גארי ברטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גארי ברטון, 2008
גארי ברטון מנגן עם ארבעה מקלות

גארי ברטוןאנגלית: Gary Burton;‏ נולד ב-23 בינואר 1943), נגן ויברפון, מחנך ומלחין ג'אז. ברטון פיתח בעצמו שיטת נגינה דמוית נגינת-פסנתר על הויברפון, תוך שימוש בארבעה מקלות-הקשה שיוצרים צליל עשיר ואקורדים דמויי-פסנתר.

רבים למדו ממנו וחיקו אותו לאחר מכן. הוא היה אחד מחלוצי סגנון הפיוז'ן ואחד התורמים העיקריים לפיתוח נגינה בדואט בג'אז. הוא נחשב גם לאחד המורים הנערצים במכללת ברקלי למוזיקה והעמיד דורות של תלמידים.

ברטון הוא אחר מההומוסקסואלים המוצהרים הבודדים בצמרת הג'אז העולמי. ליציאתו מהארון בהיותו בן כארבעים לא הייתה השפעה ניכרת על הקריירה שלו.

ברטון "נחשב לאחד מנגני הג'אז הגדולים בכל הזמנים ומגדולי נגני הויברפון בפרט."‏‏‏[1]

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטון הוא יליד העיר אנדרסון באינדיאנה. בהיותו בן שש התחיל לנגן במרימבה ובוויברפון, בכוחות עצמו. לאחר מכן, בהיותו בן 16, למד לנגן פסנתר תוך האזנה לביל אוונס, סוני רולינס וג'ים הול שהשפיעו, לדבריו, גם על גישתו לוויברפון (ולא, למשל ויברפוניסטים כמילט ג'קסון או ליונל המפטון). בגיל 17 כבר הקליט את תקליטו הראשון כשהוא מלווה את גיטריסט הקאנטרי האנק גארלנד.

בשנת 1960 החל את לימודיו במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון והתיידד עם המלחין והמעבד מייקל גיבס. לאחר שסיים את חוק לימודיו ופיתח ראשית קריירה חזר ללמד במכללה והיה חבר צוות המורים של ברקלי מ-1971 ועד פרישתו ב-2004. הוא התחיל כפרופסור, היה דיקאן וסיים בעשר שנות כהונה כסגן נשיא.

בתחילת הקריירה העצמאית שלו עבר לנשוויל וניגן עם דמויות בסצנת הקאנטרי המקומית כסקסופוניסט בוטס רנדולף, הגיטריסטים האנק גרלנד וצ'ט אטקינס והפסנתרן פלויד קרמר. בין השנים 1964 - 1966 הקליט והופיע עם רביעיית סטן גץ. באלבומיו מאותן שנים (Tennessee Firebird ,Time Machine) ניכרת השפעה של מוזיקת קאנטרי ופולק.

בשנת 1967 יצר רביעייה משלו יחד עם הגיטריסט לארי קוריאל, המתופף רוי היינס והבסיסט סטיב סוולו. אלבומה הראשון של הרביעייה, Duster שילב אלמנטים של מוזיקת קאנטרי ורוק אנד רול ונחשב לאחד ממבשרי ה"פיוז'ן". לאחר פרישתו של קוריאל מההרכב ניגנו עמו גיטריסטים שונים, בהם פט מתיני, ג'ון סקופילד ואחרים.

בשנת 1968 הכתיר אותו המגזין דאון ביט כ"איש הג'אז של השנה" (הצעיר ביותר שזכה בתואר) וב-1972 זכה בפרס הגראמי הראשון שלו. באותה שנה החל את שיתוף הפעולה הזוגי ארוך הטווח שלו עם הפסנתרן צ'יק קוריאה. השניים, ביניהם "שידך" מפיק חברת התקליטים ECM, מנפרד אייכר, זכו על ששת אלבומיהם בפרסי גראמי ב-1979, 1981, 1997, 1999 ו-2009. "שניהם חשו שאפשרויות האלתור שלהם הן אינסופיות"‏[1].

שיתופי הפעולה של ברטון כוללים אמנים מגוונים ובהם קרלה בליי, ראלף טאונר, קית' ג'ארט, הרבי הנקוק, בי בי קינג, אברהרד וובר, סטפן גרפלי, אסטור פיאצולה ומספר אמנים מיפן, מדינה בה הוא מרבה להקליט ולהופיע (בהם מקוטו אוזונה וטייגר אוקושי).

בתחילת שנות התשעים יזם יחד עם נגן הקלרינט אדי דניאלס פרויקט הנצחה ומחווה למוזיקה של בני גודמן וליונל המפטון (קלרניתן וויברפוניסט שפעלו בשנות השלושים והארבעים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]