נסעה בטעות לעמדה גרמנית ונלכדה. תוכניות אלה היו חיוניות לגרמנים, שעד מהרה הצליחו לדחוף את הכוחות הרומנים, ולהשאיר את הדרך לבירה פתוחה.
ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מהפכת אוקטובר 1917 רוסיה נקלעה למלחמת אזרחים, וממשלת רוסיה החלה בהוצאת כוחותיה מרומניה ב-4 בדצמבר וב-5 בדצמבר חתמו הרוסים עם מעצמות המרכז על הסגם שביתת נשק, שתוך שלושה חודשים שודרג ההסכם לחוזה שלום בשם "חוזה ברסט-ליטובסק" שהפך למעשה את רומניה למדינה מאוימת מבחינה גאוגרפית, בנוסף לכך ההיעדר התמיכה הרוסית אילץ את ממשלת רומניה לבקש ממעצמות המרכז לחתום איתה על הסכם השלום[2].
ההסכם נחתם ב-9 בדצמבר 1917 בפוקשאן שעל גדות נהר הסירט, עם חתימה ההסכם הופסקה הלחימה בין ופעולות האיבה הרומניות כנגד גרמניה, האימפריה האוסטרי-הונגרית, בולגריה והאימפריה העות'מאנית .
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף שהלחימה הסתיימה, שטחים ניכרים מרומניה היו עדיין תחת כיבוש, אם לא די בכך ממשלת רומניה חתמה במאי 1918 על הסכם בוקרשט, במסגרת ההסכם רומניה נאלצה להחזיר את דרום דוברוג'ה ואת החלק הדרומי של צפון דוברוג'ה לבולגריה, בעוד שאר דוברוג'ה, הכולל את שפך הדנובה, נשלט בשליטה משותפת של מעצמות המרכז, מלבד זאת היא נאלצה להעביר לאימפריה האוסטרו-הונגרית שליטה במעברי ההרים של הרי הקרפטים ואף רצועה של כ-5600 קמ"ר לאורך הגבול הועברה לאוסטרו-הונגריה[3][4].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אריך לודנדורף, זכרונות המלחמה שלי 1914–1918, הוצאת הצי & הצבא, 2001
- ^ Bunyan, James (1934). The Bolshevik Revolution, 1917-1918: Documents and Materials. Stanford University Press. p. 273. ISBN 9780804703444.
- ^ Tucker, p.1555
- ^ Home, p.456