זיהוי פלילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השוואת נעל של חשוד לעקבת נעל שנלקחה מזירת פשע

זיהוי פלילי (מז"פ – מחלקת זיהוי פלילי, באנגלית: Forensic science או Forensics) הוא ענף בין-תחומי בקרימינולוגיה, חקר הפשיעה. מטרתו של הזיהוי הפלילי היא לסייע למערכת המשפט ולכוחות הביטחון בפתירת פשעים, תוך שימוש בשיטות מדעיות מתחומים רבים.

בכל כח משטרה מודרני קיימת מעבדה לזיהוי פלילי (מז"פ). עובדי המעבדה מגיעים מרקעים ומתחומים שונים ומגוונים: ביולוגים, פיזיקאים, כימאים ועוד. מדענים אלה נצרכים בדרך כלל ללימודים מיוחדים לשם הסמכה בזיהוי פלילי. בנוסף נעזרת המעבדה רבות בשירותים חיצוניים, במיוחד בתחום הפתולוגיה. בנוסף לעבודתם בזירת הפשע ובמעבדה, נצרכים אנשי הזיהוי הפלילי להעיד לעתים תכופות בבתי משפט בנוגע לאופן ביצועם של פשעים.

במעבדה לזיהוי הפלילי עובדים בנוסף אנשי מקצוע רבים המסייעים במלאכה: צלמים, לבורנטים ואנשי מחשבים ותקשורת, למשל.

לעתים נדרשת המעבדה לזיהוי פלילי לחקירת תאונות, אשר טרם ידוע אם נגרמו בשל עבירה כלשהי.

כמספרן הרב של שיטות הפשיעה, כך מספרם של תחומי העיסוק של הזיהוי הפלילי. בהם ניתן למנות:

  • רפואה משפטית: קביעת סיבת ואופן המוות (באמצעות נתיחה שלאחר המוות), קביעת האופן של חבלות ופציעות, זיהוי רקמות בזירת הפשע או במקרים של תקיפה מינית, למשל. רופא משפטי הוא פתולוג שעבר התמחות גם במשפטים ורשאי לבצע את הנתיחות לשם זיהוי פלילי וכן נקרא להעיד בבית משפט אודות הממצאים וחוות הדעת.
  • ניתוח וידאו: ניתוח צילומי וידאו ממצלמות אבטחה וטמ"ס (טלוויזיה במעגל סגור - CCTV), במטרה לפענח את הלך ההתרחשויות בזירת הפשע.
  • ניתוח סאונד וזיהוי קולי: בדיקות אוטנטיות של הקלטות שמע. זיהוי והשוואת קולות הדוברים.
  • גנטיקה משפטית: זיהוי פושעים וקורבנות על סמך חומר גנטי, קביעת או שלילת קרבה ביולוגית בין אנשים.
  • זיהוי עקבות בזירת הפשע: טביעות אצבעות, עקבות נעליים, אבקות (מפרחים, למשל. תחום זיהוי האבקות נקרא פאלינולוגיה משפטית), סימני צמיגים וכדומה.
  • בליסטיקה: זיהוי כלי ירייה בהם השתמשו בפשעים, סוג התחמושת, זווית ומרחק הירי.
  • פסיכיאטריה משפטית: בדיקת כושרם של אנשים להעיד, זיהוי מחלות נפש כגורם לפשיעה, פיקוח פסיכיאטרי על אסירים וטיפול בהם.
  • רפואת שיניים (אודונטולוגיה) משפטית: בדיקת סימני נשך על גוף הקורבן, על גוף הפושע או על חפצים, זיהוי קורבנות לפי שיניהם.
  • אנתרופולוגיה משפטית: זיהוי גופות שנרקבו ושלדים (וקביעה האם מדובר כלל בשיירי אדם), הערכת זמן המוות, מציאת מקום ההריגה (בניגוד למקום הקבורה), קביעת זמן ומקום המוות באמצעות אנטומולוגיה משפטית (חקר חרקים, תולעים וביציהם, אותם ניתן למצוא בגופות נרקבות). התחום החוקר רקבון גופות קרוי גם טפונומיה.
  • זיהוי פלילי של מסמכים: גילוי זיופים (של חתימות, טפסים, כסף), זיהוי והתאמת כתבי יד, זיהוי מקורן של הדפסות. תחום זה מכונה Questioned Document Examination, והמדור העוסק בכך מכונה בקיצור QD.
  • זיהוי עברות מחשב: הטרדות באינטרנט, הונאות, הפצת תכנים לא חוקיים.
  • כימיה וטוקסיקולוגיה משפטית: זיהוי רעלים, סמים וחומרים אחרים בזירת הפשע.
  • סרולוגיה משפטית: חקר כתמי דם בזירת הפשע. זיהוי מקור הדם ואופן הגעתו אל המשטח, וניסיון להשיג מסקנות בנוגע לאופן ביצוע הפשע.
  • חשבונאות משפטית: חשיפת הונאות כלכליות ועסקיות, בחינת מסמכים עסקיים העשויים לתת רמזים בנוגע לפשעים.
  • בחינת רכב, דרכים ותנועה: זיהוי סיבתן של תאונות דרכים, זיהוי רכבים שסייעו בפשיעה, זיהוי שיירים (דלק, שמן, פיח, סימני צמיגים) של כלי רכב.
  • הנדסה משפטית: קריסת מבנים, למשל, בחקירות של תאונות או מעשי רשלנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קולין אוואנס, יומני חקירה: כך פתרו מעבדות הזיהוי הפלילי 101 מן הפשעים המסובכים ביותר בעולם, ירושלים: כרטא, 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]