איגרוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שני מתאגרפים קולומביאנים בזמן קרב

איגרוף הוא ענף ספורט המוכר עוד מימי קדם, ובו שני ספורטאים מתמודדים על הניצחון בקרב אגרופים.

באיגרוף ספורטיבי מודרני המתחרים לובשים כפפות מרופדות ("כפפות איגרוף") ומתחרים בתוך זירה במסגרת חוקים מוגדרים היטב. באיגרוף חובבני (ספורטיבי, שאינו מקצועני), המתאגרפים חובשים גם כובעי מגן מרופדים ומגיני שיניים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בשלב מוקדם ביותר של התפתחותו למד האדם להילחם בידיו. בתחילה, כפועל יוצא מכורח המציאות, ובשלב מאוחר יותר למען השעשוע שבדבר, וכדי להתמודד עם עמיתיו.

העדויות המוקדמות ביותר לקיומן של תחרויות איגרוף ספורטיבי הן מהאלף ה-2 לפנה"ס. קרבות האיגרוף היו חלק מהמשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, אך רק במאה ה-18, לאחר תקופה ארוכה של שכחה, זכה האיגרוף שוב לאהדת הציבור, במיוחד באנגליה, שם הונהגו האליפויות הראשונות בספורט זה.

בסוף המאה ה-19 הפך האיגרוף (boxing) לספורט בעל חוקי משחק קפדניים. בשנת 1865 נתן המרקיז מקוינסברי את חסותו לתוכניתו של עיתונאי אנגלי, והעניק את שמו לחוקי האיגרוף הראשונים, שהפכו את האיגרוף ל"ספורט אציל", שכן חדל להיות סתם מאבק אכזרי.

קרב איגרוף ספורטיבי

חוקי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתם המתועדת של חוקים בתחום האיגרוף מתחילה ב"חוקי זירת האיגרוף של לונדון" משנת 1743. בשנת 1853 הוחלפו ב"חוקי זירת האיגרוף המחודשים של לונדון", ובשנת 1867 פורסמו "חוקי קווינסברי לספורט האיגרוף" שנכתבו בידי ג'ון גרהאם צ'יימברס מוויילס, ואשר טיוטה ראשונה שלהם פורסמה שנתיים קודם לכן.

הזירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים של זירת איגרוף עם מדרגות עליה, וכיסאות הפינה למנוחת המתמודדים בין הסיבובים.

זירת איגרוף סטנדרטית היא ריבוע שאורך כל אחת מצלעותיו הפנימיות (בין החבלים) נעה בין 4.9 ל-7.6 מטר. בדרך כלל הזירה מוקמת על במה שגובהה 91-120 ס"מ. גובהם של עמודי הפינה שביניהם מתוחים החבלים הוא 1.5 מטר. עוביים של החבלים הוא כ-2.5 ס"מ והם מתוחים בין עמודי הפינה בגובה 46 ס"מ, 76 ס"מ, 107 ס"מ, ו-1.37 מטר מעל רצפת הזירה. ריצפת הזירה (הקרשים) מרופדת בקנווס בעובי 2.5 ס"מ.

סיבובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרויות איגרוף מקצועני מתקיימים בדרך כלל 12 עד 15 סיבובים, והקרב חייב להסתיים בהכרעה בין היריבים, בעוד שבתחרויות ידידותיות תיתכן גם תוצאת תיקו.

באיגרוף מקצועני משך כל סיבוב 3 דקות, כאשר ההפסקה בין סיבוב לסיבוב נמשכת כדקה עד דקה וחצי. בתחרויות איגרוף חובבני אין מספר קבוע של סיבובים. בדרך כלל מתקיימים 3 עד 6 סיבובים בקרב. משך סיבוב הוא בין דקה וחצי לשלוש דקות. ההפסקה בין סיבוב לסיבוב נמשכת כדקה עד דקה וחצי.

לבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שבאיגרוף מותר לפגוע ביריב רק מעל לקו המתניים (מעל לחגורה), מורכב לבושו של המתאגרף החובב משני חלקים בצבעים שונים, כדי להבליט קו זה.

משקל כפפות תקני הוא 6 עד 8 אונקיות, שהן 170 עד 224 גרם (בהתאם למשקל המתאגרפים). מתאגרפים משתמשים בדרך כלל גם במגן אשכים, למקרה של מכה מתחת לחגורה ובמגן שיניים, למניעת שבירתן במכות לראש. כמו כן, נהוג למרוח משחה כגון וזלין על הפנים כדי לגרום למכות להחליק עליהן במקרה של פגיעה, וגם כאמצעי לעצירת דימום מקומי.

באיגרוף חובבני, המתמודדים לובשים גופיה, לעומת איגרוף מקצועני הנערך בגוף חשוף. חובבנים חובשים גם קסדה בעלת מעטה חיצוני רך המגנה על הראש, כאשר הפנים חשופות. הקסדה מגנה בעת נפילה ומכה על הראש.

נעלי האיגרוף גבוהות, ומגנות מפני סיבוב הקרסול.

מכות ותנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מותר להכות רק באגרוף סגור בחלק העליון, בראש, ובצידי הגוף של היריב.
  • אסור להכות בגב, בעורף ומתחת לחגורה.
  • אסור להכות עם כפפה פתוחה.
  • אסור להכות עם המרפקים.
  • אסור לדחוף את היריב, אך מותר להרחיקו בדחיפה במצב של חיבוק .
  • אסור להשתמש בחבלי הזירה כדי לקבל תנופה ולהגביר את עוצמת המכה, אך מותר להישען עליהם.
  • אסור להתכופף מתחת לגובה החגורה של היריב על מנת לחמוק מהמכות שלו.
  • אסור להמשיך את הקרב לאחר פקודת השופט לעצור אותו.
  • מותר להחזיק עד שני עוזרים לצד הזירה.
  • סימן מוסכם לכניעה שנקבעת על ידי המאמן - השלכת מגבת לתוך הזירה.

שופטים וניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב איגרוף מתנהל על ידי שופט בתוך הזירה, והוא האחראי הבלעדי על ניהול הקרב ושמירת החוקים שלו. בנוסף לכך בסמכותו לקבוע הפסקה של הקרב מסיבות שונות.

בנוסף אליו, נמצאים מחוץ לזירה 3 שופטי ניקוד, אשר מעניקים ניקוד לביצועי המתמודדים בזירה. במקרה שבו ההכרעה היא לא בנוקאאוט, המנצח נקבע בהתאם לניקוד השופטים.

הכרעה בקרב איגרוף חובבני יכולה להיות כתוצאה מאחת מן הסיבות הבאות:

  1. ניצחון בנקודות. לאחר 3 סיבובים המנצח בקרב הוא המתאגרף שצבר ניקוד גבוה יותר מן השופטים.
  2. כניעה. כאשר אחד המתמודדים נכנע, מוכרז יריבו כזוכה.
  3. חוסר כשירות. כאשר אחד המתמודדים מוכרז כבלתי כשיר על ידי שופט הזירה, מוכרז יריבו כמנצח.
  4. נוקאאוט. כאשר מתמודד נופל לקרשים ולא קם להמשך הקרב תוך 10 שניות, מוכרז מתחרהו כמנצח בנוקאאוט.
  5. החלטת שופט הזירה כי המתמודדים לא שווים בכוחם והקרב הפך לחסר ערך ספורטיבי. (RSC-O).
  6. החלטת שופט הזירה כי הפער בנקודות בין המתמודדים גבוה ולא ניתן לסגירה. ניתן ליישום בסיבוב השלישי בלבד. (RSC-OS).
  7. החלטת שופט הזירה כי פציעה של אחד המתמודדים מונעת ממנו להמשיך בקרב.( RSC-I).
  8. החלטת שופט הזירה, לאחר סדרה רצופה של פגיעות ראש לאחד המתמודדים, או לאחר הפלה לקרשים שלוש פעמים במשך אותו סיבוב, או ארבע פעמים במשך הקרב. (RSC-H).
  9. החלטת שופט הזירה כי לא ניתן להמשיך בקרב מסיבות טכניות, כגון תאורה לא מספקת או מזג אויר קשה.
  10. כאשר מתמודד לא מופיע לזירה בתוך 3 דקות מהקריאה בשמו הוא מוכרז כמפסיד.

הכרעה בקרב איגרוף מקצועני יכולה להיות כתוצאה מאחת מן הסיבות הבאות:

  1. נוקאאוט. כאשר מתמודד נופל לקרשים ולא קם להמשך הקרב תוך 10 שניות, מוכרז מתחרהו כמנצח בנוקאאוט.
  2. נוקאאוט טכני. כאשר אחד המתמודדים נכנע, או שהקרב מופסק על ידי שופט הזירה עקב פציעת מתמודד, חוסר יכולת להמשיך בקרב, עבירה חמורה של מתמודד (כגון נשיכת היריב), כניסת אנשי צוות של מתמודד לזירה, יוכרז מתחרהו כמנצח בנוקאאוט טכני.
  3. החלטת שופטים פה אחד או ברוב דעות. במקרה שבו שני שופטים מכריזים על שוויון בנקודות, או ששופט אחד מכריז על שוויון והשניים האחרים חלוקים בהחלטתם, התוצאה היא תיקו.

שיטת הניקוד באיגרוף המקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 10 נקודות חובה. לזוכה בכל סיבוב מוענקות 10 נקודות ולמפסיד 9. בנוסף לכך, על כל נפילה לקרשים של המפסיד נגרעת לו נקודה אחת. במקרה של שיויון בסיבוב זוכה כל מתאגרף ל 10 נקודות. בסוף הקרב מופחתת למתאגרפים נקודה עבור כל סיבוב בהם הוזהרו בגין פאסיביות.
  • צבירת ניקוד. המתאגרפים צוברים נקודות בכל סיבוב בגין פגיעות מדויקות ביריב, אגרסיביות, עליונות כללית בזירה, וכושר הגנה אקטיבית. ניתן לראות כי שלוש הקטגוריות האחרונות הינן סובייקטיביות מאד באופיין.
  • ניקוד מיוחד. מוענק למתאגרף עבור הפלת היריב לקרשים בנוסף ל-10 המוענקות עבור הניצחון בסיבוב.
  • נקודות חובה. נגרעות ממתאגרף בגין עבירות שביצע כגון: מכות מתחת לחגורה, נגיחות וכדומה.

משקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקל גופו של המתאגרף הוא בעל חשיבות רבה בכל הנוגע לעצמת המכה שלו, מהירות התנועה שלו בזירה, ויכולת הספיגה של גופו בפני המכות הפוגעות בו. לכן, מסווגים את המתאגרפים לקבוצות משקל אשר על פיהן נקבעים הקרבות ומוכתרים האלופים.

מכיוון שעולם האיגרוף המקצועני סובל מפיצולים ופילוגים בין ארגוני איגרוף שונים (על בסיס פרסומי, שיווקי, וכלכלי ולא על בסיס ספורטיבי), אשר מארגנים קרבות ומכתירים אלופים בקטגוריות המשקל השונות, הרי שכל ארגון כזה קובע לעצמו גם את קטגוריות המשקל הרלוונטיות לגביו, והן אינן תואמות בהכרח את אלה של הארגונים המתחרים האחרים.

להלן פירוט קטגוריות המשקל אשר נקבעו על ידי המגזין הזירה, המקובלות על רוב הפעילים בענף:

קטגורית משקל משקל מקסימלי בק"ג (ליברות)
קש (Strawweight) 48 (105)
זבוב קל (Jr. Flyweight) 49 (108)
זבוב (Flyweight) 51 (112)
תרנגול קל (Jr. Bantamweight) 52 (115)
תרנגול (Bantamweight) 53.5 (118)
נוצה קל (Jr. Featherweight) 55 (122)
נוצה (Featherweight) 57 (126)
קל נמוך (Jr. Lightweight) 59 (130)
קל (Lightweight) 61 (135)
מעורב קל (Jr. Welterweight) 63.5 (140)
מעורב (Welterweight) 67.5 (147)
קל בינוני (Jr. Middleweight) 70 (154)
בינוני (Middleweight) 72.5 (160)
סופר בינוני (Super Middleweight) 76 (168)
קל כבד (Light Heavyweight) 79.5 (175)
בינוני כבד (Cruiserweight) 90.5 (200)
כבד (Heavyweight) ללא הגבלה

במשחקים האולימפיים, בהן נערכות תחרויות איגרוף חובבני, 10 קטגוריות משקל:

קטגוריית משקל משקל מקסימלי (בק"ג)
זבוב קל 49
זבוב 52
תרנגול 56
קל 60
מעורב קל 64
מעורב 69
בינוני 75
כבד קל 81
כבד 91
סופר כבד ללא הגבלה

בתחרויות איגרוף לנשים, שנערכו לראשונה באולימפיאדת לונדון (2012), שלוש קטגוריות משקל:

קטגוריית משקל משקל מרבי (בק"ג)
זבוב 51
קל 60
בינוני 75

משקל יחסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשקל היחסי (Pound for pound) הוא מונח המתאר השוואה בין מתאגרפים מקטגוריות משקל שונות.

מכיוון שבאופן מעשי לא ניתן לקבוע קרב ישיר בין מתאגרפים המתמודדים בקטגוריות משקל שונות וזאת מן הטעמים שפורטו לעיל, ומצד שני קיים רצון לבצע השוואה יחסית לכושר והיכולת המקצועית בין ספורטאים המתחרים באותו ענף, נהוג לקיים השוואה תאורטית מסוג זה. בהשוואה התאורטית מוסכמת סדרה של פרמטרים מקצועיים שונים אשר לגביהם נקבעת הערכה סובייקטיבית של מספר מעריכים, ומתוכם משוקללת ההערכה הסופית. משמעותה של ההערכה הסופית היא קביעת המתאגרף הטוב ביותר אם כולם היו בעלי משקל זהה.

טכניקות איגרוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמידת מוצא התקפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמידת מוצא הגנתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים ארגונים נפרדים לחובבים ומקצוענים.

הפדרציה הבינלאומית לאיגרוף לחובבים (AIBA - International Boxing Association) הוקמה בשנת 1920. החל משנת 1974 מתקיימות אליפויות עולם לגברים והחל משנת 2001 אליפויות עולם לנשים. התדירות הינה פעם בשנתיים.

באיגרוף המקצועני קיימים מספר ארגונים בינלאומיים, שהוקמו כתוצאה מהתפלגות של ארגונים ותיקים יותר, בעיקר על רקע של מחלוקות בדבר אינטרסים כלכליים ופרסומיים, ולאו דווקא על רקע מקצועי.

  • האיגוד העולמי לאיגרוף (WBA) הוקם בשנת 1962.
  • המועצה העולמית לאיגרוף (WBC) הוקמה בשנת 1963
  • הפדרציה הבינלאומית לאיגרוף (IBF) הוקמה בשנת 1983 כתוצאה מפילוג ב-WBA
  • הארגון העולמי לאיגרוף (WBO) הוקם בשנת 1988 כתוצאה מפילוג ב-WBA

כל ארגון מקיים תחרויות לקביעת אלוף העולם מטעמו אם כי לעתים רחוקות מתקיימים קרבות בין מתמודדים מארגונים שונים לקביעת אלוף העולם הבלתי מעורער.

איגרוף במשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות איגרוף הן חלק מהמשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת סנט לואיס (1904) (למעט אולימפיאדת סטוקהולם (1912), מאחר שבאותה העת האיגרוף היה לא חוקי בשבדיה). תחרויות איגרוף לנשים נערכו לראשונה באולימפיאדת לונדון (2012). המדינות שזכו למרבית ההישגים בענף הן ארצות הברית (108 מדליות, מהן 48 מדליות זהב), קובה (63 מדליות, מהן 32 מדליות זהב) ואיטליה (44 מדליות, מהן 15 מדליות זהב). בדומה לענפי קרב אחרים, כגון ג'ודו, לא נערך קרב איגרוף על המקום השלישי, ושני המתאגרפים שהפסידו בחצי הגמר זוכים במדליית ארד.

את ישראל ייצגו לאורך השנים 5 מתאגרפים, ב-3 אולימפיאדות. להישג הגבוה ביותר הגיע יעקב שמואל, שהעפיל לשלב רבע הגמר באולימפיאדת סיאול (1988).

איגרוף בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומן גרינברג, 1999

מספר מתאגרפים ישראלים זכו להצלחות בזירה הבינלאומית. הגר פיינר מחזיקה בתואר אלופת העולם באיגרוף מקצועני למשקל תרנגול, באיגוד איגרוף הנשים העולמי WIBF. היא זכתה בתואר זה בקרב שנערך ב-10 באוקטובר 2009 בגרמניה מול המתאגרפת האוקראינית אוקסנה רומנובה, לאחר שניצחה בנוקאאוט טכני בסיבוב השישי. מאז שמרה על תוארה 4 פעמים נוספות.

גם המתאגרפים הגברים זכו להצלחות בקנה מידה עולמי. ב-1997 זכה רומן גרינברג במדליית כסף באליפות אירופה לנוער כשהיה בן 15, ובלט גם בהישגיו בליגת IBO. יורי פורמן הוכתר כאלוף העולם של איגוד ה-WBA במשקל בינוני-קל (עד 70 ק"ג). רן נקש, המתחרה במשקל בינוני-כבד, הפסיד בקרב על תואר אלוף העולם של WBO שנערך ב-2011 לגרמני מרקו הוק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ענפי ספורט אולימפיים
משחקי הקיץ:

אופניים: אופני BMX · אופני מסלול · אופני הרים · אופני כביש | שחייה: שחייה · שחייה צורנית · קפיצה למים · כדורמים · שחייה במים פתוחים | התעמלות: טרמפולינה · התעמלות אמנותית · התעמלות מכשירים | קאנו/קיאק: קאנו · קיאק | היאבקות: היאבקות בסגנון חופשי · היאבקות בסגנון יווני רומי | כדורעף: כדורעף · כדורעף חופים

ענפים לא מאוגדים: איגרוף · אתלטיקה · בדמינטון · ג'ודו · הוקי שדה · הרמת משקולות · חתירה · טאקוונדו · טניס · טניס שולחן · טריאתלון · כדורגל · כדוריד · כדורסל · סיף · קליעה · קרב חמש מודרני · קשתות · רכיבה · שיט


משחקי החורף:

מזחלות: בובסלי · סקלטון | החלקה על הקרח: החלקה אמנותית · החלקה מהירה · החלקה מהירה במסלול קצר | סקי: סקי אלפיני · סקי בסגנון חופשי · סקי למרחקים · סקי נורדי משולב · קפיצות סקי · גלשן שלג

ענפים לא מאוגדים: לוז' · קרלינג · הוקי קרח · ביאתלון