ולדיסלב טרטיאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדיסלב טרטיאק
Vladislav Tretiak.JPG
ולדיסלב טרטיאק, 2008
מידע כללי
שם בשפת המקור Владислав Третьяк
לאום Flag of Russia.svg רוסיה
תאריך לידה 25 באפריל 1952
אורודייבו, ברית המועצות (כיום רוסיה)
גובה 1.83 מטר
ספורט
ענף ספורט הוקי קרח
עמדה שוער
נבחר בדראפט 1983 (מקום 138 כללי)
מונטריאול קנדיאנס
תקופת פעילות 1968 - 1984
מועדון צסק"א מוסקבה (1968 - 1984)
כניסה להיכל התהילה 1989
מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of the Soviet Union.svg ברית המועצות
הוקי קרח
המשחקים האולימפיים
זהב סאפורו 1972 הוקי קרח
זהב אינסברוק 1976 הוקי קרח
כסף לייק פלאסיד 1980 הוקי קרח
זהב סראייבו 1984 הוקי קרח
אליפות העולם
זהב שבדיה 1970 הוקי קרח
זהב שווייץ 1971 הוקי קרח
כסף צ'כוסלובקיה 1972 הוקי קרח
זהב ברית המועצות 1973 הוקי קרח
זהב פינלנד 1974 הוקי קרח
זהב מערב גרמניה 1975 הוקי קרח
כסף פולין 1976 הוקי קרח
ארד אוסטריה 1977 הוקי קרח
זהב צ'כוסלובקיה 1978 הוקי קרח
זהב ברית המועצות 1979 הוקי קרח
זהב שבדיה 1981 הוקי קרח
זהב פינלנד 1982 הוקי קרח
זהב מערב גרמניה 1983 הוקי קרח
גביע קנדה
ארד גביע קנדה 1976 הוקי קרח
זהב גביע קנדה 1981 הוקי קרח

ולדיסלב אלכסנדרוביץ' טרטיאקרוסית: Владислав Александрович Третьяк; נולד ב-25 באפריל 1952 באורודייבו (כפר במחוז מוסקבה), ברית המועצות - כיום ברוסיה) הוא שוער עבר בצסק"א מוסקבה ובנבחרת ברית המועצות בהוקי קרח. טרטיאק היה שוער הנבחרת לאורך תקופה ארוכה בה נחשבה לנבחרת הטובה ביותר בעולם, והוא עצמו נחשב לאחד השוערים הגדולים בתולדות הענף.

מאז 2003 טרטיאק הוא חבר הדומה של רוסיה, ומאז 2006 הוא משמש כנשיא פדרציית ההוקי הרוסית.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרטיאק התלבט בילדותו בין מספר סוגי ספורט, כאשר בעקבות אחיו נמשך בעיקר לשחייה, אולם בגיל 11 התקבל לבית הספר לספורט של אגודת צסק"א מוסקבה בעקבות אהבתו להוקי קרח, למרות שלא שיחק את המשחק לפני כן. את הבחירה בתפקיד השוער, שלא היה לרוחו, עשה לאחר שאף ילד אחר לא הסכים לעמוד בשער ואחרי שהובטחה לו חולצה של קבוצת הבוגרים של קבוצת ההוקי קרח הבוגרת של האגודה.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971, כשוער הקבוצה הבוגרת של צסק"א, כבר הפך טרטיאק לשם דבר בברית המועצות כאשר נבחר לשישיית העונה של הליגה והפך לשוער הראשון של נבחרת ברית המועצות - הנבחרת הטובה ביותר בעולם באותה תקופה. בתחילת 1972 השתתף עם הנבחרת באולימפיאדת החורף בסאפורו, יפן ועזר לה לזכות במדליית הזהב. בהמשך אותה שנה השתתף באירוע מכונן בתולדות ההוקי קרח העולמי, סדרת הפסגה נגד נבחרת קנדה שהורכבה משחקני NHL, ובעקבות הצטיינותו בסדרה הפך לשם דבר גם בצפון אמריקה.

בעקבות ההופעה המשכנעת שלו בסדרה ניסו מספר קבוצות NHL להעביר אותו לשורותיהן, אולם שלטונות ברית המועצות מנעו זאת ממנו.

טרטיאק המשיך להצטיין בשורות הנבחרת לאורך שנות ה-70 והמחצית הראשונה של שנות ה-80, כאשר הוא עוזר להוביל את נבחרתו ל-10 מדליות זהב באליפות העולם, ולעוד שתי מדליות זהב ומדליית כסף אולימפיות. ברמת המועדונים זכה טרטיאק בתואר שוער העונה של הליגה הסובייטית במשך 14 שנה ברציפות, עד פרישתו ב-1984. ב-12 מתוך 14 העונות זכתה צסק"א באליפות ברית המועצות.

בנוסף להצטיינותו באליפויות בינלאומיות עבור נבחרת ברית המועצות, תרם טרטיאק תרומה גדולה לשיתוף הפעולה שהלך והתהדק בין ההוקי הבינלאומי ל-NHL - שיתוף פעולה שהיה תוצאה של סדרת הפסגה מ-1972. בסוף 1975 ותחילת 1976 השתתף עם צסק"א מוסקבה בסדרת משחקים מול קבוצות מצמרת ה-NHL, ועזר לקבוצתו להרשים עם ניצחונות על ניו יורק ריינג'רס ובוסטון ברואינס, ותיקו מול מונטריאול קנדיאנס. רק אלופת ה-NHL, פילדלפיה פליירס, ניצחה את צסק"א.

ב-1976 השתתף טרטיאק עם נבחרת ברית המועצות במהדורה הראשונה של גביע קנדה, והשתתף שוב במפעל ב-1981 כאשר הוא מוביל את נבחרת ברית המועצות לזכייה.

על תרומתו הרבה לענף ולנבחרת ברית המועצות זכה טרטיאק ב-1978 בעיטור הגבוה ביותר שהיה נהוג בברית המועצות - עיטור לנין.

ב-1984, למרות שהיה בן 32 בלבד ובשיא כושרו, החליט טרטיאק לפרוש ממשחק. עד היום לא ברורה לחלוטין הסיבה לפרישתו המוקדמת, אולם חוסר הכימיה שלו עם מאמן הנבחרת ויקטור טיחונוב - שהיה גם מאמנו בצסק"א מוסקבה - היה כבר לעובדה ידועה, לאחר שטרטיאק מתח על המאמן ביקורת פומבית על שהחליף אותו במשחק ה"נס על הקרח" שבו הפסידה הנבחרת לנבחרת ארצות הברית באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980). טרטיאק הצהיר שהוצאתו גרמה להפסד הסנסציוני ועלתה לנבחרת בהפסד מדליית הזהב. ההשערה הרווחת הייתה שחוסר הכימיה עם טיחונוב, בצוותא עם התסכול על שנמנע ממנו לצאת ולשחק ב-NHL לאחר שנבחר רשמית בדראפט על ידי מונטריאול קנדיאנס, תרמו להחלטת הפרישה.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדיסלב טרטיאק ואירינה רודנינה מדליקים את הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סוצ'י (2014)

לאחר פרישתו, ועם מדיניות הפתיחות ולאחר מכן הפירוק של ברית המועצות, יכל טרטיאק לחלק את חייו שאחרי הפרישה בין רוסיה וצפון אמריקה.

את החיזוק הגדול ביותר לשם שעשה לעצמו בצפון אמריקה קיבל ב-1989 כשנבחר להיכל התהילה של ההוקי - השחקן הסובייטי הראשון שזכה לכבוד זה. עד היום הוא אחד משני השחקנים היחידים (השני הוא חברו לנבחרת ברית המועצות ולרי חרלמוב) שנבחרו להיכל התהילה למרות שלא שיחקו מעולם ב-NHL.

ב-1990 זכה להגיע ל-NHL, כמאמן השוערים של שיקגו בלאקהוקס. למעשה, לאור היכולת שהפגין כשהתאמן יחד עם שוערי הקבוצה, הציעה לו הקבוצה לחזור בו מפרישתו ולהצטרף אליה כשחקן על אף גילו המתקדם והזמן הרב שחלף בלא ששיחק בצורה סדירה. טרטיאק דחה את ההצעה.

ב-2003 נבחר לדומה של רוסיה מטעם מחוז סראטוב. הוא התמנה ליו"ר וועדת תרבות הגוף והספורט של הדומה.

ב-2006 התמנה גם לנשיא פדרציית ההוקי הרוסית, וסגר מעגל בתפקיד הבכיר ביותר בארצו בענף שבו כיכב.

ב-2010 שימש כיו"ר המשלחת הרוסית לאולימפיאדת ונקובר.

במקביל לתפקידיו, מנהל טרטיאק מספר בתי ספר להוקי ברוסיה ובקנדה. בתי הספר שלו ידועים ברמתם הגבוהה ובדרישות הפיזיות הקפדניות, ומספר שוערי NHL עברו כתלמידים בבתי הספר שלו במונטריאול ובטורונטו.

בנוסף לעיטורים שזכה בהם בברית המועצות זכה טרטיאק גם בעיטור כבוד בקנדה, על ייסוד אגודת הידידות רוסיה - קנדה.

מספר שוערי NHL בעבר ובהווה בחרו לשחק עם החולצה מספר 20, מספר החולצה של טרטיאק, כמחווה לכבודו.

טרטיאק זכה לכבוד להדליק את הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סוצ'י (2014), יחד עם אירינה רודנינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]