ממלכת בולגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת בולגריה
(ממלכת בולגריה השלישית)
Flag of Bulgaria.svg

דגל
Coat of arms of Bulgaria (1927-1946).svg
סמל
אירועי הקמה חוזה סאן סטפנו
הוקמה 5 באוקטובר 1908 כממלכה, 29 באפריל 1879 כנסיכות.
אירועי פירוק ביטול המלוכה ב"משאל עם", בחסות השלטון הקומוניסטי ב-15 בספטמבר 1946.
התפרקה 1 בדצמבר 1946
ישות קודמת Flag of the Ottoman Empire.svg האימפריה העות'מאנית
ישות יורשת Flag of Bulgaria.svg הרפובליקה העממית הבולגרית
משטר מונרכיה חוקתית
שפה בולגרית
יבשת אירופה
עיר בירה סופיה
קואורדינטות הבירה 42°42′N 23°19′E / 42.700°N 23.317°E / 42.700; 23.317קואורדינטות: 42°42′N 23°19′E / 42.700°N 23.317°E / 42.700; 23.317
העיר הגדולה ביותר סופיה
מטבע לב
Map of Bulgaria during WWII.png
Flag of Bulgaria.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של בולגריה
בולגריה

ממלכת בולגריה, בבולגרית Царство България או ממלכת בולגריה השלישית, היה שמה הרשמי של המדינה הבולגרית בין 1908 ל-1946, עת הייתה מונרכיה חוקתית מבית סקסה קובורג גותה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1393 כבשו צבאותיו של הסולטאן העות'מאני באיזיט הראשון את העיר טרנובו והביאו אל קיצה את האימפריה הבולגרית השנייה. באזור וידין נותרה ישות חצי עצמאית ששליטיה היו וסלים של הסולטאן. ב-1422 הוצא להורג בבלגרד הצאר קונסטנטין השני אסן וכך הקיץ הקץ על שושלת בית שישמן, משפחת המלוכה הבולגרית.

בולגריה נתונה הייתה תחת שלטון עות'מאני במשך 450 שנים. המאה ה-19 סימנה את המפנה. החלשות כוחם הצבאי, הקיבעון במנגנוני הממשל העות'מאנים וההעדפת המיעוט המוסלמי על פני הרוב הנוצרי, הביאו להתמרמרות גוברת והולכת בשטחי בולגריה. אביב העמים לא פסח על אזור זה, בשילוב אינטרסים הולכים וגוברים של המעצמות להגמוניה על השטח המהווה חיץ בין מערב למזרח אירופה והחולש על הים השחור ומבואותיו. כל המעצמות החשובות של אירופה באותה עת היו מעורבות בסכסוך שבבלקאנים: האימפריה הרוסית, הבריטית והקיסרות האוסטרית, שהפכה לאוסטרו הונגרית והקיסרות הגרמנית.

באפריל 1876 פרץ מרד אפריל הבולגרי, אשר דוכא באכזריות על ידי העות'מאנים, תוך גרימת 12,000 הרוגים מקרב האוכלוסייה הנוצרית. המעצמות ניסו לכפות על העות'מאנים שינוי ביחסם לאוכלוסייה הנוצרית במסגרת ועידת קונסטנטינופול אך ללא הועיל. באפריל 1877, הכריזה האימפריה הרוסית מלחמה על האימפריה העות'מאנית והיא הסתיימה בתבוסה העות'מאנים וכיבוש כל אזור בולגריה על ידי הרוסים.

נסיכות אוטונומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 במרץ נחתם חוזה סאן סטפנו במסגרתו הכירה האימפריה העות'מאנית במתן אוטונומיה לבולגריה (אשר בה כלולים כל רומליה ופלך הדנובה). האימפריה הבריטית שחששה מהגמוניה רוסית בבלקן כפתה שינויים בחוזה במסגרת קונגרס ברלין. השינוי המהותי היה הפיכת חלק מבולגריה לנסיכות עצמאית וווילאייט רומליה המזרחית, שבירתו פלובדיב הוחזרה לאימפריה העות'מאנית.‏[1] ב-29 באפריל 1879 מונה בהמלצת הרוסים ואישור האסיפה הלאומית הבולגרית, אלכסנדר בטנברג לנסיך בולגריה. הנסיכות אימצה את חוקת טרנובו שהייתה חוקה מתקדמת וליבראלית לתקופתה, שהבטיחה את זכויות המיעוטים.

בטנברג שהיה חסר ניסיון בזירה הפוליטית, לא כל שכן בסבך הבלקני, איחד בספטמבר 1885 את מחוז רומליה המזרחית עם הנסיכות הבולגרית, צעד שהקים עליו את ידידיו לשעבר מהאימפריה הרוסית וגרר הכרזת מלחמה של סרביה על בולגריה. ב-13 בנובמבר 1885, הכריז המלך הסרבי מילאן הראשון מלחמה על בולגריה בשאיפה להישגים טריטוריאליים תוך ניצול חוסר הסדר הפנימי בנסיכות, שנבע מהאירועים שהובילו לאיחוד עם רומליה המזרחית. בתחילת המלחמה נחלו הסרבים הישגים ואיימו על סופיה ועל וידין, אך הם נבלמו בקרב סליבניטסה ותוך מספר ימים נהדפו אל מעבר לגבול, כאשר הבולגרים כובשים שטחים ובהם העיר פירוט. האימפריה האוסטרו הונגרית התערבה, הציבה אולטימטום לבולגרים לחדול מהתקדמותם ובכך נכפתה הפסקת אש. בסיום המלחמה נחתם הסכם בוקרשט (1886), אשר אישר את איחוד בולגריה עם מחוז רומליה המזרחית וקבע שרק בולגרי יוכל למשול על רומליה המזרחית. לאחר המלחמה בלחצה של האימפריה הרוסית ולאחר שפרצה הפיכה צבאית, התפטר הנסיך בטנברג מתפקידו.

הממלכה ופירוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1887 הוכרז פרדיננד לבית סקסה-קובורג-גותה על ידי האסיפה הלאומית הבולגרית, כנסיך פרדיננד הראשון. בזירה הפנים בולגרית השכיל פרדיננד להפוך את בולגריה למדינה אירופאית מתוקנת, שיקם והרחיב את תשתיות התחבורה, החשמל והמים ובנה שירותים ציבוריים לאזרחי הנסיכות. ב-1908 הכריז על התנתקותו הסופית מהאימפריה העות'מאנית ובולגריה הפכה מנסיכות לממלכה.‏[2] בתחום מדיניות החוץ ביצע פרדיננד שגיאות מכריעות שנבעו מחוסר ניסיונו הפוליטי מחד, וחלומו להפוך למלכה של "בולגריה הגדולה", מימי הזוהר של האימפריה הראשונה מאידך. ב-1912 הצטרף המלך לליגה הבלקנית במלחמת הבלקן הראשונה במטרה לגרוע שטחים מהאימפריה העות'מאנית. הצבא הבולגרי החדש, זכה להישגים כגון כיבוש מרבית חבל תראקיה והם זכו להכרה במסגרת הסכם לונדון (1913). אך רעיון בולגריה הגדולה לא הירפה מהמלך ועד מהרה הסתכסך עם חברותיו לליגה הבלקנית ופרצה מלחמת הבלקן השנייה, כשמטרתה של בולגריה, להשיג נתחים טריטוריאליים גם במקדוניה. לא רק שבולגריה לא הצליחה בהשגת שטחים נוספים, אלא אף איבדה את מרבית הישגיה כולל חבל תראקיה ודוברוג'ה והעניין בא לידי ביטוי בהסכם בוקרשט (1913).

המלך הבולגרי לא ויתר על שאיפותיו, הצטרף למעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה וב-15 באוקטובר 1915 תקף את סרביה. המלחמה שהחלה בתנופה רבה הסתיימה בתבוסה לצבאות מדינות ההסכמה וסכנה ממשית לאובדן העצמאות. ההרפתקנות הצבאית של המלך פרדיננד ושאיפותיו לחזור לגבולות האימפריה הבולגרית הראשונה, עלו לבולגרים במלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה ברבע מליון חיילים ואזרחים הרוגים ,‏[3][4] ולמלך עצמו בכיסאו עליו נאלץ לוותר ב-3 באוקטובר 1918.

בנו בכורו, הפך למלך בוריס השלישי. בשנותיו הראשונות בתפקיד, טרוד היה המלך בעיקר בניסיונות הישרדות אישיים בשל ניסיונות חוזרים ונשנים להתנקש בחייו. עד ינואר 1935 לא היה המלך דומיננטי במהלכי השלטון, אך לאחר שהדיח את ראשי המשטר הצבאי של הליגה הצבאית, הפך לאוטוקרט באופן מעשי והידק את קשריו עם גרמניה הנאצית כמשקל נגד לברית המועצות, אשר עודדה את החתרנות הקומוניסטית בממלכה ולצרפת אשר הייתה בעלת בריתה של ממלכת יוגוסלביה, יריבתה ההיסטורית של בולגריה בבלקן.‏[5] כך, עם פתיחת מלחמת העולם השנייה הכריזה בולגריה על נייטראליות, בהמשך חתמה על ההסכם התלת צדדי והפכה לבעלת ברית של מדינות הציר. המלך הבולגרי התחמק ככל יכולתו משליחת חיילים בולגרים ללחימה פעילה בזוכרו את תוצאות מלחמת העולם הראשונה. חבל דרום דוברוג'ה הוחזר לבולגריה במסגרת הסכם קראיובה והצבא הבולגרי השתלט על חבלי תראקיה ומקדוניה הווארדארית. הממשלה האנטישמית של הממלכה בראשות פרופסור בוגדן פילוב חוקקה את החוק להגנת האומה והצבא הבולגרי עצר וגירש למחנות ההשמדה את 11,343 יהודי תראקיה ומקדוניה ופירוט. תוכניותיהם לגירוש 48,000 יהודי בולגריה לא צלחו. באוגוסט 1943, הלך המלך בוריס במפתיע לעולמו לאחר שלקה בהתקף לב.‏[6]

הנסיך סימאון בן ה-6 הפך למלך סימאון השני ומונתה קבוצת עוצרים בראשות הנסיך קיריל. בספטמבר 1944 נכבשה סופיה על ידי הצבא האדום וברחבי הממלכה התחוללה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית. בולגריה הצטרפה לבעלות הברית וצבאה הצטרף לצבא האדום במלחמתו בורמכט הנסוג. בפברואר 1945 הוצאו להורג הנסיך קיריל, בוגדן פילוב ועוד שורה ארוכה של פוליטיקאים, אנשי צבא ועיתונאים. למלך סמיון הותר להשאר בתפקידו והוא לא נפגע. ב-15 בספטמבר 1946 נערך משאל עם בחסות ברית המועצות, בו הוחלט על ביטול המלוכה בבולגריה והמלך סימאון יצא לגלות. באופן רשמי בוטלה המלוכה ב-1 בדצמבר 1946 והמדינה כונתה הרפובליקה העממית הבולגרית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ L.S.Stavrianos ,The Balkans Since 1453- Balkan Crisis and the treaty of Berlin: 1878
  2. ^ בר-זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, ירושלים, 1999, עמוד 25.
  3. ^ Schurman, Jacob Gould,. The Balkan Wars 1912 To 1913
  4. ^ US War Dept 1924 data listed in the Encyclopedia Britannica
  5. ^ רומנו, אלברט. א, יהדות בולגריה, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות, ירושלים, 1967, עמודים 512-514,566.
  6. ^ בר זוהר מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, עמודים 204-209.


שליטי נסיכות וממלכת בולגריה (1879-1946)
אלכסנדר בטנברגפרדיננד הראשוןבוריס השלישיסימאון השני
Coat of arms of Bulgaria (1927-1946).svg