הוקי קרח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משחק הוקי קרח - שחקן מכה לשער
משחק הוקי קרח
משחק בליגת ה-NHL

הוקי קרח הוא ענף ספורט קבוצתי קצבי ומהיר אותו משחקים תוך כדי החלקה על קרח, ובאמצעות מקלות ייעודיים בעלי להב מעוקל, המשמשים על מנת לחבוט דיסקית עשויה גומי מגופר אל תוך שער הקבוצה היריבה כדי להבקיע אותו. הקבוצה שהבקיעה יותר שערים מיריבתה היא המנצחת במשחק.

המשחק משוחק בזירת קרח מלבנית בעלת פינות מעוגלות, הסגורה סביבה בקירות נמוכים ועליהם לוחות עשויים זכוכית אקרילית שקופה, על מנת למנוע מהדיסקית או משחקנים שספגו תיקול להיזרק החוצה מזירת הקרח מצד אחד, ולאפשר לקהל צפייה במתרחש מצד שני. מבנה הזירה מאפשר המשך המשחק לאחר שהדיסקית פוגעת בקירות או בלוחות.

משחק באורך מלא, ללא הארכה, משוחק בשלושה שלישים בני 20 דקות כל אחד, וקבוצה בהרכב מלא על הקרח - אם אין שחקנים מורחקים בשל עבירות שביצעו - כוללת שוער וחמישה שחקני שדה.

הגוף המנהל את הענף בעולם הוא פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF, ראשי תיבות של International Ice Hockey Federation) בה חברות 72 מדינות. הגוף המנהל את הענף בישראל הוא התאחדות ההוקי קרח הישראלית, החברה ב-IIHF מאז 1991.

מולדת הענף היא קנדה והוא נחשב לחלק מהותי מתרבותה, ואף נחשב בה רשמית למשחק הלאומי של החורף (לצד לקרוס שהוא הספורט הלאומי של הקיץ)‏[1]. הענף פופולרי גם בארצות הברית, במדינות סקנדינביה (בעיקר בפינלנד ובשבדיה) וכן במרכז ובמזרח אירופה (בעיקר בצ'כיה, בסלובקיה, ברוסיה ובשאר מדינות ברית המועצות לשעבר). מדינות אלו‏[2] שולטות בענף ההוקי קרח, כאשר מאז 1920 כל המדליות האולימפיות לגברים, למעט שש, וכל המדליות האולימפיות לנשים, למעט אחת, הוענקו לנבחרות אלו‏[3][4]. ליגות מצליחות קיימות גם בשווייץ, בגרמניה ובאוסטריה[5].

הליגה הנחשבת לטובה ולפופולרית בעולם היא ליגת ה-NHL הפועלת בצפון אמריקה. נתוני הקהל במשחקיה‏[6] עולים בהרבה על אלה של הליגות המובילות האחרות‏[5], ומשחקיה משודרים בטלוויזיה בלמעלה מ-160 מדינות‏[7].

תוכן עניינים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק הוקי קרח נשים בקנדה, בסביבות 1890. האישה השנייה משמאל בלבן היא בתו של הלורד סטנלי, המושל הכללי של קנדה, יוזמו ותורמו של גביע סטנלי
משחק הוקי קרח באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, חלוצת ההוקי קרח המודרני, 1901
"מועדון ההוקי מונטריאול", הקבוצה הראשונה שזכתה בגביע סטנלי, 1893
משחק בשווייץ בין נבחרת שווייץ ונבחרת אוניברסיטת אוקספורד, 1922. השחקן בתלבושת הלבנה מימין הוא לסטר פירסון, לימים ראש ממשלת קנדה וחתן פרס נובל לשלום

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטימולוגיה של המילה "הוקי" אינה ברורה, אך כבר ב-1363 יש אזכור למשחק כדור בשם זה באנגליה, בפקודה שהוציא המלך אדוארד השלישי ובה אסר על משחקי כדור, כולל הוקי‏[8][9]. ב-1527 נאסרו משחקי כדור מסוימים גם בחוקי העיר גולוויי שבאירלנד, כולל "הטלת כדור קטן עם מקלות או קרשי הוקי" (hockie במקור)‏[10].

המשחקים הנחשבים למקורות ההוקי קרח הגיעו לצפון אמריקה על ידי מהגרים מאירופה, שהביאו עמם משחקים כמו הרלינג אירי והמשחק הסקוטי שינטי הדומה לו‏[11]. עד היום, מתייחסים בקנדה להוקי "ללא חוקים" (משחק מאולתר ברחוב, על אגמים קפואים וכדומה) כ"שיני" (גלגול של "שינטי"). המשחק החדש התפתח במהירות גם בנובה סקוטיה[12]. משחק נוסף שתרם להתפתחותו של ההוקי קרח המודרני הוא בנדי, משחק בו משחקים 11 שחקנים בכל קבוצה המנסים להכות כדור אל תוך שער היריבה על משטח קרח בגודל מגרש כדורגל, שהובא גם הוא לקנדה על ידי מהגרים וחיילים אירופים‏[13].

האזכור הכתוב הראשון למשחק הוקי ששוחק על קרח הוא במכתב שכתב חוקר אוקיינוס הקרח הצפוני ג'ון פרנקלין, המתוארך ל-6 בנובמבר 1825, על קורות אחת ממשלחותיו באזור הטריטוריות הצפון-מערביות של קנדה: "עד שירד השלג, משחק ההוקי ששוחק על הקרח היה הספורט של הבוקר". לא צוין במכתב אם המשחק שוחק תוך כדי החלקה, או שהיה בעצם משחק הוקי שדה[14].

תחילת ימי ההוקי קרח המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוצת ההוקי קרח המודרני הייתה אוניברסיטת מקגיל במונטריאול, שמרצים וסטודנטים שלה שיחקו את המשחק המתועד הראשון ששוחק באולם, ב-3 במרץ 1875. כמו כן, אנשי אוניברסיטת מקגיל היו הראשונים להשתמש בדיסקית במקום בכדור. הם הקימו את המועדון הראשון בקנדה, ואחריהם קמו מועדונים נוספים שאיפשרו עריכת טורנירים ומיסוד חוקים. ב-1886 קם איגוד הוקי חובבני בקנדה, שארגן בפעם הראשונה ליגה מסודרת‏[15].

אנשי אוניברסיטת מקגיל היו גם היוזמים של מערכת החוקים המסודרת הראשונה של המשחק, הידועה בשם "שבעת חוקי ההוקי", שגובשה ב-1887[16].

לאירופה הגיע המשחק ב-1885 במשחק של אוניברסיטת אוקספורד מול יריבתה המסורתית בענפי ספורט אחרים, אוניברסיטת קיימברידג'[17].

ב-1892 תרם המושל הכללי של קנדה, הלורד פרדריק סטנלי, גביע שיוענק לקבוצה המצטיינת בקנדה במהלך השנה. הגביע הוענק לראשונה ב-1893 והפך במשך השנים לגביע סטנלי[18], המוענק כיום לאלופת ה-NHL.

גם בארצות הברית החל המשחק באוניברסיטאות, בעיקר באוניברסיטת ייל[19]. הליגה הראשונה בארצות הברית נוסדה בניו יורק ב-1896.

העידן המקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ההיסטוריה של ה-NHL, ‏ההיסטוריה של ה-IIHF, סדרת הפסגה

כבר ב-1902 החלה ליגה בפנסילבניה לשלם לשחקנים עבור המשחק, ובכך נוסדה למעשה הליגה המקצוענית הראשונה‏[20]. במקביל החלו קמות ליגות מקצועניות בפרובינציות של קנדה. ב-1910 הוקמה הליגה המקצוענית הכלל-ארצית הראשונה בקנדה, "איגוד ההוקי הלאומי" (NHA). ליגת ה-NHA שינתה את החוקים הקיימים וקבעה את פרקי הזמן הנהוגים עד היום במשחק – שלושה שלישים בני 20 דקות, ואת שיטת העבירות והעונשים. ב-1917, בעקבות מאבקי כוח שהביאו לשינויים במבנה שלה, הפכה ה-NHA ל-NHL - הליגה הלאומית להוקי‏[21]. ב-1924 התפשטה ה-NHL לארצות הברית, עם הקמתה של קבוצת בוסטון ברואינס המשחקת ב-NHL עד היום‏[22]. באותן שנים עדיין התחרתה ה-NHL בליגות מקצועניות נוספות בקנדה, והאלופות של הליגות השונות נפגשו בסוף העונה לטורניר על הזכייה בגביע סטנלי. אך החל מ-1926, עם שקיעתן של הליגות המתחרות, הפך הגביע לנחלתה של ה-NHL בלבד.

לאחר תהפוכות רבות במחצית הראשונה של המאה ה-20, התייצבה ה-NHL ב-1942 על הרכב של שש קבוצות קבועות - מונטריאול קנדיאנס, טורונטו מייפל ליפס, בוסטון ברואינס, ניו יורק ריינג'רס, דטרויט רד וינגס ושיקגו בלאקהוקס, הרכב שהחזיק מעמד 25 שנה. שש הקבוצות מכונות שש המקוריות (באנגלית: The Original Six). מאז התרחבה ה-NHL משמעותית, כאשר עיקר התפשטותה היה לדרום ארצות הברית, עד להרכבה הנוכחי המונה 30 קבוצות.

באירופה, הליגה הכלל-ארצית הראשונה הייתה הליגה של שווייץ שנוסדה ב-1916, והיא כיום הליגה הפעילה הוותיקה ביותר בעולם. הליגה של שבדיה קמה ב-1922 ושל פינלנד ב-1928, שתיהן כליגות חובבניות, שהוחלפו בליגות מקצועניות ב-1975. הליגה של צ'כוסלובקיה קמה בשנות ה-30, ואילו בברית המועצות עלה הענף ממעמד נחות אל מרכז הבמה לאחר מלחמת העולם השנייה. הליגות במזרח אירופה לא נחשבו באופן רשמי כמקצועניות, אך היו כאלו הלכה למעשה.

הליגה הבינלאומית להוקי קרח (LIHG), שהפכה לימים לפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) המוכרת כגוף העליון של הענף בעולם, קמה ב-1908 עם ארבע מדינות מייסדות - צרפת, שווייץ, בריטניה ובלגיה, כשבהמשך השנה הצטרפה בוהמיה כמדינה החמישית בארגון‏[23]. ב-1910 קיימה ה-LIHG את המפעל הראשון שלה, אליפות אירופה שנערכה בשווייץ. עם התפתחות הענף בעולם וקבלת מדינות נוספות לארגון, הפך הענף לענף אולימפי ב-1920, וב-1930 התקיימה לראשונה אליפות העולם.

ליגת ה-NHL ותחרויות ההוקי קרח הבינלאומי בניהול ה-IIHF התנהלו ללא כל מסגרת משותפת עד 1972, אז נערכה סדרת הפסגה שהפגישה את נבחרת ברית המועצות, שנחשבה לנבחרת המובילה של ההוקי קרח הבינלאומי, עם נבחרת קנדה שהורכבה לראשונה ממיטב כוכבי ה-NHL. הסדרה פתחה עידן חדש של שיתוף פעולה בין שני הגופים בסדרה של מפעלים משותפים למועדונים ולנבחרות לאומיות, ששיאו בהשתתפות שחקני ה-NHL במסגרת נבחרותיהם הלאומיות בטורניר ההוקי קרח באולימפיאדת החורף, מאז אולימפיאדת נאגנו (1998) ועד היום.

חוקי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר החוקים של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF)‏[24] הוא ספר החוקים הרשמי של הענף, ועל פיו מתנהלים המפעלים הבינלאומיים והמקומיים המנוהלים על ידי הארגון וההתאחדויות המקומיות החברות בו.

לליגת ה-NHL ספר חוקים משלה‏[25], ובין שני ספרי החוקים קיימים מספר הבדלים, חלקם מהותיים‏[26].

נתונים בסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק הוקי קרח משתתפות שתי קבוצות המונות שישה שחקנים כל אחת: חמישה שחקני שדה ושוער (במקרים מסוימים, כגון פיגור לקראת סיום המשחק, נוהגים להוציא את השוער ולהכניס שחקן שדה נוסף כדי לנסות ולהשוות). מטרת המשחק היא לחבוט את הדיסקית אל תוך שער היריב באמצעות מקלות הוקי - מחבטים בעלי להב מעוקל בקצוותיהם, והקבוצה אשר חבטה את הדיסקית יותר פעמים לתוך שער הקבוצה היריבה היא המנצחת.

חמשת שחקני השדה שעל הקרח מתחלקים בדרך כלל לשני מגינים ושלושה חלוצים. בפועל כל חמשת השחקנים משתתפים במאמצי ההגנה וההתקפה גם יחד.

משחק הוקי קרח נמשך שלושה שלישים בני 20 דקות כל אחד, בזמן "נטו" - משמע, שעון המשחק נעצר כאשר המשחק עצמו נעצר. אם לא הושגה הכרעה, מתקיימת הארכה. אורכה של ההארכה משתנה בהתאם לליגה ולמסגרת, והיא מתקיימת בשיטת "שער זהב" - כאשר קבוצה מבקיעה שער, המשחק מופסק והיא מוכרזת כמנצחת. אם המשחק אינו מוכרע גם לאחר ההארכה, מתקיים דו-קרב מכות עונשין.

הוקי קרח הוא משחק מהיר ומתיש, ומסיבה זו מחליפות הקבוצות את השחקנים על הקרח לעתים תכופות - כל חצי דקה עד דקה. ההחלפה יכולה להתבצע כאשר המשחק מופסק מסיבה כלשהי, או תוך כדי שהמשחק משוחק (באנגלית: changing on the fly). לצורך כך נרשמים בסגל של כל קבוצה בהוקי קרח הבינלאומי 22 שחקנים, מתוכם שני שוערים (ב-NHL נרשמים 20 שחקנים בלבד)‏[26].

במסגרת משחק הגברים (אך לא הנשים) מותר לשחקן ההגנה לפגוע בעזרת חלק הגוף העליון ואגן הירכיים בשחקן המחזיק את הדיסקית או בשחקן אשר החזיק אותה אחרון. חוק זה מוסיף למשחק חלק משמעותי מהאגרסיביות ומהקצב המאפיינים אותו. הגיל ממנו מותרים תיקולי גוף כאלה במשחקי נערים משתנה ממדינה למדינה ונע בין 12 ל-15‏[27].

זירת הקרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט של זירת הוקי קרח (לפי החוקים הבינלאומיים להוקי קרח)
זירת הוקי קרח

המשחק משוחק על זירת קרח מלבנית בעלת פינות מעוגלות, הסגורה סביבה בקירות נמוכים (גובהם עד 1.22 מטר - 48 אינץ' במידות אנגליות - ב-NHL, ו-1.07 מטר בהוקי הבינלאומי) ועליהם לוחות עשויים זכוכית אקרילית שקופה, על מנת למנוע מהדיסקית או משחקנים שספגו תיקול להיזרק החוצה מזירת הקרח מצד אחד, ולאפשר לקהל צפייה במתרחש מצד שני. מבנה הזירה מאפשר המשך המשחק לאחר שהדיסקית פוגעת בקירות או בלוחות.

גובה לוחות הזכוכית האקרילית נמדד מהקצה העליון של הקירות עליהם הם מותקנים. ב-NHL גובהם הוא 8 רגל (כ-2.43 מטר) בפינות הזירה ובצלעות הקצרות שלה (מאחורי השערים) ו-5 רגל (כ-1.52 מטר) בצלעות הארוכות. בהוקי קרח הבינלאומי גובה הלוחות הוא 2.40 מטר מעל הקירות בצלעות הקצרות ובפינות, ו-1.80 מטר מעל הקירות בצלעות הארוכות. מאחר שגובה הלוחות מוגבל, ייתכנו מצבים בהם הדיסקית עולה מעליהם ויוצאת מזירת הקרח. במקרה כזה המשחק מופסק ומתחדש בעימות.

דיסקית היוצאת במהירות גבוהה מזירת הקרח אל היציעים עלולה לסכן את הקהל היושב בהם. האזור המסוכן ביותר מבחינה זו הוא ביציעים שמאחורי השערים, אליהם עלולה להינתז דיסקית שהוכתה בכוח רב אל השער. לכן תלויה מאחורי השערים רשת הגנה מתקרת האולם ועד ללוחות, כדי למנוע מהדיסקית מלהגיע לאזורים אלה באופן מוחלט. דיסקית הפוגעת ברשת ההגנה דינה כאילו יצאה מזירת הקרח – המשחק מופסק ומתחדש בעימות. בהוקי קרח הבינלאומי קיימת רשת ההגנה מזה עשרות שנים; ב-NHL הוכנסה רשת ההגנה לשימוש רק ב-2002 בעקבות מקרה מוות של אוהדת בת 14 שספגה פגיעת דיסקית בראשה‏[28].

הקרח צבוע מלאכותית בלבן, כדי שהדיסקית השחורה תבלוט על רקע הקרח.

מידות זירת הקרח שונות בין ליגת ה-NHL לבין ההוקי הבינלאומי, המנוהל על ידי פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF). אורך הזירה ב-NHL ארוך במעט מזה של ההוקי הבינלאומי (60 מטר בהוקי הבינלאומי, 60.98 מטר - 200 רגל במידות אנגליות - ב-NHL), אך זירת הקרח ב-NHL צרה ברוב המקרים הרבה יותר - 85 רגל (כ-25.9 מטר) היא המידה התקנית ב-NHL, לעומת 30 מטר ברוב הזירות בהוקי הבינלאומי, שהייתה המידה התקנית עד 2014. תיקון לחוקה שהתקבל ב-2014 מאפשר לזירות הוקי בינלאומי להיות צרות יותר - עד כדי 25 מטר, צר אף יותר מרוחב הזירה ב-NHL.‏[29].

במקביל לצלע הקצרה של זירת הקרח נמתח, לכל רוחב הזירה, קו השער. צבעו אדום. מרחקו מקצה זירת הקרח הוא 4 מטר בהוקי הבינלאומי, ו-11 רגל (3.35 מטר) ב-NHL. הדבר מאפשר לשחקנים להחליק או להעביר את הדיסקית גם מאחורי השערים. על מנת ששער ייחשב, הדיסקית צריכה להיכנס לשער כשהיא עוברת את כל רוחבו של קו השער במלוא היקפה.

את הזירה מחלק לשניים קו האמצע, צבעו אדום ובמקרים רבים (בעיקר ב-NHL) הוא מקווקו.

במקביל לקו האמצע ובמרחקים שווים משני צדדיו מסומנים שני קווי רוחב כחולים, המחלקים את הזירה לשלושה אזורים - אזור ניטראלי בין שניהם, ואזור הגנה לכל קבוצה הסמוך לשער שלה (שהוא אזור ההתקפה של היריבה). מרחק הקווים הכחולים מקצוות הזירה זהה ב-NHL ובהוקי הבינלאומי - 22.86 מטר (75 רגל).

ב-NHL מסומן מאחורי כל שער אזור טרפזי, שרק בתוכו מותר לשוער לגעת בדיסקית מאחורי קו הרוחב. הסימון לא קיים בהוקי הבינלאומי, שם מותר לשוער לגעת בדיסקית בכל מקום‏[26].

עימות (faceoff)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עימות (faceoff) במרכז הזירה

סמוך לכל שער מסומנים שני עיגולים בקוטר 4.5 מטר (ב-NHL הקוטר הוא 15 רגל - כ-4.57 מטר) שנקודה מסומנת במרכזו של כל אחד מהם. עיגול דומה משורטט במרכז המגרש. כמו כן, משורטטות שתי נקודות סמוך לכל אחד מהקווים הכחולים, באזור הניטראלי. תשעת הסימונים האלה משמשים לעימות (faceoff) בין שני שחקנים יריבים, בעוד חבריהם ממתינים מחוץ לעיגול לדיסקית שתימסר לעברם. כל חידוש משחק בהוקי קרח נעשה באמצעות עימות בין שני יריבים, כאשר אחד מאנשי צוות השיפוט - בדרך כלל אחד הקוונים - מטיל את הדיסקית ביניהם, וכל אחד מהם מנסה למסור את הדיסקית לחבריו לקבוצה. מיקום העימות על אחת מתשע הנקודות ייקבע לפי מיקום הפסקת המשחק, הסיבה להפסקתו, ונסיבות חידושו.

בטרם הטלת הדיסקית, שני היריבים המשתתפים בעימות צריכים להיות במצב סטטי זה מול זה, כשביניהם אזור המיועד להטלת הדיסקית בין להבי מקלות ההוקי שלהם. כאשר הקוון מוכן להטלת הדיסקית, על שני היריבים להניח את להבי מקלותיהם על הקרח ולאפשר את הטלת הדיסקית. ב-NHL חייב שחקן הקבוצה האורחת להניח את להב מקלו ראשון.

אם אחד השחקנים מנסה להשיג יתרון בלתי הוגן בעימות בטרם הטלת הדיסקית, נענשת קבוצתו בהחלפת השחקן המשתתף בעימות מטעמה באחד משחקניה האחרים שעל הקרח, שמטבע הדברים מיומנותו בזכייה בעימות היא פחותה. יתרון בלתי הוגן יכול להיות מושג, בין השאר, על ידי כניסה מוקדמת לאזור הטלת הדיסקית, עיכוב ממושך בהנחת להב המקל על הקרח, או נסיון למגע גופני עם היריב בטרם הטלת הדיסקית. אם אותה קבוצה מנסה שוב להשיג יתרון בלתי הוגן באותו עימות, היא יכולה להיענש בעבירה, בעקבותיה יורחק שחקן שלה לשתי דקות והיא תשחק בחסרון מספרי.

כיוון שכל חידוש משחק נעשה בעימות, יש חשיבות גדולה לשחקנים המחוננים ביכולת לנצח בעימות את יריביהם ולזכות בדיסקית עבור קבוצתם. אחוז ההצלחה בעימות הוא אחד מנתוני הסטטיסטיקה החשובים לשחקן הוקי קרח.

השער[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחבת השער בהוקי הבינלאומי (מימין) וב-NHL

מידות השער זהות ב-NHL ובהוקי הבינלאומי. גובה השער הוא 4 רגל (1.22 מטר) ורוחבו 6 רגל (1.83 מטר). לפני פי השער משורטטת רחבת שער (באנגלית:Crease), שצורתה בהוקי הבינלאומי היא חצי עיגול, וב-NHL - חצי עיגול שקצותיו קטומים‏[26]. לשחקני השדה אסור ליזום מגע מכוון עם השוער היריב בכל תחומי זירת הקרח, אך בתוך רחבת השער השוער מוגן אף יותר - אסור לשחקני היריב להפריע לתנועתו בתוך הרחבה גם בצורה לא מכוונת, ושער שהובקע תוך מעבר על חוק זה ייפסל. עם זאת, כאשר הן השוער והן השחקן היריב מנסים להגיע לדיסקית, יותר מגע לא מכוון בשוער, ובלבד שהשחקן היריב ניסה לשחק בדיסקית ועשה כל שביכולתו לצמצם את המגע בשוער.

דיסקית ההוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקיות הוקי קרח

דיסקית ההוקי (הנקראת באנגלית "פאק" [Puck], ברוסית "שייבה" [Шайба] ובצרפתית "פאלה" [Palet] או "דיסק" [Disque]) עשויה גומי מגופר מעורב בחומרים נוספים שתפקידם הוא להקשיח את הדיסקית ולצבוע אותה בשחור. קוטרה 7.62 ס"מ (3 אינץ' במידות אנגליות), עובייה 2.54 ס"מ (אינץ' אחד), ומשקלה בין 156 ל-170 גרם. לפני משחקים הדיסקית מוקפאת כדי להקטין את הקפיציות שלה על הקרח.

שופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב הליגות בעולם נמצאים על הקרח שופט אחד ושני קוונים, אם כי יותר ויותר ליגות בעולם עוברות לשיטה בה יש שני שופטים ושני קוונים. השופט הוא בעל הסמכות העליונה בזירה. הקוונים ניצבים בדרך כלל על הקווים הכחולים שמפרידים בין האזור הניטראלי ואזורי ההגנה/התקפה, ועיקר תפקידם הוא לשפוט הפרות של חוקי היסוד - נבדל ואייסינג. בנוסף לשופטים על הקרח ישנם שופטים מחוץ לקרח האחראים על ניהול שעון המשחק, אכיפת ביצוע עונשים על עבירות, ופסיקה על שער. במקרה של מחלוקת על שער ניתן, בהתאם לחוקי הליגה, להיעזר גם בוידאו.

חוקי יסוד לתנועת הדיסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוקי קרח ישנם שני חוקי יסוד הנוגעים לתנועת הדיסקית:

  • נבדל (Offside)

כאשר שחקן חוצה בשתי רגליו את הקו הכחול אל תוך אזור ההתקפה של קבוצתו לפני שהדיסקית חוצה אותו. מצב זה ישרק אך ורק אם אחד השחקנים בקבוצה שלו יגע בדיסקית בתוך אותו אזור. כדי לצאת ממצב של נבדל על שחקני ההתקפה לצאת מאזור ההתקפה (כלומר, להחליק בחזרה אל מעבר לקו הכחול אל האזור הניטראלי), ומותר להם לחזור ולהיכנס לשם רק לאחר שהכניסו לתוכו את הדיסקית.

המשחק יתחדש בעימות באחת מהנקודות הייעודיות לכך באזור הניטראלי.

  • אייסינג (Icing)

כאשר שחקן או שוער חובט בדיסקית מחצי המגרש שלו אל מאחורי קו השער של היריבה (אך מחוץ לשער עצמו) מבלי ששחקן אחר יגע בה בדרכה. באופן עקרוני נדרש גם ששחקן שדה של הקבוצה היריבה יהיה הראשון שיגיע לדיסקית לאחר מכן, אך הקוון הקרוב להתרחשות יכול לפסוק על אייסינג באופן מיידי עוד לפני כן אם הוא סבור ששחקן של היריבה יגיע ראשון אל הדיסקית - וזאת על מנת להפחית את האפשרות למירוץ אל הדיסקית בין שחקנים יריבים, שעלול לסכן אותם בפציעה (האפשרות לשיקול הדעת של הקוון מכונה Hybrid Icing"). בעוד שב-NHL עדיין מתאפשר במקרים מסוימים מרוץ בין שחקנים יריבים על מנת להגיע ראשון אל הדיסקית, בהוקי הבינלאומי מירוצים כאלה אינם נסבלים, משיקולי בטיחות מוגברת לשחקנים. במידה ומתפתח מרוץ כזה, הקוון ישרוק מיידית לאייסינג ויעצור את המירוץ.

לאחר שנקבעה הפרת אייסינג, המשחק יתחדש בעימות באחד מעיגולי העימות הקרובים לשער הקבוצה שביצעה את ההפרה. קבוצה שביצעה אייסינג לא יכולה להחליף את שחקניה על הקרח בעצירת המשחק, ונאלצת לחכות לחידושו.

אייסינג לא יישרק נגד קבוצה שנמצאת בחסרון מספרי על הקרח בשל עבירה שביצעה. הרציונל מאחורי כלל זה הוא שמטרתה העיקרית של קבוצה שנמצאת בחסרון מספרי היא להעביר את זמן העונש בלי לספוג שער, ושיכולתה לפתח משחק התקפה מוגבלת.

סיבה נוספת שיכולה להביא את השופטים להחליט שלא לשרוק לאייסינג היא אם הם סבורים ששחקן של הקבוצה השנייה היה יכול לגעת בדיסקית בדרכה, ובחר במכוון לא לעשות זאת כדי לגרום לאייסינג. במקרה כזה הם יכולים לבטל את האייסינג והמשחק יימשך כרגיל.

שליטה בדיסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר כללים הקובעים את דרך השליטה של השחקנים בדיסקית. הכללים העיקריים הם:

  • אסור להכות בדיסקית באמצעות מקל ההוקי מעל גובה הכתף.
  • שער שהובקע באמצעות מכה בדיסקית מעל גובה משקוף השער ייפסל.
  • מותר לשחקן לבעוט בדיסקית ברגלו כדי להעביר אותה אל המקל. שער שהובקע באמצעות בעיטה מכוונת ייפסל, אך שער שהובקע לאחר פגיעה לא מכוונת של הדיסקית ברגלו של שחקן יאושר.
  • מותר לשחקן לעצור את הדיסקית ביד ולהוריד אותה אל הקרח או להדוף אותה ביד פתוחה, אך אסור למסור את הדיסקית באמצעות היד לחבר לקבוצה מחוץ לאזור ההגנה ואסור לתפוס את הדיסקית ביד ולהחליק איתה.
  • לשוער מותר לתפוס את הדיסקית באמצעות כפפת השוער. המשחק יתחדש בעימות באחד מעיגולי העימות הקרובים לשערו.

עבירות ועונשים (Penalties)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט (משמאל למעלה) מרים את ידו כדי לסמן על עבירה נגד הקבוצה הלבושה בלבן. העבירה תישרק ברגע ששחקן של אותה הקבוצה ייגע בדיסקית. מצד ימין נראה שוער הקבוצה היריבה ממהר לספסל קבוצתו, כדי לאפשר לשחקן שדה נוסף להיכנס אל הקרח כל עוד המשחק נמשך

בהוקי קרח ישנן מספר פעולות אסורות שמהוות עבירה, והעונש עליהן הוא הרחקת השחקן מהמגרש לפרק זמן מוקצב, או לכל המשחק, בהתאם לאופי וחומרת העבירה. שחקן שהורחק לפרק זמן מוקצב ירצה את עונשו באזור מיוחד התחום בצידי זירת הקרח, הנקרא "תיבת עונשין" (באנגלית: penalty box). שחקן שנמצא בתיבת העונשין לא יוחלף על ידי שחקן אחר, וקבוצתו תשחק בחסרון מספרי למשך זמן העונש. כשפג זמן העונש יכול השחקן הנענש לצאת מתיבת העונשין אל זירת הקרח ולהצטרף מיידית למהלך המשחק.

פרק הזמן בו קבוצה נמצאת ביתרון מספרי על הקרח נקרא באנגלית power play. הקבוצה שנמצאת בחסרון מספרי (באנגלית: shorthanded) מנסה בעיקר להעביר את זמן החיסרון המספרי בלי לספוג שער, או בביטוי המקובל "להרוג את העונש" (kill the penalty). אחוז הניצול של מצבי power play לכיבוש שער מצד אחד, ואחוז ההצלחה ב"הריגת עונשים" מצד שני, הם נתוני סטטיסטיקה חשובים לקבוצת הוקי קרח.

מרבית העבירות גוררות עונש הרחקה מסוג minor, של שתי דקות. אם הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי מבקיעה שער, מסתיים עונש ההרחקה. עבירות חמורות יותר גוררות עונש minor כפול (ארבע דקות הרחקה הנותנות לקבוצה היריבה הזדמנות להבקיע שני שערים ביתרון מספרי) או עונש major שאורכו חמש דקות, שבמהלכן יש לקבוצה היריבה אפשרות להבקיע כמה שערים שתוכל.

עבירות חמורות במיוחד, כגון עבירה מכוונת וקשה שהביאה לפציעת שחקן יריב, או התנהגות לא נאותה כלפי השופטים, יכולים להביא להרחקת שחקן ל-10 דקות בעבירת misconduct, או לשארית המשחק בעבירת game misconduct או עבירת match החמורה יותר (למשל - ניסיון מכוון לפצוע יריב). הפעם יש אפשרות לקבוצתו להחליף אותו, אולם בפועל ברוב המקרים יאלץ מחליפו לרצות במקומו גם עונש minor או major נלווה בתיבת העונשין. עבירת match גוררת איתה אוטומטית גם עונש major נלווה.

כאשר השופט רואה עבירה עליה הוא מתכוון לפסוק עונש, הוא ירים את ידו כדי לסמן על העבירה. המשחק יימשך עד שהקבוצה שעברה את העבירה תיגע בדיסקית, ואז תישרק העבירה והמשחק יופסק. הדבר מאפשר לקבוצה היריבה להוציא את השוער שלה זמנית ולהכניס שחקן שדה נוסף כדי להגביר את הלחץ ההתקפי על יריבתה שביצעה את העבירה, בלי לחשוש מספיגת שער.

סוגים נפוצים של עבירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלה הן העבירות הנפוצות ביותר:

  • Hooking - משיכת שחקן יריב מאחור באמצעות מקל ההוקי.
  • High Sticking - פגיעה בשחקן יריב עם המקל מעל גובה הכתף.
  • Holding - תפיסת שחקן יריב באמצעות הידיים.
  • Interference - חסימת התקדמותו של שחקן יריב אשר לא מחזיק בדיסקית.
  • Elbowing - מכה ביריב באמצעות המרפק.
  • Kneeing - מכה ביריב באמצעות הברך.
  • Checking from behind - כניסת גוף בגוף בגבו של יריב שלא רואה את הפוגע ולא יכול להתגונן. בדרך כלל תגרור עונש minor והרחקה ל-10 דקות בצידה.
  • Cross-checking - מכה ביריב באמצעות מקל מורם מהקרח ומוחזק בשתי ידיים.
  • Tripping - הכשלת יריב באמצעות המקל.
  • Slashing - מכה לכוון יריב באמצעות מקל היורד מלמעלה כלפי מטה, גם אם המקל לא פגע ביריב.
  • Boarding - הטחת יריב אל הלוחות בכוח מופרז, כאשר היריב עם פניו כלפי הלוחות.
  • Charging - התנגשות בגופו של היריב לאחר לקיחת שלושה צעדי תנופה לפחות.
  • Roughing - מכה מכוונת, ביד פתוחה או אגרוף, לראשו או פניו של שחקן יריב, גם אם לא התפתחה לקטטה של ממש.
  • Fighting - קטטה בין שחקנים. בדרך כלל יורחקו היריבים המתקוטטים משתי הקבוצות.
  • Spearing - דקירת יריב באמצעות להב המקל. נחשבת לעבירה מסוכנת, הגוררת עונש major ולאחריה הרחקה לשארית המשחק.
  • Illegal Check to the Head - תיקול המכוון לראשו של היריב. ב-IIHF העבירה כוללת גם תיקול אל הצוואר.
  • Too many players on the ice - יותר מדי שחקנים על הקרח בו זמנית. בדרך כלל מצב כזה קורה בשל חילוף שחקנים לא מתואם, שגורם לכך שמחליפים נכנסו לקרח לפני שהמוחלפים יצאו. אחד משחקני הקבוצה שעברה את העבירה ירצה עונש minor בתיבת העונשין.
  • Delay of game - עיכוב המשחק במכוון, למשל על ידי מכה מכוונת של הדיסקית אל מחוץ לזירת הקרח.
  • Body Checking - תיקול גוף בשחקן יריב באמצעות פלג הגוף העליון, מאגן הירכיים ועד הכתפיים. זוהי עבירה רק במשחקי נשים או שחקנים צעירים; במשחקי גברים המהלך הוא חוקי ולמעשה מהווה אבן יסוד של משחק ההגנה, המקנה למשחק חלק ניכר מאופיו הקצבי והקשוח. הגיל ממנו מותרים תיקולי גוף במשחקי נערים משתנה ממדינה למדינה ונע בין 12 ל-15‏[27].

מכת עונשין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכת עונשין (penalty shot) נפסקת במקרים שונים במשחק. המקרה הנפוץ ביותר הוא עבירה על שחקן שהגיע בהתקפה מתפרצת לבדו מול השוער היריב. מכת עונשין מבוצעת על ידי כך שהשחקן המבצע מוביל את הדיסקית ממרכז הזירה אל שער היריב לבדו מול השוער, כשבסוף המהלך יש לו ניסיון אחד להבקיע שער.

כמו כן, במקרה בו משחק לא מוכרע גם לאחר הארכה, מתקיים דו-קרב מכות עונשין כדי להכריע אותו. לכל קבוצה ניתנות שלוש מכות עונשין. אם עדיין אין הכרעה, ממשיך דו-קרב מכות העונשין עד שאחת הקבוצות מבקיעה והשנייה מחמיצה.

פסק זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל קבוצה זכאית במהלך המשחק לפסק זמן בודד באורך 30 שניות.

במסגרות שונות ניתן גם לקבוע פסקי זמן מנהליים, למשל לצורך תיקונים קלים בקרח או לצורך שידור פרסומות במשחקים המשודרים בטלוויזיה. ב-NHL קיימים שלושה פסקי זמן מנהליים באורך שתי דקות כל אחד בכל שליש של המשחק‏[26].

טכניקה אישית בסיסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן מניף את מקלו הנפה מלאה כהכנה למכת הצלפה
השחקן מספר 12 באדום מתקל את יריבו בתיקול גוף

החלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס העיקרי ליכולתו של שחקן הוקי קרח הוא יכולת ההחלקה שלו על הקרח. זו כוללת מהירות, שווי משקל, יכולת לבצע שינויי כוון מהירים, ויכולת עצירה חדה – רצוי באמצעות שתי הרגליים, על מנת לעצור עם הפנים למהלך המשחק בכל מצב.

יכולת ההחלקה של שחקן הוקי קרח כוללת גם החלקה לאחור ברמה גבוהה. יכולת זו נחוצה בעיקר למשחק ההגנה, כדי שהנסיגה לכוון ההגנה תתבצע עם הפנים לכוון שחקני היריב המחליקים קדימה.

הובלת הדיסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הובלת הדיסקית יכולה להתבצע במסירה לחבר לקבוצה, או באמצעות הובלתה על ידי שחקן בודד תוך כדי החלקה (באנגלית: stickhandling). הובלה על ידי שחקן בודד נעשית תוך העברה מהירה של הדיסקית מצד אחד של להב המקל למשנהו, על מנת לבלבל את המגן היריב, להחזיק את הדיסקית קרוב ללהב המקל בכל זמן ולהגן עליה מחטיפה.

סוגי מכות לשער[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכת מפרק יד (wrist shot)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכה מהירה, ללא תנופה של המקל, בתנועה חדה של מפרקי הידיים תוך החלקת הדיסקית לאורך להב המקל כדי להגביר את מהירותה.

מכת חטף (snap shot)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכה לשער תוך הנפה קצרה של המקל. מאפשרת מכה חזקה יחסית בתוך זמן קצר.

מכת הצלפה (slap shot)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכה החזקה ביותר בהוקי קרח, תוך הנפה מלאה של המקל לאחור וכלפי מעלה. אם להב המקל פוגע קלות בקרח לפני הפגיעה בדיסקית, מקבלת המכה עוצמה נוספת – המכה בקרח גורמת כיפוף במוט המקל, וכאשר הוא שב ומתיישר עם הפגיעה בדיסקית נוספת תנופה למכה. מהירות הדיסקית במכת הצלפה מוצלחת עולה על 150 קמ"ש. חסרונותיה הם הקושי היחסי לדייק בה וזמן ההכנה הארוך יחסית המאפשר לשחקן יריב להפריע למהלכה.

מכת גב יד (backhand)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהב של מקל הוקי קרח הוא מעוקל. הצד הטבעי למכה בדיסקית הוא הצד הקעור של הלהב; עם זאת, אם מהלך המשחק מחייב זאת, ניתן להכות בדיסקית אל השער גם בעזרת הצד הקמור. מכה בעזרת הצד הקמור של הלהב מכונה "מכת גב יד" (באנגלית: backhand).

מכת גב יד פחותה בעוצמתה במידה ניכרת, וקשה יותר לדיוק ולשליטה, מאשר מכה בעזרת הצד הקעור של הלהב. לכן השימוש בה ייעשה רק במצב של חוסר ברירה, כאשר אין אפשרות או זמן להעביר את הדיסקית אל הצד הקעור.

מכה בתנועה אחת (one-timer)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכה מהירה בתנועה אחת מיד לאחר קבלת מסירה, ללא עצירת הדיסקית קודם לכן. דורשת מידה רבה של דיוק ותזמון, ונעשית בדרך כלל כאשר השחקן המקבל את המסירה נמצא במצב להבקעת שער מיד עם קבלתה.

עטיפה (wraparound)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולה של חלוץ המגיע קרוב לפינה אחת של השער ואז מחליק במהירות מאחוריו וסביבו, תוך נסיון לדחוק את הדיסקית אל הפינה השנייה של השער בסיום המהלך. על השוער היריב, שנמצא עם גבו למהלך, להגיב במהירות ולהחליק לכל רוחב השער כדי לסגור במהירות את הפינה הרחוקה לפני שיספיק החלוץ לסיים את המהלך ולהבקיע.

תיקולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקת ההגנה הבסיסית היא תיקול השחקן היריב. באנגלית נקראת הפעולה check. התיקולים נחלקים באופן גס לשניים – תיקולי מקל ותיקולי גוף.

תיקולי מקל מיועדים לחטיפת הדיסקית ממקל ההוקי של היריב. הם יכולים להתבצע על ידי מכה במקל שלו על מנת להרחיקו מהדיסקית (stick check), או באמצעות מכה ישירה בדיסקית על מנת להוציאה משליטתו על ידי תנועה מהירה של המקל קדימה (poke check) או הנעת המקל במהירות מצד לצד (sweep check).

תיקולי גוף (body check) נעשים על גופו של השחקן היריב המוביל את הדיסקית, או זה שהחזיק בה אחרון, באמצעות פלג הגוף העליון (מאגן הירכיים ועד הכתפיים). מטרת תיקול הגוף היא לעצור את התקדמותו של היריב, להרחיקו מהדיסקית על מנת לחטוף אותה, או לבודד אותו מהמהלך. בשל מהירות ההחלקה של השחקנים, תיקולי גוף הם לעתים קרובות חזקים מאד. במשחקי גברים, תיקולי גוף הם אבן הפינה של משחק ההגנה, והם המקנים למשחק את עיקר אופיו הקשוח; במשחקי נשים תיקולי גוף אסורים ומהווים עבירה.

תפקידים ומערכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה באדום נמצאת בחסרון מספרי. שחקניה מתגוננים במערך צפוף היוצר מעין "קופסה" סביב פי שערם
מלכודת האזור הניטראלי: הקבוצה המגינה, בלבן, לוכדת את היריבה העולה להתקפה באזור הניטראלי. השחקן המתקיף נאלץ להכות את הדיסקית אל אזור ההתקפה במכה סתמית ולרדוף אחריה, על מנת למנוע מחבריו להיכנס למצב נבדל.
ירידה מסודרת להגנה מגבילה את שחקני ההתקפה לאגף הימני של אזור ההתקפה. מסירה אחורה למגן השמאלי וממנו לחלוץ האגף השמאלי תסייע להתגבר על כך

במצב רגיל, קבוצת הוקי קרח כוללת שישה שחקנים – חמישה שחקני שדה ושוער. חמשת שחקני השדה בהוקי קרח נחלקים לשני מגינים ושלושה חלוצים. בפועל, עקב האופי הדינמי של המשחק, משתתפים כל חמשת השחקנים במאמצי ההגנה וההתקפה גם יחד.

השוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו של השוער הוא לעצור את הדיסקית מלהיכנס לשערו. הוא יוצא מרחבת השער שלו לעתים רחוקות יחסית, בעיקר כאשר הדיסקית נמצאת מאחורי שערו ושחקני היריב רחוקים ממנו, כדי להרחיק את הדיסקית או לאפשר לשחקני ההגנה שלו להתחיל מהלך התקפי.

במצבים מסוימים במשחק, כגון פיגור לקראת סיומו או עבירה העומדת להישרק נגד הקבוצה היריבה, השוער יכול לפנות את מקומו על הקרח לשחקן שדה נוסף, כדי להגביר את הלחץ ההתקפי על הקבוצה היריבה.

המגינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידם העיקרי של המגינים הוא למנוע מחלוצי היריב מצבי הבקעה, על ידי השתלטות על הדיסקית, או אם היריבים מחזיקים בה – דחיקתם רחוק מהשער, אל צידי הזירה או פינותיה.

כאשר קבוצתם נמצאת בהתקפה, תפקיד המגינים הוא לתמוך במשחק ההתקפה מאחור, קרוב לקו הכחול התוחם את אזור ההתקפה, על מנת למנוע מהדיסקית לצאת מאזור ההתקפה - דבר שיכריח את חבריהם להחליק מאזור ההתקפה אל האזור הניטראלי כדי להימנע ממצב נבדל, ולהתחיל את מהלך ההתקפה מחדש. מעמדתם האחורית הם יכולים להכות את הדיסקית אל השער ישירות, או לחפש מסירה לחלוץ הנמצא בעמדה טובה משלהם. מגינים הניחנים ביכולת החלקה טובה באופן מיוחד יכולים להסתכן יותר ולהתקרב לשער היריב כדי לעזור יותר במשחק ההתקפה, תוך הסתמכות על יכולת ההחלקה שלהם שתאפשר להם לחזור במהירות להגנה במקרה הצורך.

החלוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת החלוצים מתחלקים לחלוצי אגף – ימני ושמאלי – וחלוץ מרכזי. חלוצי האגף פועלים בעיקר לאורך אגפי הזירה, כפי שמעיד תפקידם, בעוד החלוץ המרכזי מתמקם במידת האפשר מול פי שער היריב וניתן לו חופש פעולה גדול יותר משל חבריו. בפועל, האופי הדינמי של המשחק גורם לשינויים מהירים בעמדות השחקנים בהתאם למיקום הדיסקית – למשל, כאשר היא נלכדת בפינת הזירה באגף אחד, מתקרב חלוץ האגף השני אל אמצע אזור ההתקפה או מתמקם מאחורי השער כדי לפתוח קו מסירה לחברו.

כאשר הקבוצה השנייה שולטת בדיסקית, תפקיד החלוצים הוא ללחוץ על המגינים היריבים המתחילים את מהלך ההתקפה של קבוצתם עוד באזור ההגנה שלהם (טקטיקה הנקראת באנגלית forechecking), על מנת לעכב את המהלך ולחפש הזדמנות לחטוף את הדיסקית קרוב לשער היריבה. כאשר הקבוצה השנייה מגיעה לאזור ההתקפה, תפקיד חלוצי האגפים הוא להתמודד עם המגינים התומכים בחלוצי הקבוצה שלהם מאחור כדי למנוע מהם מסירה או מכה לשער מרחוק. החלוץ המרכזי נמצא בדרך כלל בעמדה נסוגה, כדי שיוכל לעזור למגינים בשמירה על חלוצי היריב.

קווי שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לשמור על שחקנים טריים על הקרח בכל זמן, מתחלפים השחקנים על הקרח במחזורים קצרים – כל 30 שניות עד דקה. חילוף שחקנים יכול להתבצע כאשר המשחק מופסק, או תוך כדי שהוא משוחק (באנגלית: Changing on the fly). את הזמן בו שחקן נמצא על הקרח בטרם יתחלף נהוג לכנות "משמרת" (באנגלית: shift).

החלפת השחקנים תוך כדי שהמשחק משוחק נעשית כאשר השחקנים המוחלפים מתקרבים אל ספסל קבוצתם למרחק של 1.5 מטר לכל היותר (ב-NHL גבול המרחק נמדד ב-5 רגל במידות אנגליות) ועליהם להיות לא מעורבים במשחק. רק אז יוכלו מחליפיהם להיכנס אל זירת הקרח ולהצטרף מיידית למהלך המשחק.

קבוצת הוקי קרח בנויה כך שעל הקרח יהיו, במידת האפשר, צמדים קבועים של מגינים ושלישיות קבועות של חלוצים, כדי שיישמר התיאום בין השחקנים וכדי שתישמר רמת רעננות אחידה בין השחקנים שעל הקרח. הרכבי החלוצים והמגינים נקראים "קווים" (באנגלית: lines).

משמעות הדבר היא שכאשר יש חילוף שחקנים, מתחלף בדרך כלל קו השחקנים כולו (באנגלית: line change) – לדוגמה, כל שלושת החלוצים המרכיבים ביחד קו שחקנים יצאו ביחד מן הקרח, ובמקומם ייכנסו שלושה חלוצים המהווים קו שחקנים אחר.

במסגרות הבינלאומיות של ה-IIHF רשומים בסגל כל קבוצה 22 שחקנים, מתוכם 20 שחקני שדה – כלומר, ארבעה קווים של חלוצים וארבעה קווים (צמדים) של מגינים. ב-NHL רשומים בסגל כל קבוצה שני שחקנים פחות, כך שיש בסגל רק שלושה קווים של מגינים. קבוצת הוקי קרח תשאף ששחקניה הטובים ביותר ישחקו בקו השחקנים הראשון וישהו על הקרח זמן ארוך יותר מחבריהם לקבוצה.

יתרון מספרי וחסרון מספרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר קבוצה נמצאת בחסרון מספרי על הקרח כתוצאה מעונש על עבירה שביצעה, נתונים עיקר מעייניה ל"הריגת" העונש – העברת זמן העונש בלי לספוג שער. במצב כזה יגנו שחקניה על שערם במערך צפוף יותר, וממנו יצאו כדי לדחוק את שחקני ההתקפה אל צידי הזירה ופינותיה, בהתאם למיקום הדיסקית. כיוון שנגד קבוצה בחסרון מספרי לא תקף חוק ה"אייסינג", היא יכולה להרחיק את הדיסקית בחופשיות על פני זירת הקרח כולה - ובכך "להרוג" חלק מזמן העונש עד שתשיב את הקבוצה היריבה את הדיסקית אל אזור ההתקפה. לעתים יצאו שחקני הקבוצה שבחסרון מספרי קדימה, אל אזור ההתקפה שלהם, כדי לעכב את תחילתו של מהלך התקפה חדש של יריבתם, או - אם נקרית לפניהם הזדמנות להתקפה מתפרצת - ינסו אף להבקיע שער למרות החיסרון המספרי, אך מדובר בניסיון מסוכן שנעשה רק אם נוצר עבורה מצב הבקעה מיידי וברור.

שחקני הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי שואפים לנצל את יתרונם ולהבקיע כל עוד העונש נמשך. כיוון שהסכנה שיספגו שער פחותה מבחינתם, הם מגבירים את הלחץ ההתקפי על הקבוצה השנייה, ולעתים אף מוציאים מהקרח את אחד משני המגינים ומכניסים חלוץ נוסף כל עוד העונש ליריבתם נמשך. המשחק, מטבע הדברים, מתנהל ברובו באזור ההתקפה של הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי, ולכן הוא מאופיין במשחק סטאטי יחסית ובמהלכי התקפה מחושבים ומרובי מסירות, בניסיון למצוא את הפרצה במערך הצפוף של היריבה, להניע את הדיסקית לשחקן חופשי ולהגיע למצב הבקעה. בד בבד, הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי שואפת שהדיסקית לא תורחק על ידי הקבוצה היריבה אל מעבר לקו הכחול התוחם את אזור ההתקפה, כייון שבמקרה כזה יצטרכו כל שחקניה להחליק אל האזור הניטראלי כדי להימנע ממצב נבדל ולאבד חלק מזמן היתרון המספרי.

עלייה להתקפה וירידה להגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר קבוצה משתלטת על הדיסקית באזור ההגנה שלה ויוצאת להתקפה, מטרתה להגיע לאזור ההתקפה במהירות, אך בצורה מסודרת, על מנת להימנע ממצב נבדל. מטרת שחקני הקבוצה השנייה היא לשבש את העלייה להתקפה של יריבתם על ידי הגבלת יכולתם להיכנס בצורה מסודרת אל אזור ההתקפה.

"מלכודת האזור הניטראלי" היא טכניקה נפוצה להשגת המטרה – שחקני הקבוצה המגינה מתרכזים באזור הניטראלי ומונעים את כניסת הדיסקית אל אזור ההגנה שלהם בצורה שתסכן את שערם. שחקני ההתקפה המחליקים קדימה נאלצים לחכות לכניסת הדיסקית אל אזור ההתקפה כדי לא להיתפס במצב נבדל, ובמקרים רבים מאלצים את שחקן ההתקפה המוביל את הדיסקית להכות אותה בצורה סתמית אל אזור ההתקפה כדי למנוע מצב נבדל מחבריו. כך נאלצים שחקני ההתקפה לרדוף אחרי הדיסקית אל אזור ההתקפה בצורה לא מסודרת, ולשחקני ההגנה יש יתרון בהגעה לדיסקית והשתלטות עליה.

אפשרות נוספת של הקבוצה היורדת להגנה היא "נעילת אגף" (באנגלית: wing lock) - דחיקת שחקני ההתקפה של היריבה לאגף מסוים עם כניסתם לאזור ההתקפה, על מנת לצמצם את שטח התמרון שלהם, ולהקטין את הסכנה המיידית לשער. על ידי כך המגינים מעכבים את מהלך ההתקפה של היריבה ויוצרים לעצמם שהות להסתדר במערך הגנתי. שחקני ההתקפה יכולים להתגבר על ההגבלה עוד באזור הניטראלי על ידי מסירה אחורה למגן הנמצא באגף השני, וממנו מסירה מהירה אל חלוץ האגף אותו ניסתה הקבוצה השנייה לבודד מהמהלך.

ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסדת שחקן שדה
קסדת שוער
מקלות הוקי קרח. המקל השני משמאל הוא מקל שוער
שוער הוקי קרח על ציודו המלא

שחקן הוקי קרח זקוק, בנוסף לציוד המשחק הבסיסי, גם לאמצעי הגנה מפציעה כתוצאה מהתנגשות עם שחקנים אחרים ומפגיעה ממקלות ההוקי או מהדיסקית.

ציוד שחקן שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחליקיים.
  • מקל הוקי. מקלות ההוקי המסורתיים עשויים עץ. מקלות מקצועיים מודרניים עשויים אלומיניום או חומר מרוכב במלואם או בשילוב עץ.
  • מכנסיים מרופדים להגנת האגן והירכיים.
  • קסדה - עשויה חומר פלסטי, נהוג להוסיף לה מגן פנים פלסטי שקוף המגן על העיניים (בהוקי הבינלאומי מגן שכזה הוא חובה, ב-NHL - רשות). במשחקי נשים ושחקנים צעירים מוסיפים לקסדה סורגים להגנה מלאה על הפנים.
  • כפפות מיוחדות להגנה על כפות הידיים והאצבעות.
  • מגן חזה וכתפיים.
  • מגיני שוקיים וברכיים.
  • מגיני מרפקים.
  • מגן אשכים.

ציוד שוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחליקי שוער - נמוכים יותר ממחליקי שחקני השדה, כדי לאפשר לשוער ירידה אל הקרח וקימה מהירה.
  • מקל הוקי מיוחד לשוער - בעל להב רחב יותר וחלק רחב יותר במוט, עד אמצעו. מוחזק על ידי השוער ביד אחת.
  • קסדת שוער - עוטפת את הראש כולו, מכילה סורגים להגנת הפנים וניתן להוסיף לה מגן תלוי לצוואר. שוערים רבים נוהגים לעטר את קסדותיהם בציורים צבעוניים, שהופכים את קסדת השוער לפריט ייחודי.
  • מכנסיים מרופדים להגנת האגן והירכיים.
  • מגן חזה וכתפיים.
  • כפפת שוער - מולבשת על היד שאינה אוחזת במקל.
  • חוסם (Blocker) - משמש לעצירת הדיסקית, מולבש על אמת הזרוע האוחזת במקל.
  • מגיני רגליים - לכל אורך הרגל, מהאגן עד כפות הרגליים.
  • מגיני מרפקים.
  • מגן אשכים.

פציעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוקי קרח מספר גורמי סיכון משמעותיים לפציעות.

בראש הגורמים עומדות ההתנגשויות בשחקנים אחרים או בלוחות שבצידי הזירה, העלולות לערב כוח רב עקב מהירות ההחלקה של השחקנים. אלה אחראיות לכ-65% מהפציעות‏[30]. גורמי סיכון אחרים הם פגיעות ממקלות ההוקי, מהדיסקית, ממשטח הקרח או מסכיני המחליקיים. קטטות המתפתחות לעתים בין שחקנים הן גורם סיכון שולי יחסית לפגיעות לעומת הגורמים האחרים‏[31].

ציוד המגן הרב שלובשים השחקנים מפחית את הסיכון במידה ניכרת והופך את הפציעות הקשות לנדירות יותר, אך עדיין קיימות פציעות בכל הדרגות, כולל פגיעות בעמוד השדרה עד כדי שיתוק, זעזועי מוח ופגיעות פנים, כולל איבוד עין כתוצאה מפגיעת דיסקית או מקל הוקי. רובן המכריע של הפציעות הקשות נגרם מעבירות, ולא מתיקולי גוף חוקיים‏[32]. חבישת קסדת המגן הפכה לחובה בהוקי קרח הבינלאומי בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, וב-NHL הונהגה ב-1979 עבור שחקנים שהצטרפו לליגה מאותה שנה ואילך‏[33]. לפני כן קרו אף מספר מקרי מוות כתוצאה מפגיעות ראש קשות.

בנוסף להפחתת כמות וחומרת הפציעות באמצעות ציוד המגן, מנסות המסגרות השונות המנהלות את הענף להפחית את כמות הפציעות וחומרתן באמצעות חקיקה, למשל על ידי החמרת העונשים על עבירות קשות – בעיקר אלה הכוללות פגיעה בראש ובגב‏[34].

גם מקל שנשבר תוך כדי משחק יכול להוות גורם סיכון עקב הקצוות החדים שהשבר גורם. חוקי המשחק קובעים ששחקן שמקלו נשבר חייב לשמוט את החלק שנותר בידו מיידית על הקרח כדי לא לסכן את סביבתו.

ה-NHL וליגות נוספות בצפון אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – NHL

הוקי קרח הוא אחד מארבעת ענפי הספורט העיקריים בצפון אמריקה. ליגת ההוקי הלאומית (National Hockey League) ה-NHL שקמה ב-1917 היא הליגה הבכירה בצפון אמריקה, ונחשבת לטובה ולפופולרית בעולם. ה-NHL היא ליגה עצמאית שאינה כפופה לפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) ומשחקיה מתנהלים לפי ספר החוקים שלה, שחלק מהחוקים בו שונים מאלה שבספר החוקים של ה-IIHF.

בליגה 30 קבוצות, כאשר 7 מתוכן מבוססות בקנדה והשאר בארצות הברית. נכון לעונת 2013/14 הקבוצות מחולקות לשתי חטיבות (conferences) - מזרחית ומערבית, לפי חלוקה גאוגרפית, המחולקות לשני בתים כל אחת. אורך העונה הרגילה הוא 82 משחקים. בתום העונה הרגילה, עולות שמונה קבוצות מכל חטיבה לפלייאוף בו הן משחקות בסדרות בשיטת הטוב משבעה משחקים, כאשר המפסידה בכל סדרה מודחת מהמשך המשחקים. אלופת המזרח ואלופת המערב נפגשות לסדרת הגמר על הזכייה בגביע סטנלי, הגביע הוותיק ביותר בספורט בצפון אמריקה, ועל תואר אלופת ה-NHL.

מלבד ה-NHL, קיימות בצפון אמריקה ליגות הוקי קרח רבות נוספות - החל מליגות מקצועניות משניות (Minor Leagues) וכלה בליגות מקומיות חובבניות וליגות גילאים עד גילאי הילדים. הליגה הנחשבת לטובה ולחשובה ביניהן היא ה-American Hockey League (ר"ת AHL), ליגה מקצוענית משנית המונה 30 קבוצות, כאשר לכל קבוצת NHL יש בה קבוצה-בת המשמשת לפיתוח שחקנים צעירים, או כמסגרת לשחקנים שירדו ביכולתם או משתקמים מפציעות‏[35].

בתחום ליגות הגילאים, הארגון הבולט ביותר הוא ה-Canadian Hockey League (ר"ת CHL) - ארגון גג תחתיו פועלות שלוש הליגות העיקריות לצעירים עד גיל 20 (באנגלית: Major Junior), שהן ספקיות השחקנים העיקריות לדראפט ה-NHL מדי קיץ‏[36]. למרות שם הארגון והזיהוי המוחלט של הליגות עם קנדה, שלושתן פעילות גם בארצות הברית.

ליגה נוספת בצפון אמריקה, שמשקלה בכמות השחקנים המגיעים ממנה לדראפט ה-NHL התבסס עם השנים, היא ליגת המכללות של ארצות הברית הנערכת במסגרת איגוד ספורט הקולג'ים הלאומי (NCAA). הפיינל פור של הליגה - משחקי חצי הגמר והגמר על תואר האליפות השנתי שלה - מכונה "פרוזן פור" (Frozen Four - "ארבע הקפואות")‏[37].

מסגרות הוקי קרח עיקריות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – IIHF

הגוף המנהל את ההוקי קרח בעולם הוא IIHF - פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית, שקמה ב-1908. ה-IIHF אחראית על קביעת חוקי המשחק ועל ארגון כל המפעלים הבינלאומיים למועדונים ונבחרות לאומיות. מפעלי הדגל שלה הם הטורניר האולימפי המשוחק באולימפיאדת החורף, ואליפות העולם המשוחקת מדי שנה בחודשים אפריל - מאי. ה-IIHF מאגדת בתוכה 72 מדינות (מתוכן 51 הן חברות מלאות בעלות זכות הצבעה במוסדות הארגון), וההתאחדויות המקומיות בכל המדינות החברות בה כפופות לה ומתנהלות לפי כלליה (אם כי קנדה וארצות הברית זוכות למידה מסוימת של עצמאות). ישראל היא חברה מלאה ב-IIHF מאז 1991.

ליגות מקומיות ברמה גבוהה קיימות בעיקר בסקנדינביה ובמזרח ומרכז אירופה. ה-KHL כוללת בעיקר את הקבוצות המובילות ברוסיה, אך גם קבוצות מלטביה, בלארוס, קזחסטן, פינלנד, סלובקיה וקרואטיה. הוקי קרח הוא הספורט המסחרי הפופולרי ביותר בפינלנד[38], והשני בפופולריות בשבדיה אחרי הכדורגל[39]. ליגות מצליחות ופופולריות קיימות גם בשווייץ, בצ'כיה, בגרמניה ובאוסטריה, כאשר הליגה האוסטרית כוללת גם קבוצות מסלובניה, הונגריה, קרואטיה והחל מעונת 2011/12 גם קבוצה מצ'כיה, שעזבה את הליגה בארצה. ליגת ההוקי קרח המצליחה ביותר באירופה כיום מבחינת ממוצע קהל במגרשים היא הליגה של שווייץ‏[5].

הוקי קרח נשים ברמה גבוהה משוחק בעיקר בקנדה ובארצות הברית. שתי ליגות הנשים הנחשבות לטובות בעולם הן ליגת ההוקי הקנדית לנשים (Canadian Women's Hockey League, ר"ת CWHL) וליגת ההוקי המערבית לנשים (Western Women's Hockey League, ר"ת WWHL). שתיהן פועלות בעיקר בקנדה למעט קבוצה אמריקאית אחת בכל ליגה, ושתי הקבוצות הטובות ביותר בכל ליגה נפגשות בסוף כל עונה בטורניר על הזכייה בגביע קלרקסון - המקבילה של הוקי הנשים לגביע סטנלי.

מחוץ לצפון אמריקה הוקי קרח נשים נפוץ בעיקר ברוסיה, בארצות סקנדינביה ובסין.

הוקי קרח באולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הנשים של קנדה חוגגת את הזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת ונקובר (2010)

הוקי קרח הוא ענף אולימפי מאז אולימפיאדת אנטוורפן (1920), אז שוחק הטורניר הראשון במסגרת אולימפיאדת הקיץ. ב-1924 התקיימה אולימפיאדת החורף הראשונה, ומאז ועד היום הוקי קרח משוחק במסגרת אולימפיאדת החורף‏[40].

החל מאולימפיאדת נאגנו (1998) משתתפים שחקני NHL באולימפיאדה, על פי הסכם בין ה-IIHF וה-NHL.

בטורניר האולימפי זכו במדליית זהב קנדה 9 פעמים, ברית המועצות/חבר המדינות 8 פעמים, ארצות הברית ושבדיה פעמיים כל אחת, בריטניה וצ'כיה פעם אחת כל אחת‏[3].

מאז אולימפיאדת נאגנו (1998) מתקיים גם טורניר אולימפי לנשים. קנדה זכתה בכל הטורנירים למעט הראשון שבהם, בו זכתה ארצות הברית‏[4].

האלופה האולימפית הנוכחית הן בנשים והן בגברים היא קנדה, שזכתה בשני הטורנירים באולימפיאדת סוצ'י (2014).

אליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אליפות העולם בהוקי קרח
רוסיה מבקיעה שער מול קנדה בגמר אליפות העולם 2008

אליפות העולם לגברים של IIHF מתקיימת בכל שנה מאז 1930 למעט שנות מלחמת העולם השנייה והשנים האולימפיות עד 1964 ובין 1980 ל-1988 (עד 1964 הטורניר האולימפי נחשב רשמית גם לאליפות העולם)‏[41], כאשר נכון ל-2013 המדינות החברות בה מחולקות לשישה דרגים: דרג עליון המונה 16 נבחרות, ודרגים נמוכים הממוספרים 1A,‏ 1B, ‏2A, ‏2B ו-3. בכל שנה מתקיימת אליפות עולם לכל אחד מהדרגים, וביניהם קיימת תנועת נבחרות בשיטה של עליות וירידות - לדוגמה, המנצחת באליפות העולם דרג 2A עולה לדרג 1B לשנה הבאה, שתי האחרונות בדרג העליון יורדות לדרג 1A, וכדומה. הזוכה באליפות העולם של הדרג העליון, המתקיימת בחודשים אפריל ומאי, היא אלופת העולם לאותה שנה. המבנה הנוכחי החליף ב-2012 מבנה קודם שכלל ארבעה דרגים בלבד. בשנים מסוימות ייתכן גם דרג שביעי בהתאם למספר המדינות המתחרות‏[42].

מאז 1977 רשאים שחקני NHL להשתתף באליפות ולייצג את נבחרותיהם, אך כיוון שהאליפות מתקיימת במקביל לסיבובים הראשונים של פלייאוף ה-NHL, האפשרות הזו פתוחה למעשה בעיקר לשחקנים שקבוצותיהם לא עלו לפלייאוף. במהלך האליפות יכולים להצטרף גם שחקנים שקבוצותיהם הודחו מהפלייאוף, ונבחרות שיש להן שחקנים ב-NHL נוהגות לעתים לשמור מקומות פנויים בסגליהן בתחילת האליפות לצורך כך.

אלופת העולם הנוכחית (2014) היא רוסיה, שזכתה באליפות העולם 2014 של הדרג העליון שנערכה בבלארוס.

החל מ-1990 מתקיימת גם אליפות עולם לנשים, כאשר החל מ-1997 היא מתקיימת באופן סדיר בכל שנה שאין בה אולימפיאדת חורף למעט שנת 2003, אז בוטלה אליפות העולם לנשים שנועדה להיערך בסין עקב מגפת הסארס[43]. קנדה וארצות הברית הוכיחו עליונות מוחלטת על הנבחרות האחרות, ושיחקו ביניהן בכל משחקי הגמר. קנדה זכתה באליפות 10 פעמים, רובן בשנים הראשונות לקיומה. ארצות הברית זכתה באליפות 5 פעמים, והיא גם האלופה המכהנת לאחר שזכתה באליפות העולם 2013 שנערכה בקנדה‏[44].

הוקי אגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים מתארגנים למשחק הוקי אגמים באונטריו, 1908

הוקי אגמים (Pond Hockey), המכונה בקנדה "שיני" (Shinny), הוא משחק הוקי קרח המשוחק על גוף מים שקפא באופן טבעי, בדרך כלל אגם. הוא מאפשר למתגוררים בסביבתו לשחק משחקים מאולתרים, על בסיס חוקים הנקבעים אד הוק בין השחקנים, ובאמצעים נגישים באופן מיידי (לדוגמה – נעליים המשמשות כקורות השערים או ערימות שלג כגובלי שטח המשחק), ללא צורך באולם סגור וזירת קרח מסודרת. בקנדה נחשב הוקי האגמים לחלק מרכזי במשחקי הילדות ובתרבות הפנאי הלאומית, ולגרסה שורשית וטהורה של המשחק‏[45].

החל מ-2002 מתקיימת בקנדה אליפות עולם בהוקי אגמים, בין קבוצות בהתארגנות חופשית ממדינות שונות, בגרסה ממוסדת מעט יותר של המשחק. ב-2007 פתח ראש ממשלת קנדה, סטיבן הארפר, את המשחקים‏[46].

תרבות הענף ומקומו בתרבות הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקי קרח בתרבות קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במולדת הענף, קנדה, הוקי קרח הוא הספורט הלאומי הרשמי של החורף‏[1] וחלק בלתי נפרד מהתרבות הלאומית‏[45]. בקנדה כמות שחקני ההוקי קרח הרשומים הגדולה בעולם – 577,077 שחקנים רשומים לפי רישומי ה-IIHF מ-2011, כ-1.7% מאוכלוסייתה‏[47]. אולמות היסטוריים שאירחו במשך עשרות שנים משחקי הוקי קרח חשובים, כגון מונטריאול פורום במונטריאול או מייפל ליף גארדנס בטורונטו, קיבלו מעמד רשמי של אתרים היסטוריים לאומיים של קנדה‏[48][49], ומשחק הוקי קרח מופיע – לצד ענפי ספורט חורף אחרים בתמונות קטנות יותר – על שטר של חמישה דולרים קנדיים[50]. אירועי הוקי קרח כגון הניצחון של נבחרת קנדה על נבחרת ברית המועצות בסדרת הפסגה מ-1972, נחשבים לאירועים היסטוריים לאומיים מעבר להיבט הספורטיבי שלהם‏[51], והוטבעו על בולים ומטבעות. שחקני הוקי קרח מובילים, כגון ויין גרצקי, זכו לתוארי אצולה במסדר קנדה[52].

הוקי קרח בתרבות מדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקי קרח על בול דואר סובייטי מ-1972
הוקי קרח על בול דואר מפרגוואי, 1980

הוקי קרח פופולרי במדינות אחרות מלבד קנדה – ארצות הברית, מדינות סקנדינביה, ומדינות מזרח ומרכז אירופה, אם כי השפעתו על התרבות הכללית פחותה בהרבה מאשר בקנדה, ובדרך כלל אינה חורגת מההקשר הספורטיבי. עם זאת, במקרים מיוחדים הגיע הענף לאזכורים מעבר לתחום הספורטיבי, כגון על בולי דואר, הן במדינות בהן הענף פופולרי והן במדינות בהן הוא אינו פופולרי, כגון פרגוואי.

תרבות המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו של הוקי קרח ענף ספורט קשוח ומרובה מגע המשוחק בתנועה כמעט מתמדת, גולשים לעתים האירועים במשחק לקטטות בין השחקנים. בצפון אמריקה הפכו הקטטות לחלק בלתי נפרד מתרבות המשחק ולגורם משיכה לקהל, ולמעשה השופטים נותנים לקטטה בין שני שחקנים להימשך עד שאחד מהם נופל על הקרח או עד ששחקנים נוספים מתערבים בה. בהוקי קרח הבינלאומי, לעומת זאת, קטטות אינן נסבלות ומופסקות מיד בתחילתן.

כחלק מהתרבות המקבלת את הקטטות כמרכיב טבעי בהוקי קרח הצפון אמריקאי, נוצרה בו דמות ה"אנפורסר" (Enforcer - כופה, מכריח), שחקן שעיקר תפקידו הוא הפחדה והרתעה של שחקני היריב על ידי תיקולים קשוחים וכניסה לקטטות יזומות, בעיקר מול יריבים המתנהגים בקשיחות לכוכבי קבוצתו או לשוער שלה.

תרבות אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כמעט בכל ענף ספורט, אוהדי הקבוצות והנבחרות מאמצים לעצמם שירי אוהדים, מתלבשים בתלבושות קבוצותיהם ומקניטים את היריבים, כולל קריאות שמחה כאשר יריב מתוקל בכוח אל הלוחות בצידי זירת הקרח. עם זאת, יחסית לאופי הקשוח של המשחק עצמו, מהומות בין אוהדים הן נדירות יחסית.

לענף יש גם מספר מסורות אוהדים ייחודיות לו, כגון זריקת כובעים אל זירת הקרח כאשר שחקן מבקיע שלושער (באנגלית hat trick) - מנהג שהשתרש תחילה ב-NHL והתפשט משם אל ההוקי קרח הבינלאומי.

מיישרת הקרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיישרת קרח

מיישרת הקרח, המיישרת, מנקה ומחליקה את פני הקרח לפני המשחק ובהפסקות בין השלישים, הפכה לאחד מסמלי המשחק וחלק חשוב ובלתי נפרד מתרבותו, בעיקר בצפון אמריקה. אוהדים נוהגים לעקוב אחרי ביצועיו של נהג המיישרת, להריע לו על ביצועים טובים וללעוג לו אם החמיץ אזור בזירה שלא יושר כהלכה. המיישרת נקראת לרוב בשם "זמבוני", שם החברה שהקים הממציא שפיתח את המיישרת ב-1949 שהפך לשם גנרי למיישרות קרח באשר הן‏[53].

יריבויות מסורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוקי קרח הבינלאומי קיימות מספר יריבויות מסורתיות ארוכות שנים, הנובעות מסיבות שונות – יריבויות היסטוריות מתקופת המלחמה הקרה (ארצות הברית וקנדה מול רוסיה, כממשיכתה של ברית המועצות), יריבויות כתוצאה מגלגולי עבר של המדינות (רוסיה מול צ'כיה, שריד ליריבות בין ברית המועצות וצ'כוסלובקיה) ויריבויות כתוצאה מקירבה היסטורית, תרבותית וגאוגרפית (קנדה מול ארצות הברית, צ'כיה מול סלובקיה, פינלנד מול שבדיה).

גם ב-NHL קיימות יריבויות היסטוריות ארוכות שנים בין קבוצות וותיקות (הגדולה בהן היא בין מונטריאול קנדיאנס וטורונטו מייפל ליפס), ויריבויות גדולות על בסיס קירבה גאוגרפית או שייכות לאותה מדינה בארצות הברית או פרובינציה בקנדה (ניו יורק ריינג'רס מול ניו יורק איילנדרס וניו ג'רזי דווילס, טורונטו מייפל ליפס מול אוטווה סנטורס, פיטסבורג פינגווינס מול פילדלפיה פליירס, אדמונטון אוילרס מול קלגרי פליימס).

הוקי קרח בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זירת הקרח הגדולה במרכז קנדה במטולה, זירת ההוקי התקנית היחידה בישראל

בישראל הענף אינו פופולרי וזוכה למספר מועט של חובבים. כיום יש בישראל מתקן אחד בלבד במידות תקניות ובעל אבזור תקני להוקי קרח, מרכז קנדה במטולה, דבר המקשה מאוד על התפתחות הענף. זירת קרח נוספת במידות תקניות קיימת בקניון "אייס מול" באילת, אך היא אינה מאובזרת להוקי קרח ולא מתקיימת בה פעילות בענף.

במרכז הארץ נערכת פעילות בענף גם בזירת הקרח Ice Peaks בחולון, למרות היותה קטנה מהגודל התקני להוקי קרח.

ישראל בהוקי קרח הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התאחדות ההוקי קרח הישראלית

הגוף המנהל של הענף בישראל הוא התאחדות ההוקי קרח הישראלית, שהתקבלה ל-IIHF ב-1991 כחברה מלאה‏[54]. נבחרת ישראל בהוקי קרח משחקת באליפות העולם מאז 1992, כאשר ההישג הבולט שלה היה זכייה באליפות העולם דרג 2 בשנת 2005, והעפלה ראשונה - ויחידה עד כה - לדרג 1, שהיה אז הדרג השני בטיבו בעולם אחרי הדרג העליון, שם שרדה שנה אחת בלבד.

בהתאם להחלטת ה-IIHF לפצל את דרגים 1 ו-2 החל מ-2012 ולהגדיל את מספר הדרגים, שובצה ישראל לדרג 2B - הדרג החמישי בטיבו מבין שישה‏[42]. ב-2013 עלתה נבחרת ישראל דרג בעולם לראשונה מאז השינוי במבנה הדרגים, כשזכתה באליפות העולם דרג 2B ועלתה לדרג 2A - הדרג הרביעי בעולם‏[55].

ליגת ההוקי קרח הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ליגת ההוקי קרח הישראלית

ליגת ההוקי קרח הישראלית מפוצלת, נכון לעונת 2013/14, לשתי ליגות - ליגת העל, הבכירה יותר, והליגה הלאומית, המשנית לה.

ליגת העל מתקיימת במבנה של שני בתים - "בית צפון", שמשחקיו נערכים במרכז קנדה, ו"בית מרכז" שמשחקיו נערכים בזירת הקרח Ice Peaks שבפארק פרס בחולון. כיוון שהזירה בחולון קטנה מהגודל התקני, משחקי "בית מרכז" נערכים בהרכב מצומצם של שוער ו-4 שחקני שדה בלבד על הקרח. משחקי הפלייאוף נערכים עם סיום העונה הרגילה במרכז קנדה, למעט משחק הגמר של הליגה ב-2014 שנערך בחולון ושודר בשידור חי בערוץ 9 - הפעם הראשונה שמשחק ליגה ישראלית שודר בשידור חי בטלוויזיה.

בליגה הלאומית יש 9 קבוצות, ומשחקיה נערכים בחולון. לרוב הקבוצות בשתי הליגות אין מספיק שחקנים כדי להציג סגל מלא, ולכן הן משחקות עם מספר קטן של קווי התקפה והגנה.

אלופת ישראל הנוכחית (2014) היא קבוצת ראשון דווילס.

ישראלים בדראפט ה-NHL[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקן הישראלי מקס בירבראייר נבחר בדראפט ה-NHL בשנת 2000 במקום ה-67, על ידי ניו ג'רזי דווילס, והפך בכך לישראלי הראשון שנבחר בדראפט ה-NHL. עם זאת, הוא לא זכה לשחק ב-NHL, ולאחר מספר עונות בליגות משניות בצפון אמריקה עבר לשחק באירופה, ונכון לעונת 2012/13 הוא משחק בבריטניה‏[56].

איתן וורק, יהודי קנדי בעל אזרחות ישראלית, נבחר בדראפט ה-NHL בשנת 2009 במקום ה-47 על ידי ניו יורק ריינג'רס, והפך לישראלי השני הנבחר בדראפט. וורק לא הוחתם על ידי הריינג'רס, ושיחק מאז בחירתו ב-Ontario Hockey League, אחת מהליגות העיקריות לצעירים עד גיל 20 בקנדה‏[57]. ב-8 במאי 2011 הועברו הזכויות על וורק לפיניקס קויוטיס, שהחתימה אותו ב-19 במאי[58]. וורק לא הצליח להגיע לסגל הקבוצה, והועבר לקבוצה-בת שלה מהליגה המשנית AHL‏[59].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dan Diamond, James Duplacey, Ralph Dinger, Igor Kuperman, Eric Zweig (editors): Total Hockey - The Official Encyclopedia of the National Hockey League, Total Sports/Andrews McMill Publishing; ISBN 1-892129-85-X
  • Dan Diamond (editor):Total Stanley Cup - The Official Encyclopedia of the Stanley Cup, Total Sports Publishing; ISBN 1892129078
  • The National Hockey League Official Guide & Record Book 2013, Triumph Books; ISBN 9781600787850
  • Stephan Müller: International Ice Hockey Encyclopedia 1904-2005, Books On Demand, Nordstedt; ISBN 3-8334-4189-5

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 חוק ענפי הספורט הלאומיים של קנדה, 1994, מתוך אתר משרד המשפטים של ממשלת קנדה
  2. ^ כולל גלגולים קודמים שלהן, כגון ברית המועצות או צ'כוסלובקיה.
  3. ^ 3.0 3.1 כל זוכות המדליות האולימפיות בהוקי קרח גברים, מתוך אתר פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית IIHF
  4. ^ 4.0 4.1 כל זוכות המדליות האולימפיות בהוקי קרח נשים, מתוך אתר פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית IIHF
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 נתוני קהל באירופה 2014, מתוך אתר פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית IIHF
  6. ^ נתוני קהל ב-NHL מתוך אתר ESPN. ניתן להשוות ל-‏[5]
  7. ^ NHL International, מתוך אתר ה-NHL
  8. ^ Robert Burns Morgan (1923). Readings in English Social History. p. 150
  9. ^ מתוך אתר RugbyFootballHistory.com
  10. ^ מתוך Journal of Galway Archeological and Historical Society
  11. ^ Hockey Night In Kingston, מתוך עיתון אוניברסיטת קווינ'ס, קינגסטון, אונטריו, קנדה
  12. ^ Diamond, Duplacey, Dinger, Kuperman, Zweig: "Total Hockey - the Official Encyclopedia of the National Hockey League", p.3
  13. ^ מתוך אתר מוזיאון מקורד, קוויבק
  14. ^ מתוך אתר ה-Society for Internatinal Hockey Research
  15. ^ מתוך HockeyLeagueHistory.com
  16. ^ שבעת חוקי ההוקי, מתוך hockeytribute.com
  17. ^ Cambridge Evening News, "Sporting Heritage is Found", 26/7/2003
  18. ^ כל זוכות גביע סטנלי, מתוך אתר ה-NHL
  19. ^ מתוך The Canadian Encyclopedia
  20. ^ צילום מאמר מתוך The Pittsburgh Press
  21. ^ מתוך אתר ה-NHL
  22. ^ מתוך אתר ה-NHL
  23. ^ הכל החל בפריז 1908, מתוך אתר ה-IIHF
  24. ^ ספר החוקים של ה-IIHF
  25. ^ ספר החוקים של ה-NHL
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 השוואת חוקי ה-NHL וה-IIHF
  27. ^ 27.0 27.1 גילאי מינימום לתיקולי גוף, מתוך אתר ה-IIHF
  28. ^ ה-NHL מודיע על תוספת רשת ההגנה, מתוך אתר העיתון ניו יורק טיימס
  29. ^ השוואת זירות הקרח בין ה-IIHF וה-NHL מתוך אתר ה-IIHF
  30. ^ Ashare, Bishop, Hoerner: "Safety In Ice Hockey, vol.3", p.26
  31. ^ Ashare, Bishop, Hoerner: "Safety In Ice Hockey, vol.3", p.64
  32. ^ Castaldi, Bishop, Hoerner: "Safety In Ice Hockey, vol.4", p.181
  33. ^ מתוך HockeyDraftCentral.com
  34. ^ Ashare, Bishop, Hoerner: "Safety In Ice Hockey, vol.3", p.ix
  35. ^ מתוך מאמר באתר העיתון "טמפה ביי טיימס"
  36. ^ ליגות הצעירים העיקריות, מתוך ProIceHockey.com
  37. ^ ה"פרוזן פור" באתר ה-NCAA
  38. ^ מתוך האתר Discovering Finland
  39. ^ ספורט בשבדיה, מתוך אתר ארגון הגג לספורט בשבדיה
  40. ^ ההיסטוריה של ההוקי קרח באולימפיאדות, מתוך ProIceHockey.com
  41. ^ כל זוכות המדליות באליפות העולם לגברים, מתוך אתר ה-IIHF
  42. ^ 42.0 42.1 מבנה חדש לאליפות העולם החל מ-2012, מתוך אתר ה-IIHF
  43. ^ ההודעה על ביטול אליפות העולם לנשים 2003, מתוך אתר איגוד ההוקי קרח של קנדה
  44. ^ כל זוכות המדליות באליפות העולם לנשים, מתוך אתר ה-IIHF
  45. ^ 45.0 45.1 מתוך מאמר של Tatu Virta, אוניברסיטת טורקו, פינלנד
  46. ^ מתוך אתר רשות השידור הקנדית CBC
  47. ^ דף המדינה של קנדה באתר ה-IIHF
  48. ^ מונטריאול פורום, אתר היסטורי לאומי של קנדה, מתוך HistoricPlaces.ca
  49. ^ מייפל ליף גארדנס, אתר היסטורי לאומי של קנדה, מתוך HistoricPlaces.ca
  50. ^ שטר של חמישה דולרים קנדיים מתוך אתר allnumis.com
  51. ^ סדרת הפסגה 30 שנה אחרי, מתוך CNNSI.com
  52. ^ מתוך אתר רשות השידור הקנדית CBC
  53. ^ זמבוני כסמל תרבות מתוך מאמר בניו יורק טיימס
  54. ^ דף המדינה של ישראל באתר ה-IIHF
  55. ^ אליפות העולם 2013 דרג 2B, מתוך אתר ה-IIHF
  56. ^ דף השחקן של מקס בירבראייר, מתוך אתר hockeydb.com
  57. ^ דף השחקן של איתן וורק, מתוך אתר hockeydb.com
  58. ^ הודעה לעיתונות של פיניקס קויוטיס
  59. ^ מתוך פרופיל השחקן של איתן וורק באתר המגזין The Hockey News


משחקי כדור בספורט

בדמינטוןביליארדבנדיגולףהוקי גלגיליות (קואד)הוקי קרחהוקי רולרהוקי שדהטלאצ'טליטניס שולחןטניסכדור בסיסכדורגל חופיםכדורגלכדורידכדורמיםכדורסלכדורעף חופיםכדורעףכדורשתכדורת (באולינג)כדורת דשאלקרוסמטקותנטבולסופטבולסקוושפוטבול אוסטרליפוטבולפולופוצ'יווליפטאנקקורפבולקטרגלקמאריקרוקטקריקטרוגבי

ענפי ספורט אולימפיים
משחקי הקיץ:

אופניים: אופני BMX · אופני מסלול · אופני הרים · אופני כביש | שחייה: שחייה · שחייה צורנית · קפיצה למים · כדורמים · שחייה במים פתוחים | התעמלות: טרמפולינה · התעמלות אמנותית · התעמלות מכשירים | קאנו/קיאק: קאנו · קיאק | היאבקות: היאבקות בסגנון חופשי · היאבקות בסגנון יווני רומי | כדורעף: כדורעף · כדורעף חופים

ענפים לא מאוגדים: איגרוף · אתלטיקה · בדמינטון · ג'ודו · הוקי שדה · הרמת משקולות · חתירה · טאקוונדו · טניס · טניס שולחן · טריאתלון · כדורגל · כדוריד · כדורסל · סיף · קליעה · קרב חמש מודרני · קשתות · רכיבה · שיט


משחקי החורף:

מזחלות: בובסלי · סקלטון | החלקה על הקרח: החלקה אמנותית · החלקה מהירה · החלקה מהירה במסלול קצר | סקי: סקי אלפיני · סקי בסגנון חופשי · סקי למרחקים · סקי נורדי משולב · קפיצות סקי · גלשן שלג

ענפים לא מאוגדים: לוז' · קרלינג · הוקי קרח · ביאתלון