ויקטור קוגלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויקטור קוגלר ליד פסל של אנה פרנק 1975

ויקטור קוגלר (5 ביוני 1900 - 16 בדצמבר 1981) היה אזרח גרמני שהתגורר בהולנד בזמן מלחמת העולם השנייה, עבד עם אוטו פרנק אביה של אנה פרנק וסייע למשפחה להסתתר מאימת הנאצים. על כך הוא זכה בשנת 1973 לאות חסידי אומות העולם ממוסד יד ושם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטור קוגלר נולד בחלק הגרמני של צפון מזרח בוהמיה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית וכיום חלק מצ'כיה. הוא התגיים לצבא האוסטרו-הונגרי בעת מלחמת העולם הראשונה ושוחרר בסמוך לתום המלחמה בשנת 1918, לאחר שנפצע תוך כדי השירות. הוא עבר להתגורר באוטרכט שבהולנד בשנת 1920 והחל לעבוד כחשמלאי בחברה הגרמנית לייצור פקטין אופקטה. בשנת 1938 הוא הפך לאזרח הולנדי. בשנת 1940, עם כיבוש הולנד על ידי הצבא הגרמני, הוא הפך למנהל של סניף חברת אופקטה ביחד עם יאן חיס על מנת למנוע את החרמת החברה על ידי השלטונות כחברה המנוהלת על ידי יהודים. מהלך זה הותיר למעשה את אוטו פרנק כמנהל בסתר של החברה, איפשר לחברה אופקטה להמשיך להתקיים כגוף עצמאי ולמשפחת פרנק להמשיך ולהתקיים.

ביום 6 ביולי 1942 עברה משפחת פרנק למחבוא, (הולנדית: Achterhuis) שנודע כ"האגף הסודי" בתרגומים לאנגלית של יומנה של אנה פרנק, מחשש לחייהם מידי הגסטפו ומשתפי הפעולה ההולנדיים עושי דברם. המחבוא היה חלל בן 3 קומות, שהכניסה אליו הייתה ממבואה בקומה העליונה של משרדי החברה. בקומה הראשונה של החלל היו 2 חדרים קטנים ובצמוד אליהם חדר אמבטיה ושירותים. בקומה השנייה היה חדר גדול ואליו צמוד חדר קטן, ממנו הוביל סולם לעליית הגג. הכניסה למחבוא הוסתרה, זמן מה לאחר כניסת המשפחה, בארון ספרים.

בבוקר של יום ה-4 באוגוסט 1944 פרצו למחבוא שוטרים ממשטרת הביטחון הגרמנית (Ordnungspolizei) שפעלו על סמך הלשנה של אדם שנותר אלמוני עד היום. בראש הכוח עמד נגד האס אס קרל סילברבאואר מהאס דה ואיתו עוד 3 קציני משטרה. משפחת פרנק ושאר דיירי המחבוא נלקחו למטה הגסטאפו ומשם הועברו, לאחר חקירה, לבית מעצר בו שהו יומיים. לאחר מכן הועברו למחנה המעבר המשטרתי ליהודים וֶסְטֶרְבּוֹרְק.

ויקטור קוגלר סומן על ידי הגסטאפו כעומד בראש הקנוניה והוא נעצר, נחקר וביום 7 בספטמבר הועבר לתא הנידונים למוות בבית הכלא. ב-11 בספטמבר הועבר למחנה הריכוז אמרספורט. הוא הפך לאסיר עבודה במחנות עבודה בכפייה בהולנד. ב-28 במרץ 1945 הוא יצא במסע רגלי עם עוד 600 אסירים נוספים לכיוון גרמניה. המסע נעצר על גבול הולנד-גרמניה בגלל הפצצות של מטוסי בנות הברית. ויקטור קוגלר הצליח לברוח להגיע לביתו באפריל 1945. הוא הסתתר שם עד לשחרור הולנד מידי הגרמנים ב-5 במאי 1945.

ב-6 בדצמבר 1952 נפטרה אשתו לאורה קוגלר. שלוש שנים לאחר מכן הוא נשא לאישה את לוסי ון לנגן והיגר לקנדה.

קוגלר קיבל עיטור והכרה כחסיד אומות העולם בשנת 1973. בשנת 1977 קיבל אות ופרס כספי מהסניף הקנדי של הליגה נגד השמצה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rick Kardonne: Victor Kugler: The Man Who Hid Anne Frank, Gefen Publishing House 2008. ISBN 978-9652294104