אלבן ברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Alban Berg Bueste Schiefling 01.jpg

אלבן מריה יוהנס ברג (Alban Maria Johannes Berg;‏ 9 בפברואר 1885, וינה - 24 בדצמבר 1935, וינה), מלחין אוסטרי. יחד עם מורו ארנולד שנברג ותלמידו של שנברג אנטון וברן היה חלק מן האסכולה הווינאית השנייה. כמו חברי האסכולה האחרים, בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ומיד אחריה הוא הלך והתרחק מן המערכת הטונלית ועבר לכתוב מוזיקה אטונלית ואחר-כך מוזיקה דודקפונית או סריאלית. ברג היה בו-זמנית מודרניסט ורומנטיקן, ומעטים השתוו לו בעושר יצירתם.

חייו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבן ברג נולד בווינה, השלישי מארבעת ילדיהם של יוהנה וקונרד ברג. המשפחה חיה חיי נוחות עד מותו של האב ב-1900. לאחר מכן נקלעה משפחתו של ברג לקשיים כלכליים. בבית הספר הוא היה תלמיד גרוע ונשאר כיתה פעמיים, וכשהיה בן 17 נולדה לו תינוקת מחוץ לנישואין, בעקבות רומן עם משרתת בבית הקיץ של המשפחה.
אלבן, כמו כל ילדי המשפחה, למד פסנתר אצל האומנת, וכשהתחיל ללמוד אצל שנברג כתב כבר כ-80 שירים ויצירות לפסנתר בארבע ידיים. רק ב-1904 הוא קיבל לראשונה חינוך מוזיקלי פורמלי מידיו של שנברג, אצלו למד קונטרפונקט, הרמוניה ומ-1907 גם הלחנה. בהדרכתו של שנברג כתב, בין השאר, חמש טיוטות לסונאטות לפסנתר ושירים, ביניהם שבעה שירים מוקדמים (Sieben frühe Lieder); שלושה מהם היו היצירות הראשונות שלו שבוצעו בקונצרט פומבי.

יצירות אלו טבועות כבר בחותמו של ברג המאוחר, וניכרת בהן השפעתו העזה של שנברג. אם ביצירות שכתב עד שהפך לתלמידו של שנברג ניכר עירוב סגנונות הססני בין בראהמס, שומאן, הוגו וולף ודביסי, הרי שחמש הטיוטות לסונטות כבר קרובות בסגנונן לסונאטה אופוס 1, סונאטה בת פרק אחד שהיא הישג בלתי-רגיל עבור מלחין בתחילת דרכו; מן הרביעית שבהן הוא שאב את הנושא לאינטרלוד במערכה השלישית של ווצק. יצירות אחרות שכתב ב"תקופת שנברג" הן ארבעה שירים, אופ' 2 ורביעיית המיתרים אופ' 3.

בשנים אלו פיתח ברג מאוד את הכתיבה המוֹנִיסטית, כלומר הלחנה המבוססת על נושא או אלמנט יחיד, בניגוד לכתיבה הקלאסית שהייתה לרוב דואליסטית והתבססה על הנגדה בין שני נושאים. בכך הביאו ברג ושנברג אל שיאה מגמה שהלכה והתחזקה במשך כל התקופה הרומנטית. כך למשל הסונאטה אופ' 1 נובעת כולה מן המוטיב הפותח ומן הקוורטה העולה שבבסיסו. גם לאחר שסיים ללמוד אצל שנברג נשאר ברג ידידו הקרוב וראה בו מעין דמות-אב. שנברג עצמו התפתח מבחינה מוזיקלית כתוצאה מן ההפריה ההדדית בין שני הגאונים, ובשנים בהן לימד את ברג כתב שנברג כמה מיצירותיו הטובות ביותר.

ברג היה חלק מן האליטה התרבותית בווינה, אשר הייתה אחד ממוקדי התרבות העולמיים במפנה המאה העשרים. בחוג חבריו היו המלחינים אלכסנדר פון זמלינסקי ופרנץ שרקר, הצייר גוסטב קלימט, הסופר קרל קראוס, הארכיטקט אדולף לוס, המשורר פטר אלטנברג ואשת החברה אלמה מאהלר. ב-1906 הכיר ברג את הזמרת הלנה נאהובסקי ונשא אותה לאישה ב-1911 על אף התנגדות הוריה.

הצלחות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה השנה עברו ברג ואשתו לברלין; למרות הריחוק הגאוגרפי חש המלחין כי הוא עדיין שרוי בצילו של מורו הדגול, אשר לא היסס להעביר עליו ביקורת מוחצת כשראה זאת לנכון. שנברג אף היה דורש מברג לבצע עבורו משימות ו"סידורים" בתחום המוזיקה ובתחומים אחרים, ומטיח בו מילים קשות אם לא היה שבע-רצון. ב-1915 חדלו לדבר זה עם זה, ורק כעבור שנים יכלו שוב להתייחס זה לזה כשווים, לאחר הפרסום הבינלאומי שהביאו לברג הסוויטה הלירית והאופרה ווצק.

ב-1912 כתב ברג את היצירה הראשונה החשובה שלו המשוחררת מהשפעותיו של שנברג. חמישה שירים תזמורתיים לטקסטים של גלויות מאת פטר אלטנברג, אופ' 4 (Fünf Orchesterlieder nach Ansichtkartentexten von Peter Altenberg). שניים מתוכם בוצעו בווינה ב-1913 (בניצוחו של שנברג) וגרמו מהומה בקהל עד שהיה צורך להפסיק את הקונצרט. רק ב-1952 בוצע המחזור בשלמותו בפעם הראשונה. זוהי אחת היצירות הטובות ביותר של ברג - מחזור של שירים קצרים מאוד אך דרמטיים ומלאי פתוס, לטקסטים פילוסופיים ובלתי-סנטימנטליים.

שיא הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1915-1918 שרת ברג בצבא האוסטרי, ובזמן אחת החופשות ב-1917 הוא החל לעבוד על האופרה ווצק, המבוססת על המחזה הבלתי-גמור "וויצק" מאת גאורג ביכנר. הוא סיים את כתיבתה רק ב-1922, ושלושה קטעים מתוכה בוצעו ב-1924; הביצוע השלם הראשון היה ב-1925 בניצוחו של אריך קלייבר בברלין, ולראשונה זכה ברג בפרסום עולמי כחדשן ומהפכן. ווצק נחשבת לאחת מהדוגמאות המשובחות ביותר של כתיבה אטונלית והיא השפיעה על דור שלם של מלחיני המאה העשרים.

אם כי חלק מהנושאים ב'ווצק' כוללים את כל שנים-עשר הטונים, עדיין לא ניתן לקרוא לה יצירה דודקפונית. ברג התחיל להתקרב לדודקפוניות בהדרגה ב-Kammerkonzert (קונצ'רטו קאמרי) שלו, ובמיוחד ב-Lyrische Suite (סוויטה לירית). יצירה זו, הכתובה לרביעיית מיתרים והשפיעה עמוקות על בלה בארטוק, מתארת (בין השאר תוך שימוש בצפנים מוזיקליים) את הרומן שניהל ברג עם חנה פוקס-רובטין, אחותו של הסופר פרנץ ורפל. עובדה זו נתגלתה במקרה, רק בשנת 1976. הסוויטה הלירית בוצעה לראשונה ב-1927.

בשנת 1929 החל ברג לעבוד על האופרה לולו, המבוססת על שני מחזות מאת פרנק ודקינד. הוא עבד על כתיבת האופרה עד 1935, כאשר מותה של מאנון גרופיוס, בתם של ולטר גרופיוס ואלמה מאהלר גרם לו להפסיק את כתיבתו ולפנות לקונצ'רטו לכינור. כיוון שכך, נותרה האופרה בלתי-גמורה, וברג לא הספיק להשלים את המערכה השלישית.

הקונצ'רטו לכינור הוא אולי היצירה המפורסמת ביותר של ברג. הוא קרא לו "לזכרו של מלאך", והקדיש אותו לזכרה של מאנון גרופיוס, בתם של ולטר גרופיוס ואלמה מאהלר, שמתה בגיל שמונה עשרה ממחלה קשה. מותה לווה ביסורים רבים, והמוזיקה משקפת זאת באופן גאוני. זוהי סדרת הצלילים עליה מבוסס הקונצ'רטו:

Berg vn conc tone row.png

התווים הראשונים בסדרה הם טרצות, מרווחים בעלי צלצול נקי וטהור. אם מדלגים על כל צליל שני מקבלים את הקווינטות שמייצגים המיתרים הפתוחים בכינור. ארבעת הצלילים האחרונים הם פתיחת הכוראל של באך Es ist genug ("רב לי"), כוראל שהטקסט שלו עוסק ביסורים בלתי נסבלים עלי אדמות. הכוראל, באורח נדיר, נפתח בטטרקורד של טונים שלמים היוצר טריטון, מרווח הקשור לסבל ויסורים, וההירמון של באך (אשר ברג מצטט בסוף הקונצ'רטו) דיסוננטי ורווי צער.

הקונצ'רטו בוצע לראשונה בידי הכנר לואי קראסנר ב-19 באפריל 1936. ברג לא זכה לשמוע את ביצוע הבכורה, כיוון שמת, כנראה כתוצאה מהרעלת דם שנגרמה מעקיצת חרק, בערב חג המולד, 1935. הוא היה בן חמישים במותו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האנס פרדיננד רדליך, אלבאן ברג, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת עידית 1958.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]