ASCII

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיווג פרוטוקולים על פי מודל ה-OSI
שכבת יישום HTTP, SMTP, FTP, RTP, IRC, SNMP, SIP, DNS, DHCP
שכבת ייצוג MIME, ASCII, Unicode, SSL
שכבת שיחה ASP, PPTP, SSH, NFS, RPC ,SOCKS
שכבת תעבורה TCP, UDP, SCTP, DCCP
שכבת רשת IP (IPv4, IPv6), ICMP, IPX , ניתוב
שכבת קו Ethernet, Token ring, FDDI
שכבה פיזית E1, 10Base-T, RS-232, DSL, SONET
תווי ASCII.

ASCII (ראשי תיבות של American Standard Code for Information Interchange) הוא קוד לייצוגם של תווים (ספרות, אותיות האלפבית, סימני פיסוק ועוד) בזיכרון מחשב ובקובצי מחשב.

קוד זה משמש להצגת אותיות האלפבית הלטיני הפשוט, ללא אקצנטים. הוא קידוד תווים של 7 סיביות המכיל 128 תווים, ביניהם 32 תווי בקרה (ירידת שורה, למשל), 52 אותיות, 10 ספרות וסימנים מיוחדים כגון סימני פיסוק וסימן הרווח.

הקוד אינו כולל אותיות עבריות. בעבר הותאם הקוד לעברית (קוד ישן) – 27 תווים (כולל אותיות סופיות) תפסו את מקום האותיות הלטיניות הקטנות. גם שפות אחרות הותאמו אליו, למשל עבור גרמנית ויתרו על כמה תווים לטובת יצירת אותיות לטיניות עם סימנים.

כיום, תקני ISO מרחיבים תקן זה (בצורתו הבסיסית האמריקאית - לא בצורתו הגרמנית או העברית, למשל), ו־Latin-1, התקן הבסיסי לאנגלית, כולל אותיות לטיניות עם אקצנטים. ISO-8859-8 הוא התקן לעברית המשמש ברוב מערכות המחשב הקיימות.

במרץ 1968 הורה הנשיא לינדון ג'ונסון שסוכנויות פדרליות של ארצות הברית ירכשו אך ורק מחשבים התומכים בקוד ASCII‏[1]. תקופה מסוימת עוד הייתה ל־ASCII תחרות מצד קוד EBCDIC שפיתחה חברת IBM, אולם עם הזמן ASCII זכתה לעדיפות והייתה לתקן בינלאומי.

כיום, השימוש ב-ASCII יורד בגלל המעבר ליוניקוד, הכולל אוסף רחב בהרבה של סימנים, ומאפשר ייצוג שפות אחדות במקביל. למרות שיש תוכנות שלא עובדות טוב עם תו שתופס 2 בתים, ישנם תקנים כגון UTF-8 המאפשרות לתווי ה־ASCII לעבור ללא שינוי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lyndon B. Johnson, Memorandum Approving the Adoption by the Federal Government of a Standard Code for Information Interchange. The American Presidency Project. , March 11, 1968.