ויולט ודייזי הילטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויולט ודייזי הילטון בילדותן

ויולט ודייזי הילטוןאנגלית: Violet and Daisy Hilton;‏ 5 בפברואר 1908 - ינואר 1969) היו תאומות סיאמיות שהופיעו במופעי שוליים ובמופעי וודוויל בארצות הברית בשנות ה-30.

ראשית חייהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנות נולדו בברייטון, סאסקס, אנגליה, ב-5 בפברואר 1908. אמן הייתה קייט סקינר, מוזגת לא נשואה. התאומות נולדו מחוברות באזור המותן והישבן; מחזור הדם שלהן היה משותף, והן היו מחוברות באזור הירך אך לא היו להן איברים חיוניים משותפים. המעסיקה של סקינר, מארי הילטון, שסייעה בלידה, ראתה פוטנציאל עסקי בילדות, ולמעשה קנתה אותן מאמן ולקחה אותן תחת חסותה.

לפי האוטוביוגרפיה שהתאומות כתבו, מארי הילטון, בעלה ובתן שלטו בהן ביד נוקשה, לרבות התעללות פיזית; הם הכריחו אותן לקרוא למארי "הדודה לו" ("Auntie Lou") ולבעלה "סר". כמו כן, הם אימנו אותן בשירה ובריקוד.

ד"ר ג'יימס אוגוסטוס רות', הרופא האחראי בעת הלידה, סיפק בשנת 1911 תיאור רפואי של הלידה ותיאור של התאומות לכתב העת המדעי British Medical Journal.‏[1] הוא ציין כי לאחר הלידה שקלה האגודה הרפואית-כרורגית של סאסקס את האפשרות לבצע ניתוח הפרדה של התאומות, אך אפשרות זו נפסלה פה אחד מכיוון שהסברה הייתה שניתוח זה יוביל למוות ודאי של אחת מהן לפחות. כמו כן, ציין כי התאומות הילטון היו התאומות הסיאמיות הראשונות שנולדו בבריטניה ושרדו במשך יותר מכמה שבועות ספורים.

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחיות הילטון החלו את הקריירה שלהן בעולם הבידור בסיבובי הופעות בבריטניה, בגיל שלוש, תחת שם הבמה "התאומות המאוחדות" ("The United Twins"). מארי הילטון לקחה אותן לסיבובי הופעות בגרמניה, אוסטרליה וארצות הברית. כפי שנהוג במופעי שוליים בקרקס, ההופעה לוותה בסיפור בדיוני שהומצא לגבי קורות חייהן של התאומות. מנהליהן של התאומות לקחו את כל הכסף שהרוויחו. בשנת 1926 ארגן בוב הופ מופע שנקרא "Dancemedians" ("הרקדניות-קומיקאיות"), בכיכובן של האחיות הילטון, שרקדו במופע בקטע ריקוד.

כרזת פרסום למופע הוודוויל של האחיות הילטון

כאשר מתה מארי בבירמינגהאם, אלבמה, השתלטו בתה ובעלה על תחום הניהול המקצועי של התאומות. הם החליטו שהאחיות ייקחו הפוגה מסוימת מהופעה בפני הקהל, על מנת שיתאמנו במוזיקת ג'אז. עד לתחילת שנות ה-30 הן התגוררו באחוזה בסן אנטוניו, טקסס.

ב-1931 אזרו האחיות אומץ ותבעו את המנהלים שלהן, והצליחו כך להשתחרר מהחוזה עמם ולזכות בתשלומי פיצויים בסך 100,000$.[2] הן עזבו את מופעי השוליים ועברו למופעי הוודוויל, שבהם הופיעו במופע "הרביו של האחיות הילטון". דייזי צבעה את שיערה לבלונד, והאחיות החלו ללבוש בגדים שונים כך שניתן יהיה להבחין ביניהן. הן ניהלו כמה מערכות יחסים, ניסו כמה ניסיונות כושלים להשיג רישיון להינשא וחוו כמה נישואים קצרים. בשנת 1932 הופיעו התאומות בתפקיד עצמן בסרט "פריקס". בשנת 1951 הופיעו בסרט Chained for Life, סרט ניצול המבוסס באופן רופף על חייהן.

שלהי חייהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההופעה הציבורית האחרונה של האחיות הילטון הייתה ב-1961 בקולנוע דרייב אין בשארלוט, קרוליינה הצפונית. המנהל המקצועי שלהן נטש אותן בשארלוט, וללא כל אמצעי תחבורה או הכנסה, הן נאלצו להישאר במקום ולמצוא עבודה במכולת בקרבת מקום.[2]

ב-4 בינואר 1969, לאחר שלא הגיעו לעבודה מבלי להודיע, דיווח על כך הבוס שלהן למשטרה. התאומות נמצאו מתות בביתן, לאחר שמתו בעקבות שפעת הונג קונג. לפי חקירת זיהוי פלילי, דייזי מתה ראשונה; ויולט מתה בין יומיים לארבעה ימים לאחריה.[2] הן נקברו בבית הקברות פורסט לוון וסט.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1989 הושק המחזמר Twenty Fingers Twenty Toes ("עשרים אצבעות עשרים בהונות") מאת מייקל דנסיקר ובוב ניגרו; מוזיקה ותמלילים מאת מייקל דנסיקר. המחזה הוצג בהצגת בכורה בתיאטרון WPA ובסך הכול הוצג 35 פעמים. התסריט של המחזה זמין בספרייה הציבורית של ניו יורק לאמנויות הבמה. תחילה הציג המחזה תיאור מהימן של ראשית חייהן של התאומות, אך לאחר מכן נוספה למחזה עלילה בדיונות לחלוטין, לפיה מנהליהן של הבנות החליטו להפרידן בניתוח בבגרותן.

ב-1997 הוצג לראשונה, בברודוויי, המחזמר "Side Show", שמתבסס באופן רופף על חייהן של התאומות. תמלילי השיר נכתבו על ידי ביל ראסל והמוזיקה מאת הנרי קריגר. המחזה זכה לארבע מועמדויות לפרס טוני.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rooth JA (September 1911). "The Brighton united twins". Br Med J. 2 (2647): 653–654. doi:10.1136/bmj.2.2647.653. PMID 20765808. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Jensen, Dean. The Lives and Loves of Daisy and Violet Hilton: A True Story of Conjoined Twins, Berkeley, CA: Ten Speed Press, 2006. ISBN 978-1-58008-758-2