ויברפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויברפון
נגינת ויברפון ומרימבה. סרט מ-1940

ויברפון הוא כלי נגינה ממשפחת כלי ההקשה. הוא דומה לקסילופון ולמרימבה, אלא שהקלידים שלו עשויים מאלומיניום ולא מעץ. מאחר שהמתכת מהדהדת מטבעה, יש פדל שאוטם ופותח את הצליל. תחת כל קליד מצוי צינור-תהודה (רֵזוֹנָטוֹר) עשוי אלומיניום.

הויברפונים הם כלים אקוסטיים אך כוללים גם מנוע חשמלי. כל צינור תהודה מכיל מניפה או דיסקית מתכת דקה. כשמחברים את המנוע לחשמל מסתובבות הדיסקיות בתוך צינורות התהודה ומעניקות לצליל ויברטו תנודות ומכאן שמו.  

לוויברפון מנעד של 3 אוקטבות (f-f3). הקלידים מסודרים בשתי שורות ומדמים קלידי פסנתר. הנגינה מתבצעת על ידי 2 או 4 מקלות הקשה, עשויים גולת גומי מלופף בצמר. את הנגינה בארבעה מקלות פיתח נגן הוויברפון גארי ברטון, על מנת לאפשר נגינת אקורדים מורכבים יותר והפקת צליל עשיר יותר מהכלי.

הכלי הומצא בשנת 1921 אך בשנת 1927 שופר ונרשם עליו פטנט על ידי הנרי שולטר. הכלי התחבב עד מהרה על נגני ג'אז שמצאו בו תוספת רעננה למגוון הכלים בביג בנד, חלוץ הנגינה בו היה ליונל המפטון, שניגן בין היתר עם הזמר הפופולרי לואי ארמסטרונג ועל ידי כך הביא את הצליל הייחודי של הוויברפון לידיעת הציבור הרחב. ויברפוניסט חלוץ נוסף, אשר הציג נגינה הרמונית ואיטית יותר בכלי היה מילט ג'קסון, אשר היה גם הראשון לנגן ויברפון במסגרת הרכבי בי בופ.

הוויברפון הוא כלי נפוץ במידה מסוימת בעיקר בג'אז, אך נכתבו לו גם מספר תפקידים במוזיקה קלאסית. בראשם תפקיד באופרה "לולו" מאת אלבן ברג וקונצ'רטו למרימבה וויברפון מאת דריוס מיו. הוויברפון מופיע גם ביצירות מאת שטוקהאוזן, אוליביה מסייאן, ווהן ויליאמס, בנג'מין בריטן, ליאונרד ברנשטיין ואחרים. ניתן גם לנגן עליו מוזיקה קלה שנכתבה במקור לכלים אחרים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The illustrated encyclopedia of musucal instruments, Könemann, 2000. ISBN 3829060793. pp. 294-5.