דריוס מיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דריוס מיו

דריוס מיוצרפתית: Darius Milhaud;‏ 4 בספטמבר 1892 - 22 ביוני 1974) היה מלחין ומורה יהודי-צרפתי. הוא היה חבר ב"קבוצת השישה" ונמנה עם המלחינים הפוריים ביותר במאה ה-20.

מיו נולד למשפחה יהודית באקס-אן-פרובנס והחל ללמוד בפריז אצל שארל וידור וונסן ד'אנדי. כיוון שהתיידד עם אריק סאטי שנים רבות לפני שנוצרה "קבוצת השישה", היה היחיד מחברי הקבוצה שלא היה מעולם במחלוקת עם מלחין זה. בצעירותו עבד זמן מה בפמליה הדיפלומטית של פול קלודל, המשורר והמחזאי החשוב, שכיהן כשגריר צרפת בברזיל.

בטיול בארצות הברית בשנת 1922 גילה את הג'אז, שהשפיע רבות על השקפתו המוזיקלית. הוא עזב את צרפת בשנת 1939 והיגר לאמריקה בשנת 1940. הוא עבד שם בהוראה במילס קולג' באוקלנד, קליפורניה.

משנת 1947 עד 1971 לימד לסירוגין במילס ובקונסרבטואר בפריז, עד שמחלה שהתגלתה אצלו בסביבות 1947 והביאה אותו לבסוף לכיסא גלגלים אילצה אותו לפרוש מעבודתו. הוא מת לבסוף בז'נבה.

בשנת 1952 חי זמן מה בישראל וכתב בה חלק מהאופרה שלו "דוד".

המוזיקה שלו נודעת במיוחד בהשפעה שקיבלה מן הג'אז וכן ממוזיקה דרום אמריקאית, וכן הוא ידוע על השימוש שעשה בפוליטונאליות (שימוש ביותר מסולם אחד בבת אחת).

מיו (כמו בני זמנו פאול הינדמית, בוהוסלב מרטינו והייטור וילה לובוס) הצטיין במהירות כתיבתו, יוצר שפעולת ההלחנה נראתה טבעית לו כמעט כנשימה. יצירותיו החשובות ביותר כוללות את "השור על הגג" (Le Boeuf sur le Toit) (בלט), "בריאת העולם" (ג'אז), "סקאראמוש" (סוויטה לשני פסנתרים) ו-"Saudades do Brasil" (סוויטת מחול). את האוטוביוגרפיה שלו הכתיר בשם "תווים ללא מוזיקה", שם ששונה לאחר מכן ל"חיי המאושרים".

על שמו הוקם "תיאטרון דריוס מיו" בפריז Théâtre Darius Milhaud, Paris.

תלמידיו הנודעים של מיו[עריכת קוד מקור | עריכה]