DSL

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיווג פרוטוקולים על פי מודל ה-OSI
שכבת יישום HTTP, SMTP, FTP, RTP, IRC, SNMP, SIP, DNS, DHCP
שכבת ייצוג MIME, ASCII, Unicode, SSL
שכבת שיחה ASP, PPTP, SSH, NFS, RPC ,SOCKS
שכבת תעבורה TCP, UDP, SCTP, DCCP
שכבת רשת IP (IPv4, IPv6), ICMP, IPX , ניתוב
שכבת קו Ethernet, Token ring, FDDI
שכבה פיזית E1, 10Base-T, RS-232, DSL, SONET

Digital Subscriber Lineראשי תיבות: DSL; בתרגום חופשי: קו מנוי דיגיטלי) הינה משפחה של טכנולוגיות לתקשורת נתונים דיגיטלית באמצעות תשתיות הטלפון המקומיות -PSTN.

טכנולוגיות DSL השנות מהוות כ-65% מכלל טכנולוגיות התקשורת בעולם, בהשוואה לכבלים או סיבים אופטיים נכון לשנת 2010.[1]

בדרך כלל, מהירויות ההורדה ב-DSL נמצאות בטווח בין 3,000 ל-24,000 קילוביטים לשנייה (kbit/s), והן תלויות בטכנולוגיה הספציפית שבשימוש, ובאיכות השירות (רמת ציוד, מרחק מהמרכזיה, חבילת השירות וכו'). בטכנולוגית ADSL (ראשי תיבות של Asymmetric Digital Subscriber Line - קו מנוי ספרתי אסימטרי), כמשתמע משמה, אין סימטריה בין מהירות ההעלאה ומהירות ההורדה (שהיא הגבוהה יותר). בטכנולוגית SDSL (ראשי תיבות של Symmetric Digital Subscriber Line - קו מנוי ספרתי סימטרי), הקצבים בהעלאה והורדה שווים (שיטה זו לא תוקננה ואינה נפוצה בעולם).

ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהצד של הלקוח, הציוד הדרוש הוא מודם DSL. המודם ממיר את האותות הדיגיטליים של מחשבים לאותות מתח חשמלי בטווח תדרים מתאים לקו הטלפון.

מהצד של ספקית השירות, נמצא התקן DSLAM (ראשי תיבות של Digital Subscriber Line Access Multiplexer - מֶרַבֶּ‏ב כניסת קו מנוי דיגיטלי) אשר מפריד בין קול הדיבור של שיחת טלפון, לאותות הדיגיטליים שמועברים בטכנולוגית ה-DSL.

בתחילת דרכה של הטכנולוגיה, נדרש טכנאי להגיע ללקוח כדי להתקין "מפצל", שהותקן בנקודה שבה תשתית הטלפון המקומית מתחברת לתשתית הביתית, ומשם יצא קו ייעודי ל-DSL. כיום, ניתן לרוב לבצע התקנה עצמית של המודם על ידי הלקוח, בעזרת ציוד והוראות פשוטים - וכך לא נעשה שינוי בתשתית הטלפון הביתית. עם זאת, במקום הקו היעודי נדרש הלקוח להתקין מסנן על כל שקע שנמצא בשימוש על ידי מכשיר טלפון, כדי להפריד את רוחב הסרט שמוקצה לשיחות טלפון ופקס, ולזה שמוקצה להעברת הנתונים בטכנולוגית DSL. אותו מסנן גורם בדרך כלל להורדת עוצמת האות.

טכנולוגיות DSL[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מגוון סוגי xDSL
הערות מרחק מהמרכזייה מהירות סוג xDSL
טכנולוגייה הנמצאת בשימוש בישראל על ידי בזק 1.5 / 5.5 קילומטר הורדה 2Mbps / 8.1Mbps - העלאה 786Kbps ADSL
טכנולוגייה הנמצאת בשימוש בישראל על ידי בזק / קילומטר הורדה Mbps / 22.4Mbps - העלאה Kbps ADSL2+2
טכנולוגייה הנמצאת בשימוש בישראל על ידי בזק על גבי רשת ה-NGN . 0.3 / 1.3 קילומטר הורדה 13Mbps / 52Mbps - העלאה 16Mbps VDSL
טכנולוגייה הנמצאת בשימוש בישראל על ידי בזק על גבי רשת ה-NGN .

בשילוב טכנולוגיית Vectoring (הנפרסת גם על ידי בזק) להפחתת הפרעות על הקו ניתן להגיע למהירות גבוהה במרחק גדול יותר.[2] לדוגמא: 100Mps במרחק עד 500 מטר.

פחות מ-0.3 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים

200Mbps[3]

VDSL2
טכנולוגייה הנמצאת בשלבי אישור תקינה מתקדמים על ידי ה-International Telecommunication Union וצפוייה להיות מאושרת במהלך שנת 2014.[4]

בישראל בזק הודיעה כי תבצע ניסוי בטכנולוגייה זו בשנת 2014.[5]

פחות מ-0.2 קילומטר עד 1Gbps הורדה G.fast
ללא תמיכה בטלפון, דורש שימוש ב2 קווים (4 חוטים) 3.6 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים 1.54Mbps או 2.048Mbps בתקן אירופאי HDSL
ללא תמיכה בטלפון 6.5 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים 2.3Mbps / 2.3Mbps SDSL
ללא תמיכה בטלפון מעל 10 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים 1.44Kbps / 1.44Kbps IDSL
ללא תמיכה בטלפון 8.8 קילומטר הורדה והעלאה סינכרוניים 2.0Mbps / 2.0Mbps MSDSL
העברת מידע בכיוון אחד בו זמנית - Half Duplex 10Mbps / 1.5Mbps Etherloop
הורדה 1.52Mbps - העלאה 100Kbps CDSL
5.5 קילומטר הורדה 7Mbps - העלאה 1Mbps RADSL
ידוע גם כ- G.Lite / U.lite הורדה 256Kbps - העלאה 64Kbps ADSL Lite

VDSL[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ראשי תיבות של Very High bitrate Digital Subscriber Line) (קו מנוי דיגיטלי (DSL) בעל מהירות גבוהה מאד) היא אחת מהטכנולוגיות המהירות ביותר להעברת נתונים ברוחב פס גבוה בקווי טלפון רגילים. ואחת משלל טכנולוגיות הDSL המטפלות בהשגת מטרה זו. המרחק בין המרכזייה ללקוח חשוב מאוד מאחר שככול שהמרחק גדל המהירות יורדת בגלל ניחות הנוצר בעוצמת האות,

בתנאים אופטימליים מהירות הקו יכולה להגיע לקצב של:

  • הורדה - 52Mbps - במרחק של עד 0.3 קילומטר מהמרכזייה
  • הורדה - 13Mbps - במרחק של עד 1.3 קילומטר מהמרכזייה
  • העלאה - 16Mbps - במרחק של עד 0.3 קילומטר מהמרכזייה

טכנולוגיית VDSL פועלת על גבי זוג שזור של חוטי-מתכת ומשתמשת ב-4 תחומי תדירויות, שניים לקשר בין הלקוח לשרת (Upstream) ושניים לקשר בין השרת ללקוח (Downstream). שיטת הוויסות הסטנדרטית היא אחת מ QAM (שהיא טכנולוגיה זהה לזו שיש במודמי הכבלים) או DMT אשר אינם תואמים, כיום מקובל להשתמש בטכנולוגיות xDSL בשיטת ויסות DMT מאחר ששיטה זו מציגה ביצועים עדיפים על QAM.

נכון לסוף 2012, VDSL מהווה 18% מכלל טכנלוגיות הגישה לאינטרנט בעולם (כבלים, DSL, אלחוטי ואחרים).[6]

בישראל, בזק משתמשת בטכנולוגיית ה-VDSL2 על-גבי רשת הNGN ומציעה מהירויות גלישה של עד 100 מגה-ביט. כמו כן, בשילוב טכנולוגיית Vectoring בזק יכולה לספק מהירויות גבוהות יותר ללקוחות אשר נמצאים במרחק גדול מהמרכזיה.[2]

HDSL[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ראשי תיבות של High bitrate Digital Subscriber Line) היא טכנולוגיה להעברת נתונים ברוחב פס גבוה בשני קווי טלפון רגילים. אחת משלל טכנולוגיות הDSL המטפלות בהשגת מטרה זו. בשונה מטכנולוגיית ADSL השידור הינו סימטרי לשני הכיוונים וללא תמיכה בטלפון, ובשל כך יכול לשמש כאלטרנטיבה זולה לקווי T1 בשוק העיסקי כקו להעברת נתונים מהירה בהעלאה ובהורדה.

הרעיון שמאחורי ה-HDSL הוא שימוש באפנון דיגיטלי בטווח תדרים הגבוה מזה שבו עושה שימוש מכשיר הטלפון הביתי (תדרי קול גבוהים שאוזן אנוש אינה שומעת).

בשיטה זו המהירות המרבית להעברת הנתונים בכל כיוון נמוכה מזו שניתן להגיע אליה בקויי ADSL והיא מגיעה למהירות העברה של עד 1.54Mbps לכל כיוון במרחק של עד 3.6 קילומטר מהמרכזייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]