החוג הווינאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוריץ שליק בערך בשנת 1930

החוג הווינאיגרמנית: der Wiener Kreis) הוא כינויה של קבוצת פילוסופים שהתקבצה בווינה החל ב-1928 סביב הפילוסוף מוריץ שליק. חברי החוג הם שייסדו את האסכולה הפילוסופית הידועה כפוזיטיביזם לוגי.

החוג, שכינה את עצמו בתחילה "אגודת ארנסט מאך" (Verein Ernst Mach) על שם הפיזיקאי והפילוסוף ארנסט מאך, כלל את מוריץ שליק כיושב ראש ואת הפילוסופים גוסטב ברגמן, רודולף קרנפ, וויקטור קרפט, והיהודי, שאחר כך אף עלה לישראל יוסף שכטר. את הפיזיקאי פיליפ פרנק, הלוגיקן קורט גדל, המתמטיקאים האנס האן וקרל מנגר, הדוקטורנט של האן, תיאודור רדקוביץ', פילוסוף המדע אוטו נוירת ואשתו (ואחותו של האן), המתמטיקאית אולגה האן-נוירת, והדוקטורנטים לפילוסופיה ומתמטיקה תחת שליק הרברט פייגל, פרידריך וייסמן, לוגיקאית ופילוסופית רוז ראנד, ומרסל נטקין. מרבית חברי החוג הווינאי היו יהודים.

לכל חברי החוג, לבד מגדל, הייתה גישה משותפת לפילוסופיה, שעיקרה הגישה שהניסיון הוא מקור הידיעה היחידי ושניתוח לוגי בסיוע לוגיקה סימבולית הוא הדרך המועדפת לפתרון בעיות פילוסופיות.

היסטוריה של החוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של החוג הווינאי בפגישות שערכו הנס האן, אוטו נוירת ופיליפ פרנק בבתי קפה בווינה, החל בשנת 1907 לערך. שלושת הצעירים (האן, המבוגר מבין השלושה, היה בן 28 באותה עת) התרשמו מאוד, כפי שנזכר פרנק מאוחר יותר, מהפוזיטיביזם של ארנסט מאך, ובמיוחד מהתנגדותו לשימוש לרעה במטפיזיקה במדע, וניסו להשלים את רעיונותיו של מאך בהגותם של הפילוסופים של המדע אנרי פואנקרה ופייר דוהם מצרפת. ‏[1]

מפגשי החבורה נפסקו בשנת 1912, כאשר מונה פרנק לתפקיד יורשו של אלברט איינשטיין כפרופסור לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת קארל בפראג, ועזיבתו של האן את העיר במהלך מלחמת העולם הראשונה.

עם שובו של האן לווינה בשנת 1921 חודשו הקשרים בין השלושה, שעתה מנו גם את אחותו של האן, אולגה, שנישאה לאוטו נוירת, ופרנק הציע לשלב בחבורה את שליק, שמונה בשנת 1922 לתפקיד פרופסור לפילוסופיה של מדע היקשי באוניברסיטת וינה, ושכבר פרסם שתי עבודות מרכזיות ברוח הקבוצה. מוקד חשוב נוסף לקבוצה המתחדשת היה ה"טרקטקוס לוגיקו-פילוסופיקוס" (מסה לוגית-פילוסופית) של לודוויג ויטגנשטיין, שפורסמה בשנת 1921.

בהנהגתו של שליק, כוננה קבוצה חדשה. שליק והאן ארגנו את הבאתו של רודולף קרנפ לאוניברסיטת וינה ובשנת 1928 נוסדה "אגודת ארנסט מאך", כששליק משמש לה יושב ראש. בשנת 1929 פרסם החוג את המניפסט שלו: "תפיסת העולם המדעית: החוג הווינאי" (Wissenschaftliche Weltauffassung: Der Wiener Kreis) המוקדש לשליק וחתום על ידי האן, נוירת וקרנפ וכולל נספח המפרט את שמותיהם של חברי החוג.

החוג התפזר עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. רבים מחבריו היגרו לארצות הברית. שליק נשאר באוסטריה ובשנת 1936 נרצח על ידי סטודנט אוהד המפלגה הנאצית בווינה.

המניפסט של החוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המניפסט של החוג הווינאי נוקב בשני עקרונות בסיסיים: אמפיריציזם, היינו, ידע ניתן להשגה רק מתוך ניסיון, ושימוש בלוגיקה כדרך היחידה לפתרון בעיות פילוסופיות. ‏[2] שיטת הניתוח הלוגית המועדפת של החוג הייתה לוגיקה סימבולית, ובכך נבדל החוג בגרסתו המאוחרת מהגישה האמפיריציסטית הפשוטה יותר של חוג בתי הקפה של האן, נוירת ופרנק.

לתפישת המניפסט, ישנם שני סוגים שונים של טענות (פרדיקטים): כאלו שניתן לפשט לטענות פשוטות יותר, וכאלו שלא ניתן לפשטן. טענות מן הסוג השני הן חסרות משמעות, גרס המניפסט, ומתוך כך טענות מטאפיזיות, השייכות לסוג זה, הן חסרות משמעות. על בסיס קביעה זו, הגדיר המניפסט חלק גדול מן הבעיות הפילוסופיות המוכרות כבעיות מדומות הנובעות משגיאות ביישום לוגי, ואילו טענות פילוסופיות אחרות הוגדרו מחדש כטענות אמפיריות, והפכו מתוך כך נושא כשר לחקר מדעי.

המניפסט ראה בערפול וביחסיות של השפה את אחד המקורות העיקריים לשגיאות לוגיות. ערפול זה, גרס המניפסט, תובע שימוש בשפה סימבולית, נקייה, בהירה וחד–משמעית. מקור אחר לשגיאות הייתה התפישה (האריסטוטלית במקורה) לפיה ניתן להגיע לידע מתוך חשיבה לוגית בלבד, בלי לעשות שימוש בנתונים אמפיריים, או שניתן ללמוד דברים חדשים באמצעות שימוש ברטרודוקציה והיקש המתבסס על מצב עניינים נתון.

טענות אלו של המניפסט עמדו בסתירה במיוחד לתפישות הקאנטיניות, לפיהן ישנם טיעונים סינתטיים הקיימים אפריורית (היינו, מראש), עוד לפני התנסות כלשהי ומשמשים בסיס להרחבת הידיעה. הבסיס היחיד לידע, לפי המניפסט, היו טיעונים סינתטיים אפוסטריוריים - היינו, טענות מדעיות המבוססות על ידע אמפירי - וטענות אנליטיות אפריוריות - כלומר, טענות מתמטיות ולוגיות.

המניפסט משקף חילוקי דעות מסוימים בנוגע ליישום תפישות אלו. ככל הנראה, תמכו נוירת וקרנפ בתפישה לפיה יש לנסות להחדיר את ראיית העולם המדעית-אמפירית לתחומים אחרים ולתרום לעיצוב החינוך, גידול הילדים, האדריכלות ועיצוב החיים הכלכליים והחברתיים, תפישה ששליק התנגד לה ככל הנראה, בהעדיפו, כניסוחו של המניפסט, "להתענג על בדידותו על המדרונות הקפואים של הלוגיקה."‏[3]

המניפסט זיהה את אלברט איינשטיין, ברטראנד ראסל ולודוויג ויטגנשטיין כ"תומכים המובילים של תפיסת העולם המדעית".

מדע מאוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת משאיפותיו של החוג הייתה לאחד את תחומי המדע בשפת ניתוח והיסק משותפת. סדרת המונוגרפיות "מדע מאוחד" (Einheitswissenschaft), שהתפרסמה בשנים 1933 עד 1939 באירופה, בעריכת קרנפ, פרנק, האן, נוירת ואחרי מותו של האן גם הפילוסוף הדני יורגן יורגנסן ומשנת 1938 גם ידידו של קרנפ, הסמיוטיקן האמריקני צ'ארלס וו. מוריס, חתרה להשיג מטרה זו.

החל בשנת 1938 ניסו כמה מחברי החוג להוציא אנציקלופדיה שלמה של מדע מאוחד. הפרויקט לא הושלם מעולם ורק שני כרכים, העוסקים ב"יסודות אחדות המדע" פורסמו במהלך השנים 1938 עד 1969 כסדרה של קובצי מונוגרפיות. בין השאר, פורסמה בתוך האנציקלופדיה בשנת 1962 עבודתו של תומאס קון, "המבנה של מהפכות מדעיות".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Uebel, Thomas, "On the Austrian Roots of Logical Empiricism" in Logical Empiricism - Historical and contemporary Perspectives, ed. Paolo Parrini, Wesley C. Salmon, Merrilee H. Salmon, Pittsburgh : University of Pittsburgh Press, 2003. עמ' 70.
  2. ^ Wissenschaftliche Weltauffassung. Der Wiener Kreis, 1929. בתוך Sarkar, Sahotra, ed., The Emergence of Logical Empiricism: from 1900 to the Vienna Circle, New York : Garland Publishing, 1996, עמ' 331.
  3. ^ סרקר וסרהוטה, עמ' 339


החברים המייסדים של החוג הווינאי

גוסטב ברגמן · קורט גדל · האנס האן · אולגה האן-נוירת · פרידריך וייסמן · קרל מנגר · אוטו נוירת · מרסל נטקין · הרברט פייגל · פיליפ פרנק · רודולף קרנפ · ויקטור קראפט · תיאודור רדקוביץ' · מוריץ שליק