הרולד איניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חסרים קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרולד איניס בשנות ה-30 לחייו

הרולד אדמס איניס (באנגלית: Harold Adams Innis;‏ 5 בנובמבר 18948 בנובמבר 1952) פרופסור ותאורטיקן קנדי לכלכלה פוליטית באוניברסיטת טורונטו. נחשב על ידי רבים כאחד ההוגים הקנדיים המקוריים ביותר‏[1]. פרסומיו עוסקים בנושא ההיסטוריה של הכלכלה הקנדית ותאוריות בנושאי מדיה ותקשורת. בכתביו על תקשורת, חקר איניס את התפקיד שממלאת התקשורת בעיצוב התרבות ובהתפתחות הציוויליזציה[2]. בין היתר, טען כי האיזון בין תקשורת מילולית לתקשורת כתובה תרם לשגשוגה של התרבות היוונית במאה ה-5 לפני הספירה.‏[3] איניס הניח את היסודות למחקר של מדעי החברה מנקודת מבט קנדית. כראש המחלקה לכלכלה פוליטית באוניברסיטת טורנטו, הוא פעל על מנת לארגן קבוצת חוקרים קנדיים כדי שאוניברסיטאות לא יסתמכו אך ורק על מרצים בריטיים ואמריקאיים שאינם בקיאים ברקע התרבותי -ההיסטורי של קנדה.‏[4] כמו כן פעל איניס להגן על האוניברסיטאות מפני לחצים פוליטיים או כלכליים. שכן ראה באוניברסיטאות העצמאיות מרכז למחשבה ביקורתית ההכרחית לתרבות המערב.‏[5]

צעירותו והשכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרולד אדמס איניס נולד בחווה קטנה סמוך לעיירה אוטרוויל במחוז אונטריו, קנדה. כילד אהב את החיים בחווה. וכמי שאורח חיים זה היה לו בבחינת זיכרון יקר, לעולם לא שכח את שורשיו הכפריים. באותם ימים היה לכנסייה הבפטיסטית תפקיד מרכזי בחיי העיירות הקנדיות. מאוחר יותר הפך איניס אגנוסטי, אך לא איבד עניין בדת. לפי חברו, הביוגרף דונלד קרייטון, דמותו של איניס עוצבה על ידי הכנסייה. קרייטון טען כי תכונות כמו דבקות במטרה ונאמנות לערכים היו תוצאה של החינוך הכנסייתי. בצעירותו תכנן איניס להיות מורה בבית-ספר ציבורי ואף עבר את בחינות ההוראה. אך לבסוף לקח שנת חופשה כדי להרוויח סכום כסף שיתמוך בו במהלך לימודיו. כך, בהיותו בן שמונה-עשרה התנסה בהוראה במשך סמסטר אחד. אך חוויה קצרה זו הביאה אותו לידי מסקנה שלא נועד לחיי מורה בכפר קטן. באוקטובר 1913 החל איניס בלימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת מקמסטר בטורנטו. בשנת הלימודים האחרונה התמקד בהיסטוריה ובכלכלה.‏[6]

שירות במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1916, לאחר שסיים את לימודיו, התגייס לצבא הקנדי ונשלח לצרפת, לאחת החזיתות של מלחמת העולם הראשונה.‏[7] שנה אחר-כך, במהלך אחד הקרבות נפצע בירכו ואושפז בבית חולים באנגליה למשך שמונה חודשים.‏[8] כך סיים את שירותו. ג'ון ווטסון, אחד הביוגרפים של איניס, מציין כי נדרשו שבע שנים עד להחלמתו הפיזית, אולם הפגיעה הנפשית נותרה לכל חייו. בעקבותיה סבל איניס מדיכאון ואף מהתמוטטויות עצבים. עוד טוען ווטסון שהמלחמה השפיעה גם על נקודת המבט האינטלקטואלית של איניס. היא חיזקה את לאומיותו הקנדית ואת השקפתו על האפקט ההרסני שעלול להיות לתקשורת. כמו כן, בפעם הראשונה בחייו החל לפקפק באמונתו הבפטיסטית.‏[9]

המשך לימודיו האקדמאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1918 המשיך הרולד איניס ללימודי תואר שני באוניברסיטת מקמאסטר.‏[10] ושנתיים מאוחר יותר השלים לימודי דוקטורט באוניברסיטת שיקגו. השנתיים בעיר הגדולה השפיעו רבות על אישיותו. התעניינותו בכלכלה העמיקה, והוא החליט להפוך לכלכלן. שני חוקרי תקשורת בולטים באוניברסיטת שיקגו, , ג'ורג' הרברט מִיד ורוברט אִי. פארק, הרשימו אותו במיוחד. איניס אימץ את אחת מטענותיהם, שלפיה תקשורת איננה רק פלטפורמה להעברת מסרים. חוקר התקשורת ג'יימס קארי כתב, שמִיד ופארק אפיינו את התקשורת כתהליך שדרכו מתפתחת תרבות.‏[11] עם השלמת לימודיו, הקורסים הראשונים שהעביר איניס היו קורסי מבוא לכלכלה באוניברסיטת שיקגו. אחת מתלמידותיו הייתה מארי קויל, אותה נשא לאישה במאי 1921, בהיותו בן 26, ואתה הביא לעולם ארבעה ילדים: דונלד, מארי, יו ואן. מארי קויל הייתה כלכלנית מוערכת בזכות עצמה וסופרת. היא אף ערכה חלק מכתביו של איניס.

מחקרי תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מתרומותיו המרכזיות של איניס למחקר התקשורת הייתה, תוספת של נדבך הזמן והמרחב לצורות מדיה שונות‏[12]. הוא ביצע חלוקה של סוגי המדיה על פי שתי הקטגוריות: אמצעי תקשורת בעלי הטיה מרחבית, הם כאלו המגשרים על פערי מרחב פיזיים, למשל הטלפון, בעוד שאמצעי תקשורת בעלי הטיה של זמן מגשרים על פערי זמן, כגון ספר. בהתאם לכך, המסר העובר בשני האמצעים האלה נוטה להחזיק זמן רב יותר. איניס בחן את עלייתן ונפילתן של אימפריות כדרך לאפיין את ההשפעות של אמצעי תקשורת. הוא טען כי שאמצעי תקשורת שונים, מכתיבים אופי שונה של שליטה בחברה. כאמור, הוא טען כי האיזון בין המילה הכתובה לבין זו המדוברת תרם לשגשוגה של האימפריה היוונית בתקופת אפלטון. כשאיזון הזה הופר, עברה השליטה לאימפריה הרומית. הנחה זו לגבי עלייתן ונפילתן של אימפריות הביאה את איניס לטעון כי הציוויליזציה המערבית ניצבת עתה בפני משבר. התפתחות של עיתונים בעלי תפוצה רחבה הטו את הכף לטובת אמצעים בעלי הטיית מרחב המבוססים בעיקרם על כוח ושליטה, בעוד שאמצעים בעלי הטיית זמן מעודדים המשכיות וידע. איזון זה הופר, לדעת איניס, באמצעות צורות תקשורת מכניות ומעבירות מידע בצורה מהירה המגשרת על פערי מרחב. עובדה זו יצרה בין היתר את המונופולים של התקשורת. כך הגיע לידי מסקנה כי הציוויליזציה יכולה להינצל רק אם תצליח להחזיר את האיזון שבין המרחב וזמן. לדעתו, מצב זה יכול להתקיים אם האוניברסיטאות ישוחררו מלחצים פוליטיים ומסחריים המופעלים עליהם. כך לטענתו, האוניברסיטאות יעזו לבקר ואף לתקוף את המונופלים המסכנים, לדבריו, את הציוויליזציה.‏[13] למרות ההערכה למחקריו ולתרומתו של איניס, בעיקר בכתיבתו המאוחרת על תקשורת, היו מי שביקרו את עבודתו; בעיקר את כתיבתו המעורפלת, הלא רציפה ושחסרה ניתוח מעמיק. ‏[14] חלק מהביוגרפים שלו הגיבו לטענות בציינם שכתיבתו הושפעה ממחלתו בתקופה המאוחרת של הקריירה שלו.‏[15]

קריירה ציבורית ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות הארבעים של המאה הקודמת הגיע איניס לשיא השפעתו במעגל האקדמאי ובחברה הקנדית. ב-1941 עזר בהקמתו של איגוד אמריקאי לכלכלה היסטורית (Economic History Association). מאוחר יותר הפך לנשיא השני של הארגון. הוא מילא תפקיד מרכזי בהקמת שתי קרנות מרכזיות למימון מחקר אקדמאי. (the Canadian Social Science Research Council וה- Humanities Research Council of Canada).‏[16] בשנת 1944, העניקה לו אוניברסיטת ניו ברונסוויק הקנדית תואר כבוד, וכך גם אוניברסיטת מקמאסטר, שבה כזכור החל את לימודיו, אוניברסיטת גלאזגו בסקוטלנד ועוד.‏[17] בשנת 1946 נבחר איניס לנשיאות החברה המלכותית הקנדית (Royal Society of Canada ), הגוף המרכזי של המדינה למדענים ולחוקרים. ב-1947 התמנה לדיקן אוניברסיטת טורנטו ללימודי תואר שני. העשור האחרון לחייו של איניס, שבו עסק בעיקר בתורת התקשורת, לא האיר לו פנים. הוא נותר מבודד מבחינה אקדמאית, מנותק מעמיתיו באקדמיה, שלא הבינו כיצד עשייתו החדשה מתקשרת למחקריו המוקדמים בתחום הכלכלה. הביוגרף ווטסון כתב, כי העובדה שלא זכה לתגובות חיוביות על עבודתו בתקשורת תרמה לתחושת התסכול והדיכאון שלו.‏[18] בשמונה בנובמבר 1952, כמה ימים לאחר יום הולדתו החמישים ושמונה, נפטר איניס מסרטן בבלוטת הערמונית.

איניס ומקלוהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרשל מקלוהן היה עמיתו של איניס באוניברסיטת טורנטו. הוא התבסס על רעיונותיו כשטען כי בתחום לימוד ההשפעות של התקשורת, הצורה הטכנולוגית חשובה יותר מהתוכן. עובדה זו מתקשרת כמובן לאמירתו המפורסמת "המדיום הוא המסר". אולם איניס ומקלוהן נבדלו זה מזה בגישותיהם. החוקר ג'יימס קארי תמצת את ההבדלים:

Cquote2.svg

הן מקלוהן והן איניס הניחו שמיקומה של התקשורת הטכנולוגית הוא מרכזי. הם נבדלים בסוגי ההשפעות שייחסו לטכנולוגיה. בעוד שאיניס רואה בטכנולוגית התקשורת כמשפיעה על ארגון ותרבות, מקלוהן מייחס לה השפעה חושית ומחשבתית. מקלוהן אומר יותר על 'תפיסה' ופחות על 'מוסדות', איניס אומר הרבה על מוסדות ופחות על 'מחשבה' ו'תפיסה'.

Cquote3.svg

[19]

הביוגרף ווטסון טוען כי בניגוד למקלוהן, עבודתו של איניס נשאה טון פוליטי בולט; נשענת על האמונה שסוגים שונים של תקשורת יכולים בכל זאת ליצור אפקטים דומים. עבור איניס, העיתונות הצהובה של ארצות הברית והרמקול הנאצי הם בעלי אותה השפעה שלילית: הם הופכים אנשים מיצורים חושבים לאוטומטים פשוטים בשרשרת הפיקוד. לדעתו של ווטסון, עבודתו של איניס גמישה יותר ופחות דטרמיניסטית מזו של מקלוהן כמרצים וכחוקרים, איניס ומקלוהן חלקו דילמה דומה; שניהם טענו כי תרבות הספרים נוטה ליצור נקודות מבט מובנות של חשיבה.‏[20] אך עם זאת, שניהם כתבו ספרים רבים. באחת מספריו של איניס – the bias of communication, כתב מקלוהן על כתיבתו 'הפסיפסית' של איניס וטען שעל אף הקושי והמורכבות שבדבר, הוא חווה התרגשות בהתוודעות לכתיבה שבה כל משפט מזמין חשיבה ומחקר נוסף. ‏[21]

העשייה המחקרית של איניס בתחום הכלכלה הפוליטית, התקשורת והחברה רלוונטית גם היום. השפעתו על תיאורית תקשורת ביקורתיות הייתה רבה ובעלת משקל ייחודי, ויחד עם מקלוהן הציע נקודות מבט חתרניות לגבי תפקידה של טכנולוגיית התקשורת כסוכן מרכזי בתהליכים היסטוריים וחברתיים. עבודתם המשותפת קידמה חשיבה תאורטית-היסטורית שבה לתקשורת תפקיד מרכזי בניתוח שינויים ותמורות חברתיות.‏[22]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1. Easterbrook, W.T. and Watkins, M.H. (1984) "The Staple Approach". InApproaches to Canadian Economic History. Ottawa: Carleton Library Series, Carleton University Press, pp. 1–98.
  2. ^ 2. Babe, Robert E. (2000) "The Communication Thought of Harold Adams Innis". In Canadian Communication Thought: Ten Foundational Writers. Toronto: University of Toronto Press, pp. 51–88.
  3. ^ 3. Heyer, Paul. (2003) Harold Innis. Lanham, MD: Rowman & Littlefield Publishers Inc., p. 66.
  4. ^ 4. Watson, Alexander John. (2006) Marginal Man: The Dark Vision of Harold Innis.
  5. ^ 5. Innis, Harold. (1951) "A Plea for Time". InThe Bias of Communication. Toronto:University of Toronto Press, pp. 83–89.
  6. ^ 6. Creighton, Donald. Harold Adams Innis: Portrait of a Scholar. University of Toronto Press p. 28.
  7. ^ 7. Creighton, p. 31. Creighton wrote that Innis believed if German aggression went unpunished, it would be fatal to Christian hope for the world. Innis wrote to his sister: "If I had no faith in Christianity, I don't think I would go."
  8. ^ 8. Watson, p. 70.
  9. ^ 9. Watson, pp. 68–117.
  10. ^ 10. Watson, p. 93. Watson notes that 240,000 young Canadians died in the war, while 600,000 were wounded. The war was a devastating blow to Innis's generation.
  11. ^ 11. Carey, J. W. (1992). "Space, Time and Communications: A Tribute to Harold Innis". In Communication as Culture: Essays on Media and Society. New York: Routledge, p. 144.
  12. ^ 12. Innis, Harold. (2007 edition) Empire and Communications. Toronto: Dundurn Press, pp. 23-24. Also see, Patterson, Graeme. (1990) History and Communications: Harold Innis, Marshall McLuhan, the Interpretation of History. Toronto: University of Toronto Press, pp 27.
  13. ^ 13. Innis (Bias), pp. 61–91. The comment about universities mustering their courage appears in "The upside of ivory towers" by Rick Salutin. Globe and Mail, September 7, 2007.
  14. ^ 14. Stamps, J. (1991) Negetive Dialogues: a study of Harold Innis and Marshall McLuhan in the light of the negative dialects of Theodor Adorno and Walter Benjamin. Ottawa: Canada National Library, p.6
  15. ^ 15. Heyer, Paul. (1988) Communications and History: Theories of Media, Knowledge and Civilization. Westport: Greenwood Press, p114
  16. ^ Watson, p. 223.
  17. ^ Watson, pp. 223–24.
  18. ^ Watson, pp. 250–55.
  19. ^ Carey, James W. "Harold Adams Innis and Marshall McLuhan" in McLuhan Pro and Con (1969) Baltimore: Pelican Books, p. 281. Graeme Patterson strongly disagrees with this view arguing that Innis paid an extraordinary amount of attention to perception and thought, while McLuhan examined institutions. Both Innis and McLuhan, Patterson argues, were preoccupied with language, one of humanity's basic institutions. See Patterson, pp.36-37.
  20. ^ Watson, pp. 410–11.
  21. ^ 22. McLuhan, Marshall. (2005) Marshall McLuhan Unbound. Corte Madera, CA : Gingko Press, v.8, pp. 5–8.
  22. ^ Carey, (McLuhan Pro and Con), p. 271.