הפיל נעלם
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
הרוקי מורקמי  |
| שפת המקור |
יפנית |
| סוגה |
סיפור קצר |
| הוצאה | |
| הוצאה |
אלפרד א. קנופף |
| תאריך הוצאה |
1993 |
| מספר עמודים |
432 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-4-10-353416-7 |
  | |
הפיל נעלם (ביפנית: 象の消滅 短篇選集 1980-1991, באנגלית: The Elephant Vanishes) הוא קובץ של 17 סיפורים קצרים של הסופר היפני הרוקי מורקמי, שיצא לאור לראשונה בתרגום לאנגלית ב-1993, והוא מקבץ את הסיפורים הראשונים שפרסם הסופר. הסיפורים נכתבו בין 1980 ל -1991,[1] ופורסמו ביפן בכתבי עת שונים. הרכב קובץ הסיפורים נבחר על ידי גארי פיסקטיון (העורך הספרותי של מורקמי בהוצאת קנופף) ופורסם לראשונה בתרגום לאנגלית בשנת 1993 (המקבילה היפנית שלו יצאה מאוחר יותר בשנת 2005). כמה מהסיפורים כבר הופיעו לפני פרסום אוסף זה (לעיתים קרובות עם תרגומים חלופיים לאנגלית) במגזינים The New Yorker, Playboy ו- The Magazine (Mobil Corp.)
הספר יצא לאור לראשונה בעברית ב-1999 בהוצאת עם עובד ובפעם השנייה, ב-2012, בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר. בשניהם, בתרגומם של רינה וגדעון ברוך.
הסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ציפור הקפיץ והנשים של יום שלישי (1986) - סיפור זה נערך בהמשך והפך לפרק הראשון בספרו של מורקמי, "קורות הציפור המכנית". לאחר ששיחת טלפון מוזרה, של אישה אלמונית הדורשת עשר דקות מזמנו, מפריעה את שגרת יומו של גבר מובטל, הוא יוצא לחפש את נובורו ווטנבה - החתול הנעדר של אשתו, ופוגש נערה אלמונית בגינה שכנה ונסתרת.[2]
- המקרה השני של תקיפת מאפייה (1985) - בני זוג בשנות העשרים המאוחרות שנישאו לאחרונה, נקלעים באמצע הלילה לרעב בלתי נשלט. הגבר מספר לאשתו שהוא וחברו "שדדו" מאפייה לפני עשר שנים, גם כן מתוך רעב. השניים התכוונו לקחת את כל הלחם שיכלו לשאת ממאפייה באמצעות שוד אלים. בעל המאפייה הציע להם אז הצעה, שיאזינו יחד איתו לפתיחות לאופרות של ריכארד ואגנר: ההולנדי המעופף וטנהויזר, ובתמורה הוא ייתן להם את כל הלחם שהם יכולים לשאת. הם מסכימים, והלחם מספיק כדי להאכיל את השניים במשך כמה ימים. לאחר ששמעה את הסיפור ההוא, האישה מציעה שיעשו את אותו הדבר. בני הזוג מסתובבים בטוקיו ומחפשים מאפייה פתוחה אך כולן סגורות עקב שעת הלילה המאוחרת והם מחליטים לשדוד סניף של רשת מקדונלד'ס.
- מזכר הקנגורו (1981) - גבר העובד במחלקת הפיקוח על המוצר בחנות כלבו ומטפל במכתבי תלונות של לקוחות, מקבל מכתב תלונה מאישה שקנתה בטעות תקליט ובו מוזיקה מאת מהלר במקום מוזיקה מאת ברהמס אותה התכוונה לקנות, והחנות אינה מוכנה להחליף את התקליט שנפתח ונוגן. מכתב התלונה כובש את ליבו והוא עונה לה במכתב ארוך המפרט את תחושותיו כלפי העולם וכלפיה. הוא מחליט לקרוא למכתב "מזכר הקנגורו" ללא סיבה מיוחדת, פשוט כי הקנגורואים שבו את ליבו בביקורו בגן החיות.
- בראותי בחורה מאה אחוז מושלמת בבוקר אחד יפה של אפריל (1981) - המספר מהלך בשכונת הרג'וקו שבטוקיו ומולו מתקרבת צעירה הנראית לו כבחורה המושלמת עבורו. הוא מדמיין סיפור שאותו יספר ל"נערה המושלמת במאה אחוז" כדי לשכנעה שנועדו להיות ביחד.
- שינה (1989) - אשה צעירה החיה עם בעלה ובנה חיי שגרה שקטים, מאבדת את היכולת לישון בעקבות סיוט לילה. היא מדווחת כי כבר 17 ימים לא ישנה. באופן מפתיע, ככל שנמשך חוסר השינה שלה כך גוברת חיוניותה. היא מבלה את זמנה בקריאה חוזרת ונשנית של אנה קארנינה ובנסיעות ליליות במכוניתה באזור טוקיו ויוקוהמה. יעל הראל, פסיכולוגית שהתמחתה ביצירתו של מורקמי, טוענת כי בסיפור זה בא לידי ביטוי אחד מהמאפיינים הבולטים של מורקמי: "במפגש שנוצר בטקסט בין היומיומי לבין הביזארי מיטשטשים הגבולות עד שהברור מאליו נראה לפתע יוצא דופן, והמוזר נהפך למוכר.".[3] כמו כן היא טוענת כי האבחנה המקובלת שלפיה השינה היא מוות קטן והערות היא סמלה המובהק של החיים, נבחנת בסיפור מחדש.[3]
- נפילת האימפריה הרומית, התקוממות האינדיאנים ב-1881, פלישת היטלר לפולין וממלכת הרוחות הזועפות (1986) - המספר נוהג בכל יום ראשון לכתוב יומן אודות האירועים שקרו לו בשבוע האחרון. כדי לזכור את האירועים הללו הוא נעזר באירועים היסטוריים אשר גורמים לו לאסוציאציה עם המאורעות הנוכחיים. למשל, המעבר ממזג אוויר נעים לסערת רוחות בלתי צפויה מזכיר לו את נפילת האימפריה הרומית.
- לדרהוזן (1985) - סיפור אודות מכנסי לדרהוזן, שרכישתם בגרמניה על ידי אישה כמתנה לבעל שנשאר ביפן, הביאו באופן מיידי לפרידת בני הזוג.
- שרפת מחסנים (1983) - גבר נשוי בן שלושים ואחת וצעירה בת עשרים פותחים במערכת יחסים חשאית שטיבה אינו ברור. הצעירה מחליטה לעזוב את יפן לאלג'יר. כעבור שלושה חודשים היא חוזרת עם חבר יפני. יום אחד, הצעירה וחברה מבקרים בבית הגבר בשעה שאשתו נעדרת מהבית. הם שותים ומעשנים גראס. בשעה שהצעירה פורשת לחדר השינה, החבר מספר לגבר על הצורך שלו לשרוף מחסן בערך כל חודשיים. כשהגבר מתעניין מסביר החבר כי הוא מתכנן בקפידה את השריפה כך שאיש לא יפגע ולא יפגע גם רכוש משמעותי וכי הוא מרגיש מחויב מוסרית לשרוף את המחסנים הישנים. לאחר שהצעירה מתעוררת, היא והחבר עוזבים את דירת הגבר, ומותירים אותו סקרן מאוד לגבי שריפת המחסנים. הוא רוכש מפה מפורטת של האזור ומאתר מחסנים אפשריים בקרבת מקום שהחבר עשוי לשרוף. הוא מתמקד בחמישה מחסנים, ועובר ליד כולם בריצת הבוקר שלו במשך חודש, אך אין שום סימני הצתה. הגבר נתקל באקראי בחבר כעבור כמה שבועות ושואל אותו אם שרף מחסן לאחרונה; וזה משיב כי אכן עשה זאת לפני חודש. לפני שהם נפרדים, שואל החבר אם הגבר ראה את הצעירה לאחרונה כי היא נעלמה לו; הגבר מנסה להתחקות אחר עקבותיה של הצעירה אך מבין שהיא נעלמה ולא הותירה שום סימן. כשהוא ממשיך בשגרת חייו, הוא חושב לעיתים על שריפת מחסנים.
- השדון הירוק (1981) - שדון ירוק שהיה חבוי בגינת ביתה של אישה נשואה, מתחפר החוצה מהאדמה, פורץ לדירתה ומציע לאשה את אהבתו. היצור יכול לקרוא את מחשבותיה השליליות אודותיו והאישה משתמשת בעובדה זו כדי להילחם בו. רגשותיו הפגועים של השדון מדחייתה המוחלטת של האשה מביאים לכיליונו והוא מת בסופו של דבר, ונפחת לצל זעיר.
- עניין משפחתי (1985) - רווק ואחותו הצעירה מתגוררים יחדיו בדירה טוקיו. האחות פוגשת אדם בשם נובורו ווטנבה ההופך לימים לארוסה; האח אינו מסכים עם בחירתה. הסיפור מתמקד ביחסיהם כאח ואחות כשבסופו מצהיר האח שהארוס אינו בחור רע.
- חלון (1981) - כ"מורה לעט" עונה בוגר אוניברסיטה למכתבים אישיים של מנויות ב"חֶברה לעט" ומעניק להן ציונים והערות ספרותיות על תוכן וסגנון מכתביהן. עם סיום עבודתו הוא יוצר קשר אישי עם אחת ממכותבותיו - אישה נשואה ללא ילדים. הם מבלים אחר הצהריים בדירתה - סועדים יחדיו ומדברים ארוכות על נושאים המעניינים אותם. עשר שנים לאחר מכן, בנוסעו מדי פעם בקו הרכבת הנשקף מבנייני השיכון שבו היא גרה, הוא מהרהר בה.
- אנשי הטלוויזיה (1989) - סיפור פנטסטי אודות תפיסת המציאות. אנשי הטלוויזיה הם טכנאים המתקינים טלוויזיות. הם קטנים בכ-25% מאנשים רגילים. איש אינו מזמין אותם והם מגיעים בעצמם ומתקינים בקפדנות ובמיומנות את הטלוויזיה. העובדה שהטלוויזיה אינה קולטת כל שידור לא פוגעת בשביעות הרצון של אנשי הטלוויזיה. אשתו של המספר אינה מגיבה להערותיו אודות הטלוויזיה החדשה בביתם, וכמוה גם חבריו למקום העבודה, שגם בו מתקינים אנשי הטלוויזיה מקלט.
- ספינה איטית לסין (1980) - כחלק מהעניין המיוחד שלו בסין, בוחן המספר את זיכרונו ונזכר במפגשיו עם סינים ביפן. המפגש הראשון הוא בעת בחינה בבית הספר כשהמורה המשגיח הוא סיני ומשוחח עם התלמידים לפני תחילת הבחינה על ההבדלים בין נערים יפנים ונערים סיניים. השני הוא עם נערה סינית העובדת איתו לאחר סיום לימודי התיכון. ביום העבודה האחרון הם יוצאים לאכול ביחד והמספר מבקש את מספר הטלפון שלה, אך בסיום פגישתם מכוון אותה בשוגג לעלות על הרכבת לכיוון שגוי ומאבד את הפתק עם מספר הטלפון. השלישי הוא מפגש מאוחר עם חבר ללימודים בתיכון, שעוסק במכירת אנציקלופדיות לסינים ביפן. בספרה, "The Trash Phenomenon : contemporary literature, popular culture, and the making of the American century", מנתחת המחברת, סטייסי אולסטר (Stacey M. Olster), את הסיפור בהקשר של היחס בין התרבויות היפנית, האמריקאית והסינית. לטענתה, רואה מורקמי את יחסה של יפן למערב כחלק ממשולש שמקשר בין התרבות וההיסטוריה של יפן, סין וארצות הברית. בסיפור הוא מנסה בכל פעם לעמוד על ההבדלים בין היפנים שהוא מכיר ובין הסינים שהוא פוגש ומגיע למסקנה שלמעשה אין שום הבדל. הוא אומר על התלמידים הסיניים ”הם היו שונים זה מזה ככל האפשר. בדיוק כמונו.” בפרק המסיים את הסיפור אומר המספר: ”זוהי סין השולחת מסרים רק אלי. זה לא המרחב הצהוב הגדול שעל הגלובוס, ... במובן מסוים זהו חלק ממני שהופרד בידי המילה סין.”[4]
- הגמד הרוקד (1984) - סיפור פנטסטי. המספר עובד במפעל לייצור חלקי פילים ונתקל בגמד שהופיע מוקדם יותר בחלומו. הגמד מפליא לרקוד ונהג לרקוד בחצר המלך לפני המהפכה. הגמד מבטיח לסייע למספר לשבות את ליבה של הפועלת החדשה והיפה במפעל בנשף הריקודים, אך המספר חושש כי הגמד יתנחל בגופו.
- הדשא האחרון (1982) - המספר נזכר בהיותו בן 19, סטודנט, כשעבד בעבודה צדדית בכיסוח דשא בבתים פרטיים. הוא מקבל מכתב מחברתו המודיעה לו כי החליטה להיפרד וממנו ולאחר מספר ימי דיכאון הוא מחליט לפרוש מעבודתו. עבודתו האחרונה היא כיסוח דשא בבית בפרברים. בעלת הבית היא אלמנה בת 50 המתרשמת מעבודתו היסודית, מזמינה אותו להיכנס לבית וחושפת בפניו את חדרה של בתה ומבקשת שינתח את אופי וחיי הבת על פי מה שראה.
- השתיקה (1991) - המספר מקשיב לסיפורו של אוזאווה, עמיתו המוערך לעבודה, שמגיל צעיר עוסק גם באיגרוף כתחביב. אוזאווה מתוודה על הפעם היחידה בה הכה מישהו: את אאוקי - תלמיד עמית שהיה תלמיד מצטיין ואהוד שהתאנה לאוזאווה וזלזל בו. אאוקי שהוכה, הבליג ולא התלונן, אולם לאחר מספר שנים, נקם את נקמתו והעליל על אוזאווה אשמה שהביאה לחרם ארוך מצד התלמידים והמורים עליו.
- הפיל נעלם (1985) - פיל, שהיה אזוק בשרשרת, נעלם מכלובו בגן חיות עירוני. יחד עימו נעלם גם מטפלו הוותיק והמבוגר, נובורו ווטנבה. פרשת ההיעלמות תופסת את כותרות העיתונים, אך למרות החיפושים הנרחבים לא נמצאים שום עקבות לפיל ולמטפל. אולסטר (Stacey M. Olster), רואה את גרעין הסיפור בהקשר של התרבויות האמריקאית והיפנית כפי שהן משתקפות ביצירתו הכוללת של מורקמי. לטענתה, על אף שתרבויות אלו הן קוטביות במהותן, מורקמי מתעקש לערבב את התרבויות הללו, ועל כן הוא גם זוכה לביקורות נוקבות בקרב הממסד הספרותי ביפן. היא רואה בעיתוי של פרסום הסיפור, שנת 1985, שבה ארצות הברית הפכה למדינה בעלת חוב חיצוני, כנקודה משמעותית. בפתיחת הסיפור המספר מציין את אחת מכותרות העיתון אותו הוא קורא אודות "חילוקי דעות עם אמריקה בענייני מסחר" וממשיך הלאה לידיעה המעניינת יותר אודות הפיל שנעלם. לכאורה זו ידיעה זניחה בסיפור. אולם אולסטר רואה שיקוף בין יחסי המטפל והפיל ובין היחס בין המדינות; כשהכלכלה היפנית עולה, ומנגד, התרבות האמריקאית משתלטת, כך גם משתנה היחס בין גודל הפיל וגודל המטפל. במקום הקוטביות שהייתה קיימת - העולם של מורקמי מכוון את עצמו לערבוב ואחידות. המשפט המסיים של הסיפור: ”זה כנראה מפני שאנשים מחפשים איזו אחידות בקיצ'ן הזה שאנו קוראים לו עולם. אחידות בעיצוב. אחידות בצבע. אחידות בתפקוד. ... הפיל ושומרו התנדפו כליל. הם לא יחזרו לעולם.” מדגיש השקפה זו.[4]
עיבודים לתיאטרון ולקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קבוצת התיאטרון הבריטית, Complicite (אנ'), שיתפה פעולה עם התיאטרון הציבורי היפני סטגאיה,[5] כדי ליצור עיבוד בימתי שכותרתו "הפיל נעלם". ההפקה כללה שלושה סיפורים מתוך הקובץ ("שינה", "המקרה השני של תקיפת מאפייה" ו"הפיל נעלם"). ביים את המופע סיימון מקברני וצוות השחקנים היה יפני. הבכורה נערכה במאי 2003 בטוקיו ובהמשך נערך סיור מסע הופעות בינלאומי במספר פסטיבלים. שפת המופע הייתה יפנית עם כתוביות באנגלית.[6]
- ב-2018 יצא למסכים סרטו של הבמאי הקוריאני, לי צ'אנג-דונג (אנ'), "Burning" (אנ'), המבוסס על הסיפור "שרפת מחסנים".[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי פרוסט ואריאל קירל, בלוז לנובורו ווטנבי, באתר וואלה!, 3 במאי 2010
- Herbert Mitgang, From Japan, Big Macs and Marlboros in Stories, New York Times, May 12, 1993
- Simon Rees, Mould-breakers turned inside out: 'The Elephant Vanishes, באתר אינדיפנדנט, 18 בדצמבר 1993
- הפיל נעלם, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Full title 象の消滅 : 短篇選集, 1980–1991 (Zō no shōmetsu : tanpen senshū, 1980–1991). See also publication history at Haruki Murakami#Short stories.
- ^ ציפור הקפיץ והנשים של יום שלישי, בחנות הספרים הדיגיטלית "עברית"
- ^ 1 2 יעל הראל (פסיכולוגית), במיטה עם מורקמי, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2011
- ^ 1 2 Stacey M. Olster, The Trash Phenomenon : contemporary literature, popular culture, and the making of the American century, University of Georgia Press, 2003, p. 122-147
- ^ האתר הרשמי של התיאטרון הציבורי של סטגאיה
- ^ The Elephant Vanishes, באתר קבוצת התיאטרון Complicite
- ^ Cian Maher, What makes Haruki Murakami’s books so alluring, yet near-impossible to adapt, באתר polygon.com, 4 בנובמבר 2018